אור ברסלב

ארץ צבי (פרומר) א· הרב אריה צבי פרומר

סימן יב

סימן יא

להרב החסיד וכו' מ' משה וייצמאן נ"י בקראקא. דשאילנא קדמיכון בתפלין שנתקלקל ריבוע הבתים קצת או שאין מרובעים מתחלתן בצמצום אם כשרים או לא כי מסתימת כמה פוסקים אחרונים נראה דשיעור הרבוע הוא בצימצום שלא יהי' ארכו יותר על רחבו אפי' במשהו, א) מר"י אכסנדרי הביאו הב"י (סי' ל"ב) והמעיו"ט מנחות (ל"ה) שכ' והוא כשיקח מחוגה וכו' ויכוון שלא יעבור סיבוב המחוגה: ב) מהמחבר (סי' ל"ב סעי' ל"ט) שכ' ריבוען במכוון ובפרט מטו"ז שם סקל"ג שכ' פי' בריבוע גמור שארכו כרחבו ממש, ג) המעיו"ט שם כ' והוי יודע שא"א לעשות שוה מרובע בדיוק אלא צריך שיכוון כפי האפשר לו וכו' ומביא דברי רמב"ם פ"ב דעירובין ואם אמרי' שהחשבון ריבוע הוא רק למראית עין כו' וע"כ דהשיעור במשהו רק מה דא"א לצמצם הכל כפי היכולת. ואולי עתה שאפשר לצמצם ע"י כלי "שיבלעהרע" אפי' על רבע מילימעטער אולי מודה דצריך לעשות בדיוק ד) מדברי הפמ"ג במש"ז שם שימדוד בד' קוין, ה) ממחה"ש סקנ"ד שכ' שאי"צ למדדן בכ"י ויום רק מוקמי' אחזקתן משמע דמתחלתן צריך למודדן ולא סגי במראית עין, ו) מחיי"א כי"ד אות ב' שיש להשגיח בתפירות כי מחמת שהנקבים גדולים וכו' ואם השיעור במראית עין אינו מתקלקל בנקב התפירה, ז) מנוב"י (סי' א) דהריבוע צריכה להיות בבתים עצמן לא בדבק, ואי ס"ל דה דהריבוע למראה עין א"א להטיח כ"כ, וכ"מ בבה"ל ובאמרי יושר (סי' ס"ד) ועוד, אך בס' חסד לאברהם (סי' ח') יצא לדון בדבר חדש דהריבוע דתפלין הוא רק למראה עיני האדם וכל שלא ניכר להדי' שאין ארכו כרחבו נחשבין לריבוע ומשמע מדבריו אף לכתחלה וכו' אם המרובע בתפלין הוא רק למראה עיני האדם או דשיעורו ע"י מדידה בכ"ש ואפי' בדיעבד אם כשרים המה וכמה יחשב משהו וכו' ואם לכתחלה יש לדקדק שיהיו בתכלית הדקדוק שלא יהי' ארכו יתר על רחבו אפי' במשהו ממש לפי מה שנוכל לעמוד עלי' ע"י הכלי שקורין שיבלעהרע ע"כ השאלה:

א) תשובה. עיינתי בס' חסד לאברהם (סי' ח) וראיתי שה"ר דהבדל מיעוט אינו מעכב ואינו מוציא מכלל ריבוע, א' מאתרוג דבעי שיהי' שלם וחסר פסול ושיטת הרבה פוסקים דבעי' כאיסר ואל"כ אינו מפקיע מכלל שלם וכמו דמשהו אינו מפקיע שם שלם כן אינו מפקע שם ריבוע, ולא איריא דהתם לא כתי' שלם בתורה. רק דדרשי' ולקחתם שיהי' לקיחה תמה וקים להו לחז"ל דאם חסר כאיסר ל"ח לקיחה תמה ומה ראי' דמשהו אינו מפקיע שם שלם. גם ה"ר מעירוב דבעי ככר שלם ומ"מ פחות ממ"ח ל"ח חסרון. גם בזה דעת לנבון נקל דלא אירי' דהתם כל שיעורו מדרבנן ומשום איבה וחז"ל תקנו דעד שיעור חלה ל"ח חסרון ותו דהתם כיון שהוא לתקונה של החלה מה שמפריש ממנה א' ממ"ח ל"ח חסרון כמו שפירש"י עירובין (פ"א.) עוד ה"ר מיומא ר"פ שני שעירי דילפי' מקרא שיהי' שוין בקומה ובמראה והק' התוי"ש דהא בסנהדרין אמרי' דלא משכח"ל שני בריות שוין ממש תירצו דל"ב דומה ממש רק מה שאפשר להיות. הנה דלא בעי' דומה ממש. עוד הק' דאלת"ה א"כ לריה"ג דא"א לצמצם איך יוכל לקיים מצות מרובעות. ואין אלו ראיות כלל דגם בנ"ד אפי' נימא דבעי' רבוע גמור בצמצום מ"מ לא ניתנה תורה למלה"ש וא"א שיהי' החיוב עליו יותר מגדר האפשרי לבו"ד וכעי"ז בבכורות י"ז: שא"ה דרחמנא אמר עביד ובכל היכא דמצית למיעבד ניחא לי' והיכא שידע בבירור שארכו יתר על רחבו משהו אין לנו ראי' להכשיר וכעי"ז כלים פי"ז כביצה שאמרו לא גדולה ולא קטנה אלא בינונית רי"א מביא גדולה שבגדולות וקטנה שבקטנות ונותן לתוך המים וחולק את המים א"ר יוסי וכי מי מודיעני איזה גדולה ואיזה קטנה אלא הכל לפי דעתו של רואה. דכיון דא"א לו לברר יותר דמי מודיעני ולא ניתנה תורה למלה"ש הרי על דעת זו ניתן שיעור כביצה שיהי' תלוי בדעתו של רואה. ודון מינה ומינה דכמו התם במידי דבעי כביצה אם יחסר אפי' משהו חשיב שאין בו כשיעור ה"נ בנ"ד. ובסוף הביא ראי' מחולין (י"ח), כמה פגימת המזבח רשבי"א טפח ראב"י אומר כזית ובתוס' סוכה (מ"ט.) דטעם פסולו משום דהמזבח בעי רבוע כזבחים (ס"ב.) ומ"מ פגימת משהו אינו מוציא מתורת ריבוע וראי' זו ג"כ הרב משנה ברורה (בסי' ל"ב) ושראי' זו יש לדון. והנה בחסל"א כ' דמזה יש ללמוד גם לענין ריבוע תפילין לשער לפי ערך גודל המזבח עיי"ש. וכעי"ז מצינו לענין טריפות דניטל הכבד ונשתייר ממנו כזית ובעוף משערין הקטן לפי קטנו לפי ערך כמותו. וכן לענין נפחתה כסלע ביו"ד (סי' נ') ועי' רש"ל חולין (נ"ה:) בשם הערוך לענין הדקין שבכל"ח דמשערין בכל שירי הכלים שיהי' בו א' מצ"ו בכל הכלי בין גדול בין קטן. והשתא בנ"ד יש להסתפק באיזה אופן לשער. י"ל דמשערין א' מקצ"ב ברוחב התפלין דהרי פגימת המזבח טפח דקיימ"ל כרשב"י וטפח הוא א' מקצ"ב בכל רוחב המזבח דרוחב המזבח ל"ב אמה כזבחים (נ"ד.) וכל אמה ו' טפחים כמשנה כנים (פי"ז) ול"ב אמות עולה קצ"ב טפחים נמצא טפח א' מקצ"ב בכל רוחב המזבח. אמנם יש לחשוב באופן אחר דאין חושבין הרוחב לבד רק כל שטח המזבח יחד באורך וברוחב וגובה. והמזבח הי' ל"ב על ל"ב ועולה ל"ו אלפים תתס"ד טפחים והגובה ט' אמות נ"ד טפחים נ"ד פעם ל"ו אלף תתס"ד עולה מילואן ט' מאות וצ' אלפים תרנ"ו. וכן בתפלין שיעור הפגם א' מהנ"ל שהוא חלק קטן מאד. ויש לחשוב עוד באופן שלישי שלא נחשוב כל המזבח מעוקב מעבר אל עבר רק שטחו החצון מכל צד דהיינו למעלה ומד' צדדין כי רק שטחו החיצון גורם הריבוע כמובן וקצ"ב פעם קצ"ב היינו נ"ד טפחים, נ"ד פעמים קצ"ב ס"ה עשרת אלפים שס"ח וכן מכל צד עולה יחד מ"א אלף תע"ב ובצירוף ל"ו אלף תתס"ד עולה ס"ה ע"ח אלף של"ו. [ידעתי שאין זה בדקדוק כי יש לחשוב מקום סובב ויסוד בד' צדדין (מלבד קרן מזרחית דרומית של"ה לו יסוד' דשם רחב יותר אך לא דקדקתי בזה כיון דסו"ס אין לנו נפ"מ לדינא בתפלין שהוא שיעור קטן מאד כמשי"ת], וגם בתפלין שיעור הפגם א' מל"ב אלף וששה עשר משטחו החיצון למעלה ומד' צדדין, ואולי בנ"ד יש לחשוב גם שטחו שלמטה [ודוקא במזבח שא"א לחשוב שטחו למטה שמחובר לקרקע בתחתיתו] וסו"ס הוא שיעור קטן מאד ולא הועלנו מאומה בהיתר זה, ע"כ באינו מרובע מתחלתו לא מצאתי היתרה

ב) אך מה שהחמיר כבודי דבזמננו שנתהוו' הכלי הנקרא שיבלעהרע ואפשר לצמצם יהי' החיוב שיהי' ריבוע בצמצום גמור, לא נהירא דכיון דמשעת מ"ת עד עתה לא הי' כלי זה וכשנתנה תורה נתנה על דעת שיהי' הריבוע כפי שאפשר לאדם לשער ע"י מדידה ואי"צ שיהי' השיעור מצומצם לפי השיבלעהרע, מ"מ מודינא דמצו' מן המובחר והידור מצו' שיהי' מצומצם ביותר, וכעי"ז מצינו לענין מצה דשיעור מצוותו כזית בכא"פ מ"מ לכתחלה מצו' לאוכלו כולו ביחד, הנה דכיון דהמצו' שיהי מצורף אע"ג דסגי צירוף כא"פ מ"מ כל שאפשר שיהי' מצורף לגמרי הוי מצו' מן המובחר, וכעי"ז בתוס' חולין (כ"ג:) ד"ה ואי דאע"ג דאתרבי חמץ מקשה לענין מנחות מ"מ לכתחלה בעינן חמץ גמור, וכעי"ז באבני נזר או"ח ח"ב (סי' תל"ג) לענין לולב מצו' לאוגדו דכיון דמצו' שיהי' לולב ומיניו ביד א' כמבואר בירושלמי שוב משום ואנוהו חובה לאוגדן שיהי' א' לגמרי וע"כ המצו' דוקא בקשר ואין זה הידור דנוי רק ההידור שיתקיים פרט המצו' ביתר שלימות עיי"ש וכעי"ז בנ"ד כיון דהמצו' בריבוע ממילא מצו' מן המובחר שיהי' הריבוע בשלימות האפשרי, ויפה עשה כ"ת שקנה לו כלי הנקרא שיבלעהרע וצו' לעשות עבורו בתים מרובעים בתכלית הדיוק והצמצום ושכרו כפול מן השמים, אבל אין זה חיוב מדינא:

ג) וחתרתי היבשה ליישב מנהג העולם רוב ההמון שאין מדקדקין שיהי' הבתים ברבוע שוה, כמ"ש כ"ת שבדק כמה בתים ולא מצאן מרובעין, דהנה דעת הש"ג דתפלין מרובעים אי"צ רבוע שוה רק העיקר שיהי' לו ד' זויות ולאפוקי עגולין, ובאמת כך משמעות המשנה מגלה (כ"ד) העושה תפלתו עגולה סכנה ואין בה מצו', ובגמ' לימא תנינא להא דת"ר תפלין מרובעות הללמ"ס אר"פ מתני' דעבידא כי אמגוזא, היינו דמן המשנה הי' אפשר לפרש דדוקא כאמגוזא פסול אבל עגולה כביצה וכעדשה שפיר דמי וכן פרש"י שם, ולכאו' ק' דעדיפא מינה הנ"ל לתרץ דממשנה לא שמענו רק דעגול פסול ואפי' כביצה וכעדשה אבל כל שיש לו ד' זויות כשר קמ"ל בברייתא דבעי' דוקא מרובעות רבוע שו' מכל צד, וצ"ל דזה גם מברייתא לא שמענו שיהי' שו' ארכו לרחבו דכל שיש להם ד' זויות הם בכלל לשון מרובעות, [ובמזבח דבעינן רבוע ממש הרי מפורש בקרא שמות (כ"ז) ה' אמות אורך וה' אמות רוחב רבוע יהי' המזבח, וכעי"ז כתי' בשמות (כ"ח) אצל החושן רבוע יהי' וגו' זרת ארכו וזרת רחבו אבל תיבת מרובע לבד אין במשמעו רק שיהי' לו ד' זויות אבל לא רבוע שוה מכל צד], ובני אברהם דוד נ"י העירני מגמ' זבחים (ס"ב:) ואיצטריך למכתב סביב ואצטריך למכתב רבוע וכו' ואי כ' רבוע הו"א דאריך וקטין קמ"ל סביב הנה מפורש דרבוע משמע אפי' אריך וקטין. וכיון דמלשון הברייתא לא שמענו מאין לנו באמת להוסיף חומרא ולומר דבעינן ריבוע שו' שיהי' ארכו שו' לרחבו, אמנם רוב פוסקים חולקין ע"ז וס"ל דבעי' ריבוע שו' כמו שהביא שם בחס"ל, וגם לשיטתם יש ראי' ברורה ממנחות (ל"ה.) בתפרן ובאלכסונן עיי"ש ובאלכסונן היינו שיהי' לו ריבוע שו' מכל צד באופן שיהי' באלכסונה תוס' תרי חומשי נגד הריבוע, והנה בש"ס מנחות (ל"ה.) הכי גרסי' תנא תפלין מרובעות הללמ"ס אר"פ בתפרן ובאלכסונן, ומלשון זה משמע לכאו' להדי' דר"פ למעוטי אתי דל"ב רבוע רק בתפרן וכמ"ש התוס' שם ד"ה תפלין ומ"מ כ' רוב פוסקים דבעי' גם הבתים מרובעים וגם התוס' כ' דשמא צריך גם הבתים מרובעים ולכאו' ק' איך יפרנסו לשון ר"פ הנ"ל ולולא דמסתפינא נלע"ד דלעולם לישנא דברייתא תפלין מרובעות קאי נמי על הבתים [וראי' לזה ממגלה (כ"ד:) העושה תפלתו עגולה סכנה ואי"ב מצו' ופריך לימא תנינא להא דת"ר תפלין מרובעות הללמ"ס, ואי נימא דהא דתפלין מרובעות לא קאי רק אתפרן א"כ הו"מ לשנויי דהמשנה קאי אגוף הבתים ובגוף הבתים אע"ג דל"ב רבוע ואפי' בעלת ג' קצוות או ה' שפיר דמי מ"מ עגולה אין בה מנוה, וע"כ דגם הבתים בעינן מרובעות דוקא] אך דלשון מרובעות לא משמע דוקא רבוע שו' ארכו כרחבו וכל שיש ד' זויות סגי, וע"ז בא ר"פ ואמר דבתפרן בעינן רבוע שו' מכל צד שיהי' תרי חומשי נוסף באלכסונה, ובזה רבוע דתפרן חמור מרבוע הבתים וזה כוונת ר"פ בתפרן ובאלכסונה דבתפרן בעי' רבוע גמור גם באלכסונה ולפ"ז בבתים לא בעי' רבוע שוה רק ד' זויות ובתפרן בעינן רבוע גמור, ואף דלשון הרמב"ם ורא"ש וטור שיעשה גם הבתים רבוע מכוון ארכו כרחבו י"ל דזה רק לכתחלה דכיון דעכ"פ צריך רבוע גם בבתים ממילא שוב מצו' מן המובחר שיהי' רבוע מכוון וכמ"ש לעיל, אבל לעכב לא שמענו רק בבתים עגולות או שאין בהם ד' זויות רק ג', ובתפרן גם רבוע שוה מעכב:

ד) ואם כנים הדברים יש ליישב קו' החסל"א על הרמב"ם דבפ"ג מה' תפלין כ' דבעי' תפלין מרובעות, ובפ"ד כ' העושה תפלתו עגולה כאגוז אין בו מצו' כלל, וק' כיון דבעינן מרובעות למ"ל לאשמעינן דעגולה כאגוז פסול והרי אפי' אינו כאגוז כל שאינו מרובעת פסול, ולהנ"ל א"ש דבפ"ג קאי על בתים וא"כ מרובעות גמור דקאמר ע"כ כוונתו רק לכתחלה משא"כ בפ"ד קאי אתפרן, אך אכתי ק' כיון דבתפרן רבוע גמור מעכב וא"כ למה נקיט דוקא כאגוז:

אך זה ל"ק כ"כ דדרך הרמב"ם לנקוט לשון הש"ס אך הא קשי' כיון דכבר השמיענו דצריך מרובעות למה להשמיענו עוד הפעם דעגולה אי"ב מצו' ולמה לא שנאן יחד בפ"ג ולהנ"ל א"ש דבפ"ג מיירי בבתים ובפ"ד מיירי בתפרן:

ה) ובשו"ת חסל"א הנ"ל תי' דהרמב"ם מחלק דדוקא בתחלת עשייתן בעי' מרובעות אבל אם תחלתו הי' מרובע ואח"כ נתקלקל הרבוע אינו פסול עד שיהי' עגול כאגוז, ואני שמעתי ולא אבין דהרמב"ם כ' העושה תפלתו עגולה ואיך נוכל לפרש דמיירי שתחלתו הי' מרובע ואח"כ נתעגל, ואם יפרש שעשה תחלתו תפלין מרובעות ואח"כ קלקל בידים הרבוע ועשאן עגולות גם זה אינו כלל במשמע הלשון, ועוד לענד"נ דאפי' בגרדומי ציצית דכשר היי"ד שנפסקו מאליהם אבל אם הפסיקן בידים אף שנשאר בהם כדי עניבה לא, וראייתי ממש"כ הר"ן שבת סוגי' דכבתה בשם הרשב"א דאם כיבה בשוגג דינה ככבתה דאין זקוק לה ומשמע דאם כיבה במזיד לכו"ע זקוק לה והתם נמי לכתחלה בעינן שיתן בתוכו שמן לחצ"ש ואח"כ אם כאז"ל והוא כעין גרדומין שאם נתקלקל השיעור אח"כ כשר ומ"מ היי"ד בכבה מעצמו או בשוגג אבל במזיד לא וה"נ בגרדומי ציצית (וראיתי גם באמרי יושר (סי' ס"ד) נקיט כן בפשיטות דל"ש גרדומין היכא דקלקל בידים אהא דר"פ כיסוי הדם תוד"ה קמוסיף אבנין עיי"ש, אך לא הביא הראי' מהרשב"א הנ"ל] ובזה ישבתי קו' המשנה ברורה בבה"ל (סי' מ"ו) עמש"כ האחרונים דצריך שישאר י"ב גודלין אחר עשיית כל הקשרים והק' דכיון דאחר שעשה חולי' ראשונה בקשירתו הציצה כשירה מה שנתקצר אח"כ ע"י שאר הקשרים לא גרע מנקטם מקצת החוט לגמרי דכשר מטעם גרדומין ולפמ"ש א"ש דכיון שעשה שאר הקשרים בידים חשיב כקטם בידים ול"ש בי' גרדומין, עוד ק' על דבריו דהרי מפורש בגמ' מנחות (ל"ה:) דדוקא גרדומי מצו' כשרין ולא גרדומי קדושה וזה הק' בס' אמרי יושר (סי' ס"ד.) וראיתי שתי' שם עפמ"ש בס' יראים (סי' ע"ז) בהא דכשר בנשאר מלוא אות קטנה הוא מטעם גרדומין וקשה הא בקדושה ל"מ גרדומין וע"כ צ"ל דלפעמים אף בגרדומי קדושה מקילין עכ"ד וזה פלא לחדש דבר נגד המפורש בגמ' דבקדושה ל"מ גרדומין ואף שיש קו' על היראים לא בשביל זה נזוז מדברי הגמ' אף זיז כ"ש וכל קושי' יש לה תירוץ, ואיך שיהי' אין לחדש דבר נגד הגמ' בשביל קושי', ותו דגם לדברי הגאון ז"ל דלפעמים מקילין בגרדומי קדושה מ"מ מודה דלפעמים אין מקילין כדאי' בגמ' וא"כ איך נוכל לסמוך ע"ז ולדמות מלתא למלתא להכשיר במק"א דלמא זה מן הפעמים שאין להקל בתשמישי קדושה, ותו דאפי' בגרדומי ציצית דכשרים בעי' שישאר כדי עניבה וא"כ איך נוכל לחדש מעצמנו להכשיר גרדומין כיון דצריך לדעת שיעור מחז"ל כמה ישאר ויהי' כשר ודבר זה ודאי א"א לחדש מעצמנו כמה שיעור שיריו ולחז"ל נמסר ולא לנו:

**(שוב נתיישבתי ליישב דברי החסל"א ובפלוגתא תלי' דהנה בב"י (סי' י"א) הביא הפלוגתא דר"ן ובעל העיטור בנתפרקו הציצית משזירתן להר"ן בעי' שישאר כדי עניבה שזור ולבעה"ע אפי' נתפרקו לגמרי כשר כיון דחומר הציצה נשאר, הנה דס"ל לבעה"ע דדוקא בחסר לגמרי אז בעי' כדי עניבה אבל אם נשאר החומר של הציצה לא בעי', א"כ י"ל דה"ה מה דאמרי' בש"ס דגרדומי קדושה לא אשכחן היינו נמי בכה"ג שחסר לגמרי המקצת אבל בנשאר כולה רק שנתקלקל י"ל דגם בקדושה מועיל גרדומין, ולפ"ז א"ש ד' החסל"א בנתקלקל הרבוע דאין הפסול מחמת חסר דאם הי' חסר מכל צד כמו בהזויות באופן שהי' מרובעות הי' כשר ואין הפסול רק משום שאינו מרובע רק עגול ודומה לאינו שזור וזה גם בגרדומי קדושה אפשר דכשר:

עוי"ל דדוקא בתשמישי קדושה הוא דאמרי' מנחות (ל"ה:) דל"מ גרדומין אבל בקדושה עצמה מהני גרדומין [דשם במנחות (ל"ה:) מיירי ברצועות דל"ה אלא תשמיש קדושה כמ"ש תוס' מגילה (כ"ו:)] וטעם הדבר דבתשמיש בלא"ה אין מעלתה מצד עצמה כי היכא דנימא דאע"ג דהשתא אי"ב כשיעור כיון דמעיקרא הי' כשיעור כשר עתה מחמת מהות הכשר דמעיקרא דבתשמיש אין מעלתה מצד עצמה רק מחמת שמשמש הקדושה וכיון ששיערה ההלכה לממ"ס דבעינן שיעור זה היינו שא"א לשמש להתפלין רק בשיעור זה ואז יוצא ממנה התועלת הנצרך לתפלין לא בפחות מזה ע"כ ל"ש בזה גרדומין משא"כ בתשמישי מצוה (דזה נקרא תשמיש רק בהשאלה ובעצם הציצית הם גוף מצוה וכ"מ להדי' במג"א (סי' תרל"ח) דכל חפץ "מצוה" חשיב גוף מצוה] דמעלת החפץ מצוה מצד עצמה מועיל בה גרדומין וה"ה לענין גוף קדושה ועיקר חילוק הגמ' היא בין גוף לתשמיש דבגוף מצוה או קדושה מועיל גרדומין ולא בתשמיש ובזה א"ש דברי היראים, וגם דברי חסל"א דאינהו בגוף קדושה מיירי ובהו מועיל גרדומין:

ראי' לדברינו מש"ס מנחות (י"א:) לענין שיעור לבונה ר"מ סבר קומץ בתחלה וקומץ בסוף ור"ש סבר קומץ בתחלה וקורט א' בסוף, הנה דגם בקדושה מועיל גרדומין דמנחה קדושה ולא מצוה וע"כ כדברינו:

וראי' לדברינו מצאתי בזוה"ק וישב (קע"ט:) וז"ל ודא איהו נער דאיהו ילד מסכן דלית לי' מגרמי' כלום ואמאי אקרי נער בגין דאית לי' חדתי דסיהרא דמתחדשא תדיר ותדיר איהו ילד מסכן כמה דאמרן, נראה פירושו דמש"ה אקרי נער משום דתדיר איהו ילד מסכן דלית ליה מגרמי' כלום ומקבל תדיר ממילא מתחדשא תדיר וחשיב כל רגע כאלו הי' נער דבשלמא דבר שמעלתו מעצמו שייך בו זקנה שכבר עבר זמן רב מעת שנתחדש משא"כ במה דלית לי' מגרמי' רק מקבל תדיר חשיב בכל רגע התחדשות ופנים חדשות, וזה סמך לדברינו:

ובזה מובן מה דכל החדש נקרא חדש ולכאו' תינח ר"ח שנקרא חדש [כמ"ש לא חדש היום ולא שבת] דאז מתחדש אבל ע"פ רוב יום ראשון של זה החדש נקרא ר"ח וכל החדש נקרא חדש משמע דכל החדש יש התחדשות ואיככה ולפי הנ"ל א"ש דכיון דסיהרא לית לה מגרמה כלום נקרא כלו חדש דבכל רגע הוא מתחדש, וכן נראה מלשון זוה"ק דמתחדשא תדיר ולא כ' דמתחדשא בכל חדש משמע דבכל רגע מתחדשת דדבר שאינו רק פ"א בחדש ל"ח תמיד כמבואר בשבת (קל"ג:):

עוי"ל דלכאו' ק' כיון דכללא הוא דבתשמישי מצו' גרדומין כשרין מסתמא שייך דין זה בכמה מצות ולא בציצית לבד דכלל ל"ש לומר על דבר א' בלבד וא"כ קשה למה לא נקיט רק גרדומי ציצית [ואזוב אינו מצוה רק מתיר] לבד וכ"ת תני ושייר א"כ מה ראי' דגרדומי רצועות פסולין, ועכצ"ל דציצית ותפלין הם כדבר א' ועיקר מצותן בשעת תפלה כמבואר בזוה"ק ובשו"ע (סי' ס"ו) ובזוה"ק חשבו בכ"מ יחד מאן דאתקשר בקשירו דמצו' ומאן דאתעטף בעטיפי דמצוה, וע' ברכות (י"ד:) וע"כ ס"ל להגמ' שראוי לחשבן יחד ואם גרדומי תפלין כשרין הי' לו לחשוב ביחד עם גרדומי ציצית ומדל"ח רק גרדומי ציצית ע"כ למעוטי תפלין קאתי, אבל אין ראי' על כל תשמישי קדושה דעלמא ואין גרדומין כשרין בהם מדלא חשבן כמו שאין ראי' על גרדומי שאר מצות אף דלא חשב רק ציצית ודוחק:)**

וליישב קו' חסל"א על הרמב"ם נראה עפמ"ש המהר"ל ז"ל בס' תפארת ישראל פרק (ס"ז) אהא דאמרי' במנחות (כ"ט.) בתפלין וס"ת אפי' כתב א' מעכבן היינו שהוא מעכב וצריך לכתוב אותו מ"מ גם בלא זה קדושת תפלין וקדושת ס"ת רק דיש חיוב גמור לכתוב והוא מעכב את עצמו אבל גם בלא זה אין פסולין עיי"ש

**(קשה

לי דבהך משנה במנחות (כ"ח.) איתא נמי ד' ציצית מעכבין זא"ז דארבעתן מצו' א' רי"ש אומר ארבעתן ד' מצוות ולר' ישמעאל אם אין לו אלא ציצה א' ג"כ מותר ללבוש הטלית כמ"ש הב"ח (סי' י"ג) ופשוט וכ"מ בגמ' (דל"ז:) וראיתי בס' ישר וטוב מנחות (ל"ז:) הק' איך מותר לרי"ש ללבוש הבגד בלא שאר הציצית ולע"ד מצינו כזה בכריתות (ח'.) האשה שיש עלי' ה' זיבות ודאות וה' לידות ודאות מביאה קרבן א' ואוכלת בזבחים והשאר עלי' חובה וה"נ כיון דס"ל ד' מצות נינהו, מועיל א' לבד להתיר והשאר עליו חובה אבל אינו מעכב היתר הבגד] והנה פשוט דגם לרי"ש חיוב גמור לעשות גם שאר הציצית כמפורש בתורה, אך שאין א' מעכבת את השאר רק מעכבת את עצמה, ומינה דלת"ק דמעכבות זא"ז היינו דציצה א' מעכבת את השאר וא"כ ה"ה הא דכתב א' מעכבן דאיתא באותו משנה הפי' כן וצ"ע:)** וכעי"ז מבואר בתוס' ברכות (כ"ו:) לדעת הר"י אם לא אמר יעלה ויבא בשמו"ע אף דמחזירין אותו מ"מ יצא יד"ח תפלה גם בלא יעו"י רק דמ"מ חיוב גמור להזכיר יעו"י והוא מעכב א"ע וע"כ מחזירין אותו דוק ותשכח, וכעי"ז בשטמ"ק ערכין (דף י"א.) בהא דשיר מעכב את הקרבן אין הפי' שהקרבן פסול בלא שיר אך שהוא חיוב גמור ומעכב א"ע שצריך לעשות כן מה"ת עיי"ש וכעי"ז כ' בגבורות ה' פמ"ח לענין מצה דאם אין רק מצה עשירה צריך לאכול לקיים עכ"פ מצ"ע דבערב תאכלו מצות אע"ג דכתי' ג"כ לחם עוני ואינו מקיים מצו' דלחם עוני מ"מ גוף עשה דאכילת מצה מיהו מקיים:

עוד מצאתי כזה (בזבחים ק"י:) ומודה ר"א בדמים דתני' ר"א ורש"א ממקום שפסק משם הוא מתחיל ע"ש ואע"ג דס"ל לר"א דאין חייב בחוץ על חצי מתיר ובחטאת הפנימיות דכל המתנות מעכבות מ"מ מודה דחייב גם על מתנה א' בחוץ משים דמשכח"ל אם נשפך אחר מתנה א' אח"כ כשמביא קרבן אחר אי"צ לחזור ולהזות הזאה הראשונה ע"כ זה חשיב מתיר שלם. ואע"ג דכל המתנות מעכבות ואיך נאמר דחשיב מתיר שלם] מ"מ גם מתנה א' בע"כ שם מצוה עלה ושאר מתנות אין מעכבות אותה מתנה שלא יהי' שם מצו' עלה רק שמעכבות א"ע שאין יי"ח בלעדן והוא כנ"ל:

וע' רשב"א ר"פ התכלת בד"ה מ"ט שכ' דתכלת אין מעכב את הלבן ואפי' מצו' מן המובחר ליכא ולכאו' פלא דא"כ מה מצו' איכא בתכלת. ונראה כוונתו דתכלת אין מעכב את הלבן אפי' למצו' מן המובחר ומקיים בלבן עצמו אפי' מצו' מן המובחר אף בלא תכלת ומ"מ תכלת מצו' שלימה לעצמה והחיוב בה מצד עצמה והוא כעין נ"ד:

ולפ"ז י"ל דהרמב"ם ס"ל לחלק בין שלילת מרובעות דאז אע"ג דמעכב שאין יי"ח גם בדיעבד חיוב זה דמרובעות מ"מ אין מעכבת את כל מצות תפלין וגם בלי מרובעות שם מצו' עלה ודומה לחיוב יעו"י שמעכב ומ"מ שם תפלה עלה גם בלא יעו"י וה"נ חיוב מרובעות מעכבת א"ע שחיוב גמור לקיים פרט זה דמרובעות אפי' בדיעבד ומ"מ אין מעכבת את מצית תפלין, משא"כ בעגולה אין שם מצו' עלה כלל והרמב"ם דייק זה מהא דבמגילה העושה תפלתו עגולה אין בה מצו'. ואלו במנחות (ל"ה.) בתפלין מרובעות לא אמרי' שאם אינה מרובעת אין בה מצו'. ובמגילה (כ"ד:) דפריך לימא תנינא להא דת"ר תפלין מרובעת הללמ"ס, דהמקשה הי' סבור דשניהם דין א' להם וע"ז משני מתני' דעבידא כאמגוזא ואז אין בה מצו' כלל כלשון הרמב"ם פ"ד מה"ת העושה תפלתו עגולה אי"ב מצו' "כלל" משא"כ הא דתפלין מרובעות הללמ"ס זה דין אחר דבעינן מרובעות בחיוב גמור אבל מ"מ אינו מעכב את כל המצו':

ו) גם ראיתי בחסל"א (סי' ח') בנמחה ונתקלל חודי התפילין בראשן כ' די"ל דלא בעינן מרובע בכל משך הבתים מראשן עד סופן כל שיש רבוע ברובן שפיר דמי וה"ר ממזבח שלמטה ל"ה מרובע כמ"ש התוס' זבחים (נ"ד.) ד"ה רב וראיתי במ"ב (סי' ל"ב) בבה"ל כי להיפך דבכל משך ארכן פוסל אם אינו מרובע וה"ר מהא דפגימת המזבח טפח ופסולו משום רבוע כתוס' סוכה (נ"א.) ושם מסתמא פוסל פגימה בכ"מ מן המזבח עיי"ש:

ולענד"נ לתמוך בימין החסל"א בזה דאי נימא דזה דומה למזבח ובכ"מ ממנו פוסל פגימה ואפי' באמצע העור בחוץ דומי' דמזבח דפוסל בו פגימה בכ"מ מן המזבח א"כ איך מצאנו ידינו ורגלינו בשין של תפלין ש"ר הרי עי"ז מתקלקל הרבוע, ואין לומר דשא"ה דא"א בענין אחר ומצוותו בכך ז"א דיש עצה לעשות בתים לבנים בלתי שחורות דשחורות בבתים אינם אלא למצו' ולכתוב עליהם השין בדיו דכשר כמ"ש המג"א ואז לא יתקלקל הרבוע כלל משא"כ כפי מנהגינו שעושין השין בקמט, ועכ"פ זכינו לדין דלא בכ"מ פוסל פגם בתפלין ואינו דומה למזבח ושוב י"ל כהחסל"א דכל שיש רבוע ברובו כשר דרובו ככולו, גם ראייתו נכונה ממזבח דלמטה ל"ה מרובע ובר מזלי' אנא בזה כי ציינתי כן בגליון הבה"ל הנ"ל:

**(

אך ראי' זו יש לדחות דשאני מזבח שהי' מצוותו בכך שלא יהי' לו יסוד בקרן מזרחית דרומית:

ותו דבמזבח עצמו יש ראי' להיפך דאם נפגם במקום א' טפח הרי עדיין רובו רבוע ומ"מ פסול:

עוי"ל דעיקר הרבוע הוא בהקצוות וראי' לזה מתו"כ פרשתא ד' אות י"ג המזבח סביב בזמן שהוא סביב ולא בזמן שנטלה קרנו של מזבח ופירשו המפורשים דקרנו של מזבח היינו שנטלה מזויות א' כלום עיי"ש הנה דאין פוסל פגם רק בזויות וא"כ אין ראי' מהשין שהוא באמצע:

אך השתא דאתינא לדברי התו"כ יש קצת ראי' להחסל"א מדאצטריך קרא דסביב דאם נטל מקצת זויות פסול ותיפ"ל דבמזבח בעי' רבוע וע"כ דס"ד לומר רובו ככולו וע"כ אצטריך סביב דפסול וא"כ בתפלין דליכא קרא שוב אפשר דאם רובו רבוע רובו ככולו וכשר:)**

ח) ונלע"ד להוסיף אומץ לפסק זה ע"פ דברינו הנ"ל דמצות רבוע בתפלין אף שמעכבת א"ע מ"מ אינה מעכבת את מצות תפלין בכלל ובזה יתיישב הערת הבה"ל ממזבח דפוסל בו פגימה בכ"מ ול"א רובו ככולו, ואקדים דעת רש"י חולין (ל':) דשהיי' פוסל במיעוט בתרא ולכאו' ק' ע"ז מתוספתא פ"ק דזבחים דקרבנות דשלא לשמה אינו פוסל במיעוט בתרא עיי"ש ותירצתי עפ"מ דמצינו דזבה טובלת ביום שביעי משום מקצת יום ככולו כמ"ש רש"י נדה (כ"ט:) מ"מ אם ראתה אח"כ סותרת למפרע הנה דאע"ג דכבר אמרנו מקצת יום ככולו וחשיב אח"כ כאלו כבר עברו כל הז' ימים ומותר היום כאלו הי' יום ח' מ"מ היי"ד כל זמן שלא נעשה דבר הפכיי אל הספירה אבל אם ראתה דם שהוא דבר הפכיי אל הנקיים בטל למפרע ענין מקצת יום ככולו, וה"נ י"ל בשחיטה אע"ג דרובו ככולו היינו כשלא נולד אח"כ דבר הפכי אל השחיטה אבל אם עשה שהיי' במ"ב דשהיי' הוא פסול בשחיטה מפקיע למפרע ענין רובו ככולו, ולפ"ז היי"ד בשהיי' שהוא פסול בשחיטה והוא דבר הפכי אל השחיטה מפקיע למפרע ענין רו"כ מן השחיטה משא"כ בהא דתוספתא פ"ק דזבחים בשלל"ש במיעוט בתרא דאין זה הפכי אל השחיטה דאפי' פסח וחטאת ששחטן שלל"ש מ"מ השחיטה מטהר מידי נבילה וכיון שלא נולד אחר שחיטת הרוב דבר הפכי אל השחיטה שוב אמרי' רו"כ ממילא המ"ב אינו כלל מן השחיטה ממילא אין פוסל בו שלל"ש ודו"ק, אח"כ מצאתי ראי' לדברינו בתוס' נזיר (ו'.) ד"ה נטמא עייש"ה, וזה החילוק דבמזבח רבוע מעכב ובלא רבוע הוא פסול כדאי' זבחים (ס"ב.) ל"ש לומר רובו ככולו כיון דבהמיעוט יש פסול, משא"כ ברבוע דתפלין לפמ"ש שאינו פסול רק שלא קיים מצות רבוע שוב י"ל כשיש רבוע ברוב כשר לגמרי מצד רובו ככולו ומקיים גם מצות רבוע כנלע"ד נכון:

ט) ואנופף ידי שנית לחזק כל צדדי היתר הנ"ל ע"פ הקדמה הנ"ל דרבוע בבתים אינו פסול בתפלין רק שמעכב א"ע שלא קיים מצות מרובעות והוא בהקדם דברי הטור יו"ד (סי' רצ"ד) דס' ערלה בחו"ל מותר משום דערלה בחו"ל הלכה וס' הלכה לקולא והק' הב"י הא בש"ס קדושין אמרי' להדי' דכך נאמרה הלכה ודאי אסור ספיקו מותר ותי' באבני נזר יו"ד ח"ב (סי' תע"א) ע"פ התוספתא דמקואות כל שעיקרו מד"ת ופי' מד"ס ספיקו להחמיר מבואר דעיקרו הלכה ספיקו להקל וא"כ בערלה אי לאו דכך נאמרה הלכה הו"א דהללמ"ס גלי דערלה דקרא קאי גם אחו"ל אך מאחר שהלכה שנשתנה א"י מחו"ל מבואר דערלה דקרא בא"י וערלה בחו"ל הלכה לבד וע"כ ספיקו מותר עיי"ש וכן י"ל בנ"ד אם הי' רבוע פוסל התפלין חשיב דהלכה הוא פי' לד"ת וספיקו לחומרא אבל כיון שאינו מעכב כל מצות תפלין הנאמר בתורה א"כ אינו פי' לתורה רק מצו' בפ"ע מהלכה שיהי' מרובעות ממילא לו יהי' שאין היתרים הנ"ל ברורים כאחותו לא יהי' אלא ס' הרי ס' הלכה לקולא:

י) בפרט שכל דין רבוע בבתים אינו אלא מס' כמ"ש תוס' מנחות (ל"ה.) וכפי הנראה דכל הפוסקים שהחמירו החמירו ק מס' כמו התוס', וא"כ כשנולד עוד ס' הו"ל ס"ס להקל ס' א' שמא ל"ב רבוע כלל ואת"ל בעי דלמא באופן כזה חשיב מרובע [אי מטעם דבבתים סגי באריך וקטין כל שיש לו ד' זויות אי מטעם רו"כ וגם אפשר דאפי' נימא דבעי' רבוע ממש מ"מ כל שנראה במראית העין שהוא רבוע חשיב מרובע גם אפשר דכל שנקרא אצל בנ"א מרובע חשיב מרובע אף שאינו מרובע במדידה] וס"ס אפי' בדאורייתא להקל וכש"כ במידי דהלכה:

יא) שוב עיינתי ברמב"ם רפ"ג מה"ת כ' וז"ל שמונה הלכות יש במעשה התפלין כלן הללמ"ס לפיכך כלן מעכבות ואם שינה בא' מהן פסול ואלו הן שיהו מרובעות וכן תפירתן ברבוע וכו' הנה להדי' דגם רבוע התפלין מעכב ופוסל. ואף דאפשר לדחוק דמרובעות דרמב"ם קאי על מקום מושבן דזה חמור יותר מרבוע הבתים כמבואר בתוס' מנחות (ל"ה.) אבל רבוע דבתים אינו פוסל מ"מ ק' על דברינו שכתבנו לעיל דדיוק הרמב"ם מדבמגילה (כ"ד:) דעגולה אי"ב מצו' ואלו במנחות (ל"ה.) לא אמר דבאין מרובעות אי"ב מצו', דלפי האמור איפוא נצטרך לומר דהא דמנחות (ל"ה.) דמרובעות אינו פוסל קאי על הבתים דאלו בתפרן ובמושבן אפי' רבוע פוסל, והא דמגילה (כ"ד:) דהעושה תפלתו עגולה ע"כ אמקום מושבן קאי מדאמר "סכנה" ואי"ב מצו', וסכנה ל"ש רק במקום מושבן כמובן, וא"כ כי פריך לימא תנינא להא דת"ר תפלין מרובעות הללמ"ס, הו"ל לשנויי דכאן מיירי במקום מושבן וברייתא רבוע הבתים, וע"כ דברייתא ג"כ במקום מושבן מיירי, ובמקום מושבן הרי מפורש ברמב"ם דשלילת רבוע פוסל וא"כ בע"כ ליתא לדיוק הנ"ל מדל"א במנחות דאינו מרובעות פסול ש"מ שאינו פוסל כל מצות תפלין דז"א דכיון דהא דמנחות ע"כ מיירי במקום מושבן ובמקום מושבן רבוע מעכב ופוסל כמפורש ברמב"ם, וכיון שאין לנו דיוק מהגמ' ע"ז [דרבוע דבתים מעכב ואינו פוסל] מעצמנו א"א לחדש זה, דממנ"פ אם נדמה רבוע דבתים לרבוע מושבן ולתפרן ראוי שיפסול כמוהם, ואם לא נדמה ראוי להכשיר לגמרי בתים שאינם מרובעות אבל לומר דבעי' מרובעות ומ"מ אינו פוסל התפלין בלעדי הרבוע זה א"א לחדש מעצמנו בלי מקור מן הש"ס כמובן, ואף דהמהר"ל ז"ל חידש כן אהא דכתב א' מעכבן התם שפיר יש לפרש כן בש"ס משא"כ בנ"ד דהגמ' לא דיבר כלל מרבוע הבתים רק דנרצה לדמות למושבן ותפרן הנאמר בגמ' א"א לדמות לחצאין וז"פ:

איברא דמצינו ברמב"ם עצמו דילפי' ד"א מחברו ומ"מ אין הלמד דומה לגמרי למלמד לענין דיעבד והוא ברמב"ם פ"ז מה' בכורות הלכה ה' במעשר בהמה דילפי' ממעשר דגן שאין מעשרין משנה לחברתה ומ"מ כ' הרמב"ם יראה לי שאם עישר בהמה משנה זו על שנה זו הר"ז מעשר כיון דלא כתי' מפורש בגופי' שנה שנה. והלח"מ הק' שם דכיון דילפי' ממעשר דגן ושם הרי מעכב בדיעבד וסו"ס חזינן דהרמב"ם ס"ל דכיון דאין מפורש בגופי' רק דילפי' אינו דומה לגמרי למעשר דגן דכתי' בי' בגופי' שנה שנה. וכ"כ בס' החינוך מצוה ש"ס בביאור דברי הרמב"ם. ומקור לזה מצאתי בירושלמי פ"ק דיומא אהא דמקשה בש"ס דילן (ג:) אי מה מלואים דבר הכ' בהן מעכב בהן אף ה"נ כל הכתוב בהן מעכב בהן. וע"ז משני הירושלמי דמצינו דברים שאין מעכבין למדין מדברים המעכבין ועיי"ש בתו"י ובשיח יצחק וזה ראי' ברורה ומקור נאמן לדברי רמב"ם. וכעי"ז כתוב הח"ס בחי' גיטין (כ'.) לענין ואנוהו דבשם הק' מעכב בדיעבד כיון דכתי' זה "אלי" ואנוהו. חשיב מפורש ואנוהו על השם הק' ית' וית'. משא"כ בשאר מצות אף דילפי' מכאן מ"מ כיון שאין מפורש בהו אין ואנוהו מעכב עיי"ש והוא ממש כעין ד' הרמב"ם:.

וביותר יובן הענין לפי המבואר בתוס' זבחים (כ"ג.) דכל מלמד היא סיבה אל הלמד ולא ראי' לבד] וכ"מ להדי' כש"ס זבחים (מ"ח:) כלום מצינו טפל חמור מן העיקר דהלמד חשיב טפל לגבי המלמד וכן מפורש בתוס' בבא קמא (כ"ה:) ד"ה אמר קרא דמת דילפינן בגז"ש משרץ ושרץ ילפי' בקו"ח אע"ג דשרץ לא חשיב מפורש בהדי' דקו"ח לא חשיב מפורש מכל מקום מת דילפי' בגזרה שוה משרץ חשיב מפורש להדי' עיי"ש ואי נימא דכל ילפותא הוא רק בגדר ראי' איך חשיב מת יותר מפורש משרץ כיון דשרץ גופי' לא חשיב מפורש אך להנ"ל יש לומר דכיון דכל מלמד חשיב סיבה אל הלמד כאן אזלי' בתר שורש המלמד דהיינו זב (זכר לדבר בגיטין (כ"ט:) כולהו מכח קמא קאתי והתם נמי המשלח הוא הסיבה אל השליח שהוא המסובב] וע"כ השרץ שהוא מסובב באמצעות קו"ח לא חשיב כל כך מפורש כמו מת שהוא באמצעות גז"ש וכיון שאינה ראי' אלא בגדר סיבה ומסובב שפיר יש מקום לומר דהמסובב הוא פחות קצת מהמלמד שהוא הסיבה:

והנה ברשב"ם בב"ת (נ"ז:) ד"ה נכי ריבעא דטעמא דפסיל רחמנא קרובים בעדות א' משום דכחד חשיבי וקשה לכאורה אם כן שנים אחין ואחד רחוק יהי' כשרים לעדות דתרי אחין כחד והאי רחוק הוי לי' שנים ולמה אם נמצא קרוב או פסול עדותן בטילה. וצריך לומר דוה משום דמקשי' שלשה לשנים כמכות (ה':) וע"כ אף דלא שייך הטעם פסול, [וכעין זה כתב בשערי אורה שער ו' דף ע"ד:] ומזה ג"כ ראי' דכל מלמד ולמד הוא סיבה ומסובב ולא ראי' דבנידון דידן ל"ש ראי' כיון דאין הטעם שייך בו. אך אם הוא כעין סיבה מצאנו כזה בתוס' מנחות (מ"א.) לר"ת כלאים בציצית מותר אפי' בלילה ובנשים משום הואיל ואשתרי אשתרי ולכאו' ק"ט הרי כל טעם כלאים בציצית משום עשה דוחה לא תעשה כפ"ק דיבמות והרי בלילה ובנשים ל"ש עשה דוחה לא תעשה וצ"ל דשורש ההיתר צריך טעם ואם ל"ה שייך עדול"ת ל"ה מתחיל ההיתר אבל כיון שיש היתר במקום מצוה שוב אמרי' הואיל ואשתרי אשתרי אפי' במקום דליכא מצוה ול"ש עשה דוחה לא תעשה וכעי"ז ממש מבואר בתוס' מנחות (ז':) ד"ה ואם איתא וכו' ועוד דאפי' ליכא מתוך וכו' עי' שם היטב והכי נמי בהיקש דמלמד מסובב מן המלמד שייך זה אפי' במקום דל"ש בו טעם של המלמד ודו"ק:

ועי' רש"י זבחים (פ"ט.) ד"ה ועל היסוד ובאשם לא מצינו שנאמר עכ"ל דזה ג"כ פירכא מה שבחטאת נאמר ובאשם לא נאמר וחשיב כאלו אשם ל"ה בו חיוב זה שיהי' על היסוד. ולהנ"ל יובן דעיקר טעם הדין הוא רק בחטאת. ובאשם א"צ מצד עצמו רק מחמת לימוד מחטאת והוא כעין התפשטות הדין מחטאת על אשם וכיון דסו"ס הוא רק בסיבת חטאת חשיב שהדין הוא רק בחטאת ולא באשם:

וזה מתאים עם מש"כ בס' כש"ט בשם ס' הקנה ז"ל דכל דרשות שהתורה נדרשת הוא התפשטות הארה מן המלמד אל הלמד:

וכאשר זה דרכי אני עני להמציא מקור מן התורה הנגלית אל הנסתר וכמבואר בזה"ק פ' וישלח מגו גלויא אתי לידי פנימאה נלע"ד מקור לדברי הבעש"ט ז"ל הנ"ל מדברי הר"ן רפ"ק דר"ה בהא דאמרי' מקיש מלכות שלמה ליציאת מצרים מה יצי"מ מניסן מנינן אף מלכות שלמה מניסן מנינן וכ' הר"ן כלומר כיון דיצי"מ הי' תחלת מלכותן של ישראל שאל"כ היינו משועבדים בדין הוא שכל מלך ממלכי ישראל יעשה במלכותו זכר ליצי"מ. הנה בגמ' אמרי' דילפינן מלכות שלמה בהיקש מיצי"מ ור"ן ז"ל שיכל את ידיו הק' דמחמת דיצי"מ היתה סיבה למלכות שלמה ע"כ מיצי"מ מנינן. ולכאו' ק' דזה לגמרי היפך מהנאמר בגמ' ואין לו שום רמז וזכר בלשון הש"ס. ולהנ"ל א"ש דכל מלמד ולמד הוא כעין סיבה ומסובב ושניהם א':

ובהאי ענינא כתבתי בחי' לשבת סוגי' דמתן תורה וזה לשוני שבת פ"ו רש"י ד"ה לעולם ומדהוזקק להפרישן בהשכמה ש"מ עד ה' עונות שלימות קפיד קרא לכאו' קשה טובא דרש"י ז"ל בעצמו אומר דכל ירידותיו בהשכמה היו אע"ג דבכולהו ל"ש טעם זה הנה דהי' לזה איזה טעם שיהיו דוקא בהשכמה וא"כ י"ל דגם ירידה זו דפרישה הי' משום זה משום דכל ירידותיו בהשכמה היו:

ולחומר הנושא נלע"ד עפמ"ש בס' שערי אורה טעם עפ"י סוד למה חטאת בעי צפון וכ' א"כ בשלמי ציבור דל"ש טעם זה למה צריך צפון ותי' היקישא הוא מבואר דעיקר הדבר צריך טעם למה הדין כן. והשאר שלמדים ממנו אי"צ טעם רק כיון דהם למדים ממנו יש להם קצת שווי להמלמד ממי' אע"ג דל"ש טעם דהמלמד בהם ג"כ הדין בהם כן דהדין מתפשט מן המלמד אל הלמד כמ"ש בס' כש"ט בשם הקנה דכל למד הוא התפשטות הארה מן המלמד אל הלמד ה"נ שורש הדבר הוא בפרישה דכל ירידותיו בהשכמה הי' וזה צריך טעם וכל ירידותיו הוא מצד ילפותא אע"ג דל"ש הטעם:

[ודע דזה להיפוך ממה שכ' הפ"י קידושין מ"ה, גבי צווח ר"ל כי כרוכי' ויצאה והיתה ולית דאשגח בי' וכ' דל"ש היקש רק היכא דהדין מגזה"כ אבל היכא דהדין במלמד מחמת טעם כשאין שייך טעם לא ילפינן ובשערי אורה מבואר להיפוך מן הקצה אל הקצה דאי"צ שהלמד יהי' שייך בו הטעם]:

עוד כתבתי בענין זה בביצה ז': ב"ש סברי לא ילפינן ביעור מאכילה וב"ה סברי ילפינן ביעור מאכילה והק' מהר"ם שי"ף כיון דכבר עביד צריכותא. א"כ למ"ל לומר ילפינן ביעור מאכילה. ותי' ת"א דבלא"ה יש לתרץ דדוקא אכילה בכזית דפחות מכזית לאו אכילה היא. משא"כ בביעור דלא כתיב בי' אכילה מאין לומר דביעורו בכזית ויש לדחות לפמ"ש הר"ן רפ"ק דפסחים דטעם שהחמירה תורה בבל יראה כדי שלא יבא לאכלו א"כ מסתמא שיעורו כאכילה בכזית (ועי' בתוס' יומא ע"ט: תוד"ה לומר וכו' עש"ה]:

אך י"ל דכל יסוד דברי הר"ן אלו הם בנויין ע"ד הגמ' כאן דילפינן ביעור מאכילה. והוא לפמ"ש הר"ז ר"ה ב: דלמלכי ישראל מניסן מנינן דילפינן מקרא מקיש מלכות שלמה ליציאת מצרים. מה יצי"מ מניסן אף מלכות שלמה מניסן וכתב הר"ן כלומר כיון דמלכות ישראל הוא בסיבת יצי"מ ע"כ דינו כיצי"מ. ולכאו' קשה דבגמ' אמר מקשינן והר"ן כתב טעם:

וי"ל לפמ"ש בס' כש"ט בשם הקנה דכל מלמד ולמד הוא כעין סיבה ומסובב ע"כ כיון דילפי' מלכות שלמה מיצי"מ י"ל שהוא ג"כ מיצי"מ ומה"ט דומה לו בזה וככה י"ל בנ"ד כמו דילפי' ביעור מאכילה אמרי' שכל האיסור מסובב מאכילה היינו מחמת דאסור באכילה ע"כ צריך ביעור וע"כ שפיר י"ל כדברי תלמוד הנ"ל דס"ד דביעור אין שיעורו בכזית כיון דלא כתיב בי' אכילה מה תאמר הא כל טעם חיוב ביעור מצד אכילה הוא זה רק בתר דילפי' ביעור מאכילה וא"כ סו"ס הוצרך הגמ' לומר ילפי' ביעור מאכילה ודו"ק:

עוד ראי' לזה דהנה בד"מ יו"ד (סי' ק"ד) בשם או"ה דשרץ כעדשה אינו בטל כמו ברי' דכיון דלוקין על כעדשה דינו כברי' ולכאו' ק' טובא דכזית בשאר איסורין ג"כ לוקה עלי' ומ"מ ל"ח ברי' כשאינו שלם וע' ט"ז שם. ונלע"ד דכיון דהא דלוקין על כעדשה מהשרץ ילפי' בחגיגה (י"א.) שכן החומט תחלת ברייתו בכעדשה, והחומט בתחלת ברייתו ברי' שלמה הוא וכיון דגזה"כ למילף כל כעדשה משרץ מחומט תחלת ברייתו [כדיליף התם מקרא] חשיב כל כעדשה משרץ כחומט שהוא ברי' דכל למד חשיב כמו ענף מן המלמד ותולדה ממנו. ודינו כמו העיקר וכהא דתוס' זבחים (כ"ג:) הנ"ל דכל למד חשיב כמו מסובב מן המלמד שהוא העיקר וכמו פרי היוצא מן האילן:

וא"כ לכאו' גם בנ"ד י"ל כן דבמושבן ותפרן הוי בהו גופיי' הללמ"ס דבעי' מרובעות ע"כ פוסל משא"כ בבתים דילפי' מיניי' מסתגי לומר דמעכב אבל לא פוסל אבל ז"א דהא אין למדין קו"ח מהלכה וה"ה במה מצינו כמ"ש רש"י שבת (קל"ב.) וא"כ אי נימא דל"ה הלכה בפי' על רבוע בתים א"א למילף ממושבן אפי' לענין לכתחלה וע"כ דהא דתפלין מרובעות הללמ"ס קאי נמי ע הבתים וא"כ מאין הרגלים לחלק ביניהם. ותו דהרמב"ם עשה לפיכך שכ' כלן הללמ"ס לפיכך כלן מעכבות ואם שינה בא' מהם פסול וא"כ אם נימא דגם בתים בכלל שייך טעם זה גם בבתים.

ועדיין יש לדחוק להעמיד דברינו דס"ל להרמב"ם דשלילת רבוע אינו פוסל רק בעגולה כאמגוזא ומ"ש הרמב"ם אם שינה בהם פסול היינו שעשה שינוי גדול מן הרבוע דהיינו שעשה עגול שהיא לגמרי היפך הריבוע. וכעי"ז מצינו בתוס' מנחות (ס"ו:) לענין חטים שירדו בעבים דלא ממעטינן רק היפך דמושבותיכם. [וכעי"ז מצאנו לענין שבת דשינוי מועט אינו מוצא מידי חיוב חטאת כמ"ש המלחמות והר"ן ר"פ אין צדין לענין דיכת תבלין דשינוי גדול מוציא מידי חיוב חטאת ועכ"פ אסור מדרבנן ושינוי הרבה אפי' איסור דרבנן ליכא כמ"ש ב"י או"ח (סי' שכ"א) בשם הר' ישעי' הנה דיש חילוק בין שינוי לשינוי] ואדרבא בזה ידוקדק לשון הרמב"ם שכ' לפיכך כלן מעכבות ואם שינה בא' מהם פסול דלכאורה הוא כפל לשון דהול"ל לפיכך אם שינה בא' מהם פסול. ולהנ"ל א"ש דהם ב' דינים וקאי על מרובעות דלפעמים מעכבות לבד והיינו שלא עשה רבוע ולפעמים פוסל והיינו אם שינה בהם שיטי גדול שעשאן עגול כאגוז שוה לגמרי היפך הרבוע:

ואביא דוגמא לזה הנה הריטב"א יומא (ל"ח.) דליכא לאו שלא לשוב למצרים רק בדר בא"י שמצרים הוא ממש היפך לה עיי"ש. והנה מצ"ע לדור בא"י. ול"ת שלא לדור במצרים שהוא היפך לא"י, אבל בדר בחו"ל ליכא ל"ת כיון שאינו לגמרי היפך א"י ואך עשה יש. וה"נ י"ל בנ"ד דבעגול שהוא היפך לגמרי מהרבוע פסול בדיעבד, ואם אינו מרובע אין בו פסול רק שלא קיים מצוה זו דרבוע, עוד דוגמא לזה מג"א (סי' ל"ב ס"ק) דאם כ' ס"ת בשמאל אף דהוי שלכ"ד כשר דיעבד מ"מ אם כ' בשניו פסול, הנה דאף דדרך כתיבה אינו מעכב מ"מ אם הוא לגמרי היפך מדרך כתיבה פסול:

יג) הנה הראנו פנים ללמוד זכות על הרבה מהמון שאין התפלין מרובעות לגמרי במדידה וגם על ע"פ רוב ראשי הזויות קטועין שבודאי אין רצון שמים לומר עליהם שכל ימיהם אין מקיימין מצות תפלין כעין דאי' בכתובות (קי"ב.) לא ניחא למרייהו דנימא הכי, ולימוד זכות היותר גדול הוא מש"כ לעיל סק"י דהוי ס"ס לקולא דאפי' בדאורייתא אזלי' בס"ס לקולא מכש"כ בהלל"מ דדעת הטור יו"ד (סי' רצ"ג) דס' הלכה לקולא והוא לימוד זכות מרווח לענין הלכה [והיכא דנראה לעינים שהוא מרובע אף שאינו מרובע ע"פ מדידה נלע"ד מעיקר הדין דכשרין מה"ט דס"ס]:

וגם ראיתי בא"א לבעל דע"ק זצ"ל באו"ח (סי' ל"ב סעי' מ') צידד להקל כשנתקלקל הרבוע אח"כ כל שאין נראה להדי' שנתקלקל הרבוע הרבה, מ"מ כל יר"ש יחוש לנפשו במ"ע דאורייתא תדורית שיהי' התפלין מרובעים לגמרי כפי האפשרי, ואם יעשה הרבוע ע"פ כלי המדידה הנקרא שיבלעהרע מצוה מן המובחר ושכרו כפול מן השמים:

יד) ע"ד השאלה השניה בבתים פרידות באיזה אופן חושבין הרבוע באופן שהם עכשיו פרודות או באופן אם היו דבוקות:

הנה בעירובין (יוד:) עור העסלא והחלל שלו מצטרפין לטפח ומבואר שם בש"ס הטעם משום דעומד מרובה על הפרוץ וא"כ גם בנ"ד החלל שלו מצטרף לענין הרבוע שיחשב מרובע:

אמנם יש לדון קצת דהנה בתוס' שם ד"ה עור דמ"מ תחת החלל אינו מק"ט אוהל רק אם המת והכלי תחת העור אז חשיב כשיש בו טפח, וכיון דמצוה שיהי' פרודות א"כ גם חלק החלל מן המצוה וצריך שיהי' מרובעות, וכאן אם דנין על החלל ל"ח מרובעות דאם דנין על החלל הרי חשיב כאלו ארכו יתר על רחבו ודוק, אמנם באמת ז"א דאם נימא דגם החלל מן המצוה וגם החלל בעי' רבוע א"כ פשיטא דהחלל מצטרף לרבוע וא"כ ממנ"פ כשר א"ת שאין צריך רבוע אלא הבתים עצמן ולא החלל א"כ הוי מרובעות דאם דנין על מקום הבתים חשיב כאלו גם החלל סתום כנ"ל, ואף דאם דנין על החלל חשיב כאלו אינו סתום הרי אם דנין על החלל ל"צ רבוע כלל, ואם נימא דגם החלל בכלל חיוב דמרובעות פשוט מאד דמצטרף לענין מרובעות וא"כ גם החלל מרובע ודוק היטב:

טו) עוי"ל אף אם נימא דל"ח כסתום מ"מ כיון דכמו שהוא עתה ארכו ורחבו שוין חשיב מרובע דעיקר גדר ריבוע שיהי' לו ארבע זויות שוין כמ"ש רמב"ם רפ"ג מה' תפלין, והרי בנ"ד ארבע זויותיו שוין, אך ק"ק ע"ז מפגימת המזבח טפח דטעם פסולו משום רבוע כמ"ש תוס' סוכה (מ"ט.) ומשמע דבכ"מ שנפגם פסול אפי' באמצע ולאו דוקא בזויות הנה דאע"ג דד' זויותיו שוין ל"ח רבוע, וי"ל דשם פסול משום דבמקום הפגם ל"ח מרובע אף דאם דנין על כלל המזבח חשיב מרובע מ"מ פסול מצד מקום הפגם, וכאן מקום החלל מצותו בכך ואין הפסול רק מצד כלל הבתים וכלל הבתים חשיב מרובע ודוק:

טז) ולפי האמור צריך לשער דוקא עם החלל אבל אם עם החלל אינו מרובע אף דאם היו דבוקות הי' בהם רבוע ל"מ, ומש"כ השע"ת (סי' ל"ב סקנ"ח) בשם ברכ"י דאם כשיהדקם ימצא הרבוע מכוון כשרות לכאו' צ"ע, וע' שו"ת ח"ס או"ח (סי' ה') מבואר להיפך מדעת הברכ"י ז"ל עיי"ש:

אך נלע"ד דדב"ז תלוי בפלוגתא דתוס' וריטב"א, דהנה בתוס' עירובין (יוד:) ד"ה העור הק' דתיפ"ל דהאויר חשיב כסתום משום לבוד ותירצו דבטומאה הלכתא גמירי לה דל"א לבוד, ולפ"ז בתפלין שוב י"ל לבוד והוי כאלו נדבקו הבתים יחד מצד לבוד ואם הי' דבוקות הי' מרובעות ושפיר דמי, וכעי"ז בריטב"א עירובין (ח':) בנעץ ב' יתדות בב' כותלי מבוי מבחוץ והניח קורה ע"ג לדברי המתיר אסור פירש"י לדברי המתיר להשתמש תחת הקורה אלמא חודו החיצון יורד וסותם אוסר המבוי הזה עד שיביאו קורה אחרת דאין הסתמה מחוברת לכתלים דיש אויר ביניהם והכא לאו מחיצה ממש הוא להכשיר הפסק אויר שמכאן ומכאן ע"י לבוד עכ"ל רש"י והריטב"א כ' ע"ז וז"ל ומיהו לבר מהאי נראה דל"ש לומר כאן לבוד דא"כ הרי אתה רואה עובי הקורה כאילו אינו ונמצא שאין לנו קורה רחבה טפח עכ"ל, הנה דע"י לבוד נתמעט השיעור דחשבינן להאמצע כאלו אינו, ומדברי רש"י אין ראי' להיפך די"ל רש"י ס"ל כתוס' סוכה (י"ח.) אין לבוד להחמיר, ומבואר ברשב"א עירובין (ט"ז:) חידוש גדול בהא דאין לבוד להחמיר דאמרי' תרתי דסתרי באותו דבר עצמו ומה שנצרך לנו להקל אמרי' לבוד ומה שיהי' חומרא ל"א לבוד ע"ש דוק ותשכח, וה"נ בנ"ד ה"ק רש"י דלענין שיחשב סמוך לכתלים אמרי' לבוד ולענין שיעור ל"א לבוד דאין לבוד להחמיר ממילא בנ"ד דהלבוד הוא לקולא שיחשב מרובע שפיר אמרי' לבוד וחשיב כאלו היו דבוקות בפועל דאז היו מרובעות וכשר:

ומזה נשמע עוד קולא דאם היו דבוקות ל"ה מרובעות ועכשיו שהם פרודות הם מרובעות ג"כ כשרים דאין לבוד להחמיר:

וכ"ז לתי' התוס' בהא דעור העסלא דבטומאה ל"א לבוד אמנם הריטב"א שם כ' ב' תירוצים א' דבכלים ל"א לבוד [וכ' דק' קצת ע"ז מהא דכוורת], עוד תי' דהיכא דנצרך שיהי' דוקא חלל ופתוח ל"א לבוד למשוי כסתום וא"כ גם בנ"ד ל"ש לבוד מחמת ב' טעמים אלו וא"כ אין לחשוב הרבוע רק עם החלל ולא באופן אחר:

יז) שוב נתיישבתי דגם להתוס' דאמרי' לבוד צריך לחשוב הרבוע עם החלל דלבוד היינו שנתארך החפץ גם במקום החלל אבל לא למעט מה שהוא בפועל כמבואר בשבת (ח') גבי כוורת דע"י לבוד חשיב כאלו נתארך ונעשה גבוה יוד עיי"ש וכן מבואר בסופ"ק דסוכה דאויר פחות מג"ט בסוכה קטנה אינו פוסל מטעם לבוד הנה דהלבוד אינו ממעט השיעור וכ"כ להדי' הר"ן רפ"ק דסוכה ד"ה פחות מג"ט כשירה וכו' דאע"ג דמה דאמרי' בי' לבוד לא חשבינן לי' כאלו אינו דא"ה אויר פחות מג' יהי' פוסל בסוכה קטנה וכו' עיי"ש, והא דריטב"א עירובין (ח':) אינו ענין לכאן דהתם כל הלבוד כדי לחבר חוד החיצון של הקורה עם הכתלים שלא יהי' הפסק בנתים וא"כ בע"כ אתה צ"ל דההפסק כאלו אינו דאל"כ מה הועיל לנו הלבוד וכיון דההפסק כאלו אינו ממילא אין כאן קורה טפח [ולית לי' לריטב"א הא דרשב"א עירובין (ט"ז:) הנ"ל דבלבוד אמרי' תרתי דסתרי] ואינו ענין כלל לנ"ד:

יח) מ"מ נלע"ד להעמיד דינו של הברכ"י ז"ל דכמו שכ' התוס' סוכה (י"ח.) ורשב"א עירובין (ט"ז:) דלא אמרי' לבוד להחמיר, ובאבני נזר (סי' רצ"א סק"ח) דה"ה דלא אמרי' גוד אסיק להחמיר דהוא ג"כ הללמ"ס אני ציינתי בצדו דברי הק"נ סוכה פ"ק (סימן ה') דלרי"ץ גיאות אמרי' לענין סוכה גוד אסיק דוקא לחומרא ולא לקולא וזה חידוש] ואף אנו נאמר דהא דעומד מרובה על הפרוץ חשיב כולה כסתום הוא ג"כ רק לקולא ולא לחומרא דזה ג"כ הלל"מ כדאמרי' הכי אגמרי' רחמנא למשה לא תפרוץ רובא ולפ"ז נוכל לשער הריבוע בכל אופן דאם הוא מרובע עם החלל מועיל מצד עומד מרובה עה"פ כדאמרי' בעירובין (י':) לענין עור שע"ג העסלא ואם כשהם פרודות אינו מרובע רק אם היו דבוקות אין חושבין החלל כסתום דעומעה"פ ל"מ לחומרא וחשיב מרובע כאלו היו דבוקות:

יט) מ"מ יש לפקפק בזה דאף אם נימא דאין חושבין החלל כסתום מ"מ ל"ח מרובע דסו"ס ב' קצוות החיצונות של האורך מרוחקות זו מזו יותר מב' קצוות של הרוחב וגדר מרובע מכוון מכל צד היינו שבכל הקצוות יהי' להם רוחב שוה, וכמ"ש רמב"ם רפ"ג מה' תפלין שיהי' לו ארבע זויות שוין ובנ"ד אינו כן. וכ"ת דאנו רואין כאלו היו דבוקות אבל מאין הרגלים לזה, ואף דאין חושבין החלל כסתום מ"מ אין ראי' דחושבין אותו כאלו הן דבוקות:

גם מש"כ דעומד מעה"פ הוא הלל"מ יש סתירה לזה ממ"ש הפר"ת דביטול חד בחד תלי בפלוגתא דעומר מעה"פ דלמ"ד לא תפרוץ רובא הנה דאחרי רבים להטות הכוונה שלא יהי' הרוב מקולקל ה"נ בביטול או"ה הכוונה שלא יהי' איסור רוב וכל שהם שוה בשוה בטל ולמ"ד גדור רובא ה"נ בעי' היתר רוב, הנה דעומד מעה"פ מועיל הוא מאחרי רבים להטות, והא דאמרי' הכי אגמרי' רחמנא למשה גדור רובא היינו דאגמרי' פי' הקרא דאחרי רבים להטות וסו"ס כיון דעיקרו מפורש בתורה אפשר דאמרי' אפי' להחמיר ואין ראי' מלבוד וגוד אסיק שהם הלל"מ:

כ) אך י"ל עוד סברא דכאן ל"ש שיחשב סתום מצד עומעה"פ דהרי הדין הוא שיהי' פרודות והפה הק' ית' שאמר דעומעה"פ הוי כסתום הוא הפה הק' שאמר דצריך שיהי' חלל ופתוח:

אמנם אחר העיון ז"א דהרי כ' התוס' דהא דעור העסלא והחלל מצטרפין לטפח לענין טומאת אהל היי"ד אם המת והכלי תחת העור דאם דנין על העור חשיב כלו כסתום אמנם אם דנין על החלל חשיב שהוא חלל וריק, וא"כ אין זה סתירה כלל להמצוה שיהי' פרודות ושיהי' חלל בנתים דאע"ג דאמרי' עומעה"פ בנ"ד מ"מ מקום החלל חשיב החלל ומתקיימת שפיר המצוה שיהיה פרודות:

כא) אמנם כבר הורה זקן הגאון ברכ"י ז"ל להכשיר בזה ובטלה דעתי באלפי אלפים נגד דעתו הקדושה, מ"מ זה נלע"ד דכש"כ דאם הוא מרובע כמו שהוא עתה דהיינו בצירוף החלל דכשר:

והנה כעין ס' הנ"ל נסתפקתי בהא דר"ה (ל"ג:) שיעור תקיעה כתרועה [ולמ"ד גנוחי גנח שיעור תקיעה כשברים] אם הוא רק כחלק התקיעה של התרועה בלא הפסק שבין יבבא ליבבא או שיעורו כחלק כל התרועה עם ההפסקות כ"ש שבין טרומט א' לחברו והבאתי קצת ראי' לזה דהנה בסוכה (נ"ג:) דלר"י דתר"ת מצוה א' אין בין תקיעה לתרועה ולא כלום וכ' רש"י לא הי' מפסיק בנתים אלא כדי נשימה ולכאו' ק' דלשון ולא כלום משמע דאפי' הפסקה משהו ליכא כמ"ש רש"י אהא גופא לקמן (נ"ד.) ד"ה ולא כלום, עיי"ש, וכ"מ בפסחים (י"ב.) דללשון א' אין אדם טועה ולא כלום וללשון א' אדם טועה משהו, הנה דללשון דאין אדם טועה ולא כלום אפי' משהו ליכא, וראי' זו הביא רבינו באבני נזר לאו"ח ח"ב (סי' תמ"ד סק"ד), ואיך א"כ כ' רש"י דמ"מ מפסיק כדי נשימה, אך התי' פשוט וברור דכיון דס"ל לרש"י ז"ל דבעי הפסק כדי נשימה ואל"כ תקיעה לא אית לה סופא ותרועה לית לה רישא וכיון שזה ההפסק כדי נשימה הוא מוכרח להמצוה ובלעדו אינו יוצא חשיב זה גופא ג"כ כתקיעה וגדולה מזו מצינו דעומד לכתף ל"ח עומד וכ' הרב בשו"ע (סי' מ"ו) הטעם משום שהוא צורך הילוכו וחשיב כהילוך והתם אפשר לו להלוך גם בלא עמידה זו וכש"כ כאן דאינו יי"ח בלא הפסק זה דכתקיעה חשיב ושפיר חשיב בזה דאפי' הפסק משהו ליכא וכיון דכתקיעה חשיב גם זה מצטרף לענין שיעור תקיעה כתרועה, וזה קצת דוגמא וסמך לדברינו הנ"ל דגם חלק החלל מצטרף לענין הריבוע, כי גם החלל חלק מן המצוה, וחשיב כאלו אין בין בית לבית ולא כלום:

כב) ועל שאלה הג' בהא דבעי' בשו"ע (סי' כ"ז ס"ט) שיהי' תפלה ש"ר כולה מונחת מהתחלת עיקרי השיער ולמעלה אפי' קצה התחתון של התיתורא ונדפס קול קורא בשם הגאון מטארנא ז"ל דמי ששערותיו גדלים בעיגול צריכין ליזהר אף בזויות התיתורא שיהי' מונחים בעיקרי השיער, וזה במקום ששערותיו גדלים מקטנותו בעיגול, אבל מי ששערותיו לא הי' מתחילתו בעיגול ואח"כ נקרחו איך הדין, הפשוט כמ"ש כ"ת דבזה מקום תפלין שלו כמקדם בעיקרי השערות באמצען ואף שמקום התיתורא בהקצה מונחים על מקום חלק לית לן בה דאטו מי שנקרחו כל שערות ראשו לא יניח תפלין ש"ר:

הנלע"ד כתבתי וי"ר שלא תבא תקלה על ידי.

תוכן העניינים

ארץ צבי (פרומר) א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה