אור ברסלב

ארץ צבי (פרומר) א· הרב אריה צבי פרומר

סימן לב

סימן לא

בטו"ז (סי' תע"ג) תמה על מנהג רוב העולם שכל השנה אין נזהרין ליטול ידיהם לדבר שטיבולו במשקה רק בליל פסח לכרפס ומה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות, גם בשל"ה שער האותיות דנ"ה תמה על מנהג זה עיי"ש, ונלע"ד וראשית אבאר הטעם שאין נזהרין היום בנטילת ידים בדבר שטיבולו במשקה, דהנה במנחות (כ"ד:) דאמרי' שבע לה טומאה ואין חלה טומאה על טומאה אם לא שהשני' חמורה, א"כ היום שכלנו טמאי מתים כמ"ש ראב"ד פ"ה מנזירות וכ"כ בטוש"ע יו"ד (סי' שכ"ב ס"א) לענין חלה בזה"ז וכ"כ במג"א (סי' שפ"ה), ואיך תחול טומאה קלה דסתם ידים דרבנן על טומאה חמורה דמת (ובתוס' מנחות שם דאפי' טומאה שלא ע"י מגע אמרי' של"ט) ועי' מג"א (סי' שמ"ג) בשם הרוקח דאפי' עובר במעי אמו נטמא באהל המת, ומשה"ק המג"א שם דטהרה בלועה לא מטמא, תי' באב"מ (סי' פ"ב) דשאני עובר דהיינו רביתי' וחשיב אחד עם האם כיבמות (ע"ח:) וכ"כ החת"ס חולין (דנ"ז) ע"ש וא"כ היום כל אדם כשנולד טמא טומאת מת ואיך תחול טומאה קלה דידים על טומאת מת הא של"ט, ועל נט"י לפת לק"מ דסתם ידים בלא"ה אין מטמאין אף בזמן הש"ס רק דגזרו משום סרך תרומה ע"כ גם היום דליכא תרומה אסור משום דבר שנאסר במנין אף שבטל הטעם צריך מנין אחר להתירו:

אמנם לענין טיבולו במשקה ל"ש זה דהתוס' כ' בע"ז (ל"ז.) דהיום אין נזהרין בגילוי משום דליכא נחשים ואע"ג דדבר שנאסר במנין צריך מנין אחר להתירו שאני בזה דגם בימי הגמ' ל"ה אסור רק במקום שיש חשש נחשים ע"כ היום לגמרי מותר עיי"ש:

והנה הר"ן פע"פ כ' דהא דצריך נט"י לדבר שטיבולו במשקה משום דעביד דנגע במשקין ע"י טיבול, הנה דגם בזמן הש"ס לא גזר רק משום חשש טומאת משקין ע"כ סתם ידים דכל הפוסל תרומה מטמא משקין להיות תחילה וכרש"י פסחים (קט"ו) על טיבולן במשקה עוד כ' הפוסקים (סי' קנ"ח) דדבר שדרכו לאכול ע"י כף א"צ ליטול ידיו לטיבולו במשקה, הנה דאין חשש רק במקום שיגעו ידיו במשקה (ואלו לענין נט"י לפת מבואר בב"י (סי' קס"ח) בפת הצנומה בקערה אם יש בפתיתין כזית ויש עליו תוריתא דנהמא אף שנתבשל צריך נט"י אף דנאכל ע"י כף כיון שנתבשל) וכיון דגם בזמן הש"ס אינו אסור רק כשיש חשש שיטמאו המשקין במגע ידים וא"כ היום דל"ש זה דאפי' יגע במשקין לא יטמא מחמת סתם ידים דאין ידיו טמאות כלל טומאת ידים הקלה (ואף שיטמאו המשקין טומאת מת החמורה אבל על זה לא יועיל נט"י) וע"כ היום שבטל הטעם בטלה התקנה כתוס' ע"ז (ל"ז) הנ"ל. אמנם לכאו' יש לדחות כל זה, דבפ"ג דפרה (מ"ב) מבואר דהביאו נשים מעוברות על חצרות הבנויות ע"ג סלע ותחתיהן חלל מפני קבר התהום וכו' מוכח דהולד לא נטמא אגב אמו, וצ"ל דאף להרוקח הנ"ל דנטמא אגב אמו מ"מ אח"כ כשנולד פקע טומאתו דהוי פנים חדשות וברי' חדשה וכ"כ בספר חדרי דעה (סי' שע"א), וא"כ כל אדם מרגע שנולד אינו טמא מת א"כ קדמה טומאת ידים לטו"מ דידים סתמן טמאין אף שלא אירע להם שום דבר ואלו טו"מ א"א רק ע"י מגע או ע"י אהל המת או שיכנס טומאה לאהלו ע"י זיזין וגזוזטראות בפותח טפח, ושוב קדמה טומאת ידים וא"כ שחור גם היום צריך נט"י לטיבולו במשקה אך לפ"ז יצטרך נט"י רק פעם הראשונה אחר שנטמא במת באהל או ע"י המשכה כנ"ל דכיון דיטול ידיו פ"א אז ופקעי טומאת סתם ידים ונשאר טמא מת תו ל"מ הדר חייל טומאת ידים דאז של"ט, ולכאור' גם זה יש לדחות דזה מלתא דלא רמי' עלי' הוא מתי יטמא במת פעם ראשונה ולפעמים בא בלי ידיעתו שבא הטומאה ממקום רחוק לביתו ע"י המשכה והוא לא ידע וכיון דאינו יודע מתי יטמא פעם ראשונה ע"כ צריך ליטול ידיו תמיד, דאין לפטור אותו מצד סד"ר להקל, דא"כ בודאי יעבור פ"א על דרבנן וכה"ג ל"א סד"ר להקל כמ"ש הר"ן פסחים (ק"ח.) גבי הסיבה ובפ"ק דמגלה גבי עיירות המסופקות, אך ז"א כיון דלפת גם היום צריך נט"י כמש"ל א"כ אינו ברור שיעבור על דרבנן דדלמא הפעם הראשונה אחר שיטמא במת יאכל פת ויטול ידיו ושוב לא יצטרך ליטול ידיו לעולם לטיבולו במשקה כיון דטהרו הידים פ"א אחר שנטמאו במת תו ל"מ חייל טומאת ידים על טו"מ דשל"ט, ועדיין יש לדחות דהא דכולנו טמאי מתים אינו ודאי גמור רק רובא דרובא כמש"כ בשו"ת חת"ס (סי' ש"מ), אבל אפשר שיעברו כמה ימים על אדם שלא יטמא באהל המת שלא יומשך טומאה לביתו רק שהוא מיעוטא דמיעוטא ואף שאין לחוש בדרבנן למיעוטא דמיעוטא מ"מ כיון חז"ל תקנו נט"י לטיבולו במשקה רק שחידשתי דכיון בטל הטעם בטלה התקנה אבל עכ"פ בעי' שיתבטל הטעם לגמרי אבל כל שיש עדיין חשש רחוק גם היום שוב חייב ליטול ידיו מצד תקנת חז"ל, אמנם נראה דג"ז איתא דאף דאפשר שלא יהי' היום ט"מ היינו שהי' אה"ט אבל לכה"פ הוא ראשון בלי פקפוק דכיון דרובא דרובא אמאי מת הם אה"ט ממילא א"א דזה לא נגע באדם ממילא נעשה ראשון לטומאה, או נגע בכלי מתכות אהל המת דחרב הרי הוא כחלל, או נגע בכלי מתכות דנגע בטמא מת דבזה ג"כ אמרי' חרב הרי הוא כחלל, גם דעת הרבה ראשונים דבכל הכלים זולת כ"ח אמרי' חרב ה"ה כחלל, ולהמלט מכ"ז א"א כלל וא"כ כל האנשים כ"פ טמאים ראשון לטומאה ושייך של"ט (וכ"מ במג"א שפ"ה) שכ' דהיום אין מערבין בתרומה דלא חזי לשום דם דכלנו טמאי מתים, ומבואר דליכא אפי' א' מרבוא תהי' טהור דאם הי' רק אדם א' טהור שוב הי' מערבין בתרומה דחזי להאי), והנה מי שטמא ראשון לטומאה אף ע"י מת א"צ הזאה רק טבילה כמפורש בכל פ"ק דאהלות וברש"י ותוס' שבת (י"ז:) וא"כ אכתי יש חשש שיטבול מקוה ואח"כ יאכל דבר שטיבולו במשקה דכבר פקע טומאת מת וחייל אח"כ טומאת סתם ידים ברישא וצריך נטילה:

אך זה חשש רחוק חדא שיהי' טהור מטומאת אה"ט דמת הוה מיעוטא דמיעוטא כנ"ל (דאם הוה אה"ט לא סגי בטבילה רק בהזאה ואין לנו אפר פרה) ותו שיהי' אכילה הראשונה דוקא דבר שטיבולו במשקה לא פת, ותו אפי' ניהוב לך כ"ז הלא איתא בש"ע (סי' קנ"ט סי"ד) דגם טבילה במקוה מועיל במקום נט"י גם כתב המחבר שם דרק לכתחלה בעי' כוונה לנט"י שיכשיר לאכילה משמע דבדיעבד יוצא בלי כוונה וכ"ד הגר"א ז"ל (סי' קנ"ח ס"ז) ובס' מ"ב (סי' קנ"ט סקע"ה) כ' שכ"ד רוב הראשונים דא"צ כוונה לנט"י, וא"כ ע"י טבילת מקו' פקעה גם טומאת ידים וא"כ מאן יימר דיחול טומאת ידים ברישא דלמא יגע בטמא מת קודם הסה"ד מידיו דעדיין ידיו טהורין ואם ירצה יוכל לאכול על סמך טבילת מקו', ואפי' דלא נגע בט"מ עד אחר שהסיח דעתו מידיו וחייל טומאת ידים ברישא מ"מ אפשר דאח"כ בבואו לביתו עשה צרכיו קודם אכילה ונטל ידיו או נטל ידיו בבואו לביתו מן המרחץ, וכבר כתבנו דלרוב ראשונים אפי' נטילה בלא כוונה מועיל לאכילה, וא"כ פקע נמי טומאת ידים וחייל טו"מ ברישא קודם שיבא לאכול דבר שטיבולו במשקה ותו דיכול להיות דאכילה הראשונה אחרי טבילתו יהי' פת ולא דבר שטיבולו במשקה דכן דרך רוב אכילות וא"כ לכו"ע יסתלק טומאת סתם ידים דכיון דיהי' כוונה המכשרת לאכילה, ולחוש שיהי' היפך כל הנ"ל הוא מן הנמנע כמעט שיארע כן ואינו בגדר ס' כלל כמובן למי שיש לו מוח בקדקדו ע"כ א"ש מנהג רוב ישראל שאין נוטלין ידים לדבר שטיבולו במשקה:

אמנם כ"ז בכל ימות השנה, אך בפסח דחייב לטהר עצמו ברגל וכל ישראל טובלין בער"פ (ואפי' מי שאינו חושש לטהרה מ"מ טבל בע"פ משום נקיות דאז הדרך ללבוש בגדים חדשים ונקיים כידוע) וכאן א"א לומר דאילו יאכל אחר סעודה ראשונה פת ז"א דבע"כ אסור לאכול חמץ וגם מצה ואפי' מצה עשירה המנהג שלא לאכול כמ"ש הרמ"א (סי' תס"ב ס"ד), וגם בלילה הוא דבר היוצא מן הסדר של כל השנה דבכל יו"ט הסעודה הראשונה בליל יו"ט היא פת משא"כ היום האכילוה הראשונה אחר טבילה היא כרפס שטיבולו במשקה גם מט"א דלרוב ראשונים דל"צ כוונה בנטילה טבילת מקוה עולה לנטילה או נט"י לאחר עשיית צרכיו נלע"ד דבע"כ ל"ש זה דכיון דעתה אינו ראוי לאכילת פת אם יטול ידיו בלא כוונה אפי' לא יסיח דעתו עד הלילה נראה דצריך נטילה בברכה כיון דעתה בשעת נטילה אינו ראוי לאכילה לכו"ע לא סגי רק בנט"י בכוונה, כעין שכ' התוס' סוני, (נ'.) דאע"ג דכלי שרת מקדשין שלא מדעת ושלא בזמנו מ"מ כשהוא שלב"ז שוב צריך דעת, וה"נ כיון דעתה אינו ראוי לאכילה חשוב הנטילה שלא בזמנה ע"כ צריך כוונה וא"כ אחר שטבל במקו' ודאי פקע טומאת ראשון לטומאה דמגע ט"מ וטומאת סתם ידים עדיין נשאר עליו וטבילת מקו' של"ה בכוונה המכשרת לאכילה לא הועילה, וכן מה שנוטל ידיו אח"כ שלא בכוונה לאכילה ל"מ עד שיגיע שעה שראוי לאכילה, ואפי' בלילה אינו ראוי לאכילה נ שיאמר ההגדה דלחם עוני שעונין עליו דברים כדאי' בגמ' פסחים (קט"ו:) ובתוס' שם (קי"ד.) ד"ה הביאו, ע" מנהג ישראל ליטול ידים לכרפס בלילה זו יותר מכל השנה ודו"ק:

תוכן העניינים

ארץ צבי (פרומר) א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה