אור ברסלב

ארץ צבי (פרומר) א· הרב אריה צבי פרומר

סימן כג

סימן כב

ב"ה

ע"ד הס' בשומע ברכה דרך גראמאפאן והמעריכו הוא בר חיובא אם יוצא יד"ח ואע"ג דאינו מברך בפה יש להסתפק להדיעות דכתיבה כדבור הנה דאפי' אינו מדבר בפיו כל שמהו' המלוח אפי' בידיו חשיב כדיבור ה"נ מוציא המלות מן ההעלם אל הגלוי והרי זהו גדר דבור להוציא הדבור מן ההעלם כמ"ש הרה"ק מלאדי ז"ל בהקדמה לסידור. וכ"כ בס' פרדס שער מהות והנהגה פ"ג וכ"כ המהר"ל ז"ל בס' אור חדש. וקצת סמוכין לזה בערכין י"ג. ולא היו אומרים בנבל וכנור אלא בפה הנה דגם בנבל וכנור קרוי אמירה. וי"ל דתלי בפלוגתא דהפר"ח וקרבן העדה בכ' גט במי מילין ונבלע בהנייר ואח"כ פלטו ע"י מיא דנרא כ' הפר"ח אהע"ז סי' קכ"ה דפסול וביאר כן דברי הירושלמי וכ' ולא השופך. הנה דאע"ג דכתיבה כדבור [בפרט בגט מצותו בכך ע"י כתיבה] מ"מ מה שמוציא כתב דמעיקרא מן ההעלם אל הגלוי ל"ח כתיבה הכ"נ מה דמוציא דבור דמעיקרא אל הפועל ל"ח דבור. וקרבן העדה פי' הירושלמי באופן אחר וא"כ בנדון הפר"ח י"ל דכשר. וא"כ גם בנ"ד י"ל דמה שממציא הקול שהי' כבר שפיר דמי [עוד ראי' לזה ממ"ש בס' התרומה דבחק תוכות ל"מ מעביר עליו קולמס משום שאינו כתב כלל. ורק בשלל"ש מהני משום דכתב הראשון כתב אלא שאינו לשמה. מזה נראה דמעביר עליו קולמס מועיל מ"מ עיקר הוא כתב הראשון ומ"מ חשיב עכשיו כותב לענין לשמה הנה דמה שממציא כתב הראשון חשיב גם עתה כותב ה"נ מה שממציא דבור הראשון חשיב מדבר]. ויש לחלק דשא"ה דמתחלה קודם שנבלע הי' חשיב כתב בצירוף הקלף דוקא וכיון שהקלף נשאר מועיל מה שמוציא הכתב ע"י מיא דנרא שיחשב כתב דמעיקרא משא"כ בנ"ד לא נשאר מאומה מן הדבור ופנים חדשות בא לכאן:

[וזה כבר ראיתי שאלה בס' שערי דיעה בשומע שופר ע"י טעלעפאן אם יוצא ולכאו' יש לדמותי לתוקע לתוך הבור אם קול הברה שמע לא יצא. אך המעיין בזה"ק שלח קס"ח: וקס"ט. יראה לעינים דקול הברה אינו קול האדם כלל רק קול זר שהי' טמיר ונחבא גו נקיקין ומתילין דעפרא. ואין ראי' לקול טפלפפאן שהוא תולדות קול האדם ממש אפשר שיוצא בו. ולפ"ז יש קצת ראי' גם לנ"ד דכמו התם קול הברה שמע לא יצא משום שאינו קול שופר ממש רק ע"י תקיעתו בשופר מעורר קול אחר שהי' טמון עד כה ה"נ מה שמוציא קול שהי' טעון בגראמאפאן ל"ה כמדבר ממש. ויש לדחות]. ע"כ לקולא אין לסמוך ע"ז אך אפשר דיש לחוש לחומרא שלא לשום בתוכו פלאטען שיש בהם שמות הש"י ולהעריכו דיש בו חשש מוציא ש"ש לבטלה דלחומרא יש להחשיבו דבור. אמנם יש לדון להיפך דאפי' נימא דהוי דיבור לצי"ח ברכה היינו משום דאמרי' שזה דבור הראשון שדיבר לתוכו ב"ח. אבל פעולה העכשוית ל"ח דבור ממילא ל"ח עכשיו מוציא ש"ש לבטלה. גם יש לדמותו להא דשבת ק"כ. דאמרי' לענין מחיקת השם עשיי' הוא דאסור גרמא שרי' וע' חולין ט"ז. דכח שני חשיב גרמא וא"כ גם בנ"ד אם אין השם מתבטא תיכף אחר הערכתו חשיב רק גרמא. אמנם המג"א סי' קנ"ט סקכ"א כ' דהא דיש חילוק בין כח ראשון לכת שני היי"ד בדבר שאינו מכחו ממש רק מסיר המונע עיי"ש. והנה בגרא- מאפאן יש ג"כ ברזל קטן המעכב התנועה וע"פ רוב מסירין זה תחלה ואח"כ מעריכין אותו. וא"כ יהי' חשיב כחו. ע"כ כשמשימין פליט שיש בו שם יעשה להיפך תחלה יערוך אותו וישים עליו הפליט ואח"כ יסיר הברזל המונע ושוב יהי' מותר משום דהשם מתבטא בכת שני וחשיב גרמא כנלע"ד בזה:

תוכן העניינים

ארץ צבי (פרומר) א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה