ארץ צבי (פרומר) א· הרב אריה צבי פרומר
סימן ח
ב"ה. להרב הגאון ר' אברהם וויינבערג
שיחי' מווארשא. ע"ד מי שנקטעה ידו הימנית ונשאר הקבורת אם יניח תפלין בזרוע ימין דחשובה עתה שמאל דידי' או יניח בשמאל כמו שנסתפק פמ"ג או"ח (סי' תרנ"א). ודן כת"ה לפמ"ש אבני נזר (סי' א') דלש"ס דילן גידם בשמאלו יניח בקבורת שמאל דלא כספרי שבמג"א (כ"ז סק"ג), בנ"ד חייב להניח בשתיהן בקבורת ימין דאולי כתוס' מנחות (ל"ז.) דקבורת לבד חשוב יד ומה שנעשה אח"כ יד כהה ע"י חולי חשוב כאיטר מתחילתו כדברי הדג"מ, וגם בשמאל דדלמא כאו"ז שהובא ברמ"א או"ח (סי' כ"ז) דקבורת לבד ל"ח יד וממילא חייב להניח על שמאלו, ולע"ד הקלושה ורטושה כיון דאזלי' לשי' אבני נזר (סי' א') דלית לי' לש"ס דילן כלל הנחה בימין אפי' כשאין לו שמאל, א"כ אפי' נקטעה ימינו כיון דכל מעשיו עתה בשמאל הדר הו"ל שמאל כימין דידי' לדעת הדג"מ הנ"ל והרי לית לן כלל הנחה בימין, הן אמת שבמ"ב (סי' כ"ז סק"ו) דדוקא בגידם בשמאלו פליגי הפוסקים אבל גידם בימינו לכו"ע מניח בשמאל דידי' וציין אחרונים ולא ידעתי על איזה אחרונים כוונתו יסלח כת"ה להודיעני ובפשוט הדבר צע"ג:
ויש מקום לדבריו לפמ"ש בשערי תשובה שם (ס"ק ז') דאיטר אם יניח תפלין על שמאלו דכל אדם לדעת בעל העיטור יוצא בדיעבד ולפ"ז בנ"ד דלא אפשר לו לקיים מצוות תפלין אין לך דיעבד גדול מזה שוב צריך להניח בשמאלו אמנם המ"ב עצמו שם בבה"ל חולק על השע"ת והוכיח דאין כוונת בעה"ע כן ואפי' דיעבד לא יוצא לכאו' אין מקום לדין הנ"ל:
ולכאו' יש להוכיח מבכורות (ל'.) באשת ע"ה שנשאת לחבר והיתה קומעת לו תפלין על ידו ומבואר של"ה לו יד ימין לקשור בעצמו הנה דמ"מ הניח בשמאל ואם נימא דשם קאי הש"ס אליבא דספרי דמי שאין לו זרוע בשמאל יניח בימין וכש"כ להיפך א"כ יהי' מזה ראי' דקימ"ל כספרי כיון דסתם גמ' מייתי לי' ואבנ"ז הוכיח דלית לי' לש"ס דילן כספרי ומסוגי' הנ"ל בע"ז ובכורות משמע דגם ש"ס דילן ס"ל כן ויש לדחות דהרי מייתי לה בשם יחידאה בשם רשב"א אין ראי' דסתם ש"ס ס"ל כן בפרט לפמ"ש באבנ"ז או"ח (סי' מ') דהאי סוגי' ס"ל לילה ושבת זמן תפלין דאל"כ אין אשה נעשית שליח לקשירה
**(ובעיקר קו' אבני נזר איך אשה נעשית שליח לקשירת תפלין הא אינה בקשירה וליתי' בדנפשה נלע"ד לפמ"ש הר"י מגאש הובא בר"ן ורשב"א סופ"ב דגיטין דהא דאין עבד נעשה שליח לקבל גט אשה היי"ד בשלל"ק דבקבלה נגמר חלות הגט אבל שלל"ה גם עבד כשר דהלוכה ל"ה עדיין גמר הגט ובשליחות דעלמא איתניי' עיי"ש ה"נ בתפלין יש ב' מצות קשירת התפלין בימין כדאי' מנחות (ל"ז.) מה כתיבה בימין אך קשירה בימין, והנחה בשמאל, והקשירה הוא כעין הולכה שמוליך התפלין בימינו על שמאלו שעדיין אין גמר המצו' רק מה שמונח בשמאל ע"כ בקשירה גם עבד כשר דסגי במה דאיתא בשליחות דעלמא:)** כמו דאין עבד נעשה שליח לקבל גט אשה מיד בעלה לפי שאינו בתורת גיטין וקדושין א"כ בלא"ה הך סוגי' דלא כהלכתא ושוב י"ל דאתי' כסיפרי ומ"מ לאו הלכתא הוא] גם י"ל דהש"ס מיירי שב' ידיו קטועות ולא נשאר בשניהם רק הקנה והזרועות דאז אין לומר דהשמאל נעשה ימין וכעי"ז כ' הפמ"ג (סי' כ"ז סק"ג) אליבא דשו"ת רמ"א לפרש הא דאין לו זרוע פטור מן התפלין היינו שאין לו קנה לא בימין ולא בשמאלו עיי"ש ולפי"ז אין ראי' לנ"ד:
אך ראיתי במ"ב שם ציין לע' ברש"י מנחות (ל"ו.) וכוונתו דאהא דאין לו זרוע הוסיף רש"י זרוע שמאל, ומינה דהא אם אין לו זרוע ימין לכו"ע יניח בשמאל וזה ראי' נכונה, מ"מ יש לדחות דדרך רש"י ז"ל לפרש אליבא דס"ד כידוע, וכיון דעדיין לא נשנה שם בש"ס דין איטר עד אחר הברייתא דאין לו זרוע ושם מבואר דהי' ס"ד להניח בשמאל כ"א דפריך והתני' מניח בשמאלו שהוא שמאל כל אדם יעו"ש ולפ"ז מי שאין לו זרוע ימין פשיטא דמניח בשמאל ע"כ פירש"י כאן זרוע שמאל:
מלבד זה נלענ"ד דדוקא באין לו זרוע ימין י"ל דחייב להניח בשמאל דידי' דכיון דאין לו יד אחרת הו"ל כשולט בב' ידיו דמניח ככל אדם הנה דל"ש לומר דשמאל נעשה ימין רק כשיש לו עוד יד אחרת כהה הימנה אז חשיבה יד זו ימין משא"כ בזה, ויש להוסיף ביאור דהרי חזינן דיש אדם בריא ששמאל שלו חזק יותר מימין של אדם חלוש וע"כ א"א לשער ענין ימין ושמאל רק לגבי אדם זה עצמו שהיד שהוא יותר בריאה ומסוגלת לתשמיש מחברתה חשובה ימין והחלושה שמאל משא"כ מי ששולט בב' ידיו בשו' ל"ש בי' ענין ימין ושמאל, וה"נ כשאין לו רק יד א' ה"ה והוא הטעם וגם זה אינו מוכרח די"ל דשולט בב' ידיו מתחלק כח הימין לב' הידים בשו' וע"כ כל יד כהה קצת מימין גמור [כידוע מ"ש פוסקים בטעם יתר כנטול משום התחלקות החיות ואין לכל אבר די מסת חיותו בשלימות] ואף דל"ח שמאל גמור מ"מ גם ימין ל"ח וי"ל דהא דבעי' יד כהה אינו רק למעט ימין אבל כל שאינו לא ימין ולא שמאל כשר כעין תוס' חולין (כ'.) ותוס' מנחות (ס"ז:) לענין מושבותיכם דממעטין רק ההיפוך דהיינו דחו"ל ולא חטים שע"י נס ותו דכיון דמצד דידי' אין לנו הכרע כלל עכשיו שאין עליו לא שם ימין ולא שמאל שוב אזלי' בתר שמאל דעלמא משא"כ מי שאין לו אלא יד א' הרי כל כחו ביד זה אפשר דחשיב עכשיו כימין ואזלינן בתר עכשיו ולא בתר מעיקרא כמו בנעשה אח"כ איטר מ"מ יש לצדד בזה] משא"כ כשנקטע קנה יד ימינו ונשאר הזרוע דעדיין שם יד עליו קצת כמג"א (סי' כ"ז סק"ב) שוב י"ל דמשמאל נעשה ימין. ולפי"ז יל"פ רש"י מנחות (ל"ז.) ס"ל אין לו זרוע כלל וע"כ כ' דוקא זרוע שמאל דאם אין לו זרוע ימין שפיר מניח בשמאל דהוי כמו שולט בב' ידיו. ואין ראי' לנ"ד כשנשאר הזרוע. וככה יל"פ צדדי הס' של הפמ"ג (סי' תרנ"א) בנקטע יד ימין ונשאר הקנה וזרוע אם שמאל נעשה ימין והו"ל כאיטר א"ד כיון דאין לו כף היד של ימין שהוא עיקר היד חשיב כאלו אין לו רק יד א' דל"ח איטר רק כשולט בב' ידיו דאז אזלי' בתר שמאל דעלמא א"ד כיון דנשאר קנה וזרוע חשיב כאלו יש לו ב' ידים ונעשה איטר דאזלי' בתר שמאל דידי' והוא ס' עצום. וככה יש להסתפק בנ"ד בנשאר זרוע ימין לבד מי אמרי' כיון דאין לו עיקר שהוא כף חשיב כאלו אין לו אלא יד א' א"ד כיון דדנין לענין תפלין ומצות תפלין בזרוע חשיב לענין זה הזרוע עיקר וכיון שיש לו ב' זרועות הוי כמי שיש לו ב' ידים וחשיב איטר דאזלי' בתר שמאל דידי'. [ונפ"מ בדברי אלו לענין חליצה דבעי ימין דאם נקטעה ימינו אף שנשאר הזרוע מ"מ לענין חליצה זרוע לאו מידי הוא וחשיב שאין לו אלא יד א' דאז דומה לשולט בב' ידיו דאזלי' בתר ימין דעלמא כנ"ל וכיון דשמאל דידי' הוי שמאל דעלמא י"ל דחשיב שמאל אך תלי' בב' סברות הנ"ל דלפמ"ש דשולט בב' ידיו חשיב שימינו לא ימין ולא שמאל כתוס' חולין (כ'.) ולפ"ז כשר לחליצה כמו דגידמת חולצת בשיני' אף שאינו לא ימין ולא שמאל כשר אך לתי' השני דאזלי' בתר דעלמא הוי כעין שמאל, אמנם ראי' לפי' השני דלפי' הראשון א"כ השולט בב' ידיו יוכל להניח תפילין בין על ימינו בין על שמאלו וז"א כמפורש מנחות (ל"ז.) דשולט בב' ידיו מניח בשמאל דכל אדם]:
ובמ"ב כ' דלמ"ש הדג"מ דאם ע"י חולי נעשה איטר חשיב כאיטר מתחלתו דה"ה בנקטע ימינו נעשה שמאל כימין ולפי האמור אינו מוכרח די"ל דדוקא מי שיש לו ב' ידיו גם כפות הידים שהוא עיקר היד אז שייך לומר דמשמאל נעשה ימין משא"כ בנקטע כף יד ימינו חשיב כאין לו אלא יד א' והוי כשולט בב' ידיו:
והנה מ"ש כת"ר דכיון דהאו"ז מייתי דברי תוס' וחולק עליהם הלכה כאו"ז. עיינתי באו"ז (סי' תתקע"ז) כ' דאם נפרש כהתוס' יהי' הדין דחייב בתפילין ואם נפרש כרבינו אליקים יהי' הדין דפטור ומורו רבינו שמחה מפרש כרבינו אליקים יעו"ש אבל לא הכריע הלכה כמאן. וא"כ לכאו' משמע להיפך דכיון דלתוס' פשיטא להו ולאו"ז מספקא לי' הלכה כתוס'. ואינני ח"ו כמכריע הלכה נגד הכרעת רשכבה"ג רמ"א ז"ל. אך לע"ד אין ראי' מרמ"א דס"ל כאו"ז דהרי פ' דיניח על הקבורת בלא ברכה ואפי' נימא דמספקא לי' מ"מ צריך להניח בלא ברכה. וי"ל דאפי' נימא עיקר הלכה כתוס' מ"מ פ' שלא לברך דהרמ"א לשיטתי' (סי' כ"ו) דאפי' כשאינו מניח רק של ראש מברך שתים. וא"כ מש"כ כאן (סי' כ"ו) דגידם יניח בלא ברכה ע"כ כוונתו שלא יברך עובר לעשייתן אבל בשעת הנחה ש"ר יברך שתים דלא גרע ממי שאינו מניח אלא ש"ר לבד וז"ב. וא"כ סו"ס אינו מפסיד הברכה אלא העובר לעשייתן [ובתפלין שהוא מצו' נמשכת לכו"ע יכול לברך גם אחר הנחה כידוע] ולענין זה חש הרמ"א ז"ל לדברי או"ז אף שאין הלכה כמותו וכיון דלהתוס' צריך להניח על זרוע הימין ואפי' את"ל דהלכה כאו"ז דמי שאין לו זרוע (היינו) פטור מתפלין י"ל בנ"ד דפטור מב' ידיו מזרוע ימין משום דזרוע לא נקרא יד ומשמאל משום דשמאלו נעשה ימין דידי' דהוי כאיטר ע"י חולי והוי כמו שנקטע קנה של שמאלו דפטור לגמרי מתפילין אליבא דאו"ז דפ' כת"ק ומפורש באו"ז דלת"ק פטור לגמרי מב' ידיו, ה"ה בנ"ד י"ל כן וא"כ הוי ס"ס לפטור מהנחה ביד שמאל ע"כ לענ"ד בביהמ"ד בציבור יניח רק על זרוע ימין ובו יקרא ק"ש ויתפלל בציבור [בפרט שכ' שבצבור ק' לו להניח על שמאלו בעצמו] שזה עיקר חיוב ויברך שתים בשעה שיניח ש"ר כנ"ל כיון דאין נוגע רק לענין עובר לעשייתן אין להכניס עצמינו בפרצה דחוקה לברך לפני של יד. ובביתו יניח על יד שמאל לבד לחומרא בעלמא בלא ברכה דתפילין ש"ר אין מעכבת של יד כנלע"ד הקלושה:
אשר הק' כתר"ה על המג"א (סי' כ"ז סק"ג) דמי שאין לו זרוע שמאל גם ימין פטור ואם יש לו זרוע שמאל אע"ג דל"מ לגבי גופי' דיד שמאל שיחשב יד להניח מ"מ מועיל לענין שיניח בימין דמה סברא היא ממנ"פ אם חשיב יד יניח על שמאלו וכו' הנה מצינו כזה בתוס' ר"פ התכלת לענין ד' חוטין דלהכשיר תכלת מיהו מהני לבן יעויי"ש וכזה תוס' עירובין (י':) לענין עור העסלא וחלל שלו מצטרפין שהביאו דמיון מטיט הנרוק. עוד כזה בתוס' גיטין (פ"ב:) ויבמות (דף י'.) במקדש לראובן חוץ משמעון דאם דנין לגבי ראובן חשיב כאילו היתה אסורה גם לשמעון ואם דנין לגבי שמעון עצמו חשיב שאינה אסורה לו. (הג"ה) [ובזה נלע"ד לבאר שיטת הרמב"ם ריש רי"ט מה' טו"מ בכוורת שבתוך הפתח ופי' לחוץ וטומאה נתון תחתי' או על גבה דתחתי' וגבה טמא דאדם וכלים נעשים אהלים לטמא ולא לטהר ומה שבתוכו טהור דלגבי חלל הכלי מציל הכלי כמו צמיד פתיל כדאי' ריש פ"ט דאהלות וס"ל לרמב"ם דמ"מ תוכו מה שכנגד המת טמא ותמה הכ"מ דכיון שהטומאה בוקעת לכוורת תתפשט בכולה כמו בטומאה רצוצה הנכנסת לאהל שמתפשטת בכל האהל ומה שתי' הכ"מ תמה עליו במשנה אחרונה רפ"ט דאהלות ונראה דדעת רמב"ם בזה כנ"ל דכיון דהכלי חוצץ על מה שבתוכה אך כאן כיון דהטומאה בוקעת למעלה ממילא בוקעת דרך תוכו בע"כ צריך לטמא גם מה שבתוכו שכנגד מקום הבקועה מ"מ אם דנין על שאר הכוורת חשיב כאלו גם אותו מקום שכנגד המת טהור כיון דמצד עצמה של כלי יש חציצה ואכמ"ל יותר] וכתר"ה כ' שהוא כעין תשלומין לזרוע מצד שמאל והדבר מחוסר תבלין ואני אבא אחריו ומלאתי את דבריו לפ"מ דקיי"ל בה' מזוזה דהלך אחר היכר ציר ומ"מ כשחדר זה יותר חשוב אזלי' בתרה וק' לי לדיעות דאפי' בית שאין בו דלת חייב במזוזה א"כ דל היכר ציר מכאן כל חדר בפ"ע חייב במזוזה ומה בכך דהיכר ציר מורה שהדלת שייך לחדר זה מ"מ איך נפטר חדר השני ממזוזה דלחדר השני הרי הוי המזוזה בשמאל וכן ק' לענין חדר יותר חשוב דמ"מ הרי גם חדר שאינו חשוב כ"כ ג"כ חייב במזוזה ואיך יפטר החדר שאינו חשוב כיון דלגב' המזוזה היא בשמאל:
לכן נלע"ד ע"פ המשנה פ"י דמקוואות מ"ח אכל אוכלין טמאים ושתה משקין טמאים טבל והקיאן טמאין שאין טהורין בגוף שתה מים טמאים טבל והקיאן טהורין שהם טהורים בגוף. ולכאו' תמו' דמים טמאים ל"מ טבילה רק השקה מצד זריעה והרי הגוף מפסיק וליכא השקה וצ"ל כיון דהטבילה במים מטהר כל הגוף מעבר לעבר וכיון דחלות פעולת המים עובר בכל הגוף חשיב כאלו המים עצמם עברו שם וכאלו מים ששתה נגעו באותן המים ונטהרו מטעם השקה. ה"נ במזוזה בשלמא אם יקבענו בשמאל שלא כדין אינו פועל כלל אבל אם הוי בימין לגבי חדר א' פוטר כל הפתח וחשיב כאלו המזוזה הי' גם בעבר השני של הפתח דחשיב לגבי חדר שני ימין ושפיר פוטרת ב' החדרים דבמקום שמגיע חלות של המזוזה חשיב כמזוזה עצמה כמו דטהרת המם חשיב כמים עצמם וק"ל וראי' גדולה לדברינו משיטת הפרישה שהביא הטו"ז יו"ד סי' רפ"ו סקי"א דמזוזה שהוא בין ב' פתחים ולגבי פתח א' הוא בימין מועיל גם לפתח הב' שהוא לגבה כשמאל עיי"ש ואין לזה ביאור רק לפי דברינו הנ"ל דכל שהמזוזה פוטרת כל הפתח חשיב כאילו היתה בכל הפתח, ולפ"ז יצמח דין דהא דאזלי' בתר היכר ציר היי"ד שב' החדרים חייבים במזוזה אבל פתת שבין ב' חדרים שא' אי"ח במזוזה אף שהיכר ציר לתוך חדר הפטור וגם הוא יותר חשוב מ"מ חייב במזוזה מצד חדר החייב במזוזה וק"ל:
ולפי"ז י"ל כמו דמזוזה פוטר כל הפתח וחשיב כאלו יש מזוזה גם בשמאל ה"נ תפלין פוטרין ב' ידיו דב' ידיו חשובין כדבר א' [וכ"מ ברש"י שבת (קל"ג:) פירש שסילק "ידיו" משמע דל"ח פי' רק בסילק ב' ידיו, וכעי"ז מבואר במשנה דאהלות פ"ה מ"ד ברב דכ"ז שלא פירש בב' ידיו ל"ח פירש אפי' לגבי יד שפירש] וע"כ שפיר חשיב שכל ישראל יוצאין ביד א' [וכעי"ז הגיד רבינו בעל אג"ט זצוקלה"ה להוכיח ממגלה ל' דכל ישראל יוצאין בחמיסר דמשפט א' יהי' לכם כחי' אף שהמעשה נעשית בזמנים מחולפים מ"מ חשיב כאלו הי' בזמן א' ה"נ אף שמעשה ההנחה במקומות מחולפין מ"מ כיון דהחלות ביד א' חשיב תורה א' ומשפט א' לכלם,] ובזה ימצא טוב טעם לדברי מג"א בביאור הספרי דדוקא כשיש זרוע שמאל אז יכול להניח גם בימין ונפטר השמאל הוי משפט א' משא"כ באין לו כלל זרוע שמאל ל"ש זה:
בדברי הדג"מ שחידש דאם נעשה איטר ע"י חולי לכו"ע חשיב כאיטר מתחלת ברייתו וכ"ת רצה לחדש דאם בא החולי ע"י פשיעותו חשיב כאלו הרגיל עצמו כעי"ז כתבו אחרונים על מש"כ הרמב"ם דפצו"ד ע"י חולי חשיב ביד"ש דמ"מ כשבא ע"י פשיעותו חשיב בידי' עכ"ד לעד"נ טעם הדג"מ ע"פ הגמ' עירובין (ל':) מערבין לחולה ולזקן כדי מזונו ולרעבתן ככל אדם משום דבטלה דעתו אצל כ"א. הנה דבחולה וזקן ל"ש בטלה דעתו ודומה קצת לתוס' שבת (צ"א:) דאם כלם היו כמוהו הי' עושין כן ל"ש בטלה דעתו. והנה בר"ן ר"פ גיד הנשה דמש"ה באיטר לגבי תפלין אזלי' בתר יד כהה דידי' משום דכתי' ידך, וי"ל דהיי"ד באיטר מתולדה או ע"י חולי דל"ש בטלה דעתו, משא"כ בהרגיל עצמו להשתמש בשמאל דבטלה דעתו ל"ש למיזל בתר דידי' דכיון דבטלה דעתו איהו כמאן דליתא דמי. ולפ"ז נראה דבנקטע ידו אף שבא ע"י פשיעותו מ"מ אחר שנקטע ידו מה שמשתמש בשמאל רוב תשמישים בזה ל"ש בטלה דעתו ע"כ דינו כמו שהרגילו' שמים:
עוי"ל טעם הדג"מ דענין ימין ושמאל אינו תלוי במה שמשתמש בפועל יותר רק ביתרון הכשר שיש בימין ויתרון כח. והשימוש הוא רק ראי' ע"ז, ואפי' לדיעות דאזלי' בחר כתיבה הוא תלוי ג"כ ביתרון הכשר של היד לכתיבה ולא בהכתיבה בפועל אך הכתיבה בפועל ראי' לזה שאותו יד יש לה יתרון הכשר לזה. וכ"ז בנולד איטר אבל בהרגיל עצמו דאין זה ראי' על שיד זה באמת מוכשרת יותר לתשמיש ע"כ ל"ח איטר. וכ"ז כשבא ע"י רגילותו נגד טבעו. אבל אם בא בסבת חולי שנתלש ידו הימנית וא"כ עתה באמת ידו השמאלית יש לה יתרון כח ויתרון הכשר להשתמש בה יותר מיד ימין שפיר חשיב כאיטר מתחלתו. ולפ"ז ג"כ אין נפ"מ בין אם בא החולי באונס או בפשיעה:
לעיל הבאתי הגמ' עירובין (ל':) מערבין לחולה ולזקן כדי מזונו ולרעבתן ככל אדם משום דבטלה דעתו אצל כל אדם. בזה נלע"ד קצת לימוד זכות על חלשים וזקנים שמפאת חולשתם צריכין לישן הרבה ועי"ז עוברין זמן ק"ש ולע"ד י"ל דכמו שכ' הר"ן ורשב"א ר"פ גה"נ לענין ידכה דאזלי' בתר דידי' לא בתר יד כהה דעלמא ה"נ דכתי' בשכבך בתר דידי' אזלי'. ומה דאי' באבות דשינה של שחרית מוציא את האדם מן העולם משום דעובר זמן ק"ש י"ל דהיי"ד במי שהוא בריא בכחו ודי לו בשינת כל אדם אך שרוצה להתענג ביותר כעין דאי' בזה"ק דב"ג דמתענגי בשינתא נברא מזה שדין ושדות יעו"ש דזה דומה לרעבתן שאוכל יותר מצרכו משום רעבתנותו דבטלה דעתו אצל כל אדם ול"ש למיזל בתר דידי' דאיהו כלית' דמי כעין שכתבתי לעיל לענין ידך משא"כ חולה וזקן דל"ש בהו בטלה דעתו כמבואר בהא דעירובין י"ל דבתר דידי' אזלי' וחשיב אז בקומך בשעה שהוא קם: