ארץ צבי (פרומר) א· הרב אריה צבי פרומר
סימן כד
להרב החריף ובקי ר"י ניימאן נ"י דומ"ץ בעלקיש.
אשר נסתפק בתענית צבור אם שכח טו"מ וצריך לחזור התפלה אם צריך ג"כ לומר עוד הפעם עננו. לדבריו יש להסתפק ג"כ במי ששכח טו"מ בר"ח וחוזר אם צריך עוד הפעם לומר יעלה ויבא ג"כ, ונראה דד"ז תלוי בפלוגתא דרבינו יהודא ור"מ מאלאוור שבתוס' ברכות (כ"ו:) ד"ה טעה, דדעת רבינו יהודא בשכח ולא הזכיר של ר"ח במנחה לא יתפלל ב' בערבית משום דבלילה לא יזכיר של ר"ח וגוף השמו"ע בלא הזכר"ח כבר התפלל. נראה דס"ל דמי ששכח של ר"ח מ"מ יציד"ח גוף השמו"ע אלא דצריך לחזור בשביל חיוב יעלה ויבא עצמה שצ"ל במקומה וכעי"ז בס' תפארת למהר"ל ז"ל פרק ס"ז בהא דמנחות (כ"ח.) בתפלין וס"ת דאפי' כתב א' מעכבן דמ"מ הס"ת כשר בלא זה ומעכבן היינו שהוא מעכב וצריך לכתוב אותו עיי"ש. וכעי"ז בשטמ"ק ערכין דף (יא.) בהא דשיר מעכב את הקרבן אין הפירוש שהקרבן פסול בלא שיר אך שהוא חיוב גמור ומעכב א"ע שצריך לעשות כן מה"ת ע"ש. ובזכרוני שכעי"ז כ' ביש"ש דיש חילוק בין מל ולא פרע דהוא כאלו לא מל. משא"כ בציצין המעכבין את המילה לא אמר דהוי כאלו לא מל אלא שמעכב ומ"מ הוי כמל והיינו כנ"ל דמעכב שהיא חיוב גמור מצד עצמו ואפי' בדיעבד חשיב שעבר על המצו' היינו על חיוב זה להסיר את הציצין מ"מ קיים מצו' בשאר המילה. וה"נ בשכח דבר המעכב את התפלה מ"מ יצא יד"ח תפלה רק שצריך לחזור מחמת שזה ג"כ חיוב גמור אפי' בדיעבד להזכיר יעלה ויבא בתוך השמו"ע ומפאת חיוב זה צריך לחזור. וע"כ בשכח יעו"י במנחה ונזכר בלילה דבלא"ה לא יזכיר של ר"ח אין מחזירין אותו ור"מ מאלאוור ס"ל דגם בלילה מחזירין אותו דעתה בלילה יהי' שם תפלה עלה גם בלא הזכרה של ר"ח משא"כ ביום. נראה דס"ל להר"מ מאלאוור דאם השמיט בתפלה דבר שמחזירין אותו איו"ח כל השמו"ע בלעדי זה. ולדעת רבינו יהודא י"ל דהשוכח טו"מ בר"ח איצ"ל בפ"ב יעו"י כיון דכבר אמר בשמו"ע ראשונה שהי' גם עלי' שם תפלה ולדעת ר"מ מאלאוור צ"ל גם בפ"ב יעו"י דתפלה ראשונה כמאן דלא צלי דמי. וכבר כתבתי זה בספרי שיח השדה (סי' ח') אך שם כתבתי לענין דיעבד דאם שכח טו"מ בר"ח וחזר והתפלל ואמר טו"מ ושכח להזכיר של ר"ח לרבינו יהודא אין מחזירין אותו ולר"מ מחזירין אותו. וכאן הוספתי דלרבינו יהודא י"ל דאפי' לכתחלה אי"צ להזכיר בשני' יעלה ויבא וגם נ"ד בהא תליא:
נתיישבתי דאף לרבינו יהודא צ"ל יעו"י בתפלה שני' די"ל דבכל תפלה שמתפלל בר"ח צ"ל יעו"י והוא קצת כעין יום הוא שנתחייב בד' תפלות דשבת (כ"ד.) דמה"ט חייב להזכיר של חנוכה במוספין, אך בדיעבד אם שכח בשני' יעו"י אין מחזירין אותו דכיון דהחיוב רק משום יום הוא שנתחייב וכו' אינו מעכב בדיעבד, שו"ר בטו"ז או"ח (סי' ק"ח סק"ח) משמע דאפי' כשהחיוב מצד יום הוא שנתחייב וכו' מעכב בדיעבד ומחזירין אותו [אך יש לחלק בנ"ד ל"ד ליום הוא שנתחייב כיון דאינו חיוב לכל ישראל רק לאדם זה], אך ראיתי באבני נזר או"ת (סי' תק"ז סק"י) שביאר שיטת התוס' דס"ל דמשום יום הוא שנתחייב בד' תפלות אין מחזירין אותו והביא שם שכן דעת הטור בשם ה"ר יוסף וכן דעת המרדכי פ"ב דשבת עיי"ש, גם בהא (דסי' ק"ח) דעת הפר"ח והח"א דאין מחזירין אותו בשביל יום הוא שנתחייב בד' תפלות, וא"כ שפיר י"ל כדברינו דדעת רבינו יהודה שבתוס' ברכות ג"כ הוא כן, ולענין הלכה כיון דפלוגתא הנ"ל דר"י והר"מ מאלאוור הוא ספיקא דדינא כמבואר באו"ח (סי' ק"ח) ע"כ בדיעבד אם שכח טו"מ בתפלה וחזר והתפלל ושכח יעלה ויבא אין לחזור ולתפלל כל התפלה אך יוכל להתפלל בנדבה דאף דל"ח חידוש כיון דכבר אמר טו"מ וגם יעו"י מ"מ מה שיוצא מס' לודאי חשיב חידוש כמ"ש הפוסקים, ובתענית צבור אם שכח היחיד טו"מ בראשונה יכול ג"כ לומר עננו בתפלה ב' אף דעננו אין מעכב מ"מ כיון דבשמע תפלה יכול להוסיף ולהתפלל מה שירצה אין בזה בית מיחוש אך אם הש"צ שכח טו"מ וחוזר ומתפלל נראה דלא יאמר עננו בין גואל לרופא כיון דצריך להוסיף ברכה שלימה ולסיים בא"י העונה לעמו ישראל בעת צרה, ומס' א"א לברך ברכה לבטלה בפרט באמצע שמו"ע בפרט דעננו אינו מעכב, כנלע"ד בזה:
והנה בספרי שם הבאתי פלוגתת ר"ש גרמיזן ופר"ח (בסי' ק"ח) אם התפלל ב"ת א' של ערבית וא' לתשלומין ושכח בראשונה טו"מ או של ר"ח דעת ר"ש גרמיזן דצריך לחזור ולהתפלל ב' התפלות דאף דשני' התפלל כהוגן מ"מ הרי צריך להקדים תפלה העיקרית לתשלומין וכיון שלא יצא יד"ח ראשונה הרי לא הקדים תפלה העיקרית לתשלומין ופר"ח חולק דשא"ה שכבר קדם תפלה העיקרית לתשלומין אלא שטעה בה עיי"ש, וכתבתי דפליגי בפלוגתא הנ"ל ר"ש גרמיזן ס"ל כדעת ר"מ דאם שכח דבר המעכב התפלה כלא צלי דמי, ופר"ח ס"ל כר"י דיי"ח שמו"ע ומה דמחזירין אותו הוא משום חובת הזכרה עצמה, דאין לומר דאף דלא יצא יד"ח תפלה מ"מ חשיב הקדים תפלה העיקרית דזה לא מסתבר כלל וכ"מ ביומא (דף ס':) דפריך למ"ד קטורת שחפנה קודם שחיטת הפר לא עשה כלום מדתנן אם עד שלא גמר נשפך כו' ואם איתא יחזור ויחפון מיבעי' לי', וכה"ג יומא (מ"ט.) בחפן ומת דצריך לחזור ולחפון אף שכבר הקדים פ"א שחיטת הפר אלא שאח"כ נולד פסול וכש"כ בנ"ד דמיפסל וקאי, וכ"מ להדי' באו"ח (סי' ל"ב סכ"ה) דכל שהוא בפסול חשיב שלא כסדרן, ע"כ לשוני בספרי שיח השדה, אחר זמן מצאתי בכס"מ פ"ה מה' עבויה"כ ה"ח בשם הר' יהושע נכדו של הרמב"ם שביאר שיטת הרמב"ם כן דכיון דפ"א חפן אחר שחיטת הפר אף שנשפך דם הפר שפיר דמי, וביאר ש"ס יומא הנ"ל באופן אחר עיי"ש:
ולפי"ז אפשר דזה ג"כ סברת הפר"ח דכיון דבשעתו הקדים תפלה העיקרית לתשלומין אף שאח"כ נפסל שפיר דמי וכן יורה לשון הפר"ח, אך עדיין לא דמי כי אוכלא לדנא דהתם בשעתו הי' שחיטת הפר כשר באמת אף שנולד פסול אח"כ בפר זה ולא למפרע משא"כ בתפלה שהשמיט טו"מ אי נימא דכמאן דלא צלי דמי א"כ איגלאי למפרע דגם מעיקרא היתה פסולה. מ"מ הועלנו שלא יהי' סתירה לזה מגמ' יומא (מ"ט. ודף ס':) הנ"ל (ומה שהקשיתי דכיון דנפסלה למפרע ל"ח תפלה כלל, י"ל כיון דכוונתו הי' להתפלל תפלה כשרה שפיר דמי, ומצינו כזה דכוונתו לעבודה כשרה מילתא היא, בתוס' יומא (כ"ט:) ד"ה כמי שסידרו הקוף דאם סבור שהוא יום ל"ח סידרו שלא כמצותו אף דבאמת לילה ול"ח כמי שסידרו הקוף עיי"ש] ומה שהבאתי מאו"ח (סי' ל"ב סכ"ה) דאם אות הראשון הוא בפסול חשיב שלכס"ד, גם הא לא תברא, דשם ראי' לסחור דדוקא כשאין צורתה עלי' חשיב שלכס"ד אבל באותיות דבוקות שצורת האות עלי' אף שפסול מצד הדביקות מ"מ ל"ח שלכס"ד, ואף דאין זה ראי' לנ"ד דשא"ה שמתקן אח"כ אות הקדום וע"כ הוי שפיר כסדרן. משא"כ בנ"ד דמחזירין אותו ותפלה ראשונה אינה מתתקנת עי"ז, מ"מ גם סתירה ליכא מהא (דסי' ל"ב):
ויש להביא קצת דוגמא לסברת הפר"ח מתוס' יבמות (כ"ו:) בשם ר"א מבורגילא דהיכא דחולץ משום חיזור אין אחותה אסורה משום אחות חלוצה דעיקר הוא החליצה הראשונה, וה"נ דתפלה שני' הוא רק משום חיזור שמחזירין אותו אי"צ להקדים תפלה זו לתשלומין דעיקר הוא תפלה ראשונה כמו דהתם עיקר הוא חליצה ראשונה ואף דחליצה פסולה היא דמה"ט צריך לחזור על כל האחין:
ויש לבאר סברת הפר"ח דאף דמחזירין אותו ולא יצא כלל יד"ח תפלה היינו כשדנין על התפלה עצמה אבל כשדנין על האחרת חשיב כאלו תפלה זו הי' תפלה הגונה, וכעי"ז בתוס' עירובין (יוד:) ד"ה עור העסלא דאם דנין על מקום העור חשיב כאלו גם מקום החלל הי' סתום אבל מקום החלל עצמו חשוב פתוח, והביאו דוגמא מטיט הנרוק דמשלים למ"ס והטובל בו לא עלתה לו טבילה עיי"ש, וכעי"ז מצינו בגמ' פסחים (ע"ז.) הציץ מרצה על אכילות לענין זה שאם דנין על הקרבן חשיב כאלו יש כאן בשר ראוי לאכילה ומ"מ הבשר עצמו אי"ר לאכילה בפועל, וכעי"ז מצינו בברכות (נ"א.) לענין זימון שאם קדם א' ובירך אינהו נפקי בזימון דידי' ואיהו לא נפיק בזימון דידהו, הנה דאף דהוא עצמו אינו מקיים מצות זימון מ"מ אם דנין על השאר חשיב כאלו גם זה השלישי מקיים המצו', וכעי"ז בתוס' מנחות (ל"ח.) ד"ה התכלת שכתבו וז"ל וק"ק דאמרי' בגמ' אם הקדים תכלת ללבן יצא אלא שחיסר מצו' מאי חיסר מצו' דלבן אבל דתכלת יצא לרבי עכובי מעכבי אהדדי משמע דאי לא מעכבי ניחא אלמא אע"ג דחיסר מצו' דלבן קיים מצו' דתכלת בב' חוטין וי"ל דלהכשיר תכלת מיהו מהני לבן דקרינן בי' גדילים ד' עכ"ל והוא כסברא הנ"ל:
[אך ק' לי ע"ד תוס' אלו דא"כ מה פריך בגמ' לרבי עכובי מעכבי אהדדי נימא ג"כ דאף דאם דנין על לבן עצמו חשוב שחיסר מצו' דלבן מכח שלא עשה כסדר מ"מ אם דנין לגבי תכלת חשיב כאלו כאן לבן כמ"ש התוס' דלהכשיר תכלת מהני לבן וצ"ל דדוקא לגבי מנין ד' חוטין אמרי' סברא זו דאז אי"צ לדון על מהות לבן שבו דסגי בד' חוטין איך שיהיו וחסרון הקדימה אינו רק מצד מהות לבן שבו דבד' חוטין שוין ל"ש קדימה זו ע"ז וכיון דאין דנין רק על סתם חוטין שפיר י"ל דאם דנין לגבי תכלת חשיב כאלו היו ד' חוטין דעלמא אבל כאן דלבן מעכב התכלת וא"כ דנין על מהות לבן ותכלת ולענין מהות לבן שוב יש פסול מחמת שקדם לו תכלת ע"כ אפילו אם דנין לגבי תכלת מעכב]:
ונשוב לפלוגתא הר"י והר"מ מאלאוור, וע' בספרי שיח השדה (סי' ח') כתבתי כמה נפ"מ לדינא [ומש"כ שם נפ"מ בין השיטות הנ"ל לענין הא דקי"ל באו"ח (סי' רס"ח) דאם טעה בשבת והתחיל אתה חונן ונזכר צריך לסיים כל אותה ברכה, ואם התפלל עד שהתחיל ברך עלינו ונזכר שהוא שבת דצריך לסיים כל אותה ברכה, ואם הוא בימוה"ג י"ל דלרבינו יהודא הנ"ל איצ"ל טו"מ כיון דגוף הברכה יוצא בלא טו"מ ואך שהוא חיוב בפ"ע להזכיר טו"מ בברכת השנים ובש"ק ודאי ליכא חיוב זה, אך לר"מ מאלאוור צ"ל גם טו"מ ע"כ דבריי, אח"כ ראיתי בשע"ת שם דאם התחיל בש"ק אתה חונן והתפלל עד אחר ברכת השנים ושכח ול"א טו"מ צריך לחזור לראש הברכה עיי"ש ולהנ"ל בפלוגתא תלי' ולר"י אפי' לכתחלה איצ"ל טו"מ כאמור, ועי' שו"ע או"ח (סי' ק"ח סי"א) דנדון הנ"ל דפליגי בי' הר"י ור"מ מאלאוור הוא ספיקא דדינא, וא"כ אין מחזירין אותו מס', בפרט בשבת שאין מתפללין נדבה:
וי"ל עוד סברא דבש"ק אפילו התחיל ברך עלינו לא יאמר טו"מ דכיון דלר"י אין טו"מ מעכב גוף הברכה ממילא ל"ח התחלת ברך עלינו התחלה לגבי טו"מ שזה חיוב בפ"ע ובש"ק אי"ח רק הברכה שהתחיל בה, ולר"מ הנ"ל דמעכב את הברכה חשיב כדבר א' עם הברכה, ע' מנחות (י"ד:) ה"נ עשאן גוף א' דמעכבי אהדדי, הנה דמה דמעכבי אהדדי חשיבי עי"ז כגוף א', וכ"מ במנחות (ל"ח.) דיליף רבי דתכלת מעכב את הלבן מדכתי' וראיתם אותו לשון יחיד עש"ה הנה דע"י דמעכבי אהדדי חשיבי תרויהו כדבר א', ואף שהוא סברא פשוטה וברורה אביא סעד לזה וממרחק אביא לחמי מתוס' ב"מ (ז':) ד"ה דאית בי' זמן דאם תופס שיטה א' מן הטופס הוי כמו תופס מקום לו' ומלו' ועדים ומעות כיון דהשטר נפסל בלא שיטה זו הוי תפיסת מקצתו כתפיסה בכל השטר, אך לענין זמן ל"ח תופס במקצת שטר כתופס במקום הזמן כיון דאין השטר נפסל בלא זמן, עיי"ש, וה"נ אם הברכה נפסלת בשביל השמטת טו"מ חשיב התחלת הברכה כהתחלת טו"מ, משא"כ לר"י דלא מעכב דומה לזמן ואין התחלת הברכה נחשבת כהתחלת טו"מ]:
ועי"ש בספרי שיח השדה (סי' ח') עוד איזה נפ"מ לדינא, ועתה הנני להוסיף עוד נפקותות לדינא בין שיטת ר"י ור"מ מאלאוור, א', יש נפ"מ אם יכול לצרף השמו"ע ראשונה שחיסר בה הזכרת המאורע לענין מאה ברכות כגון אם שכח בשבת ר"ח יעו"י וחזר והתפלל שבע ברכות אחרות אם יכול לצרף שבע ברכות ראשונות לענין מאה ברכות שחסר בשבת, דאם נימא דגוף התפלה יצא ויש שם ברכות עליהם יש לחשבם במנין מאה ברכות, עוד י"ל נפ"מ אם מותר לו לאכול קודם שיחזור ויתפלל דאסור לאכול קודם שיתפלל על דמכם ואם נימא דשם תפלה עלי' מותר לו לאכול קודם שיחזור ויתפלל:
עוד נפ"מ כגון אם א' אכל בש"ק סעודה שני' וא' אכל אז סעודה ג' ובירך הראשון להוציא השני ושכח רצה דבעל סעודה ג' אי"צ לחזור ולברך בשביל שכחת רצה ובעל סעודה ב' צריך לחזור ולברך, ואם נימא דלא יצא כלל א"כ גם השומע צריך לחזור ולברך [לרש"י ברכות (מ"ח.) דברהמ"ז דומה לברה"נ דאם יצא אי"מ] אבל אם נימא דבגוף ברהמ"ז יצא א"כ השומע אי"צ לחזור ולברך:
עוד יש נפ"מ דהנה קיי"ל דאם עומד באמצע שמו"ע ושומע קדושה אסור לו לענות [רק שומע] ואם עומד בתוך תפלת אלקי נצור מותר לומר קדושה, ויש להסתפק מי ששכח יעלה ויבא והתפלל הלאה עד שעומד בתוך אלקי נצור ונזכר, דהדין דחוזר לרצה כל שעדיין לא עקר רגליו, ובתוך כך החזן אומר קדושה, קודם שהתחיל רצה אם מותר לומר עמו או לא, מי חשיב כאמצע אלקי נצור דשרי, או"ד כיון דצריך לחזור לרצה חשיב כאלו עומד לפני רצה דאסור לומר קדושה, ושאלני זה ח"א, ונ"ל דתלוי בפלוגתא שלפנינו, דלפר"ח דגוף השמו"ע יצא גם בלא יעו"י שפיר חשיב שעומד אחר סיום תפלתו דשם תפלה עלי' כ"מ שהוא, אף קודם שחזר לרצה, ושרי לומר קדושה עם הש"ץ, אבל לר"ש גרמיזן דלאו שם תפלה עלי' כלל א"כ חשיב עומד קודם ותחזינה דכל מה שהתפלל הלאה לאו תפלה היא כלל רק הפסק בעלמא בתוך התפלה, וא"כ אסור לומר עם הש"ץ קדושה, ודו"ק:
עדיין יש להסתפק דאף דיצא יד"ח שמו"ע גם בלא יעו"י מ"מ כיון שלא יחזור לראש רק לרצה א"כ הוא רוצה לחבר רצה עם התפלה שהתפלל (דאל"כ אין שייך להתפלל חצי שמו"ע דכל שמו"ע ברכות מעכבות זא"ז כמ"ש הט"ז (סי' ק"ד), וראי' לזה דהרי בעקר רגליו חוזר לראש ולא סגי שיחזור לרצה והיינו דכבר אין לזה חיבור עם השמו"ע שהתפלל ול"ש להתפלל ג' ברכות אחרונות של שמו"ע לבדן בלי השאר] וכיון שכן הרי הוא כאלו עומד באמצע שמו"ע ואסור להפסיק באמירת קדושה ואף שכבר הפסיק בג' אחרונות שלא אמר יעו"י מ"מ אטו מי שאכל שום וכו', ודו"ק:
עוד יש נפ"מ אם אשה שכחה יעו"י בשמו"ע דלכאורה אף דאשה חייבת בתפלה דרחמי הוא כברכות (כ':) מ"מ בהזכרת יעו"י אינה חייבת דזה חובת היום והוי מ"ע שהז"ג, ואף דנוסח יעו"י הוא ג"כ רחמי ועי' בתוס' שבת (כ"ד.) דמה"ט קבעו יעו"י בעבודה משום דהוא תפלה כמותה, מ"מ אין חיובו משום תפלה רק משום הזכרת המאורע וזה חיוב בעלמא שהז"ג כמובן [ומה"ט לא קבעו יעו"י בברכות האמצעות שהם ברכת התפלה משום דיעו"י אין חיובו מפאת תפלה שבו כנלע"ד] אך דאם נימא דאם אינו מזכיר יעו"י כמאן דלא צלי דמי פשוט דגם באשה מעכב יעו"י דהיום מטבע שמו"ע כך הוא ודומה לג' ברכות ראשונות שהם ברכות השבח מ"מ אשה חייבת וכידוע מעכבת אצלה כמו באיש וה"נ יעו"י בר"ח היום מטבע של שמו"ע כך הוא, אבל אם נימא כפר"ח דגוף השמו"ע יוצא רק חיוב בעלמא לחזור משום יעו"י א"כ אשה ששכחה יעו"י אין מחזירין אותה, כנלע"ד:
עוד נלע"ד נפ"מ לענין חיוב תפלה בלחש מ"מ לפר"ח י"ל דטל ומטר ויעלה ויבא מותר לומר בקול רם דאין זה גוף התפלה ואין דינו כתפלה, ובזה מיושב מנהג העולם שאומרים תיבת יעלה ויבא בקול רם כדי להזכיר העולם, וכן תיבת טל ומטר, ולכאורה עבר על חיוב תפלה בלחש ולהנ"ל א"ש:
עוד נפ"מ מי ששכח יעו"י במוצש"ק שהוא חוה"מ דצריך לחזור לראש בשביל יעו"י אם צריך לומר עוד הפעם אתה חוננתנו בשני' כמבואר ברכות (כ"ו:) דאין צריך לומר אתה חוננתנו רק פעם א' אבל אי כמאן דלא צלי דמי צריך לחזור ולומר אתה חוננתנו:
עוד נפ"מ לענין אם צריך לעשות תשובה על חטא לא תשא שעבר בשוגג בברכת שמו"ע, דאם נימא דכמאן דצלי דמי נראה דלאו עבירה היא ול"צ כפרה כעין מנחות (ס"ד.) ולא עוד אלא שאומרים הביא שמינה לכתחילה ושחוט, אבל אי כלא צלי דמי צריך סליחה ותשובה:
והנה בספרי שיח השדה (סי' ח') כתבתי עוד נפ"מ דהנה בצמח צדק שנדפס בסוף שו"ע של הרב ז"ל מלאדי כ' שאלה בחנוכה ופורים שצריך להזכיר מעין המאורע בהודאה ואם לא אמר אין מחזירין אותו אם מותר לכתחלה לדלג על הנסים כדי למהר סיום התפלה בטרם יגיע הש"צ לקדושה כדי לומר קדושה ומודים עיי"ש, ומשמע מדברי הצ"צ דע"כ לא מספקא לי' רק בעל הנסים שאינו מעכב התפלה אבל ביעלה ויבא פשיטא דאין להשמיט כדי לענות קדושה, ולפמ"ש לעיל לדעת הר"י יש להסתפק גם ביעלה ויבא דאולי נכון להשמיטו כדי לומר קדושה דקדושה דאורייתא כמ"ש הצ"צ שם בשם זה"ק, ותו דיעלה ויבא יש לו תקנה ע"י שיחזור ויתפלל ויאמר יעלה ויבא ויהי' על שניהם שם תפלה משא"כ קדושה היא מצו' עוברת, עיי"ש בספרי שהארכתי בזה, ולא נשנית פה אלא בשביל דבר שנתחדש בו בנדון הצ"צ דלענד"נ דאם יסיים השמו"ע קודם שיסיים הש"ץ ברכת אתה קדוש ויענה אמן אחר הקל הקדוש י"ל דיוצא גם יד"ח קדושה לדיעה א' (בסי' קכ"ד) דאפי' ברכה המחויבת יי"ח בעניית אמן אף שלא שמע כלל גוף הברכה, ואמן של הקל הקדוש קאי על כל ברכות ראשונות שנחשבות כא' וא"כ קאי אמן זה גם על קדושה וא"כ אפי' לא ענה עמהם קדושה ואפי' התפלל אז סיום השמו"ע ולא שמע קדושה מ"מ מועיל אמן שיהי' יוצא למפרע יד"ח קדושה וצ"ע בסברא זו, אך בלא"ה יש עצה להמתין באמצע שמו"ע ולשמוע קדושה מהש"צ ושומע כעונה כמ"ש רש"י סוכה (ל"ח:) וקי"ל כן בשו"ע (סי' קכ"ד) וא"כ אפשר לקיי"ש וא"כ אין לדלג על הנסים בשביל זה וכש"כ יעלה ויבא, כנלע"ד:
והנה בספרי (סי' י') הבאתי דברי ח"א כלל כ"ד במסופק בשמו"ע באיזה ברכה עומד לא יאמר הברכה המסופקת והקשיתי דהא ברכות שמו"ע מעכבות זא"ז כמ"ש הט"ז (סי' ק"ד) ואיך מותר לו להתפלל הלאה דילמא חיסר ברכה המסופקת והוי שאר ברכות לבטלה עיי"ש אריכת דברים בזה, אחר זמן מצאתי ראי' לזה בשו"ע הרב ז"ל (סי' תקפ"ב ס"ב) דאם אמר בעשי"ת מלך אוהב צדקה ומשפט יש ב' דעות אם צריך לחזור לראש ברכת השיבה וכ' דמס' לא יחזור ויתפלל הלאה, וק' ג"כ כנ"ל דילמא צריך לחזור והוי שאר ברכות לבטלה וע"כ צ"ל דכיון דמצד סד"ר לקולא פטור הוי פטור ודאי ול"ח ס' כלל וכעין דברי מג"א (סי' קנ"ט סקט"ו) דבנוטל ידיו בס' נטילה מצד סד"ר להקל מותר לברך ג"כ דהוי כודאי נטילה כשרה:
אך יש לדחות לפי דעה א' בתוס' ברכות (כ"ו:) דאף בחיסר יעו"י ומחזירין אותו מ"מ יי"ח שמו"ע ה"נ י"ל דאף בל"א המלך המשפט דמחזירין אותו מ"מ יי"ח וע"כ ל"ח כחיסר ברכות ואין שאר ברכותיו לבטלה:
עוי"ל דבנדון הרב ז"ל גם לדעת ר"מ מאלאווער יי"ח, ואקדים מה דיש להסתפק אם מותר להתפלל הביננו בעשי"ת משום דאין יכול לומר המלך המשפט כעין דאין מתפללין הביננו במוצ"ש משום שצ"ל הבדלה בחונן הדעת, וכן בימה"ג משום דצ"ל מטר בברכת השנים, אמנם מדאמרי' בגמ' דכל השנה מתפלל אדם הביננו חוץ ממוצ"ש וימות הגשמים ואלו עשי"ת שיירי' משמע דגם בעשי"ת יכול להתפלל הביננו דדוקא הבדלה בחונן הדעת שהוא לגמרי דבר חדש אינו נכלל בקיצור של הביננו וכן מטר דברכת השנים משא"כ המלך המשפט אינו הזכרה חדשה רק שינוי מטבע דבמקום מלך אוהב צדקה ומשפט אומר המלך המשפט, ואף דיש חילוק ביניהם כמ"ש הרב ז"ל שם דמה"ט יש דעות דמחזירין אותו, מ"מ כיון דאינו דבר חדש לגמרי הוא נכלל ג"כ בהקיצור של הביננו בתיבות והתועים על דעתך ישפטו, וא"כ גם כשאומר מלך אוהב צדקה ומשפט הרי הזכיר משפט ולא גרע מאלו אמר והתועים ע"ד ישפטו שאינו מזכיר מלך כלל דיי"ח בשעה"ד וה"נ במסופק כשעה"ד דמי, ע"כ כאן כו"ע מודי לסברא הנ"ל דאף דצריך לחזור מ"מ יי"ח, אך יש לומר דאינו יוצא בקיצור התפלה רק כשמקצר כל ברכות האמצעות בהביננו אבל לא במקצתם בארוכה ומקצתם בקיצור וכעי"ז בגיטין (ט"ו:) וכעי"ז במג"א (סי' ט') ב' תה"ד או כלו במין כנף או כלו בצמר ופשתים: