אור ברסלב

ארץ צבי (פרומר) א· הרב אריה צבי פרומר

סימן ל

סימן כט

דבר המנהג היום שלא לישא את כפיו בכל יום.

ברמ"א או"ח (סי' קכ"ח סעיף מ"ד) נהגו בכל מדינות אלו שאין נושאין כפים אלא ביו"ט שאז שרויין בשמחה וטוב לב הוא יברך משא"כ בשאר ימים אפי' בשבתות שטרודים בהרהורים על מחייתם והפוסקים פקפקו ע"ז איך כל הכהנים מבטלין מ"ע דאורייתא בכל יום בשביל טעם קלוש כזה עי' בית אפרים סי' ו') אריכות בזה. וכ' משום דכהני דידן הם כהני חזקה ומס' א"א להם לישא כפיהם עיי"ש מ"מ לא נתיישב עדיין לגמרי דמ"מ חסר להם בכל יום מ"ע זו אף דאין להם עצה ע' זוה"ק ר"פ בלק גבי ינוקא ואנו ההדיוט איש רש ונקלה אבוא אחר המלך הגז"ל הנ"ל ומלאתי את דבריו:

ונלע"ד הקלושה והרטושה לחדש דאין מבטלין מ"ע דהש"צ שאומר ברכת כהנים בתוך התפלה הוא ש"צ של הכהנים שברך את ישראל וששא"כ וכמו דמועיל שליחות במילה ופדיון הבן וכיסוי הדם לכמה פוסקים אע"ג דהמצו' דוקא על האב ועל השוחט מ"מ ששא"כ כיון שאינו מצו' שבגופו רק בבן או בדם, הכ"נ בנ"ד המצוה לברך את ישראל ל"ח מצו' שבגופו רק לעשות בגוף אחר כמו דמצו' למול את הבן ולכסות את הדם וששא"כ ואין להקשות א"כ יהי' זר כשר לכל ד' עבודות אם יהי' בשליחות הכהן דששא"כ ויחשב כאלו עשה כהן:

ב' תשובות בדבר חדא דאמרי' גיטין (כ"ג:) אין העבד נעשה שליח לקבל גט אשה מיד בעלה לפי שאינו בתורת גיטין וקידושין, ה"נ אין ישראל נעשה שליח להקרבת הקרבן כיון דליתא בדנפשי' דהוא עצמו אינו ראוי לעבודה, אמנם לענין ברכת כהנים י"ל דגם זר חשיב איתא בנפשי' משום דמצו' על הכהן לברך את ישראל וכן מצו' על ישראל להתברך מן הכהן כמ"ש החרדים וכיון דהזר איתנייהו בקבלת הברכה מן הכהן חשיב איתא בנפשי' כעין דאמרי' גיטין (ס"ב:) דאיש נעשה שליח לקבלת הגט כיון דאיתי' בהולכה ואשה נעשית שליח להולכה כיון דאיתה בקבלה עיי"ש למסקנא, הנה דקבלה לגבי הולכה חשוב איתא בדנפשה ועיי"ש ברש"א ודו"ח לרעק"א ז"ל ה"נ מה דזר איתניי' בקבלת הברכה חשיב אי' בנפשי' לגבי הולכת הברכה אל המקבלים ודו"ק:

עוי"ל לדעת הר"י מגאש הובא ברשב"א ור"ן סופ"ב דגיטין דדוקא שליח לקבלה צריך שיהי' בר גיטין משום שהוא גמר הגט משא"כ שלל"ה, ה"נ כיון דמצו' על הישראל להתברך הוי הנותן בגדר מוליך הברכה לישראל המקבלים ע"כ שלוחו הוי בגדר שלל"ה ולא בעי שיהי' איתא בנפשי', משא"כ בשאר עבודות דמצד האדם ליכא מקבל חשיב כל עבודה דבר שלם לעצמו וגמר דבר ע"כ בעינן איתא בדנפשי', [אך ק' לי על ר"י מגאש מהא דגיטין (ס"ב:) אשה בהולכה מאי אם חשיבה אי' בנפשה מחמת דאיתה בקבלה וק"ל תיפ"ל דבהולכה ל"ב כלל אי' בנפשה] שנית דהתוס' כ' מנחות (י"ח:) דבלל זר גרע מלא בלל כלל דלא בלל כלל כשר ובללה זר מחיל עבודה, וא"כ א"א לומר דכל עבודה יהי' כשר בזר כשהוא בשליחות הכהן משום ששא"כ ז"א דבשלמא אם הי' עבודת הזר רק פסול בשלילה כאלו לא עשה כלל שפיר שאין לומר דששא"כ חשיב כאלו עשה הכהן ומתכשרת אבל כיון דפסול הזר אינו בשלילה גרידא רק שנותן מהות פסול א"כ מה בכך אם יחשב גם כאלו עשאו הכהן מ"מ פסול מצד עשיית הזר ודומה כאלו הזר וגם הכהן עשו דג"כ פסול וע' היטב ש"ך יו"ד (סי' ב' ס"ק ל') דו"ק:

[אך זה תלי' בפלוגתת רש"י ותוס' רי"ד ר"פ האיש מקדש קדושין (מ"ב:) בהא דאמרי' שלח ביד פקח פקח חייב ואמאי נימא ששא"כ פירש"י יתחייב שולחו ולא השליח הנה דע"י השליחות חשיב כאלו עשה המשלח לבד ולא השליח א"כ ל"ש סברא הנ"ל אך התוס' רי"ד פי' יתחייב גם המשלח משמע דס"ל דגם השליח יש לחייב דאף דששא"כ מ"מ אי"ז בכלל שלא יחשב מעשה השליח רק דחשיב גם מעשה המשלח ולפ"ז י"ל כסברא הנ"ל] וכ"ז בעבודה דהקרבן נפסל משא"כ בברכת כהנים ל"ש פסול רק דחסר פעולת הכהן שפיר מועיל שליחות שיחשב מעשה הכהן:

ולכאו' ק' דכיון דאליבא דתוס' רי"ד קיימינן דחשיב מעשה המשלח וגם מעשה השליח א"כ הו"ל זר העולה לדוכן דעובר בעשה נ"ל לדעת ר"י שבת (קי"ח) שכ' הרמ"א אליבי' (בסי' קכ"ח ס"א) דדוקא בעולה בעצמו אבל עם אחרים אינו עובר וכאן כיון דחשיב גם מעשה המשלחים כהנים הוי כעולה עם אחרים דליכא עשה ודו"ק:

ולמש"כ המג"א שם דעיקר העשה משום ברכה לבטלה והש"צ הרי אינו מברך ויש להוסיף נופך לפמ"ש הרא"ש פ"ק דקדושין (סי' ט') בהא דאומר אדם לבתו קטנה צאי וקבלי קדושין מדריבר"י וכ' הרא"ש דהוא מצד שליחות ואע"ג דאין שליחות לקטן מ"מ כאן דתכלית הקדושין הוא עבור הקטנה עצמה מועיל שליחות בקטן עיי"ש וה"נ אף אם נימא דעבודה חשיב כמצו' שבגופו ול"ש שליחות מ"מ בברכת כהנים דתכלית המצו' שהישראל יתברך וכיון דתכלית השליחות הוא עבור הישראל הפועל שפיר יכול ישראל להעשות שליח אף במקום דבעלמא ל"מ שליחות ודו"ק אך למה שהעלה בס' אבנ"ז (סי' ל"א) דנ"כ מעכב את הברכה עיי"ש סק"צ וכ"כ בנוב"י (סי' ה) ובש"ץ הרי ליכא נ"כ:

וי"ל לפי"מ דאי' בזה"ק דמדאתחרב בי מקדשא אסתתמי מבועי דברכאן. ובזה"ק ח"א קל"ד, ורל"א. דבזימנא דגלותא נגידו דברכאן אתמנעו וא"כ למה דאי' ביו"ד סי' ע"ר ס"ב דהאידנא שאין לומדין מתוך ס"ת עיקר המצו' לכתוב חומשי תורה ומשנה וגו' ודעת הש"ך דהאידנא ליכא כלל מצות כתיבת ס"ת כיון דטעם המצוה שילמוד מתוכה ועכשיו שבטל הטעם בטלה המצו' לגמרי. ודעת הט"ז וב"י דגם האידנא יש מצו' בכתיבת ס"ת אף שבטל הטעם רק שנתוסף היום מצו' גם בכתיבת ספרים אלו. ובמק"א כתבתי דזה תלוי בפלוגתא דאביי ורבא פ"ק דתמורה אביי ס"ל כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני דאי לא אמאי לקי הנה ס"ל דמעשה עבירה בלא התכלית לאו מידי הוא הכ"נ לעומתו מעשה המצו' בלא תכלית המצו' לאו מידי הוא ע"כ בזה"ז שבטל טעם המצו' של כתיבת ס"ת בטלה המצו' לגמרי ולרבא דאמר כ"מ דא"ר ל"ת אי עביד ל"מ ומ"מ לקי הואיל ועבר אמימרא דרחמנא הנה דמעשה העבירה לבד גם בלא תכלית העבירה מילתא הוא ה"נ במצו' מעשה המצו' בלא תכלית המכוון ג"כ מילתא הוא ואיכא מצו' כתיבת ס"ת אף דל"ש הטעם. והנה דעת הרמב"ם פ"ו מה' בכורות כאביי דאי ל"מ לא לקי כמ"ש הלח"מ שם ודעת החינוך מצו' שצ"ג כרבא. ולפי"ז פלוגתת הש"ך והט"ז הנ"ל תלוי בפלוגתת הרמב"ם והחינוך אם קימ"ל כאביי או כרבא. וע' יומא ס"א: נזיר ממורט בש"א צריך העברת תער ובה"א אי"צ, ובתוס' שם הביא מנזיר מ"ו. דהגירסא להיפך בש"א אי"צ ובה"א צריך נראה דחילוף הסוגיות תלוי ג"כ בפלוגתא דאביי ורבא. סוגי' דיומא ס"ל כאביי דמעשה בלא חלות לאו מידי הוא וכן מצו' בלא תלות ע"כ נזיר ממורט לב"ה אי"צ העברת תער כיון דתכלית המצו' ודאי הוא להעביר שיער ונזיר ממורט אין פעולה נפעלת כלל מהעברת שיער ע"כ אינו מצו' וסוגי' דנזיר ס"ל כרבא ע"כ ס"ל דלב"ה צריך העברת שיער דהלכה כב"ה. ובמק"א הארכתי בזה לפ"ז לשיט' הרמב"ם דקיי"ל כאביי אין היום מצות נ"כ לפי דברי הזה"ק הנ"ל דהרי עיקר תכלית המצו' הוא להמשיך ברכה על ישראל כמפורש בקרא ושמו את שמי על בנ"י ואני אברכם והיום דאסתתמו מקורי דברכאין ואין כחם יפה להמשיך ברכה אין חיוב נ"כ. אך יש להוסיף דאפי' לדעת הב"י וטו"ז סי' ע"ר דא"א לבטל כל המצו' בשביל שבטל הטעם מ"מ לענין נשיאת כפים בשעת ברכת כהנים י"ל דלכו"ע לא מעכב בזה"ז דבגמ' סוטה דף ל"ח ילפי' נ"כ מדכתי' הוא ובניו מקיש בניו לו מה היא בנשיאת כפים אף בניו בנ"כ. ופנ"י קידושין מ"ד. כ' דהיכא דהסברא ל"ש בהלמד לא ילפי' מהיקש וכאן עיקר טעם נ"כ שמקבל הברכה בידיו ומושיט להמתברכים כמ"ש אבני נזר סי' ל"א סקי"ד וא"כ בזה"ז דאסתתמין מבועין דברכאין ואין כאן מצו' רק בהפעולה לבד לא מקשינן בניו לו שיהי' צריך נ"כ ושוב שפיר י"ל כדברינו הנ"ל דש"ץ נעשה שליח הכהנים לברך את ישראל כנלענ"ד נכון בס"ד:

ות"א אמר ליישב המנהג ע"פ הגמ' עירובין ס"ה. יכולני לפטור כל העולם מדין תפלה משום שכורת ולא מיין ושכור פטור מתפלה וא"כ טעם זה מספיק גם על נ"כ דשכור אסור לו לישא את כפיו וגם זה נכון מאוד ויש להוסיף לפ"ז מה דביו"ט עולין לדוכן גם היום וכ' הרמ"א סי' קכ"ח משום שמחה דאז האדם שמח וטוב לב ולכאו' אין מובן מה ענין זל"ז ולהנ"ל א"ש דעיקר שכרות הגלות הוא מחמת בלבול הדעת וביו"ט זמן שמחת לב מסלק בלבול הדעת של הגלות ע"כ אז דבר בעתו לעלות לדוכן:

תוכן העניינים

ארץ צבי (פרומר) א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה