ארץ צבי (פרומר) א· הרב אריה צבי פרומר
סימן כה
ב"ה להרה"ק האדמו"ר מגור שליט"א בהיותו בירושלים ת"ו.
גיה"ק, מעה"ק ירושלים, מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכונה ואנשק עפרה ואחבק אבני' ב"ב, אתמול השגתי, והנני להשיב מפני הכבוד הגם כי לא אדע ברור אם עוד ישיגנה כק"ה בטרם יסע משם לשלו', מ"מ כתבתי על הס'] ומש"כ כ"ק שליט"א דאם התפלל מעריב של ר"ח ביום אי"צ יעו"י משום דאין לר"ח תוס', הנה זה כ' גם במג"א (סי' תי"ט) בשם של"ה שאין לר"ח תוס' והוא פשוט וברור, מ"מ בנוגע לנ"ד, הלא יום חול ודאי אין לו תוס' ומה שייך להתפלל ערבית ביום, וע"כ צ"ל דכמו דאדם יכול להקדיש אלאחר ל' ולהפקיר לאחר ל' ולקדש אשה לאחר ל', דהדיבור עכשיו, והחלות לאחר למ"ד, כמו כן במצו' שבדיבור הי' בדין שיוכל לקיים המצו' לפני הזמן שיחול בזמנו וכעי"ז באבני נזר יו"ד ח"ב (סי' שצ"ג סק"ו), דוק ותשכח, [וקצת למדתי כן מגבורות ה' פרק מ"ח (דס"א:) מדה"ס סוד"ה והא דתנן, במה שחילק בין קידוש לסעודה דהא דרב צלי של שבת בע"ש וקידש היי"ד בקידוש ולא בסעודה ונלע"ד דרך אפשר דדיבור של תפלה וקידוש מועיל אלאחר למ"ד כמו דמצינו דאדם יכול להקדיש ולקדש אשה לאחר ל' וגם להפקיר לאחר ל' ואף דבר"ן נדרים (כ"ט:) מבואר לכאו' להיפך אבל בירושלמי הובא באחרונים דיכול להפקיר לאחר ל' הנה דבדיבור ל"א פסקה קנין, וע"כ מהני התפלה והקידוש של ע"ש על שבת משא"כ סעודה שהוא מעשה ובמעשה אמרי' פסקה קנין כמבואר כתובות (פ"ב ופ"ו:) באומר משוך פרה זו ולא תקנה עד לאחר ל' דלא קני דפסקה מעשה המשיכה
**([ובההיא ענינא הנה בפע"ח (דף ג') שער התפלה פ"א כ' דע"י נט"י שחרית מתקן חי' דעשי' וע"י ברכת ענט"י א"מ דעשי' ואח"כ ע"י שנפנה ובודק נקביו מתקן נפש דעשי' וע"י ברכת אשר יצר א"מ שלה, ואח"כ ע"י ציצית מתקן עולם יצירה ואח"כ ע"י הברכה מתקן א"מ דיצירה ואח"כ ע"י תפלין ש"י נתקן עולם הבריאה ואח"כ ע"י הברכה נתקן א"מ שלה וכו' ולכאו' ק' דברכה צריך להיות עובר לעשייתן נמצא דברכת טלית קודם להנחת טלית וכן ברכת תפלין קודם להנחת תפלין, ונלע"ד ע"ד הנ"ל דברכה שהוא דיבור יכול לברך עתה ושיחול אחר המצו' [וטעם הענין דהנה בירושלמי פ' מי שאחזו פליגי ר"י ור"ל אם אזלינן בתר מעשה או בתר חלות וידוע דאלו ואלו דא"ח ויש לשניהם מקום וכיון דהברכה אור מקיף כמ"ש בפע"ח הנ"ל ע"כ מברך קודם המצו' והחלות אחריו ועי"ז הוא מקיף את מעשה המצו' משני צדדין לפני' ולאחרי' המעשה לפני' והחלות לאחרי'] משא"כ מעשה המצו' הנהו בזמן שהוא, ע"כ נחשב כאלו הברכה אחר המצו' דקי"ל כר"י לגבי ר"ל דאזלי' עיקר בתר חלות]:)** אך אין ברור אם כן כוונתו] והא דאין יכולים לקיים גם מצו' שבדיבור לפני הזמן הטעם משום דגברא אכתי לאו בר חיובא ודומה למי שאינו מחויב בדבר שאינו מוציא אחרים יד"ח, וכן באדם עצמו אמרי' בר"ה (כ"ט.) לא אתי צד עבדות דידי' ומפיק צד חירות, וכמ"כ בזמן הפטור א"י לפטור זמן החייב כמ"ש מג"א (סי' רס"ז), אמנם מפלג המנחה ואילך דשייך קצת ללילה כבר חל על האדם חיוב הלילה שיבא, וכעי"ז ברש"י סוכה (ל"ג.) דמשקידש ליל סכות חל מצות לולב [לענין דיחוי] והיינו דכיון דהלילה שייך ליום אף דאכתי ל"ח זמן המצו' בפועל מ"מ כבר עליו חיוב של מחרת, וכעי"ז בירושלמי פ"ק דר"ה לענין מכשירי מילה בלילה שלפני שמיני, וכעי"ז דעת הרמב"ם לענין דרך רחוקה דחשבינן מנץ החמה [לא מחצות כדעת רש"י ז"ל] והיינו דכל פטור דרך רחוקה משום דבשעה שחל חיוב פסח דהיינו מחצות אינו ראוי לבא לירושלים כמ"ש רש"י פסחים (ס"ט.) וס"ל להרמב"ם דהחיוב חל בבקר אף דבפועל אי"ר להקריב עד חצות וע"כ צריך שיחדל מלהיות ראוי קודם הבוקר אור, והטעם כיון דכל היום נחשב דבר א', יעוי' נזיר (ז'.) ויעוי' פנ"י ר"פ תפלת השחר, וה"נ בהגיע תור פלג המנחה דמצינו לענין כמה דברים שנחשב כלילה חשיב א' עם הלילה ע"כ אע"ג דזמן תפ"ע בפועל הוא בלילה מ"מ חל עליו חיוב מפלג המנחה ויכול להתפלל לפני הזמן שיחול בלילה כנלע"ד בזה, וא"כ שפיר יוכל לומר גם יעו"י אף שהוא יום:
וכ"ז כתבתי לרווחא דמלתא, כי גם בפשיטות י"ל דכמו שהקילו לענין תפלת ערבית אף שהוא שייך להלילה מ"מ יכול להתפלל ביום, יהי' מאיזה טעם שיהי', ה"ה דיכול להזכיר גם יעלה ויבא ביום, שיעו"י אינו חיוב בפ"ע, רק חלק מהתפלה, אך יש לדחות דכמו דמצינו דהמתפלל במוצש"ק לתשלומי ש"ק אי"צ להזכיר של שבת וכן המתפלל במוצאי ר"ח לתשלומי מנחה אי"צ להזכיר של ר"ח, ה"נ במתפלל לפני הזמן לצורך הלילה י"ל דאינו מזכיר של ר"ח דגם לפני הזמן דומה לתשלומין, דכמו דתשלומין עושה הפעולה למחר וחשיב כאלו עשה בגוף הזמן כמ"ש האשכול בה' מגלה והפר"ח או"ח (סי' תרפ"ח), ומ"מ אינו מזכיר של ר"ח ה"נ בעושה לפני הזמן שיחול בזמנו, וכ"מ קצת במגלה (ה'.) במשנה דלפני הזמן דומה לאחר זמן: