ארץ צבי (פרומר) א· הרב אריה צבי פרומר
סימן לג
מנהג העולם לקרוא ק"ש שחרית אצל אתה הוא כדי לצי"ח פן יעבור הזמן ויש מפקפקין משום דהוי הקורא ק"ש בלא תפלין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו:
ונלע"ד הקלושה דלכאו' ק' לפמש"כ תוס' ר"ה (י"ז.) בשם מכילתא דהעוסק בתורה כמניח תפלין א"כ למה יחשב קורא ק"ש בלא תפלין כיון דבק"ש עצמו חשיב כעוסק בתורה כדאמרי' נדרים (ח'.) איבעי פטר נפשי' בק"ש שו"ע ממ"ע דת"ת וכן במנחות (צ"ט:) א"כ יחשב זה עצמו כמניח תפלין:
אמנם את זה ראיתי להב"י (סי' מ"ז) לענין מש"כ הירושלמי דאינו נפטר באהבה רבה מברה"ת רק בשנה על אתר והק' הא קורא ק"ש וא"כ חשיב תמיד קורא על אתר ותי' דק"ש ל"ח לענין זה כת"ת עיי"ש והטעם צ"ל משום דאינו מכוון לת"ת רק למצות ק"ש והא דאמרי' איבעי פטר נפשי' בק"ש היי"ד במכוון לת"ת, לפ"ז היי"ד בק"ש שאומרים בתוך התפלה אבל בק"ש שאומרים בבוקר דאיתא שצריך להתנות שאם יתפלל בזמן ק"ש אינו רוצה לצאת בקריאה זו רק כקורא בתורה כדי שיאמר ק"ש העקרית על סדר ברכות כתקון חז"ל וכיון ובלא"ה מכוין לת"ת ממילא חשיב ת"ת גם על הצד שקורא לצי"ח דמהיות טוב וגו' ואינו מגרע אם יהי' ת"ת בכל אופן:
וגם נלע"ד דנכון לכוין יותר לצי"ח ת"ת בכל אופן. והתנאי יהי' על ק"ש לבד דאם יאחר הזמן מכוון גם למצות ק"ש ואל"כ אינו יוצא בזה יד"ח ק"ש רק ת"ת גרידא. דהנה הרמב"ן ר"פ כל הגט כ' דל"ש ברירה רק במתנה על ב' דברים ע"ש וא"כ אם יתנה דאם יצא יד"ח ק"ש לא יקיים ת"ת ואם מקיים ת"ת אינו יוצא יד"ח ק"ש א"כ הוי מתנה על ב' דברים ובדאורייתא אין ברירה ע"כ נכון יותר לכוון דת"ת יוצא בכל אופן והתנאי רק על מצות ק"ש לבד וא"כ אינו מתנה רק על ד"א לא תלי' בברירה ע"כ נלע"ד נכון לכוון בפי' לצאת יד"ח ת"ת ושוב הקורא בתורה כמניח תפילין ול"ח כלל קורא ק"ש בלא תפלין וק"ל:
העולה מדברינו דנכון ליזהר בק"ש שאצל אתה הוא לקיים מצות ת"ת ג"כ בכל אופן ויהי' ב' תועליות הא' דלא יהי' תלי' בברירה. השני דלא יחשב קורא ק"ש בלא תפילין. וע' שערי אורה שער א' בכנוי תפלה של יד מבואר דעיקר קפידא דקורא ק"ש פלא תפילין הוא רק בק"ש הסמוך לתפלה:
ובס' בית יצחק הביא בשם הה"ק מלובלין זצ"ל דהא דאסור לקרות ק"ש בלא תפילין היי"ד אם לא יניח תפילין אח"כ אבל אם ירח תפילין ביומו שפיר דמי דהרי אמרי' כאלו הקריב קרבן בלא נסכים ומביא אדם זבחו היום ונסכים לאחר כמה ימים ע"כ אמרי קודש. ולהנ"ל יש לה"ר לזה מכח קושיית הנ"ל דאיך משכח"ל קורא ק"ש בלא תפלין כיון דעוסק בתורה כמניח תפלין א"כ תמיד מניח תפלין בשעת ק"ש אך לד' הה"ק ז"ל א"ש דאף דבשעת מעשה ק"ש הוי כמניח תפלין מ"מ ודאי אינו פוטר כל היום. ואלו מניח תפלין ממש סגי פ"א לכל היום ומה דבזמן הש"ס הי' לובשין תפלין כל היום היינו למצוה לכתחלה מ"מ מי שמניח רק פ"א ביום שוב אינו עובר בעשה כמ"ש הפרמ"ג וא"א לבעל דע"ק דעיקר חיוב הגמור אינו רק פ"א ביום א"כ אם אינו מניח תפלין אח"כ הוי למפרע בק"ש כמעיד עדות שקר בעצמו שהי' נאה דורש ולא נאה מקיים [אך בחי' הר"ן סנהדרין פ"ח ותוס' שבועות כ"ה: ד"ה מי מוכח דחיוב גמור מה"ת להניח תפילין כל היום עיי"ש:
ונלע"ד ראי' לדברי הרה"ק מלובלין זצ"ל ממהרש"א בע"ז (דף ד':) בח"א דאייתי ירושלמי שמעה ה' צדק זו ק"ש הקשיבה רנתי זו רינון תורה האזינה תפלתי זו תפלה בלא שפתי מרמה זו מוסף דה"פ עפמ"ש גבי תפלין וציצית שאם אינם עליו בשעת תפלה הוי כמעיד עדות שקר ה"נ בשחרית שאומר יום תרועה ואינו תוקע הוי כמעיד עדות שקר אך במוסף שתוקע הוי בלי שפתי מרמה ע"ש ולכאו' ק' דא"כ איך מותר להתפלל שחרית בלי תקיעה כיון דמעיד עדות שקר וצ"ל דאח"כ במוסף מתקן שאומר פסוקי תרועה ותוקע. וה"נ כשאומר אח"כ ק"ש בתפלה מתקן זה. ועי' בזה עוד לעיל (סי' א'):