ארץ צבי (פרומר) א· הרב אריה צבי פרומר
סימן כו
ב"ה. ר"ח ניסן. מכתב להה"ק האדמו"ר מגור שליט"א.
הגם כי כתבתי לכק"ה מכתב לירושלים תובב"א על גיה"ק שכ' לי משם ואדמה שהשיגו, באתי עוד הפעם בשביל דבר שנתחדש בו, וגם מפני הכבוד כי אולי לא השיג מכתבי בטרם נסעו משם:
כק"ה כ' דאם מתפלל ערבית בר"ח מבעוד יום אי"צ להזכיר של ר"ח דאין לר"ח תוס' [וכ"כ מג"א (סי' תי"ט) בשם של"ה דאין לר"ח תוס'] ולכאורה יש להביא ראי' לדברי כ"ק שליט"א מדחזינן דהשוכח יעלה ויבא במנחה של ר"ח [לדיעות דחוזר ומתפלל בלילה בתוס' ברכות (כ"ו:)] או השוכח מנחה בר"ח וחוזר ומתפלל בלילה אי"צ להזכיר של ר"ח, הנה דאע"ג דהתפלה היא לתשלומי ר"ח לא מצד עכשיו מ"מ כיון דפעולת התפלה הוא ביום חול אי"צ להזכיר של ר"ת, ה"נ בזה שמתפלל בער"ח ערבית אף שאין התפלה מצד עכשיו רק מצד ליל ר"ח שיבא מ"מ כיון דפעולת התפלה הוא ביום אי"צ להזכיר:
ואולי יש לתלות זה בפלוגתא דר' יוחנן ור"ל בירושלמי פ' מי שאחזו בנותן גט שיחול לאחר ל' ואחזו קורדיקוס אי אזלינן בתר שעת נתינה שהי' פיקח או בתר חלות, [ושם בירושלמי תולה פלוגתא זו בנתן גט לשליח ואחזו קורדיקוס בשעת נתינה תלי ג"כ בפלוגתא זו אי אזלינן בתר נתינה או בתר חלות], וה"נ, בנ"ד למ"ד דאזלי' בתר שעת הפעולה אי"צ להזכיר יעו"י, ולמ"ד דאזלינן בתר חלות צריך להזכיר, דמי שמתפלל לתשלומי ר"ח חשיב כאלו החלות בר"ח כמ"ש באשכול ה' מגלה, ופר"ח או"ח (סי' תרפ"ח) כוון מדעתו הרחבה לדברי האשכול דהאוכל סעודת פורים ביום א' לתשלומי שבת שחל בו פורים חשיב כאלו אכל אתמול וע"כ אמרינן במגלה (ל') דאם חל י"ד בשבת עשי' וזכירה בהדי הדדי קאתי, וה"נ במתפלל ער"ח תפ"ע חשיב כמתפלל בלילה, והרמב"ם פ' בפ"ב מה' גירושין דאם נתן גט לשליח ונשתטה בשעת נתינה הגט פסול, לא בטל, משמע דמה"ת כשר, הנה דס"ל דמעיקר הדין אזלינן בתר מעשה לא בתר חלות וקם דינא כמ"ש לעיל דאי"צ להזכיר של ר"ח:
**(
ונלע"ד ראי' לרמב"ם ז"ל מקדושין (נ"ט:) באשה שעשתה שליח לקדשה וחזרה בו ר"י אמר חוזרת אתי דיבור ומבטל דיבור ר"ל אמר אינה חוזרת ולכאו' תמו' דהרי אין אשה מתקדשת אלא לרצונה ואיך אפשר לקדשה נגד רצונה וכן למ"ל לר"י לומר הטעם משום אתי דיבור ומבטל דיבור תיפ"ל דאין אשה מתקדשת אלא מדעתה וכן בעי למימר התם בנתן גט לשליח וחזר קודם נתינה שלא יועיל חזרתו וק' הא אין איש מוציא אלא לרצונו, ועיי"ש תוד"ה לא קידשה נתעוררו קצת בזה ותירצו כיון דאינה חוזרת בפני השליח והשליח שמע פ"א מהאשה שרצונה להתקדש לזה ל"ח בזה שעושה נגד רצונה, אבל אכתי ק' דסו"ס קמי שמי' גליא שאין רצונה עתה להתקדש לזה, וגם האשה בעצמה יודעת של"ה רצונה להתקדש לזה וא"כ אם פשטה ידה וקיבלה אח"כ קדושין מאחר תהי' צריכה גט משני, לכן נלע"ד דכיון דאזלינן בתר מעשה ולא בתר חלות ואפי' למ"ד דאזלינן בתר חלות אינו אלא מדרבנן כמבואר ברמב"ם הנ"ל, וע"כ כיון דבשעת מינוי השליח [דאז חשיב שעת המעשה כמבואר בירושלמי פ' מי שאחזו דמדמי לה לנותן גט לאשה שיחול לאחר שלשים] היתה מתרצית להתקדש לזה חשיב שמתקדשת לרצונה:)**
אך לפ"ז ק' למה הוצרך הש"ס סו"פ תפה"ש לומר בשכח ולא הזכיר של ר"ח בתפ"ע אין מחזירין אותו דאין מקדשין החודש בלילה תיפ"ל דכיון דאי בעי צלי מבעוד יום ואיצ"ל יעו"י דומה לבהמ"ז בברכות (מ"ט:) דכיון דאי בעי לא אכיל אף דעתה כבר אכל ונתחייב בהמ"ז אי"צ לחזור בשביל יעלה ויבא, ואולי יל"פ בזה דברי הש"ס הנ"ל דהטעם משום דאין מקדשין ר"ח בלילה דטעם זה תמוי' דסו"ס כשמקדשין ביום מתקדש גם ליל ר"ח למפרע, ולהנ"ל י"ל דלעולם עיקר הטעם משום דאי בעי צלי מבעו"י ופטור מיעלה ויבא כמו בבהמ"ז, אך יש מקום לחלק דבבהמ"ז סיבת הפטור מצד היום עצמו דבר"ח עצמו אי בעי לא אכיל משא"כ בתפ"ע אין סיבת הפטור מצד ליל ר"ח עצמו רק מחמת שאפשר לו להתפלל לפני ר"ח וא"א שסיבה שמחוץ יפטור מחיוב שמצד גוף הזמן, וע"כ אמר דאין מקדשין החדש בלילה ואך שמקדשין ביום ועי"ז מתקדש גם הלילה, וכה"ג חשיב דעיקר הקדושה הוא ביום, וכזו מצינו בקדושין (ל"ז:) דמושב דכ' רחמנא גבי שבת אצטריך סד"א תיבעי קידוש ב"ד כי מועדות ומדכתיב בכל מושבותיכם ש"מ דלא בעי קידוש ב"ד דאין קידוש אלא ביהודא כמו שפירש"י שם, ולכאו' ק' דאף דאין קידוש אלא ביהודה מ"מ בכל העולם יו"ט דאורייתא דהקידוש דיהודא הוא לכל העולם וצ"ל דכיון דהקידוש הוא ביהודא חשיב עיקר קדושת יו"ט רק ביהודא, וכמו שהוא במקום ב"ה בזמן, דהזמן והמקום א' הוא כמ"ש המהר"ל ז"ל וכיון דעיקר הקידוש דר"ח הוא ביום חשיב כאלו עיקר קדושת ר"ח הוא ביום, ואין קדושת ר"ח בלילה בעצם רק מקבל מן היום, וכיון דגם חיוב יעו"י דלילה אינו מחמת הזמן לילה עצמו רק מבחוץ דהיינו מן היום שוב מועיל גם סיבה שמבחוץ לפוטרו, וכעי"ז בשט"מ זבחים (ע"ד:) דאף שדבר שחיובו מה"ת א"א לפוטרו מצד הסברא מ"מ דבר שכל החיוב הוא מצד סברא מועיל לפוטרו ג"כ מצד סברא:
[וכעי"ז אמרתי על דברי מג"א (סי' רס"ז) שכ' טעם להתפלל תפ"ע דשבת מבעו"י משום דערבית כנגד איברים ופדרין, והרי אמרי' ולא עולת חול בשבת, והק' בס' תו"ש ומחה"ש דמה מועיל מה שמתפלל מבעו"י הרי מקבל שבת בברכו וא"כ סו"ס שבת הוא בשעת תפלה ולא עולת חול בשבת, ונלע"ד דהנה בשבת (קל"ג ילפי' מילה שלא בזמנה אין דו"ש משום ולא עולת חול בשבת, ונלע"ד הטעם דכיון דהמצו' הוא שלא בזמנו והשבת בזמנו אין מצוה שלב"ז דוחה שבת שהוא בזמנה והיי"ט דמילה שלב"ז והיי"ט דלא עולת חול בשבת, וכ"ז בגוף השבת, אבל תוס' שבת אפי' לדיעות שהוא דאורייתא מ"מ עיקר הש"ק הוא בזמנה אך שמתפשט גם לחוץ להתוס', וחשיב שגם השבת שלא בזמנה וכמו דמצו' בזמנה דו"ש בזמנה כמ"כ כשהמצו' חוץ לזמנה דו"ש חוץ לזמנו, וע"כ מותר להקריב עולת חול בתוס' שבת, וגם י"ל להיפך דכל זמן שהוא יום אף שקיבל כבר שבת מ"מ חשיב המצו' בזמנה דתוס' שבת ל"מ רק למשוי הזמן מקודש אבל לא למשוי לילה עיי' טו"ז (סי' תרס"ח) וגם זה נכון, וע"כ אף שמקבל שבת בברכו מותר להתפלל ערבית וא"ש דברי המג"א, ומזה יש ללמוד דמילה שלא בזמנה דוחה תוס' שבת, ובזה יש לדון עמ"ש האגודה דמילה שלב"ז דוחה יו"ט שני של גליות, ולהנ"ל יש להוסיף טעם לזה, דהנה בטוא"ח (סוס"י תס"ז) הובא במג"א (סקי"ד) דמשהו חמץ ביו"ט אחרון מותר להשהותה משום דהוי ס' יו"ט ס' חול, ולכאו' ק' דבכל שבותין מחמירין ביו"ט שני כמו בראשון ולא חשבינן לי' לסד"ר ומ"ש לענין ה דמקילין משום סד"ר,. והמג"א שם שכל את ידיו הקדושים ליישב זה, ואף אני עני אענה חלקי דלעולם הי' ראוי שכל השבותין יהי' מותרין ביו"ט שני מצד סד"ר להקל, אך להשט"מ ביצה (ה':) דהבדלה גם ביו"ט דאורייתא, וכיון שאנו אין מבדילין היום בין יו"ט לחברו [ולא קיי"ל כר' אסי דהוי מבדיל מיו"ט לחברו בביצה (ה':)] וכ"ז שלא הבדיל אסור מה"ת במלאכה ע"כ ל"ה סד"ר וכ"ז לענין מלאכה ושבותין אבל לענין איסור חמץ דלא צריך הבדלה כמ"ש המג"א דמותר לאכול חמץ במוצאי פסח קודם הבדלה דל"צ הבדלה רק לענין מלאכה, וכעי"ז כ' מג"א סוף ה' יוה"כ דמותר לרחוץ במוציו"כ קודם הבדלה, א"כ לענין משהו חמץ שוב הוי סד"ר ולהקל [ומה דאין מותר רק בשהיי' ולא באכילה י"ל דלענין אכילה הוי דשיל"מ כדעת הרמב"ם דחמץ הוי דשיל"מ ובדשיל"מ ל"א סד"ר לקולא כבביצה (ד'.) משא"כ לענין שהיי' א"א לאסור מצד דשיל"מ כמובן ושוב מותר משום סד"ר לקולא]:
ואם כנים הדברים יש לומר דמילה שלב"ז דוחה יו"ט שני שהוא יו"ט שלא בזמנו דאין איסורו רק מחמת שלא הבדיל ונתפשט קדושת יו"ט גם ליו"ט שני וכמש"ל דמילה שלב"ז דוחה תוס' שבת ואכמ"ל בזה]:
ובזה אפשר ליישב הא דביצה (י"ז.) דמבואר שם דאם חל ר"ח בשבת ושכח בשל ערבית להזכיר של ר"ח מחזירין אותו והוא תמו' מהא דסו"פ תפה"ש כמו שהק' הצל"ח שם, ולהנ"ל דעיקר הטעם דאין מחזירין אותו משום דאם הי' מתפלל מבעו"י הי' פטור מיעלה ויבא משום דאין לר"ח תוס' וכ"ז בחול אבל בשבת י"ל כיון דחל תוס' שבת מבעו"י נעשה לילה ממש כמ"ש הטו"ז (סי' תרס"ח) ושוב חשיב כר"ח ממש וחייב גם ביעו"י ע"כ בשבת ר"ח אם שכח יעו"י בתפ"ע מחזירין אותו [אך במג"א (סי' תי"ט) משמע דאפי' חל ר"ח בשבת אין לר"ח תוס']:
כ"ז כתבתי לפלפולא אמנם לקושטא נלע"ד הקלושה דאם הי' הדין דהמתפלל ערבית דר"ח מבעוד יום פטור מיעלה ויבא הי' אסור להתפלל ערבית דר"ת מבעו"י [אף דבכל השנה מותר להתפלל תפ"ע מבעוד יום] מחמת שצ"ל יעלה ויבא, וכעין דאסור להתפלל הביננו בימות הגשמים משום שצ"ל טו"מ, ואפי' בדבר שאינו רק לכתחלה אמרי' כן דהרי אין מתפללין הביננו במוצ"ש משום שצ"ל הבדלה בחונן הדעת, ואף דבדיעבד אם לא אמר אתה חוננתנו אין מחזירין אותו משום דיכול להבדיל על הכוס, ומדלא כתבו הפוסקים דין מחודש בזה דבר"ח אסור להתפלל ערבית מבעו"י ע"כ דאפי' מתפלל מבעו"י צ"ל יעו"י לכתחלה, ומה דאיצ"ל של ר"ח במתפלל מוצאי ר"ח לתשלומי מנחה דר"ח נלע"ד הטעם דכמו דלא תיקנו תשלומין רק ביחד עם תפלה של עכשיו כדאי' (סי' ק"ח) כמו כן לא רצו לתקן תשלומין רק כפי הנוסח דתפלה של עכשיו וכיון דתפלה של עכשיו אין בו של ר"ח גם בתשלומין אין מזכירין של ר"ח [וכעי"ז כ' התוס' גיטין (ט"ו:) ד"ה הנוטל דאי נימא ידים אין טהורות לחצאין ובעינן נטילת ב' הידים בב"א דוקא, ה"ה דבעינן שיהי' נטילת ב' ידיו באופן א' או שניהם בנטילה או שניהם בשטיפה יעו"ש], ואע"ג דהשוכח מנחה של שבת מתפלל מוצ"ש ב' מבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשני', היינו משום דראשונה אי"צ לשני' יכול להוסיף בה דבר שאינה בשני', אבל להיפך השני' צריכה לראשונה וע"כ א"א לומר בתשלומין דבר שאינה בתפלה של עכשיו, כנלע"ד בזה:
מש"כ לעיל דמילה שלב"ז דוחה תוס' שבת, יש להוסיף טעם לזה, דהא דאין מילה שלב"ז דוחה יו"ט יע' בש"ס שבת (קל"ג) משום דאין עשה דוחה ל"ת ועשה, ותוס' שבת אינה אלא עשה [לכל הפוסקים לבד הר"י דאורלינש] ועשה חמור דוחה עשה הקל כחולין (קמ"א.) ותוס' שבת הוי עשה הקל שאינה שוה בכל, דכל א' יכול לקבל שבת כחפצו, ודומה לנזיר דלדעת רש"י ורש"ל יבמות (ה'.), הוי לאו שאינו שו' בכל אף דכל א' מצוו' בנזירות, ורבינו אשר מלוניל הובא בפמ"ג יו"ד בשפ"ד (סי' ק"ב סק"ב) דאיסור תחומין חשיב אינו שו' בכל דכ"א יש לי תחום לעצמו ה"נ בזה:
מדי כותבי בענין זה עלה על דעתי הערה לדעת הראב"ן דהא דשבת אסור אוכ"נ משום דקביעי וקיימא, ויו"ט מותר אוכ"נ משום דישראל מקדשי לי', א"כ תוס' שבת דישראל מקדשי לי' כ"א בקבלתו שוב יהי' מות מלאכת אוכ"נ, וניחא לי לפי המבואר במד"ר פ' בא (פרש ט"ו סי' כ"ד) דהא דישראל מקדשי לזמנים הוא כעין כל"ש שמקדש הנותן לתוכו, נראה מזה דקדושת ישראל מתפשט על היו"ט והר"ח כמו דקדושת כלי שרת מתפשט על הנותן לתוכו [אך כלי אין לו חיבור עם החפץ אלא כשנותן לתוכו או כשמשמש לו כמו סכין דמקדש לדם כסוטה (י"ד.) אמנם אדם המקדש שדעתו על הדבר שמקדש יש לו חיבור עם הדבר שמקדש באמצעות הדעת שמכוון אליו וכזה מבואר בתוס' בכורות (ג':) ד"ה דקא מפקע דמה שדעתו לגוף הבכור חשיב כאלו פועל בו בידים, וכעי"ז ברא"ש פ' לא יחפור (סי' י"ז) דל"ח גרמי רק כשפעל בגוף הממון ומ"מ מסור שמראה גוף הממון חשיב כפעל בגוף הממון, וכ"ק אדמו"ר בעל אגלי טל זצוקללה"ה ה"ר מעירובין (נ':) הי' מכיר אילן או גדר אומר שביתתי בעיקרו וכו' דבמקום שדעתו של אדם שם חשיב כאלו גוף האדם הי' שם ובזה נלע"ד לבאר דעת תוס' רי"ד קדושין (ח':) דאם בעל נותן לה גט והאשה אומרת תנהו ע"ג סלע ל"ח טלי גיטך מע"ג קרקע דכיון דנתנו שם מדעת האשה כאלו נתנו בידה דמי והדבר צריך ביאור ונלע"ד ע"ד הנ"ל כיון דדעתה על מקום זה לענין נתינת הגט חשוב כאלו היתה במקום זה והגיע הגט לידה או לתוך חיקה או לא' משאר איברי' דכל איברי הגוף קונין מטעם יד כמ"ש תוס' כתובות (ל':)]:
ולפ"ז יש חילוק גדול דיו"ט דישראל מקדשי לי' חשיב קדושת יו"ט חלק מגוף ישראל, וע"כ אוכ"נ של ישראל קודם לו להיו"ט דהסיבה קודם להמסובב, משא"כ קדושת תוס' שבת שהוא התפשטות מקדושת שבת לא מן האדם אין אוכ"נ של האדם דוחה אותו: