ארץ צבי (פרומר) א· הרב אריה צבי פרומר
סימן ז
ב"ה. תשובה לפיעטרקוב. על דבר השאלה על המנהג ששואלין תפלין ומקטינין הקשר דהאבני נזר או"ח (סי' קפ"ג סק"ה) אוסר משום דל"ה קשר ש"ק עכת"ד:
הנה לכאו' מצאתי לזה רפואה מה"ת מדברי רבינו זצ"ל עצמו באבני נזר (סי' ק"פ סק"י) שרצה להוכיח דבתפלין ל"צ קש"ק משי' רבינו אלי' שצריך לקשור הקשר בכל יום ודחה די"ל כמ"ש הרא"ש בפ"ק דסוכה לענין תבן וביטלו דסגי בביטול לשבעה ימים ה"ה לענין תפלין דכל יום מצוה באפי נפשה סגי בביטול ליום א' [ואח"כ חזר והק' ממעשים בכל יום שאדם שואל תפלין מחברו ומתיר הקשר וקושרו לפי מדת ראשו וסופו להחזירו בו ביום ולהתירו וכו' עיי"ש הנה דעיקר פקפוקו מחמת שסופו להתירו בו ביום] ולפ"ז י"ל דגם הא דסי' קפ"ג סק"י שכ' דלפי מה דקימ"ל דלא כר' אלי' שוב י"ל דבתפלין בעינן קש"ק וע"כ לא יפה עושין השואלין תפלין ומשנין הקשר לפי מדת ראשם דכיון דהבעלים ישנו אח"כ הקשר ל"ה קש"ק היינו נמי דוקא בעומד לשנות הקשר בו ביום [ואף דבכמה דברים סותר שיטתו בסי' קפ"ג לעומת מ"ש בסי' ק"פ כאשר יראה המעיין מ"מ בפרט זה אין לנו ראי' שסותר שיטתו דאפושי פלוגתא לא מפשינן אפי' בתרי תנאי וכש"כ בחד תנא שאין לנו לומר שסותר שיטתו כל שלא מצאנו מפורש] וא"כ יש עצה שלא לשאול התפלין רק אח"כ שבעל התפלין כבר התפלל היום דשוב לא יצטרך להתיר הקשר היום רק למחר וכה"ג שפיר חשיב קשר של קיימא:
אמנם בהיותי בזה לא זכיתי להבין דברי רבינו זצוקללה"ה שאם נבא לדמות זה לביטול דסוכה דסגי לז' ימים א"כ גם לענין שבת יחשב קש"ק כשעומד להתקיים אך ביום השבת לבד דהרי הרא"ש בסוכה פ"ק סי' ד' הנ"ל מדמי ביטול סוכה לז' ימים לביטול בעירובי חצרות דסגי לשבת א' כדאי' בעירובין (ע"ח.) לענין ביטול כותל וחריץ בין ב' חצרות עיי"ש ברא"ש, והיינו דכל שבת נחשב לדבר שלם בפ"ע כמו דכל ימי הסכות נחשבים דבר שלם בפ"ע, והא מבואר בפוסקים (סי' שי"ז) דלענין קשר ש"ק לא סגי שבת א' ובעינן שיהי' עומד להתקיים לעולם עיי"ש ולדעת רבינו ירוחם דוקא קשר לחצי שנה חשיב של קיימא ולדעת רי"ף ורמב"ם ביאר באבנ"ז סי' קע"ח דכל שהקשר אינו ליותר מנין יום ל"ח עדיין של קיימא, עיי"ש:
וחתרתי היבשה ליישב קצת ע"פ המבואר בכריתות (ט"ז:) בעושה מלאכה בב' שבתות בשגגת מלאכות לא מצטרפי משום דשבתות כגופין [והיינו כב' גופי עבירות מחולקין כמו קצר וטחן כפירש"י] וחלוקין לחטאות אין מצטרפי אבל בשגגת שבת וזדון מלאכות דלא חלוקין לחטאות מצטרפין, ובזדון שתיהם כתב באבני נזר או"ח סי' תנ"ו סק"ה ובאג"ט מ' זורע סקכ"ד אות ט' דמצטרפין ג"כ וכיון דמשכח"ל לפעמים שיצטרפו כמה שבתות לחיוב א' [דודאי כמו דב' שבתות מצטרפין ה"ה ג' וד' שבתות ויותר כגון שהוציא רביעית גרוגרות בשבת זו ורביעית גרוגרות בשבת השני וכך בשלישי וברביעי מצטרפין כל השבתות לגרוגרות] [ובהאי ענינא דרך אגב מסופקני בהוציא ח"ג בשבת זו וח"ג זו עצמה בשבת אחרת אם מצטרפי לחיוב מי אמרי' סו"ס הרי לא נתעסק בגרוגרות שלימה כעין שכ' בירושלמי הוציא ח"ג וחזר והוניחו פטור שלא נתעסק בגרוגרות שלימה א"ד כיון דשבתות כגופין מחולקין דמי הוי כאלו הי' שני חצאי גרוגרות מחולקין ומ"מ חייב דבמזיד ל"ש חילוק מלאכות כמ"ש באג"ט הנ"ל ואכמ"ל] חשיבי כל השבתות כדבר א' וע"כ לא סגי בקש"ק בביטול לשבת א' ודוקא בעירובי חצרות דאין בו חיוב אלא איסור דרבנן להוציא מרשות לרשות בלא עירוב ואיסור גם בח"ש איכא וא"כ לא משכח"ל צירוף דב' שבתות לענין זה ע"כ שוב חשוב כל שבת דבר בפ"ע וע"כ לענין ע"ח סגי בביטול לשבת א' ולענין סוכה ולענין תפלין דל"ש בהם צירוף לענין חיוב דאין בהם רק מצ"ע שוב חשוב כל יום דבר בפ"ע לענין תפלין וכל ז' ימי הסוכות דבר א' לענין מצות סוכה כנלע"ד בזה לחומר הנושא:
עוד ק' לי על דברי אבני נזר שכ' דלענין תפלין כל יום מצוה באפי נפשה דהרי קימ"ל במנחות לילה זמן תפלין אלא דהוא הלכה ואין מורין כן משום שמא ישן בהם ובסוכה (מ"ז:) דסוכה דלא מפסקי לילות מימים כל ז' ימים כיומא אריכתא דמי וה"נ יחשבו כל ימי החול כיומא אריכתא:
[ובהאי ענינא ראיתי בשפ"א לזבחים (י"ט.) ד"ה בעי ר"ז וז"ל והנה יל"ד מה דפשיט לו דתלמוד ערוך בידנו תפלין מציצית מה ראי' פי' הא באחת קימ"ל לילה לאו זמן תפלין ואכתי למ"ד זמן תפלין תיבעי עכ"ל הטהור וצ"ע, דהא קימ"ל באו"ח (סי' ל') דלילה זמ"ת אלא דאין מורין כן ולכאו' י"ל כיון דחז"ל הפקיעו המצו' נפקע מצות תפלין בלילה לגמרי ואפי' יניח תפלין לא יקיים מצו' כלל מה"ת [כעי"ז כ' תר"י רפ"ק דברכות לזה הזכירני ח"א] [ובהאי ענינא פירשנו בשבת (י"ב:) שריב"א קרא והטה ואמר כמה גדולים דברי חכמים שאמרו לא יקרא לאור הנר, וקשה הלשון כמה גדולים ד"ח, וי"ל דבסוטה (כ"א.) דתורה אגוני מן היסורין ומצלא מן החטא בעידנא דעסיק בה לכו"ע ואיך קרה לריב"א מכשול כזה שקרא והטה בעידנא דעסיק בה, אך התי' לזה דכיון דחז"ל אמרו לא יקרא לאור הנר הי' כחם יפה להפקיע לגמרי מצות ת"ת מקריאה זו ולאו שם תורה עליה ע"כ לא הגינה עליו וזה כמה גדולים ד"ח שהי' בכחם להפקיע אפי' מצו' דאורייתא שלא יהי' שם מצו' עליה] ובנ"ד יש להוסיף דאפי' החולקים על רבינו יונה מודו כאן דהנה במס' סופרים הובא בע"מ לרמ"ע ז"ל דאין הלכה נקבעת עד שיעשה מנהג, וכיון דיש פלוגתא אי לילה זמ"ת או לא, והרי עכ"פ לא נקבע המנהג כמ"ד זמ"ת מחמת הגזירה דרבנן שמא ישן ממילא ל"ח כלל שההלכה לילה זמן תפלין, ולא דמי לק"ש אחר חצות דהתם ליכא שוב מ"ד שתהי' מה"ת זמן ק"ש דוקא עד חצות וא"צ לענין זה לקבוע הלכה ע"י מנהג ע"כ אף שחז"ל הפקיעו המצוה מ"מ נשאר המצוה מדאורייתא, משא"כ בזה שיש פלוגתא אי לילה זמ"ת ואין הלכה נקבעת עד שיעשה מנהג:
אך עדיין קשה דהא קימ"ל דאם הי' לבוש בתפלין מבעו"י א"צ לחולצן בלילה כשהוא ביחיד עיי"ש ואלו למ"ד לילה לאו זמ"ת צריך לחולצם א"כ מורין כן ג"כ קצת דלילה זמ"ת]:
ונראה ליישב דהנה ביו"ד (סי' ר"א סנ"ה) דג' מקואות של כ' כ' סאה וירדו ג' וטבלו אם השאובים מן הצד הוכשרו משום השקה ואם השאובים באמצע נשארו בפסולם דהפסול שבאמצע מפסיק שלא נתחברו יחד ב' המקואות שבצדדים ושם סעי' י"ב וש"ך ס"ק ל"ד מבואר יותר חידוש דאפי' פסול דרבנן מפסיק לענין השקה. ועוד גדולה מזו מבואר שם בש"ך ס"ק ל"ז דלהרא"ש אין בה רק פסול דלכתחלה ומ"מ מפסיק לענין השקה דוק ותשכח. וה"ה הכא מה שהפקיעו המצוה בלילה מדרבנן ואפי' רק לענין לכתחלה (דאם לבוש בהם בדיעבד א"צ לחולצן] מ"מ מפסיק לענין זה שלא יחשבו כל הימים כיומא אריכתא דשבתות כגופין ככריתות (ט"ז.) וכמו דמפסיק בגופן כן מפסיק בזמנים ודו"ק:
ויש לה"ר לזה משיטת ר' אלי' דצריך לקשור קשר של תפלין בכל יום וק' למ"ד לילה זמ"ת וכן הלכה אלא שאין מורין כן כנ"ל, מה זה ענין לקשור בכל יום הלא לא מפסקי לילות מימים וראוי שיהי' כל הימים של חול כיומא אריכתא, ודוחק לומר דס"ל לר' אלי' דבכל פעם שמניחן אפי' באותו יום צריך להתיר ולחזור ולעשות הקשר של תפלין, וע"כ כנ"ל דאחר שהפקיעו חז"ל המצו' לכתחלה חשיב כאילו אין לילה זמן תפלין כלל, ועדיין צע"ק:
וי"ל עוד לפי הנראה ממשמעות הפוסקים דאם עבר יום א' ולא הניח תפלין עבר מ"ע וכ"כ פמ"ג סו"ס ל' ובסי' ל"ז בא"א סק"ב וכ"כ בא"א לבעל דע"ק ז"ל כמ"פ והוא ז"ל האריך בטעמא דמלתא] וכן עמא דבר ולכאו' ק' כיון דקימ"ל לילה זמן תפלין למה לא סגי פעם א' בשבוע כמו דסגי פ"א בכל יום, אך כעי"ז הק' הרמב"ן על רמב"ם דס"ל פ"א מה' תפלה דמ"ע להתפלל בכל יום דמנלן בכל יום דילמא פ"א בכל חודש או בשנה דקרא סתמא כתיב ותי' הכס"מ דמסתמא הוא פ"א בכל יום דאל"כ אולי הוא פעם א' בכל ימיו וזה לא יסבלהו הדעת עיי"ש ויש להוסיף לפמ"ש הפנ"י ר"פ תפלת השחר לענין הא דאמרי' בפ"ג דר"ה כל יום ויום עובר עליו בבל תאחר דדוקא כל יום ולא כל שעה משום דכל יום הוא דבר בפ"ע עיי"ש וכעי"ז מצינו מצות ברכת כהנים שהוא מ"ע בכל יום פ"א ולא יותר כמ"ש תוס' ר"ה (כ"ח:) ואף דבתורה סתמא כתי' ולא נכתב זמן כלל וזה סמך לדברי הכ"מ, וה"נ בתפלין בעי' לכה"פ פעם א' בכל יום, ואף דכתי' סתמא הוי כאילו כתי' וקשרתם בכל יום וע"כ צריך קשירה בכל יום ומצאתי סמוכין לזה בלשון הזה"ק סוף פרשת בא (מ"ג:) ואצטריך ב"נ לאנחא לון [לתפלין] בכל יומא למהוי בדיוקנא עילאה, משמע דפ"א בכל יום די. אבל לכה"פ צריך להניחן בכל יום כמ"ש הפמ"ג והא"א לבעל דע"ק ז"ל ובמק"א הארכתי עוד בענין זה ואיכ"מ:
ונשוב לדברי אבני נזר סי' קפ"ג סק"ה דהני דנסבי תפלין של אחרים ומשנים הקשר כפי מדת ראשם לאו שפיר עבדי דהבעלים ישיבו ויעשו הקשר כפי מדת ראשם והוי קשאש"ק ולא יצא ידי חיוב עכ"ל הטהור וזה כביר ציינתי בצדו וזה לשוני לע"ד הקלושה לפמ"ש המרדכי הובא בט"ז סי' קנ"א סק"ג דסותר ע"מ לבנות גוף הנתיצה בנין מקרי עיי"ש וכזה כתב הר"ן פ' הבונה דחק תוכות חייב בשבת דלא גרע ממוחק ע"מ לכתוב מוכח דגם מוחק חיובו משום כותב דאל"כ מה ענין מוחק לכותב הנה דמוחק ע"מ לכתוב הוי ככותב וכזה כ' בשו"ע הרב ז"ל (סי' שמ"ו ס"א) דעומד לכתף ל"ח עומד דכיון דעמידה זו צורך הילוכו הוא כהילוך דמי, ולפמ"ש הרא"ש דאין חייב בשבת רק במתיר ע"מ לקשור צ"ל ג"כ דמתיר ע"מ לקשור כקושר דמי א"כ גם כאן דהבעלים מתירין הקשר ג"כ ע"מ לקשור ל"ח זה התרה כלל ממילא ל"ח כלל שעומד להתיר הקשר ושוב הוי שפיר קש"ק ודו"ק ע"כ כתבתי. ועתה רואני כי באבני נזר (סי' ק"פ סק"ט) העיר בזה וה"ר מרבינו אלי' דקושר ע"מ להתיר וההיתר יהי' ע"מ לקשור ג"כ ל"ח קש"ק דהרי לרבינו אלי' דצריך לקשור בכל יום כ' התוס' דל"ה קש"ק אף שיחזור ויקשור אחר התרה עיי"ש ועדיין אני דן בקרקע בדה"ק דאפשר לחלק דהתם אין ההתרה צורך קשירה דכבר יש לו קשר זה ממש רק דצריך להתיר כדי לקיים מצות קשירה וזה חשיב רק צורך פעולת קשירה אבל לא צורך קשירה דהיינו כדי שיהי' קשור אבל בנ"ד דהבעלים צריכים קשר במדה אחרת וא"כ ההתרה צורך קשירה הוא כי בלא ההתרה א"א שיהי' לו קשר הצריך לו:
עוד יש לחלק לפמ"ש ריטב"א עירובין (יו"ד:) בעור העסלא ל"ש לבוד על מקום הנקב כיון שרוצה דוקא להיות פתוח במקום זה [קצת דומה לזה בתוס' יו"ט (פ"ח דכלים מ"ו) דנקב שאדם עושה בכוונה אפי' פחות מטפח צריך צ"פ ואל"כ מביא את הטומאה והנה פחות מטפח כסתום דמי וכעין פחות מג"ט בכה"ת דאמרי' לבוד מ"מ בעשאו או בכוונה ל"ח כסתום] וכעי"ז בח"צ (סי' נ"ט) דגבול שבין ערוגה לערוגה כיון דלהילוך עביד ל"א בי' לבוד וכעי"ז בלבו"ש חי' דינים (סי' ר"ו) במוקף בשם הר"ש דאם מכוון להפסיקן ל"מ צירוף עיי"ש ה"נ מתיר ע"מ לקשור חשיב כאלו גם עתה קשר אבל בתפלין דצריך לקשור בכ"י רוצה דוקא שיהי' ניתר רגע א' דאל"כ לא יחשב שם קשירה עלה דשרגא בטיהרא למאי אהני וכיון שרוצה דוקא שברגע זה יהי' ניתר הקשר ע"כ ל"ש לומר שהוא כקשר גם אז משא"כ כשמתיר כדי לשנות הקשר דא"צ דוקא פעולת הקשר דלא קימ"ל כרבינו אלי' רק דצריך שיהי' קשור כמדתו ושפיר י"ל דגם ברגע התרה חשוב קשור משום דסופו לקשור ודו"ק:
עוד נלע"ד דהנה במשנה ג' פ"י דכלים מגופת החבית המחולחלת ואינה נשמטת רי"א מצלת וחכ"א אינה מצלת וביאר הראב"ד ז"ל (פכ"ב מה' טו"מ) (הובא בתוס' יו"ט שם] פלוגתתם דהמגופה חלולה ופי החבית נכנס בה והיא מהודקת שאינה נשמטת מאלי' רי"א מצלת בלא מרוח וחכ"א אינה מצלת שדרך תשמישה הוא זה עכ"ל, דמה שדרך תשמישה ל"ח סתימה רק סגנון תשמיש בכלי, שמשתמש בכלי באופן זה שלכך נעשה, וככה בתפלין שזה דרך תשמישו לרבינו אלי' להתיר ולקשור בכל יום ל"ח זה כלל קשר רק דרך תשמישה וע"כ אפי' נימא בעלמא בקושר ע"מ להתיר ע"ד לקשור חשיב קש"ק היי"ד כשאין הקשר דרך תשמישה משא"כ בתפלין שזה דרך תשמישה ל"ח קשר כלל וזה כוונת התוס' בקושייתם על רבינו אלי':
עוד יש לחלק דבשלמא לר' אלי' דצריך בכל יום להתיר ולקשור שפיר חשיב קשאש"ק כיון שעומד להתיר מה תאמר הרי עומד אחר ההיתר לחזור ולקשור א"כ תאמר גם הלאה דגם קשר השני עומד להתיר וכך הוא חוזר חלילה לקשור ע"מ להתיר ולהתיר ע"מ לקשור, משא"כ בנ"ד דעומד להתיר ע"מ לקשור וישאר קשור לעולם אצל הבעלים [דאנן לית לן כרבינו אלי'] שפיר י"ל דזה ל"ח קשר ע"מ להתיר כיון דההיתר ע"מ לקשור הוא ההתרה עצמה כקשר דמי':
[ויש להביא סמוכין לזה מאבני נזר או"ח (סי' ע"ר סק"ז וסי' רב"ע סק"כ) דאע"ג דל"א הואיל והותרה הותרה רק באין עומד ההיתר להתבטל תוך השבת אבל בעומד להתבטל לא, מ"מ אם גם סופו בהיתר כיון דתחלתו וסופו בהיתר שפיר דמי וה"ר לזה מנצח ישראל למהר"ל שהביא דוגמא לזה מהא דתחלתו וסופו בכשרות בעדות דכשר, וכעי"ז בגיטין (כ"ג) לענין שליחות דתחלתו וסופו בכשרות כשר וה"נ תחלתו וסופו בקשר בטל זמן ההתרה לגבי תחלתו וסופו וחשוב קש"ק:
ולפי האמור י"ל עוד תי' על קו' האבני נזר הנ"ל ואקדים דבהא דתחלתו וסופו בכשרות כשר מצינו היכא דתחלתו וסופו לקולא, אמנם היכא דתחלתו וסופו לחומרא מצינו פלוגתא בפ"ז דנגעים משנה א' ראב"י ורבנן, ראב"י מטמא מפני שתחלתו וסופו טמא וחכמים מטהרים, ושם הלכה כחכמים לקולא, הנה דלחומרא לא אזלי' בתר תחלתו וסופו, וע"כ אף דמבואר מהתוס' אליבא דרבינו אליהו דכה"ג ל"ח קש"ק לענין שבת לחומרא מ"מ לענין תפלין אפשר דמהני לקולא משום תחלתו וסופו כנ"ל, דב"ז לא ברירא לי עדיין דהא דתחלתו וסופו בכשרות כשר ודאי לאו כללא היא והיכא דאתמר אתמר [וגם מצינו בערכין (י"ז:) לענין הישג יד אזלינן לחומרא דאפי' תחלתו בלא סופו וסופו בלא תחלתו עשיר צריך להביא קרבן עשיר ור"י מחמיר יותר דאפי' תחלתו וסופו עני ובנתים עשיר נותן ערך עשיר] מ"מ לא נמנעתי מלכתבו דכל פטפוטי דאורייתא טבין] בכ"ז מה כחי לחלוק על כ"ק רבינו רשכבה"ג זצ"ל וקורא אני עלי כעין שכתב בירושלמי סופ"י דגיטין כשם שבין זהב לעפר וכשם שבין קדשי קדשים לחול חולין וכו' מ"מ נלע"ד דאם לוקח התפלין אחר שכבר התפללו בעליו, ואינו עומד להתיר עד למחר דמבואר באבני נזר עצמו (סי' ק"פ) דזה חשוב קש"ק בזה יש להתיר ויש לצרף גם זה לסניף משום דאחר התרה עומד לחזור ולקשור. ועכ"פ ראוי להזהיר שאם א' צריך לשאול תפלין מחבירו ולשנות הקשר יראה שבעל התפלין יתפלל תחלה כדי שלא יצטרך לשנות הקשר עד למחרתו. [אחר כתבי שמעתי שאיש אחד כ' שאלה זו לכ"ק אדמו"ר בעל שם משמואל זצוקללה"ה וכ' לו השואל שחומרת האבני נזר שלא לשנות הקשר הוא נגד המנהג והשיב לו מרן זצוקללה"ה לה"ה דמנהג העולם הוא רק לקצר הקשר או להאריך אבל לא להתיר הקשר לגמרי עכלה"ט, מזה נראה דכל שאינו מתיר הקשר לגמרי רק שמקצרו או מאריכו בעודנו בקשר שפיר דמי' הנלע"ד כתבתי: