ארץ צבי (פרומר) א· הרב אריה צבי פרומר
סימן לה
ב"ה להרבני החסיד יראת ה' אוצרו שה"י יקר הערך וכו' ר"ש קארניצער שיחי' בזאוויערצע.
אשר שאל ע"ד שנהגו לקנח ידות הכלים קודם נטילה אם זה חיוב ע"פ דין או חומרא בעלמא, גם מה שנוהגין החרדים שלא ליגע באמצע סעודה ביד איש שלא נטל ידיו אם יש מקום לחומרא זו, ע"כ:
הנה דין הראשון לכאורה מבואר במג"א (סי' קס"ב ס"ק ק"ח) דאם נטל הכלי בידו הלחה נטמא אוזן הכלי מהמים ואם חזר ואחזו בידו הראשונה נטמא ידו ממנה וצריך לנגבה, אך בס' משנה ברורה שם (ס"ק מ"א) שיכל את ידיו דהיינו דוקא בידו הלחה מחמת נטילה אבל שלא מחמת נטילה לית לן בה, כמבואר לעיל (סימן ק"ס ס"ק י"א) בהג"ה דשלא בשעת נטילה אין המים נטמאין מחמת מגע יד הבלתי נטולה ושם בשעה"צ (ס"ק מ"א) הביא בשם פ"ת ושלחן שלמה שהזהיר להיות אוזן הכלי נגוב לגמרי בשעת נטילה וחלק עליהם מטעם הנ"ל, אך הרב ז"ל בסידור דיני נטילת ידים לסעודה (ס"ו) כ' יזהר לקנח ולנגב יפה המים מהיד קודם נטילה ע"ש, ולפ"ז צדקו דברי הפ"ת ושלחן שלמה לנגב ידות הכלי קודם נטילה דאל"כ ילחלחו היד והרי היד צריכה להיות נגובה קודם הנטילה:
אך לכאו' ק' ע"ד הרב ז"ל בסידור הנ"ל למש"כ הרב ז"ל עצמו בשו"ע (סי' קס"ב סעיף ס"ג) כל טומאת המים מהידים אינו אלא במים שעל היד בשעת נטילה שאז בקל נטמאו המים בין מהיד עצמה כגון מים רא ראשונים בין מיד אחרת טמאה ואפי' הן מים שניים אבל מים שאין על היד אע"פ שידים טמאות נוגעות בהם בשעת נטילה אין מטמאים אותן וכו' (ואפי' מים שע"ג ידים טמאות אין מתטמאים אלא בשעת נטילתן לאכילה אבל מי שידיו מלוכלכות במים שלא בשעת נטילתן לאכילה ונגע בהם מי שטיהר ידיו לאכילה ידיו טהורות) עכ"ל, וא"כ למה צריך לקנח ידיו מהיד קודם נטילה הרי מים אלו לא באו על היד דרך נטילה ולא נטמאו כלל מן היד, [ולכאו' ראי' לדברי רב ז"ל בסידור ממה שכתב הר"ש והרא"ש והר"ב בפ' קמא דידים מ"א בנטל חצי ידו אין ידים טהורות לחצאין וצריך לנגב ידו ולחזור ליטול כל ידו כאחד, וכ"כ ב"י (סי' קס"ב) בשם רשב"א דצריך לנגב ידו קודם נטילה פעם ב' כהוגן, הנה דאע"ג דנטילה ראשונה ל"מ וכמאן דליתא דמי מ"מ צריך לנגב ידו, הנה דנטמא המים שעל ידו אפי' שלא בשעת נטילה, אך מהתם לאו ראי' דהתם גברא לנטילה קמכוין וי"ל דחשיב כשעת נטילה אבל במים לחים שלא ע"י נטילה אין לנו] והנה י"ל מטעם אחר דצריך לנגב ידיו משום חציצה כיון דמים אלו לא באו על ידיו לכוונת נטילה ואע"ג דלח אינו חוצץ מ"מ היכא דמקפיד גם לח חוצץ, כמבואר ברמ"א יו"ד (סי' קצ"ח) ובש"ך שם (סקי"ט) עש"ה, אמנם לשון הרב ז"ל בסידור יורה בעליל דלאו מצד חציצה רק משום דיטמאו ידיו כמ"ש להדיא והדק"ל:
וצ"ל כיון דמים אלו נשארין על היד גם אחר נטילת מים הראשונים, ואז היד עדיין טמא וחוזר ומטמא מים אלו כיון דאז שעת נטילה היא, ומ"מ אין דינם כמים ראשונים שיש להם טהרה ע"י מים שניים דמ"מ אין מים אלו עצמן מי נטילה דלא באו על ידיו מתוך כלי ולשם נטילה, אמנם י"ל עוד דהרב ז"ל העמיד דבריו האחרונים הנ"ל בשו"ע בחצאי עגולה כמו שציינתי לעיל דמשמע דלא ברירא לי' די"ז דמים שעל ידיו שלא בשעת נטילה אין מק"ט, ודוקא דבריו הראשונים דמים שאינם ע"ג היד אין מק"ט מיד בלתי נטילה זה כ' הרב ז"ל בבירור ומקורו ממג"א (סי' ק"ס סקט"ו) עיי"ש וכל שהי' בשעת קבלת הטומאה שלא ע"ג היד מותר ליטול אח"כ ידיו במים אלו משום דבשעת מגע לא חל עלי' טומאה, אבל דין זה האחרון דאפי' מים שע"ג היד אין מק"ט כל של"ה בשעת נטילה זה לא ברירא להרב ז"ל ואע"ג דהמג"א (סי' ק"ס סקט"ו) הנ"ל ארכבי' אתרי רכשי משום דהוא על הידים ובשעת נטילה ואדרבא משם נראה דעיקר החילוק משום דהוא בשעת נטילה מ"מ הרב ז"ל עצמו לא תפס חילוק זה ועיקר החילוק בין אם הוא על הידים בשעת קב"ט או לא, ע"כ לא רצה לסמוך ע"ז להלכה למעשה וע"כ החמיר בסידור שצריך לנגב היד קודם נטילה, ונפ"מ מי שנגע באמצע אכילתו ביד של חברו שאינה נטולה שהי' עלי' מים טופח ע"מ להטפיח דלתי' קמא לית לן בה כיון דליחות זה אינו על היד בשעת נטילה, ואף בסידור לא החמיר רק כשישארו מים על ידיו בשעת נטילה משא"כ בזה, אבל לתי' בתרא דכל שהמים נטמאו בעודן על היד החמיר הרב ז"ל בסידור י"ל דגם בזה צריך לחזור וליטול ידיו:
שו"ר דז"א דהרי הרב בשו"ע שם לפני זה מיירי מנותן מים לחבירו בחפניו דאין בו משום מים טמאים עיי"ש היטב הנה דאפי' הם בידיו כל של"ה בשעת נטילה שפיר דמי, ע"כ נראה דמה דהרב ז"ל כ' בחצאי עגולה משום דס"ל דאפי' אחר נטילה בתוך הסעודה דינו כמו בשעת נטילה ודוקא קודם נטילה שאז אין נפק"מ עדיין להלכה אז אין המים מק"ט ורק בשעת נטילה דאז תיכף בשעת מגע יש נפק"מ להלכה דינו כמו בשעת נטילה דכל שידיו נטולים דינו כבשעת נטילה:
ונ"ל הטעם עפמ"ש הה"מ פ"ב ממא"ס בדעת רמב"ם דדרני דבישרא אפי' הנולדים אחר שחיטה אסורי משום דהיתר שחיטה צריך בכל רגע אלא דחשיב כל רגע כשחוט דשחיטה ראשונה מועיל על כל רגע היות הבשר בעולם, וה"נ י"ל דהיתר הנטילה מועיל על כל רגע וחשיב כל רגע כנוטל ידיו מחדש וע"כ בכל משך שעת סעודה חשיב כשעת נטילה:
[ולענד"נ ראי' לרמב"ם והה"מ מחולין (קל"ט.) שחטה ואח"כ הקדישה חייב לכסות שכבר נתחייב בכיסוי עיי"ש וק"ל תיפ"ל דכל הטעם דהקדש פטור דשחיטה שאי"ר הוא ובשחטה ואח"כ הקדישה שחיטה ראוי' הוא וע"כ דצריך שחיטה בכל רגע נמצא דאח"כ כשהקדישה חשיב כנשחטה שחיטה שאי"ר בשעת הקדש וע"כ הוצרך לומר משום דכבר נתחייבה בכיסוי קודם הקדש והוא ראי' ברורה בס"ד] [וע' פמ"ג (סי' קס"ב) במשב"ז סק"ו משמע דאי"צ לנגב ידיו קודם נטילה שהרי כ' דאם נטל ידו א' ב"פ ושפשפה בחברתה צריך לנגב ידו הנטולה ודלא כרש"ל אבל ידו השני' א"צ לנגב כיון שנטמא מחמת אותו היד עצמו עיי"ש והוא היפך ד' הרב בסידור שו"ר בש"ע הרב (סי' קס"ב ס"י) כ' ג"כ דאם נגע בידו הנגובה בידו הנטולה ב"פ אי"ד הנגובה צריכה נגוב קודם נטילה והוא היפך דבריו ז"ל בסידור אך שם בשו"ע הרב דברים הנ"ל מוקפים בחצאי עגולה]:
ולכאורה ראי' לזה מברכות (נ"ב:) גזרה שמא יטמאו משקין שבמפה מחמת הכסת, ואף דשם האדם עומד באמצע סעודתו, הנה דאפי' באמצע סעודה ידיו מק"ט ממים שנטמאו, אך בע"כ אי"ז ראי' דהרי שם המשקין ל"ה על ידיו בשעה שקבלו טומאה ומ"מ מטמאות ידים, ואלו בנ"ד בעי' שיהי' המים על ידיו בשעת קב"ט, ועכצ"ל דדוקא במים שלא קבלו טומאה גמורה רק של סתם ידים בזה לא גזרו לחולין רק בשעת נטילה וכשהם על ידיו
**(וכן מצאתי בהקדמת הרמב"ם למס' ידים דסתם ידים אין פוסלין משקה חולין עיי"ש ואע"ג דכל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה סתמא שנינו אפי' משקה חולין היינו לענין שיפסול את התרומה אבל החולין בעצמו טהור ונפ"מ במי שנזהר שלא לטמאות גופו באוכלין טמאין כמ"ש תוס' חולין (ב':) ד"ה טמא מותר לו לשתות משקין אלו, עוד נפ"מ לענין נט"י שכשרין לצאת לנט"י וכמ"ש התה"ד והרב הנ"ל משא"כ אם הי' מק"ט מחמת ידים ל"ה כשרים לנט"י ואע"ג דכלנו טמאי מתים מ"מ בעי' שיהי' טהור מטומאת ידים ואל"כ הוי כטובל ושרץ בידו כיון דבא לטהר טומאת ידים והמים עצמן חוזרין ומטמאין אותו בטומאת ידים, שו"ר במשנה אחרונה ריש מס' ידים דיבר מד' רמב"ם אלו, והק' ג"כ קו' הנ"ל דהא כל הפוסל את התרומה מטמא אפי' משקה חולין להיות תחלה ותי' באופן אחר עיי"ש, ובפ"א דידים מ"ב הביא מקור לדין הנ"ל דאין ידים פוסלין מים רק בשעת נטילה ע"ד רמב"ם הנ"ל וכמ"ש:)** אבל היכא דהמים קבלו טומאה גמורה מטמאין את הידים [דגם זה הי' בכלל גזרת ידים שכל ראשון יפסול הידים כמ"ש תוס' פסחים (י"ט:) בד"ה שאין] אפי' ל"ה על ידיו בעת קב"ט וא"כ אי"ר לנ"ד דדנין רק לענין טומאה שמחמת סתם ידים ושאר טומאות אינו נוהג היום דכלנו טמאי מתים, מ"מ אף שאי"ז ראי' נראה כוונת הרב ז"ל כמ"ש משום דמגע מים שעל ידו הנטולה דינו כמו בשעת נטילה ומ"ש הרב בסידור לנגב ידיו קודם נטילה טעמו משום דזה ג"כ חשיב כמו בשעת נטילה משום דנשאר המים על ידו גם בשעת נטילה וכמ"ש לעיל:
והנה בשו"ע הרז"ל (סי' קס"ד סעי' י"ג) הנ"ל מפורש להדיא דאי נוטל בכלי שאין לו אלא אוזן אחד אם יאחזנו בידו לחה ממים טמאים לא יאחזנו בידו השני' אבל אם הי' האוזן מלחלחת במים טהורים אע"פ שנגעו בהם מים טמאים אין לחוש ליגע בהם אפי' בשעת נטילה עיי"ש ומ"ש שאם נגע בידו לחה ממים טמאים כוונתו שנטל ידו בפחות מרביעית רק פעם א' דאז נטמאים המים שע"ג ידו דבזה איכא תרל"ר שהמים ע"ג ידו ובשעת נטילה ואז [בטרם שיטול ידו פעם ב'] אם נוגע בידו הלחה באוזן ונדבק באוזן מים טמאים שנטמאו על ידו ובשעת נטילה אם יגע עוד הפעם באוזן זו הלחה בין בשעת נטילה בין לאחר נטילה צריך לחזור ולנגב ידיו וליטול ידיו עוד הפעם, אבל אם נוטל ידו מרביעית שאז אין המים שע"ג ידיו נטמאים או שנוטל ידו ב' פעמים שמים שניים מטהרים את הראשונים, אפי' נוגע באוזן הכלי המים שע"ג האוזן טהורים ואין חשש כלל בנוגע בהם כמ"ש שם הרב להדיא לפני זה לענין נט"י ע"י ברזא עש"ה:
ועתה נבוא לנ"ד, והנה מה שמקנחין היד לפני תחלת הנטילה הוא משום שכ' הרב ז"ל בסידור שצריך לנגב ידיו קודם נט"י כנ"ל ואם יגע באזן הלחה יתלחלח ידו ויצטרך לנגבה קודם נטילה, ואם יש לו ב' אזנים, ויטול באזנו הא' ויטול יד ימינו ואח"כ נוטל יד השני בימינו ונוטל ידו השמאלי אם ידו השני מלוחלח תלי בזה אם נטל יד הימיני ברביעית שלם או ב' פעמים שאין ע"ג ידיו מים טמאים מותר ליקח בידו הימיני [אחר נט"י עליו] היד השני המלוחלח דאין הליחות שע"ג היד מק"ט מידו הימיני שכבר נטהרה לגמרי, ולא עוד אלא אפי' בכלי שאין לו רק אוזן א' מלוחלח ונטלו בידו השמאלית [וע"פ זוה"ק פ' מקץ צריך ליטלו תחלה בימינו ולתנו לשמאלו ולשפוך על יד ימינו כדאיתא בשו"ע (סי' ד' סעי' יו"ד) אבל הוא לא עשה כך אלא לקח בידו השמאלי תחלה ושפך על יד ימינו ברביעית שלם או ב' פעמים ואח"כ נטל אותו אוזן בידו הימנית הנטולה [וקינח ידו השמאלי שנתלחלחה ממגע אוזן המלוחלח כדברי הרב בסידור הנ"ל] ושפכן על ידו השמאלי ג"כ שפיר דמי דאע"ג דנגע בידו השמאלי הטמאה באוזן הכלי המלוחלח, מ"מ לא קיבל לחלוח שבאוזן טומאה דמים שע"ג אוזן אין מק"ט מיד טמאה כיון שלא נגע במים שע"ג יד שנטמא על ידו בשעת נטילה כנ"ל:
ומ"מ ראוי לנגב הידות של כלי הנטילה מב' טעמים א' שמא ישכח לנגב ידו קודם שפיכות המים עלי' והרי צריך לנגב הידים קודם נט"י כד' רב ז"ל בסידור הנ"ל. שנית שמא איש א' נטל ידיו לפניו ונטל רק פעם א' ומפחות מרביעית ונגע בידו הנטולה בידו הכלי לשפוך מים על ידו השני'. נמצא שנדבקו ביד הכלי מים טמאים מידו. וכשנגע עתה אפי' בידו הנטולה ב"פ או ברביעית יצטרך לנגבו וליטול ידו שנית:
קיצור הדבר אם בא ליטול ידיו בכלי אחר שכבר נטלו ממנו אנשים אחרים צריך לנגב ידות הכלי מן הדין. ואפי' ירצה לנגב ידו האוחזת ביד הכלי קודם שפיכת מים עלי' לא סגי בהכי. דהוא ס' המצוי אולי נטל א' לפניו ידיו שלא כדין [דהיינו או שנטל רק פעם א' ופחות מרביעית או אפי' נטל ב' פעמים מ"מ אפשר שלא שפך המים פעם השני על כל שטח ידו ונשאר מקצת היד במים ראשונים לבד] ונדבקו מים שע"ג ידו הטמאים ביד הכלי וכשנוטל הכלי בידו הנטילה יחזרו מים שע"ג יד הכלי ויטמאו את ידו. אך אם לא נטל שום אדם לפניו בכלי זה רק שנתלחלח שלא באמצעות נטילה אי"צ לקנח יד הכלי מעיקר הדין, אך יקנח ידו בטרם ישפוך עלי' מים. ומה שנגע בידו הנטולה בלחלוח יד הכלי אין דבר כי אין המים טמאים כיון שלא נטמאו על היד ובשעת נטילה. מ"מ גם בזה נכון לקנח יד הכלי לפני נטילה למען יהי' רגיל לקנח תמיד יד הכלי קודם נטילה כשיהי' אחר נטילת איש אחר וגם שמא ישכח לקנח ידו קודם נטילה. וגם אולי לחלוח הכלי בא מנטילת אדם לפני זמן מה שלא ראהו:
עוד יצא לנו מזה דאפי' בנוטל מכלי שיש לו ב' אזנים ונגובים. מ"מ אם אינו נוטל מרביעית בפעם אחת צריך ליטול כל יד ב' פעמים בזאח"ז יחד ולא שיטול פעם א' על ימין ואח"כ פ"א על שמאל ועוד פ"ב על יד ימין ואח"כ פ"ב על יד שמאל דכשאוחז פ"א בידו השמאלי הנטולה פ"א באוזן הכלי נדבק בו מים טמאים ואח"כ כשנוטל פ"ב בידו השמאלי אוזן זה של הכלי ליטול יד ימינו פעם שנית נטמא ידו השמאלית הנטולה כבר ב"פ וצריך לנגבה וליטול אותה עוד הפעם ע"כ אין עצה רק כנ"ל ליטול על כל יד ב' פעמים תכופים זל"ז. ואם ירצה ליטול שלא בתכיפות אין עצה רק שיהי' להכלי ג' אזנים:
אגב הנני להציע מש"כ המחה"ש (סי' קי"ב סקט"ז) דלד' המג"א שם יש ליזהר שלא לקנח במפה שכבר קינח עצמו חברו כשיש בה טופח ע"מ להטפיח משום דלא רבים יחכמו ליטול ע"פ דין ונטמאו המים והמטפחת מטמא יד הנוגע ע"ש והוא הלכתא רבתא לנט"י:
גם יצא מדברינו דראוי ליזהר באמצע סעודה שלא יגע בידים לחות של איש אחר שלא נטל ידיו [ואולי גם ממי שנטל ידיו אם יש לחוש שמא לא נטל כראוי] ואע"ג דהרב בשו"ע (קס"ב סי"ג) כ' להיפוך מ"מ מדכתב בב' חצאי עגולה ש"מ דל"ה ברור בעיניו ז"ל לענין מעשה:
ויש להסתפק בנתערבו מים שנטמאו על ידיו בשעת נט"י עם מים אחרים אם בטילים ברוב דאע"ג דמבואר בבכורות (כ"ב.) דמים טמאים שנגעו ברוב טהורים אין בטלים ברוב היינו משום דאדרבה מטמאים השאר וליכא מבטל אבל בנ"ד לא אדע אם מים אלו מטמאים שאר מים שיהי' דינם כמים אלו ולטמאות הידים. ואע"ג דמשקין שנגעו במשקין נעשים תחלה. מ"מ י"ל דהיי"ד לענין תרומה משא"כ לענין נט"י. דהרי גם משקין הבאים מחמת ידים נעשים תחלה. כדאי' שבת (י"ד.) ואע"ג שאין המשקין על ידים בשעת נטילה ומ"מ לענין נט"י לאכילה אין משקין פוסלין הידים כמש"ל משו"ע הרב ז"ל (סי' קס"ב סי"ג) וי"ל דה"ה בנ"ד לא עדיפי משקין אלו הבאין מחמת ידים מידים שאמ"ט משקין לגבי נט"י כשאינם על היד בשעת נטילה וכיון שאמ"ט שאר המים ממילא בטלים מים אלו שנטמאו ברוב מים שאמק"ט לענין נט"י כמבואר בבכורות (כ"ג.) דמים טמאים בטלים ברוב ציר וצ"ע
עוד יש לדון אם נימא דנט"י ל"ב כוונה וביאור הגר"א כ' דרוב פוסקים ס"ל כן א"כ אפי' מי שנטל ידיו לשם נקיות ולא לאכילה או אחר עשיית צרכיו ג"כ חשיב כמו בשעת נטילה ונטמאים המים שע"ג ידיו כיון דאם ירצה יוכל לסמוך על נטילה זו לאכילה א"ד ל"ח שעת נטילה רק כשמכוון בנטילתו לצורך אכילה וצ"ע:
דרך אגב אציע מש"כ הבה"ט (רס"י קס"ב) וצריך להזהיר להמון עם ששופכין המים וראשי האצבעות נשארים בלא נטילה גם בסידור הרב ז"ל ה' נט"י כ' וז"ל ויזהר לעיין היטב שיגיעו המים בכל שטח היד סביב סביב וגם בכל אורך האצבעות וברחבן סביב ויהי' ריוח מעט בין אצבע לאצבע ויהיו מוגבהין כלפי מעלה קצת בכדי שיגיעו שם המים היטב וגם על ראשי האצבעות עכ"ל והפמ"ג במשב"ז (סי' קס"ב סק"ד וסק"ז) צידד לומר דאפי' אם בשעת נטילה לא באו המים על כל היד רק שע"י שפשוף נתפשטו בכל שטח היד שפיר דמי וה"ר לזה ממה שתקחז"ל לשפשף וכ' פמ"ג הטעם כדי שיתפשטו המים בכל שטח היד ומינה דאם נתפשטו ע"י שפשוף ג"כ שפ"ד ע"ש. אמנם המג"א (סי' קס"ב סק"ח כ' טעם שפשוף כדי לנקות יפה הזיעה וכ"מ מד' הרב ה' נט"י (אות ג') שכ' דטעם שפשוף לטהרה יתירה משמע דהיינו כדי לנקות הזוהמא יותר:
מ"מ יש ללמוד זכות על רוב ההמון. שאף שאין המים מתפשטין על כל היד בשעת נטילה אם ע"י שפשוף מתפשט בכל שטח היד שפיר דמי כמ"ש פמ"ג. שוב מצאתי בפרישה (סי' קנ"ט או"ג) מבואר להדיא כהפרמ"ג דאם נתפשט על כל שטח ידו ע"י שפשוף שפ"ד עי"ש. ויש לה"ר לזה ממשנה פ"ק דידים מ"א מי רביעית נותנין לידים לא' ואפי' לשנים מחצי לוג לשלשה או לארבעה מלוג לחמשה ולעשרה ולמאה והקשני ח"א דאיך אפשר דרביעית לוג שאין בו רק ביצה ומחצה יטלו ממנו שנים ושיתפשטו המים על כל שטח היד מכל הצדדין וכש"כ דתמי' סיפא לעשרה ולמאה ומכח קו' זו נלע"ד ראי' להפרישה דאפי' לא נתפשט בשעת נטילה על כל היד רק ע"י שפשוף נתפשט על כל צדדי היד שפיר דמי ולפ"ז א"ש מה דתני בסיפא מלוג לחמשה לעשרה ולמאה כי נסיתי וראיתי שאפשר אפי' למאה ליטול מקצת ידיהם וע"י שפשוף תתפשט בכל שטח ידיהם וזה ראי' ברורה לשיטת הפרישה:
עוד ראותי שם חידוש בפרישה בנוטל ידיו מברזא שצריך לסתום הברזא בכל פעם ל"ח נטילה לחצאין דכיון דהכלי לפניו ואינו סוגרו אלא משום כח גברא ודאי אין זה נטילה לחצאין ע"ש. ונלע"ד לדמותו לעומד לכתף דל"ח הפסק כיון דצורך הלוכו הוא. וכע"ז כ' המג"א (סי' רסו) לענין פחות פחות מד"א דחשיב כעומד לכתף כיון דעומד כדי להתיר לו ההילוך אח"כ. ה"נ עומד כדי להכשיר הנטילה של אח"כ. וקצת דמיון לזה בר"ן ר"פ המגרש בד"ה וגרסי' תו בגמ' נענה רע"ק וכו' ואע"ג דמסקינן לקמן בהיום אי את אשתי ולמחר את אשתי דכיון דפסקה פסקה ה"מ היכא דיום א' פסקה לגמרי אבל הכא לא פסקה אלא לענין שאפשר לנשואי אותו פלוני לחול עכ"ל. והיינו דכיון דכל חלות הגט על רגע זו הוא רק לצורך ביטול חלות הגט דעי"ז יחשב ביטול התנאי וע"כ ל"ש בזה הואיל ופסקה פסקה. וה"נ דכוותה:
ולפ"ז יש לדון גם בנ"ד דשפשוף ל"ח נטילה לחצאין כיון דהנטילה הראשונה הוא לצורך גם לנטילה העכשוית (דהיינו התפשטות המים על שאר היד] וכמו דאמרי' בכתובות (ל"א.) דעקירה צורך הנחה חשיב כמו בב"א. ה"נ נטילה הראשונה הוא צורך שפשוף וחשיב כאלו הי' נטילת כל היד בב"א בין שפיכה הראשונה בין השפשוף. ול"ד למשי פלגא פלגא דידי' דשופך על ידו ב' פעמים דאין שפיכה הראשונה צורך לשפיכה שני' דכל א' פעולה בפ"ע והי' יכול לשפוך על חצי ידו השני' גם אם ל"ה שופך על חצי ידו הראשונה משא"כ בשפשוף דאי לאו נטילה ל"ה לו מה לשפשף ונטילה צורך שפשוף הוא וכמ"ש הפרישה דהפסק שהוא לצורך נטילה ל"ח הפסק וכתבתי הטעם דהוי כעומד לכתף דל"ח הפסק לענין הוצאה, והטעם משום דהוא צורך הוצאה הלאה כמ"ש בשו"ע הרב (שמ"ו סמ"ו) טעם זה עיי"ש, ה"נ בנ"ד דנטילה צורך שפשוף ל"ח נטילה לחצאין, ונכון:
עוד נ"ל דהנה הרשב"א פ' כל הבשר כ' בשם ר"ת דמותר ליטול ידו א' מהכלי ולשפוך לידו האחרת דכל שתחילת נטילה הי' מן הכלי בא' מידיו תו לא צריך, והכי משמע בתוספתא דקתני אבל הנוטל ונותן לחברו בחפניו ידיו טמאות שמתחלה לא נטל מן הכלי משמע הא נטל תחלה מן הכלי שפ"ד עכ"ל והובא ב"י (סי' קל"ט) ובשם תרה"ד שהביא ראי' מרמב"ם שחולק ע"ז, מ"מ י"ל דאינו חולק רק ביד א' על חברו דיד זו לגבי חברתה ל"ח התחלה מן הכלי דכל יד דבר בפ"ע [וכעי"ז כ' בס' תוס' שבת לענין מוקצה שאם נטלה בידו יכול להוליכה לכ"מ שירצה מ"מ אסור לטלטלה ליד האחרת] אבל אם שפך מן הכלי למקצת ידו וע"י שפשוף נתפשט בכולה י"ל דלכו"ע ש"ד כיון דהתחלה באותו יד הי' מהכלי, וידעתי כי בט"ז (סי' קנ"ט סק"ז) וברב שם (סעי' י"ג) כ' להי פך דאפי' לר"ת דמתיר היי"ד בשופך על יד א' כולה ואח"כ שופך על השני' אבל על מקצת ידו ל"מ, אך שם כ' הטעם משום דאין ידים טהורות לחצאין וא"כ נטמא אותו מקצת מים שעל ידו, ולע"ד נראה עוד טעם לפסול דכיון דאין ידים טהורות לחצאין ממילא אין שם נטילה עלה ול"ש היתר הנ"ל שתחלתו מן הכלי, דל"מ זה רק כשתחילתו הי' בהכשר נטילה ולא בזה שהנטילה פסולה, אמנם הרי (בסי' קס"ב ס"ג) פ' השו"ע דידים טהורות לחצאין אם נשאר טופח ע"מ להטפיח [והרב ז"ל לשיטתי' שפ' שם (סי' קס"ב ס"ז) להחמיר דאין ידים טהורות לחצאין] ואזיל לי' טעם הרב ז"ל, ולפ"ז נלע"ד להוסיף דאדרבא ביד א' גם הרמב"ם מודה דמועיל כיון דהתחלה ביד זו גופה הי' מן הכלי ובהכשר נטילה, כנלע"ד נכון:
וראי' לדבריי ממרדכי פ' אלו דברים הובא ב"י (סי' קנ"ט) שכ' דהמרדכי למד מתוספתא זו שהנותן מידו א' על חברתה אסור, ולכאו' ק' דר"ת למד מתוספת' זו להיפך דדוקא בנוטל מאיש אחר שמתחלה לא נטל זה מן הכלי אבל באדם זה עצמו מותר ואיך למד המרדכי להיפך, וצ"ל דהמרדכי ס"ל דכל יד הוא דבר בפ"ע וע"כ בנוטל בידו א' ושופך על חברתה הוא ג"כ בכלל התוספתא שמתחלתו לא נטל מן הכלי ביד זו עצמה, ומינה דאם תחלת נטילת אותו היד הי' מן הכלי שפיר דמי, שו"ר דהמרדכי גריס שם בתוספת' הנוטל ידיו ונותן לחברו פסול "כמתחלה" שלא נטל מן הכלי, ולא גריס שמתחלה, דל"מ מה שמתחלה הי' מן הכלי, ולפ"ז שפיר הוכיח דאפי' באותו אדם פסול, וא"כ אין מזה ראי' לדברינו:
אמנם נלע"ד ראי' מהתוספתא פ"ב דידים ה"ג [הובא בגר"א (סי' קנ"ט)] וז"ל נוטלין ד' וה' זה בצד זה ואין חוששין משום ד' דברים משום שמא נטמאו ומשום שמא נעשתה בהם מלאכה ומשום שמא לא נטלו מן הכלי ומשום שמא לא נטלו מן הרביעית, אבל הנוטל ונותן לחברו בחפניו ידיו טמאות "שמתחלה" לא נטל מן הכלי, ומסדר הדברים נראה שזו הגירסא הנכונה והוא דבר הלמד מענינו דברישא בשכלם נוטלים כא' אין חוששין משום דבאים המים לאחרונים שלא מן הכלי משום דעכ"פ הראשון נטל מן הכלי, וכיון דכלם נוטלים יחד הוי כיד א' וע"כ סגי בתחלתו מן הכלי, וע"ז מסיים דהא אם אין מחברין ידיהם יחד רק שנוטל ונותן לחברו בחפניו ידיו טמאות שמתחלה לא נטל מן הכלי:
ובאמת שיש מקום לדון ע"ד הרב ז"ל ג"כ די"ל כיון דחזי' דלמ"ד טופח להטפיח חבור ידים טהורות לחצאין כדאיתא גיטין (ט"ז.) ואע"ג דנטל ידיו בב' זמנים מ"מ ע"י שיש למים של ב' הנטילות חיבור דין גרמא שיחשב כאלו גם פעולת הנטילה היתה אחת ואך דטופח להטפיח אינו חיבור. וכ"ז כשמוסיף מים אחרים משא"כ כאן שמשפשף אותן מים שיתפשטו לכל היד דאותן מים ממש הם ואין לך חיבור גדול מזה וי"ל דבזה לכו"ע ידים טהורות לחצאין וק"ל: