אור ברסלב

ארץ יהודה על ארצות החיים· רבי מאיר ליבוש ב"ר יחיאל מיכל [מלבי"ם] וייזר

חלק ב · סימן לא

סימן ל

סעיף ב

ס"ק א

בחש"מ ג"כ אסור להניח תפילין. כבר האריכו ראשונים ואחרונים בענין הנחת תפילין בחש״מ. שהש"ע פסק כדעת האוסרים. שנמצא כדבריהם בספר הזוהר. והרמ״א פסק כהנוהגים להניח: ואענה אף אני חלקי בעזה״י: תחלה נבאר גם אם נאמר שחו״מ דינו כיו"ט אם יש איסור להניח תפילין בשבת ויו״ט או הוא רשות: שהב"י נסתפק בזה (בס' כט) והתו׳ בנדה (דף נ"א ד״ה ולבני) כתבו דאין חיוב לסלקם ע"ש בה"ש. וכן ברש"י ותוס' ביצה (דף ט"ו) עמש״ש רב ששת שרי לשדורי תפילין ביו״ט א״ל אביי והתנן כל שנאותין בו ביו״ט משלחין אותו א"ל ה"ק כל שנאותין בו בחול משלחין אותו ביו״ט. פי׳ אבל תפילין דנהי דיו"ט לאו זמן תפילין אפ״ה אין איסור להניחם: וכפי הסברה זה תליא בפלוגתא דריה"ג ור"ע במנחות (דף לו) דלריה"ג דממעט שבתות ויו"ט מן ושמרת את החוקה הזאת מימים ולא כל ימים, א"כ עובר בלאו או בעשה כמו שהמניח תפילין בלילה עובר בלאו או בעשה ולר״ע דממעט שבתות ויו״ט מן לאות י״ל דאין איסור וכן העלה בשו״ת ש״א (ס׳ מ״א):

והרמב"ם (פ"ד מה׳ תפילין) כתב זמן הנחת תפילין ביום ולא בלילה שנאמר מימים ימימה חוקה זו הוא מצות תפילין. וכן שבתות ויו״ט אינם ז״ת שנאמר והיה לך לאות ושבתות וי״ט הם עצמם אות וכתב הכסף משנה דטעמו משום דאע״ג דפסקינן דלא כר"ע בהא דלילה ז״ת הוא היינו משום דכמה תנאים ס"ל התם דלאו זמן תפילין הוא, אבל בשבת ויו״ט כ״ע (מוקי) [לוח התיקון: מודי] לי׳ לענין דינא אלא דריה״ג מייתי ליה מחד קרא ור״ע מחד קרא והלכה כר״ע מחברו עכ"ד: והשתא לפי מה שכתבנו הגם שס״ל להרמב"ם דלילה לאו ז"ת והמניחם בלילה עובר בל"ת בכ"ז לענין שבת ויו"ט ס״ל דנלמד מקרא מלאות ואין בו איסורא: (לכן) [לוח התיקון: וכן] נראה ממה שפסק הרמב״ם (פר״ט מה׳ שבת) דהמוציא תפילין בר״ה בשבת לובשן זוג זוג ומכניסן. ואם איתא דהלובש תפילין בשבת עובר על ושמרת בל״ת איך הותר לו לעבור על לא תעשה משום בזיון תפילין, ואין לומר דכיון שלובשן לשמירה אינו עובר על ושמרת וכמ״ש ר״א אם לשמרן מותר. ז״א הא הרמב״ם (פ״ד מ״ה תפילין) לא פסק שמותר ללובשן כדי לשמרן. רק אם לבשן מכבר ונמצאו עליו כדי לשמרן מותר. ועוד פסק (בפי"ט מהל׳ שבת) דהיוצא בתפילין לר״ה אינו חייב חטאת. וקשה ליתי איסור ושמרת ולשוי עלי׳ כמשוי. וכמו שפי׳ רש״י בעירובין (דף צ"ה ע״ב) עמ״ש בגמ׳ בחד לישנא (דר"ל) [לוח התיקון: דר"ג] ורבנן בשבת ז״ת קמפלגי. ופי' רש"י דכיון דז״ת הוא ואיכא בל תוסיף אתי איסור בל תוסיף ומשוי עליו כמשאוי. וה״ה לשטת הרמב״ם דאפי׳ בחד זוג יש איסור ושמרת וא״כ אמאי אינו חייב חטאת. ואמאי במוצא תפילין מכניסן זוג זוג וע״כ דס״ל להרמב״ם דשבתות ויו"ט לא אמעט מן ושמרת רק מן לאות כר"ע ואין איסור במניח תפילין בשבת:

ודבר זה יצא לו מאותן הסוגיות עצמם (א) מסוגיה דבפרק המוצא תפילין (דף צ״ה) דבין לל"ק דר"נ ס״ל שבת לאו ז"ת ובין ללישנא בתרא דשניהם ס״ל שבת לאו ז"ת ולעבור שלא בזמנו קמפלגי. קשה כיון דלא זמן תפילין הוא. הא עבר על איסור ושמרת. וליתי איסור ושמרת ולשוי עליו כמשוי. וע״כ דגם אם לילה לאו ז״ת בשבת אין איסור (ב) ממ״ש בשבת (דף ס׳) עמ״ש אם יצא בתפלין אינו חייב חטאת אמר רב ספרא לא תימא למ"ד שבת ז״ת אלא אף למ״ד לאו ז״ת א״ח חטאת מ״ט דרך מלבוש עבודא. והשתא הא למ״ד לאו ז״ת הלא יש איסור ולשוי עליו כמשאוי ודוחק לומר שרב ספרא כיון רק למ״ד לילה ז״ת ושבת לז"ת דלית הלכתא כוותי׳ וע״כ דלכ"ע אינו עובר במניחם בשבת (ג) זה מוכרח מסוגיא דביצה (שם) דשם אמר אביי תפילין הואיל ואתא לידן אימא בה מלתא היה בא בדרך ותפילין בראשו ושקעה לו חמה מניח ידו עליהם עד שמגיע לביתו וכבר פי׳ הכ"מ בשם ה"ר מנוח שהרמב"ם מפרש לה כפי׳ התוס׳ דמיירי בחול וס"ל דלילה לאו ז"ת ולכן מניח ידו עליהם. והשתא יופלא מאוד איך אמר אביי על מלתא דרב ששת דשרי לשדורי תפילין ביו״ט. תפילין ואתי לידן נימא בה מלת׳. דהא כיון דרב ששת שרי לשדורי תפילין ביו"ט ע״כ ס״ל דאי מנח לה ביו״ט ליכא איסורא וא״כ בהכרח יסבור שלילה ז״ת ושמרת קאי על חוקת הפסח ושבת ויו״ט נפקא מן לאות. ואיך סמך עליו מאמרו שהוא סותר למלתא דרב ששת. דהא לדידי׳ דלילה לאו ז״ת יש איסור בשב׳ ויו"ט דנפק"ל מן ושמרת ואסור לשדורי תפילין ביו"ט. ועוד דהא אביי אקשי לרב ששת. והא תנן כל שנאותין ביום טוב משלחין. ורב ששת השיב לו כל שנאותין בו בחול שפירש כפירש״י (לתוס׳) [לוח התיקון: ותוס'] משום דאי מנח תפילין ביום טוב ליכא איסור׳ ואביי קבל תירוצו. והא לאביי דס"ל לילה לאו ז"ת יש איסור׳ במניח תפילין ביום טוב. ובאמת נראה שזה טעמו של רש״י שפירש מלת׳ דאביי בשב׳. אבל להרמב"ם שפירש בחול קשה ומזה הכריח דאף שס״ל לאביי לילה לז"ת מ"מ לענין שבת ויו״ט לא למ״ד מן מימים ימימה רק מן לאות כר"ע ואין איסור במניח תפילין בשבת ויו״ט:

ואע"ג דבגמ׳ סתם דבריו דלריה״ג שדרש ושמרת על חוקת תפילין דורש מימים למעוטי שבתו׳ וימים טובים ולא מצאנו מי שיחלק הדברים שידרוש כריה״ג לענין לילה ולא לענין שבת. דהא ריה"ג דורש שניהם כאחד ואיך נאמר מסברה לדרוש חצי הפסוק כריה"ג ולעזוב יתר הדרוש. ע״ז אשיבך במ״ש התוספ׳ בעירובין (דף צ"ז ד״ה ימים) פרט לשבתו׳ וימים טובים נראה דאדרשא דלאות קסמך ופי׳ בש״א דאי מן מימים מנ"ל למעט שבתו׳ וימים טובים דילמ׳ לא ממעט רק שבתו׳ לחודייהו רק שסמך על דרש׳ דלאות שממעט שבתו׳ וימים טובים רק דאי מלאות לא ידעינן איסורא (והא) [לוח התיקון: וה"א] דלא מעט קרא אלא מחיובא לכן כתב גם מימים ולא כל ימים גבי אזהר׳ ושמרת לומר לך דאזהר׳ ושמרת ג״כ עלייהו קאי. אולם לדעתי נראה בהפך שמן ושמרת לא נמעט רק ימים טובים כי באמת צריך להבין איך מעט מן מימים ולא כל ימים הלא פי׳ מימים ימימה מזמן לזמן כמו בכ״מ ואיך ידרוש מקצת ימים שאינו במשמעות כלל. רק תוכן הדרוש משום דפרשה זאת נאמרה בפסח כמ״ש זכור היום הזה אשר יצאתם ממצרים וכו' היום אתם יוצאים. ואז נתחייבו תיכף בתפילין. רק שכל ימי הפסח לא יכלו להניח תפילין ביו"ט ועז"א שישמרו החוקה הזאת של תפילין מימים ימימה היינו מאחר החג עד החג הבא. לא בחג הפסח עצמו וז״ש מימים ולא כל ימים: כי לשון מימים ימימה שציין מזמן מוגבל לזמן מוגבל הבא מבואר שלא יכלו להניח תיכף וא״כ מפסוק זה ידעינן רק למעט יו"ט ומקרא דלאות ממעט שבתות ג״כ דבשבת נאמר אות. ולפ"ז תליא בפלוגתת ר׳ יוחנן ור"ל בגיטין (דף ס') אם תורה חתומה נתנה או (נגלה) [מגלה] נתנה. דלר׳ יוחנן דאמר תורה מגלה מגלה נתנה יצוייר שבאותו יום נתן להם פרש׳ שמע והיה אם שמוע (ונכתרו) [לוח התיקון: ונכתבו] בתפילין תיכף אבל לר״ל דס״ל תורה חתומה נתנה א"א שהי׳ פרש׳ שמע והיה אם שמוע כתובים אז בעת ההוא במגלה בפרשה. ולא יצויר שהניחו תפילין עד סוף ארבעים שנה שנאמרו פרשיות אלו במשנה תורה. ובאמת תראה שר"י ור״ל אזלו בזה לשטתם בבכורות (דף ד׳ ע"ב) ר״י אמר קדשו בכורות במדבר דכתיב קדש לי כל בכור ור״ל אמר לא קדשו בכורו׳ במדבר דכתיב והיה כי יביאך והעברת. לפ״ז לר׳ יוחנן נאמרה הפרשה הזאת בין לענין בכורו׳ בין לענין תפילין שינהוג תיכף במדבר ולכן ס״ל דתורה מגלה מגלה נתנה. כי בהכרח שפ׳ שמע והיה אם שמוע נאמרו מגלות בפ״ע בעת שיצאו ממצרים שנתחייבו בתפילין ונכתבו הד׳ פרשיו׳ בפ״ע. ור״ל לשטתו דס"ל שבכורו׳ וה"ה תפילין שנאמרו ב"פ זאת לא נתחייבו עד אחר בואם לארץ ולכן ס״ל ג״כ תורה חתומה נתנה. כי לא נכתב פרשה קודם זמנה. והשתא לפמ״ש הט״ז ביו״ד דדעת הרמב״ם דתורה חתומה נתנה כר״ל. וממילא א"א לפ' שנתחייבו בתפילין תיכף בעת שנאמרה הפרשה וא״א לדרוש מימים ולא כל ימים כדרך שפרשתי שצוה להם שמצות תפילין תתחיל אחר פסח ותנהוג עד פסח הבא חוץ מימי הפסח שהם יו״ט דהא לא התחילה אז המצוה כלל ולכן לא נשאר על שבתות ויו״ט רק לימוד של לאות לבד:

ובזה יש לפרש בירושלמי (פ"ב דברכו׳) מימים ולא כל ימים פרט לשבתו׳ ויו״ט. ואית דבעי מימר נשמעיניה מן הבא והיה לך לאות יצאו שבתות ויו״ט ולית לן מימים ימימה אלא כר״י (דמ"ד) [לוח התיקון: דאמר] ר' יוחנן כל מלתא דלא (מתבוורא) [לוח התיקון: מחורא] סמכינן לה מן (אחדיין סניין) [לוח התיקון: אתרין סגיין] שזה משיב לשטת ר׳ יוחנן דוקא. דלשטתי׳ דרשינן שני הפסוקים. כי לדידי׳ התחילה המצות תפילין תיכף ואמר מימים ימימה ר"ל מפסח זה עד פסח הבא ולא בפסח עצמו למעט יו"ט ושבתו' ממעט מן לאות אבל לר"ל לא דריש באמת מימים ולא כל ימים. רק ממעט שבתות ויו"ט מן לאות לבדו כר״ע:

ולכאורה יש להכריח שגם דעת התוס' כן. דהא הם מפרשים מלתא דאביי בביצה (דף טו) דהיה בא בדרך ותפילין בראשו מניח ידו עליהם מיירי בחול דס"ל לילה לאו ז״ת. וא״כ קשה איך סמך דבריו על מלתא דרב ששת שאמר דשרי לשדורי תפילין ביו״ט. הא לאביי דלילה לז"ת דריש שבת ויו״ט מן ושמרת מימים ימימה ויש איסור להניח תפילין בשבת ויו״ט. וע״כ דס״ל כדעת הרמב״ם דגם למ״ד (ללילה) [לוח התיקון: לילה לאו] ז״ת נלמד שבת ויו״ט מן לאות ואין איסור בשבת ויו"ט. ואין להקשות דא״כ לפי דברינו ע״כ שמה שכ׳ הרמב"ם דהיוצא בתפילין בשבת אינו חייב חטאת. וכן מ"ש דהמוצא תפילין מכניסן זוג זוג. מיירי דוקא ביום השבת שאין איסור להניחם רק רשות. אבל בליל שבת אין להכניסן זוג זוג כיון שעובר בלאו משום ושמרת מימים ולא לילות. לכן אם יוצא בהם לר״ה בליל שבת חייב חטאת דכיון דעובר על לאו מושמרת אתי איסור זה ומשוי עלייהו כמשאי. וא״כ מאי הקשה בביצה [דף טו] אי דלא מנטרן מאי אריא בראשו מחתן בארעא נמי דהתנן המוצא תפילין מכניסן זוג זוג. ומאי ק"ל הא שם במוצא תפילין ביום השבת שאינו עובר על ושמרת ופה שמיירי בבא בדרך וקדש עליו היום שעובר על ושמרת משום לילה. לכן רק במונחים על ראשו מותר. משום דאי לבוש בהם א״ע על ושמרת אבל לא במצאם מונחים שאם ילבש יעבור על ושמרת (וכה״ג) [לוח התיקון: וכן הקשה] בש״א (ס׳ מ״ג) ע״ז י״ל ע״פ מ״ש הש"א לתרץ דברי הרמב"ם שפסק דלא כר׳ אלעזר דאמר במנחות (דף לו) אם לשמרן מותר דמבואר דמותר אף ללבוש כדי לשמרן. ומדוע פסק הרמב״ם שרק אם לבוש בהן מכבר ונמצאו עליו כדי לשמרן מותר. ותי׳ דס״ל להרמב"ם (שמה) [לוח התיקון: שזה] אמר ר׳ אלעזר רק לשטתו דס״ל דהמניח תפילין בלילה עובר בעשה. וס"ל דלא אסרה תורה רק אם לבש לשם מצוה לא אם לבש כדי לשמרן וכמו דאינו עובר בבל תוסיף בלא כוונה כן א"ע על ושמרת. אבל להרמב״ם שפסק כר׳ יוחנן דהמניח תפילין בלילה עובר בל"ת אאל״כ דלא אסרה תורה רק במכוין לשם מצוה. דא״כ הלא כבר עובר על ב״ת. ולמה צריך עוד לאו ושמרת דא״ל לאוקמי בלאו יתירה כיון דבל״ז אינו לוקה על לאו זה. דלא חשבו הרמב״ם במנין הלוקין. א״כ יותר היה לו לומר שבא הכתוב להזהיר בלאו על הנחת היום ממה שקיימו בלאו יתירה ומזה מוכח שעובר על ושמרת אף אם לובשם בלא כוונת מצוה רק לשמירה. וע״ז צריך לאו ושמרת כי על ב״ת אינו עובר בלא כוונה. ור׳ אלעזר לשטתו שעובר בעשה ס״ל (דא״ל) [לוח התיקון: דאינו עובר] רק אם מכוין. ולא ק׳ הא כבר עבר על בל (תלין) [לוח התיקון: תוסיף] דזה עשה וזה לא תעשה עיי״ש שהאריך בזה. והנה זה דוקא לרבא דאמר בר"ה (דף כ״ח) לעבור שלא בזמנו בעי כוונה וס״ל שעובר על בל (תלין) [תוסיף] אף שלא בזמנו אם מכוין. וכן דעת הרמב״ם ומזה הוכיח דעובר על ושמרת אף אם מניחן לשם שמירה בלא כוונה. דאם (אע״ל) [לוח התיקון: אינו עובר] רק בכוונה בל״ז עובר על ב"ת. אבל למה דשני ליה רבה (שם) לאביי (שזה קשה) [לוח התיקון: שהקשה] לו עמ״ש מצות א״צ כוונה אלא מעתה הישן בשמיני בסוכה ילקה. והשיב שאני אומר מצות א"ע עליהם אלא בזמנם, ומשמע דאביי קבל מיני'. וכמ"ש התוס' בסוכה (דף מ״ב) וא"כ לאביי אינו עובר על בל (תלין) [לוח התיקון: תוסיף] כלל במניח תפילין בלילה אף שמכוין שפיר וסבר כר׳ אלעזר שמותר אף ללבוש לשם שמירה כי א"ע על ושמרת בלא כוונה וא"ל דא״כ למה לי לאו של ושמרת הא אם מכוין עובר על בל (תלין) [לוח התיקון: תוסיף]. דהא לדידי׳ א״ע על ב"ת שלא בזמנו. ולכן הקשה לאביי שפיר מאי איריא בראשו אפי׳ מחתן בארעא נמי דלשטת אביי מותר ללבשן לכתחלה כדי לשמרן ואינו עובר על ושמרת:

ועוד י״ל כי לשטה זו דשבת ויו"ט לאו ז"ת מלאות (לוח התיקון:ו)לא שייך לאו ושמרת על ליל שבת כלל כי המיעוט ושמרת מימים ולא לילות לא שייך רק בימות החול שהוזהר להניח תפילין ביום ומיעוט שלא יניחם בלילות אבל בשבתו' ויו"ט שאינו מוזהר להניחם ביום ולא שייך ושמרת מימים לא הזהיר גם על לילות שרק שלילי שבתו׳ אינם ז״ת מלאות כמו הימים ובכ"ז לית בהו איסורה לשטה זו:

ובהא ארוח לן שלא נצטרך לדחוק שמה שכתב הרמב"ם שהמוציא תפילין בשבת אינו חייב חטאת הוא דוקא במוציאם ביום אבל בלילה חייב דאיסור ושמרת משוי משאוי. וכן שנאמר שמ"ש דהמוצא תפילין בשבת מכניסן זוג זוג. היינו דוקא ביום שבת ולא בליל שבת. וכן נצטרך לדחוק כן במימרא דרב ספרא בשבת דף (ס״א) ובסוגיא דהמוצא תפילין שמדבר רק ביום ולא בלילה. דכל כי האי הו״ל לפרושי. ובפרט למ״ש בסוגיא דעירובין דפליגי ת״ק ור׳ גמליאל אם שבת ז"ת אם לאו ז״ת א״כ לס״ד שם דמ״ד לאו ז״ת הוא ריה"ג א״כ הלא יש נ"מ בין מ"ד לאו ז"ת. דלדידי׳ מ"ש מכניסן שנים שנים הוא דוקא ביום שבת שאין בו איסור של ושמרת אבל בליל שבת לא. ולמ״ד ז״ת שמכניס זוג זוג הוא אפי׳ בליל שבת. ומדוע החריש מחילוק זה ולא פליגו רק בזוג ושנים ולא בלילה ויום. אבל למ"ש דבשבת לא שייך ושמרת כלל (ופי׳) [אפי'] בליל שבת כיון דאין שייך בו הנחת תפילין ביום יהי׳ העקוב למישור: כ"ז נר׳ לפי שטת הכ"מ והב"ו שדרכו האחרונים בעקבותיהם. שלדעת הרמב"ם שבת ממועט מן לאות ואין איסור להניח תפילין בשבתות ויו״ט:

אולם אחרי העיון ראיתי שהרמב"ם בפירוש המשניות (ספ"ק דביצה) כתב וכל שנאותין ממנו בחול כמו שהוא ביו"ט משלחין אותו ולפיכך מותר לשלוח תפילין ביו״ט אע״פ שאסור ללובשן בשבת ויו״ט כמו שנת׳ בסוף עירובין ואל יקשה עליך מה שאסרו לשלוח תבואה ביו"ט לפי שהיא אינה ראוי׳ בחול כמות שהוא עד שיעשו בה מעשה שאסור לעשותו ביו"ט והיא הטחינה עכ"ד מבואר שאוסר לגמרי ללבשן (אף שלא לכוונת מצוה דאל"כ הלא יש חילוק פשוט בין תבואה שאסור לטחנה ביו"ט עצמו) וכ״כ בפירוש המשניות פ"י דעירובין דאסור ללבוש תפילין בשבת ויו״ט ובאמת לשטת הרמב"ם יש הכרח מדברי הגמ׳ דאסור להניח תפילין בשבת ויו"ט דפרק הקומץ דף ל״ו. ועד מתי מניחין עד שתשקע החמה רי״ע אומר עד שתכלה רגל מן השוק וח״א עד זמן שינה. א״ר נחמן הלכה כר׳ יעקב. ר״ח ורבב"ה מצלי בהו באורתא. א״ד אמר ר״נ אין הלכה כרי"ע והא ר״ח ורבב"ה מצלי בהו (בעורתא) [באורתא] ההוא פליגי ומי אמר רבב"ה הכי והא אמר רבב"ה ס"ח ספק אינה חשיכה לא חולץ ולא מניח הא ודאי חשיכה חולץ. ההוא בע״ש אתמר מאי קסבר אי קסבר לילה ז"ת שבת נמי ז"ת ואי שבת לאו זמן תפילין לילה נמי לז״ת דמהיכא דממעטינן שבת מיעטי נמי לילות נפ"ל מהיכא דנפ״ל לר״ע (מוהי' לאות) וכבר הקשה בש״א (ס׳ מ״א) לדעת התו׳ דאין איסור להניח תפילין בשבת ויו"ט מאי אמר נפ"ל מהיכא דנפ״ל לר״ע הא לר״ע אין איסור בשב' ויו"ט וא"ל שמ״ש דודאי חשיכה חולץ אינו מחמת איסור הנחת תפילין רק מחמת איסור שבת שמא יוציאם לר"ה. דא"כ מאי מקשה מאי קסבר אי לילה ז"ת שבת נמי ז"ת. מאי בכך הא מ״מ בע״ש חולץ משום שמא יוציאם לרה״ר וע״כ צריך לומר כמ״ש התוס׳ דאפי׳ לרב דאמר בפרק ב"א (דף ס״ד) דכל שאסרו לצאת לר״הר אסרו לצאת בחצר מ״מ בתפילין מודה דל״א שמא יצא בהם לר״ה דכיון דאסורים בהיסח הדעת מדכיר דכיר להו. וע״ז תירץ הגם דלמ״ש (בהא) [לוח התיקון: בה"א] דלילה ושבת ז״ת. א"א לומר דבע״ש חולץ משום שלא יצא לר״ה דכיון דהוא ז"ת ואסורים בהיסח הדעת לא גזרו לצאת בהן. אבל למאי דאמר נפ"ל מהיכא דנפ״ל לר״ע דשבת לז"ת שפיר י״ל אע״ג דאין איסור להניחן בשבת מ״מ בחשיכה דע"ש חולץ משום דרב דאסור לצאת בהן לחצר דא״ל דתפילין מדכיר דכיר דכיון דלאו ז״ת אינם אסורים בהיסח הדעת וכ"ז נכון לשטת התוס׳ דהם מפרשים דרי״ע וחכמים דמתירין שלא לחלצם בלילה ס״ל דלילה ז"ת כי לשטתייהו (מאי) [לוח התיקון: מאן] דס"ל לילה לאו ז"ת כמו שאסור להניחם כן אסור להשהותם עליו. וא״כ כיון דר"ח ורבב"ה מצלו בהו באורתא ע"כ ס״ל דלילה ז״ת ושפיר מק׳ אי לילה ז״ת שבת נמי ז״ת ומדוע חשיכה (רע״ס) [לוח התיקון: דע"ש] חולץ. וא"ל משום דרב דהא אם ז"ת אסורים בהיסח הדעת ומדכיר דכיר להו ולא גזרו בחצר אבל לשטת הרמב"ם שמפרש (בשטת) [לוח התיקון: כשטת] רש״י דכולהו תנאי דברייתא ס"ל לילה לאו ז״ת רק דת"ק שאומר עד שתשקע החמה ס״ל דיש איסור גם להשהותם עליו ורי"ע וחכמים ס״ל דלילה לאו ז״ת רק שלא להניחם בלילה אבל אם הם עליו מבעוד יום מותר וא״כ עדיין קשה מה מקשה אי קסבר לילה ז״ת שבת נמי ז״ת דלמא מה דר"ח ורבב"ה מצלי בהו באורתא הוא משום דס״ל כרי״ע וחכמים דמה שלילה לאו ז״ת הוא רק שלא להניחם עליו אבל להשהותם מותר אע״ג דלילה לז"ת ומה דס״ל דחשיכה דע"ש חולץ הוא משום הא דרב דגזרינין שמא יצא בהם לר״ה ובזה אין לומר דכיון דתפילין אסורים בהסח הדעת מדכיר דכיר דהא השתא קיימינין דרבב״ה סובר דלילה לאו ז"ת ואין אסורים בהסח הדעת. אך הרמב״ם אזיל לשטתו דס״ל (בפ׳ י״ט מה' שבת) דמ״ש רב דכ״מ שאסרו לצאת לר״ה [לוח התיקון: אסור בחצר שאינה מעורבת אבל בבית] מותר וא״כ אא״ל דמ״ש דודאי חשיכה חולץ משום איסור שבת דהא מותר להיות לבוש בהן בביתו ושפיר מקשה (ובזה תראה שהתו' שפי׳ דלרי"ע וחכמים לילה ז"ת הוכרחו לפרש כן לשטתם דס״ל דמ״ש רב כ"מ שאסרו חכמים לצאת לר"ה אסור גם בחצר היינו שאפי׳ בבית אסור ובזה לא יוכלו לפרש כשטת הרמב״ם שהוא כפירש״י דרי״ע וחכמים ס״ל ג״כ לילה לאו ז"ת דא״כ הי׳ קשה הק' הנ"ל דמה מק׳ דלמה רבב״ה ס״ל כרי״ע וחכמים דלענין הנחה לז״ת ולהשהותם מותר ודאי חשיכה חולץ משום איסור שבת) והשתא לפ״ז מוכרח לשטת הרמב"ם דיש איסור להניח תפילין בשבת וי״ט לר"ע דאם אין איסור מה משני נפ״ל מהיכא דנפ״ל לר"ע דעדיין קשה למה חולץ [לוח התיקון: הא] מותר להניחם וא"ל דחולץ משום איסור שבת הא אינו אסור רק לצאת בהן לחצר שאינה מעורבת ומדוע חולץ בבית אמנם התוס׳ לשטתם דס"ל דמ״ש רב דאסור לצאת בחצר היינו אף בבית ושפיר כתבו דאין איסור להניח תפילין בשבת ויו"ט לר״ע דמ"ש נפ״ל מהיכא דנפקא לי׳ (לר"ל) [לוח התיקון: לר״ע] היינו דכיון דשבת לז"ת ודאי חשיכה חולץ משום הא דרב דאסור לצאת בהן אף בבית שמא יצא לר״ה:

ולפ"ז יש לתמוה לשטת רש"י שפי׳ ג"כ כדעת הרמב"ם דרי״ע וחכמים ס"ל דלילה לז״ת וס״ל דהנחה אסור ושהי׳ מותר ג״כ למ״ד לילה לז"ת. וא״כ קשה עליו בתרתי (א) מה מקשה מאי קסבר אי לילה ז״ת שבת נמי ז"ת הלא י״ל דרבב"ה סובר דלילה ושבת לז"ת והא דמצלי בהו באורתא משום דס״ל כרי"ע וחכמים דמה שלילה לז״ת הוא רק לענין הנחה אבל להשהותן עליו מותר. ומה דס״ל דודאי חשיכה דע"ש חולץ הוא משום דרב. דכ״מ שאסרו חכמים לצאת בהן לר״ה אסור לצאת בהן לחצר. דהא פירוש בסנהדרין (דף סח) על מעשה דר"א דאותו היום ע״ש הי׳ ונכנס הורקנוס בנו לחלוץ תפילין של אביו דקסבר שבת לז"ת הוא ואסור להניחן שמא יצא בהן לר"ה וא״כ ס״ל דמ״ש כ״מ שאסרו חכמים לר״ה אסרו גם בחצר היינו דאפי׳ בבית אסור דהא ר״א לא זז ממקומו. וכמו שפירשו התוס׳ שם וא״כ שפיר י״ל דלזה ודאי חשיכה דע״ש חולץ משום איסור שבת:

אמנם על זה י״ל דרש"י ס״ל כדעת הרי״ף והרמב״ם דאינו אסור רק לחצר שאינה מעורבת. ומ״ש בסנהדרין בר״א דאסור להניחן שמא יצא לר״ה הוא עפמ״ש בש"ע (ס' ש״ג סעיף י״ח) ומיהו טבעת שיש עלי' חותם לאשה ושאין עלי׳ חותם לאיש שבה חייב חטאת אף בכרמלית אסור אף לדידן. וה״ה לכל מה דאתמר ביה חיוב חטאת. והוא מספר התרומות. ולפ"ז מ״ש דס״ל שבת לז"ת פי׳ דס"ל כריה״ג דלילה ושבת לאו ז״ת מן ושמרת וכיון שעובר על ושמרת אם יוצא בהן בשבת חייב

חטאת. דאתי איסור ושמרת (ומשאי) [ומשוי] עליו כמשוי וכיון שיש חיוב חטאת אסור אף בבית אף לדידן. ובאמת במד׳ שוחר טוב מובא בילקוט פ' בא (רמ״ז רכ״ב) אמר ר׳ אליעזר וכ׳ קיימו מצות תפילין ומעלה אני עליכם כאלו אתם יגעים בתורה יומם ולילה. ריב״ל אמר מ"ש ר״א אינו אלא פרט ללילות שאין מצות תפילין מתקיימות אלא ביום שנאמר ושמרת את החוקה מבואר דס״ל לר"א דלילה לז"ת וא״כ שפיר כתב רש"י דאסור להניחן שמא יצא בהן לר״ה אולם במד׳ שו״ט שבידינו גריס שר״א אמר קיימו מצות תפילין ור׳ יהושע השיב לו דתפילין א״נ בלילה משמע דר״א ס״ל דנוהג בלילות כבימים. אמנם עדיין קשה על רש״י ממ״ש במנחות (דף לו ע״ב) נפ״ל מהיכא דנפ״ל לר״ע והא לשטת רש"י אם לילה ז״ת רק שבת נפ״ל מן לאות אין איסור להניח תפילין ומדוע ס"ח חולץ ובהכרח תאמר משום איסור שבת ויוכרח דס"ל לרש״י כדעת ר״י דאף בבית אסור וא״כ נשאר הקושי׳ הראשונה וצ״ע:

והנה לדעת הרי״ף והרמב״ם דס״ל דמ"ש רב (שבת דף סד) כ״מ שאסרו חכמים לצאת בו לר״ה אסור לצאת בו לחצר היא דוקא לחצר (המעורבת) [לוח התיקון: שאינה מעורבת] קשה ממעשה דר״א שנכנס הורקנוס לחלוץ תפילין והא ר׳ אליעזר בבית הי' כמ״ש התוס׳. ובשלמא להרי״ף י״ל כמ"ש למעלה דר״א דס״ל דלילה לז״ת והיוצא בהן בשבת חייב חטאת משום דאיסור ושמרת משוי עליו כמשאי ולזה אסור אף בבית כנ״ל (ובזה יל״פ מה שבירושלמי (פ״ק דשבת) מביא מעשה דר״א שהי׳ גוסס ע״ש עם חשכה ונכנס הורקנוס בנו לחלוץ את התפילין א״ל הנחת מצות הדלקת הנר שהוא שבות וחייבים עליו כרת ובאת לחלוץ תפילין שאינם אלא רשות ואינם אלא מצוה ופי׳ בקרבן עדה רשות או איסור שמסופק הי׳ בדבר ולמ״ש הירושלמי אזיל לשטתו כי בפ״ב דברכות אמר ר' אבוה בשם ר׳ אלעזר המניח תפילין בלילה עובר בעשה ומק׳ והא ר׳ אבוה הוי יתיב ומתני ברמשא ותפילין ברישי׳ ומשני מצדדן הי׳ וכמין פקדון הי׳ עליו ועוד תי׳ דלא אמרו רק המניח אבל אם הם עליו מותר, מבואר שהירושלמי מסופק בזה דלתי' הא׳ ס״ל דמה שלילה לאו ז״ת הוא לענין שלא להשהותם עליו ואם ישהא עובר בעשה ולתי׳ הב׳ אין איסור רק להניחם אבל להשהותם מותר וא״כ לתירוץ הראשון גם להשהותם עליו יש איסור גם בבית כי אם יצא בהם לר"ה חייב חטאת ויש בהם מצוה ולתי׳ הב׳ דאם הי׳ עליו מבעוד יום אינו עובר ליכא איסור בחצר המעורבת ולכן אינם אלא רשות:

אבל להרמב״ם אאל״כ (א) דהא דעת הרמב״ם דלילה לאו ז"ת ואעפי״כ פסק דהמוציא תפילין לר״ה א"ח חטאת הרי לא ס״ל דאיסור משוי עליו כמשאי וא״ל שזה מפני שפסק כר׳ יעקב וחכמים דס"ל שמה שלילה לז"ת הוא רק לענין שלא להניחם אבל להשהותם עליו מותר ור״א ס"ל כת״ק דברייתא דמנחות (דף לו) דעד מתי מניחין עד שתשקע החמה דס״ל שגם להשהותם עליו אסור דהא פסק (בפי״ט מה׳ שבת) דהמוציא תפילין מכניסן זוג זוג ושם לבשן בשבת ועובר על ושמרת לדידי' דלילה לאו ז״ת וא״ל משום דלשמרן מותר דהא לא ס״ל כר״א דלשמרן מותר ללובשן כנ״ל: מבואר מזה שהרמב"ם לא ס״ל מ״ש רש"י דאיסור משוי עליו כמשאי ומ״ש בעירובין דת"ק סבר שבת ז״ת וכו' אינו משום דב"ת משוי עליו כמשאי רק משום איסור בל תוסיף עצמו שכן נראה מדברי התוספ׳ (ד״ה אי) וא"כ נשאר הקושי' להרמב"ם על מעשה דר״א וצ"ל שהרמב"ם יפרש שהורקנוס נכנס לחלוץ תפילין של עצמו כי הוא רצה לצאת לחצר שאינה מעורבת ולז"א מניחין איסור שבות וכו' [וכן בשו״ת הריב״ש הק' איך הניח ר' אליעזר תפילין ומנודה אסור בתפילין. ופי' שהורקנוס נכנס לחלוץ תפילין של עצמו] ומ״ש בלשון נכנס נראה שמפני שאסור לתלמיד להניח תפילין בפני רבו:

והנה במ״ש בסנהדרין (שם) מניחים איסור סקילה ועוסקים באיסור שבות קשה הלא יש איסור במניח תפילין בשבת מצד עצמו דמזלזל באות של שבת ומזה ראיה לשטת התו' בביצה דאין איסור. אך הרמב"ם לשטתו שלדידי' כמו שלמ"ד לילה לז״ת אין איסור רק להניחם אבל להשהותם עליו מותר כן הוא לר"ע בשבת ויו״ט ושפיר אמר עוסקים באיסור שבות כי אחר שהם עליו אין איסור מצד עצמם אבל התו' לשטתייהו דלדידהו למ"ד לילה לאו ז"ת גם להשהותם עליו אסור. ((דלכן הוכרחתי) [לוח התיקון: ולכן הוכרח] לפרש שר"ע וחכמים דמתירים להשהותם עליו ס"ל לילה ז״ת) וה"ה לר״ע דשבת ויו״ט לאו ז"ת גם להשהותם עליו אסור ויקשה מדוע אמר מניחים איסור סקילה ועוסקים באיסור שבות וע"כ שאין איסור אם מניחם בשבת ויו״ט:

ויש להקשות דממה שאמר רש״י ותוס' בסנהדרין (ס"פ ד' מיתות) דאף שר״א היה בבית מ״מ היה בו איסור (שבות) [לוח התיקון: שבת] משום דכ"מ שאסרו לצאת לר״ה אסור אף בבית. ואיך כתבו בספ״ק דביצה על הא דרב ששת דשרי לשדורי תפילין ביו״ט משום דאפי' מנח להו ליכא איסורא והא יש בו איסור (מנ"ד) [לוח התיקון: משום] שבות. ובשלמא על רש״י שתפס בלשונו דאי נמי מנח להו ביו״ט ליכא איסורא י״ל דוקא ביו״ט אבל בשבת יש איסור משום שמא יצא בהם לר״ה אבל על התוס' שכ' שאי נמי מנח להו בשבת ויום טוב ליכא איסורא קשה ונראה שהתוס׳ כ׳ כן לרב ששת לשטתו כי בירושלמי (פ׳ במה אשה) ר' אוניא בר׳ סיסי בשם ר׳ אליעזר כל מקום שאמרו לא תצא ואם יצאה חייבת חטא׳ אסורה לצאת בו בחצר כ״מ שאמרו לא תצא ואם יצאה א״ח חטא' מותר׳ לצאת בו לחצר. ר׳ בא בר כהן בשם רב ששת מתני׳ אמרה כן בכבול ובפאה נכרית לחצר ר׳ לייא בשם ר״ש ב"ר חייא אפילו במקום שאמרו ל״ת ואם יצאה א״ח חטאת אסורה לצאת בו לחצר הרי ס״ל לרב ששת כר' עניני בר ששון דכ"מ שאמרו ל"ת ואם יצאה אינו חייב חטאת מותרת לצאת בו לחצר ואליבי׳ כ׳ התו' שפיר דאף בשבת מותר להניחם בבית. ואם ר׳ אליעזר זה. הוא ר׳ אליעזר הגדול יש ראיה למ״ש למעלה בשטת רש״י והרי"ף. שמה שכ׳ בסנהדרין במעשה דר״א דאסור להניחם בבית משום שמא יצא בו (לה״ר) [לר"ה] הוא משום דס"ל לר״א לילה לאו ז״ת ויש איסור ושמרת ואם יצא בהן לר"ה חייב חטאת ולכן אסור גם בבית לשטתו כי אם לילה ז״ת ואין איסור הלא ס״ל לר״א דכ״מ שאמרו חכמים אם יצא לר״ה א״ח חטאת מותרת לצאת בו לחצר:

ואחרי שבררנו שלשטת הרמב"ם גם לר״ע שדריש שבת ויו״ט מן לאות יש איסור במניחם בשבת ויו״ט דלא כב"י צריך לבאר מ״ש הרמב"ם (בפ״ד מה' תפילין) דזמן הנחת תפילין ביום ולא בלילה משום שנאמר ושמרת מימים ולא לילות ושבת ויו״ט אינם ז״ת משום שנאמר והיו לאות. ולמה לא אמר שגם שבת ויו״ט אסור משום ושמרת מימים ולא כל ימים וכריה״ג. ולכן נראה שהרמב"ם ס״ל שמה דס״ל לר' יעקב וחכמים שמה שאסור להניח תפילין מן ושמרת הוא רק אם מניחן אבל אם היו עליו מבעוד יום מותר כנ"ל הוא דוקא לענין שלמד מן ושמרת. שבא הצווי להניחם בימים ולא בלילות. ודוקא שלא להניחם. אבל אם מונחים עליו מכבר א״צ לחלצם. אבל בשבת ויו"ט שחוץ מן הלאו של ושמרת יש גם כן לימוד של והיו לאות שמזלזל באות של שבת ויום טוב לענין זה אין הבדל בין להניחם ובין להשהותם עליו שאף אם מונחים עליו מכבר מזלזל באות שבת ויו״ט וזה שדייק הרמב"ם וכתב ז״ל זמן הנחת תפילין ביום ולא בלילה. וכ' וכן שבת ויו״ט אינם ז״ת. שלענין לילה כתב שאינו זמן הנחת תפילין ר״ל שאסור להניחם. אבל אם הם עליו מותר כמש״ש הלכה י״א ולענין שבת ויו״ט כתב שאינם ז"ת לגמרי אף להשהותם אסור וזה משום לאות דמזלזל באות שבת ולא יקשה לך שאם כן מה מקשה במנחות (דף ל״ו ע״ב) מאי קסבר אי לילה ז״ת שבת נמי ז"ת וכו׳ והא יש לפרש שרבב"ה סובר באמת שלילה לאו ז״ת ובכ"ז מצלי בהו באורתא דס״ל כר׳ יעקב וחכמים שאף שלילה לז״ת בכ"ז מותר להשהותן עליו דציוי ושמרת לא נאמר רק שלא להניחם ומה שודאי חשיכה דע״ש חולץ משום דבשבת יש עוד איסור משום והיה לאות וגם להשהותם עליו אסור. ע"ז אשיבך דבאמת מכאן הוציא הרמב"ם את דבריו והיה מפרש כן נפקא ליה מהיכא דנפ״ל לר״ע מוהי' לאות. שר״ל דבאמת ס״ל לילה לז״ת ומה שמצלי בהו באורתא דס״ל כרי״ע דלהשהותן מותר וכמ״ש תחלה ההוא פליגא. ומה דודאי חשיכה דע"ש חולץ אינו משום איסור ושמרת דאיסור זה לא נאמר רק לענין הנחה. רק משום איסור והי' לאות דמזלזל באות שבת דמצד זה אסור

ג"כ להשהותם:

ותראה שפי' זה מוכרח למ"ש הב"י שהקשה על מה שהשמיט הרמב״ם הא מלתא דהי' משכים לצאת לדרך ומתירא שמא יאבדו מניחן. ותי׳ דס"ל להרמב"ם דברייתא זו אתיא כמ״ד לילה זמן תפילין ודבריו מופלאים מאוד דא"כ דת"ק דר' יעקב סובר לילה ז״ת איך מחמיר יותר שיחלצם משתשקע החמה וכלפי לייא שמ״ד ז״ת ס״ל דצריך לחלצם ומ"ד לאו זמן תפילין ס״ל דא״צ לחלצם:

אמנם כבר תראה שהש"א נסתפק בזה בעצמו שאחר שנתן טעם מדוע פירש״י דכ"ע ס״ל לילה לאו ז״ת ולא פי׳ (בתוס׳) [לוח התיקון: כתוס'] דרי״ע וחכמים ס"ל לילה ז"ת ומה שאין מניחים בלילה הוא משום גזרת חכמים השיב משום דהי׳ קשה לי׳ לרש״י דאי מדרבנן מה בין חליצה והנחה מדוע גזרו על ההנחה ולא גזרו שלא להשהותם עליו. וע״כ שהוא מדאורייתא והתורה לא אסרה רק שלא להניחם. וע"ז כ׳ שלפ"ז יש להסתפק בטעמו של ת"ק דאמר עד מתי מניחן עד שתשקע החמה די״ל דאע"ג דחכמים ורי"ע דמחלקים בין הנחה לחליצה ע״כ ס"ל שלילה לאו ז"ת כי אם הוא מדרבנן אין טעם לחלק בין הנחה לחליצה מכ״מ לת"ק דלא מחלק ביניהם ואוסר שניהם י"ל דס״ל דלילה ז"ת ורק רבנן גזרו וע״כ אסור גם להשהותם כי לפי גזרת חכמים אין טעם לחלק בין הנחה לחליצה עכ"ד:

ואוסיף תבלין שלפי מה שבארתי (בס' ל״ח וס' מ״ד) שלדעת הרמב״ם איסור שינה בתפילין הוא משום היסח הדעת. (לוח התיקון: דהא אם לילה ז"ת) דוקא בזמן מצותן שאסורים בהסח הדעת אבל אם לילה לאו ז"ת לא שייך לאסר לישן בהם משום היסח הדע' דהא אם לאו ז"ת במונחים על ראשו דומה כמו שאוחזן בידו שאין שייך איסור היסח הדע' [וכמו שהשיג הב"ח (לקמן ס׳ רנ״ב) על הב"י בזאת] והלא לדע' הרמב"ם והש״ע סי׳ מ״ד בהי' כרוכים בידו ישן בהם שנת קבע. וה"ה בהי׳ על ראשו שלא בזמן שינה שאין בו היסח הדעת. וא״כ י״ל שרי"ע וחכמים דס״ל לילה לאו ז״ת לא גזרו חכמים לחלצם משתשקע החמה משום שמא ישן בהם. כי בשינה יש שני אסורים (א) משום היסח הדע׳ (ב) משום שמא יפיח בהם. וכבר כתבו תרי"ו בברכו׳ ד׳ דלא גזרינן שנת ארעי אטו קבע כיון ששנת קבע עצמו אינו אסור רק משום שמא יפיח הוה גל"ג וכ"ש שאין שייך לגזור לחלצם משום שמא ישן שאף אם ישן הוא רק גזרה שמא יפיח ומשום היסח הדע' אין לחוש כיון שאינו ז״ת ואין אסור בהסח הדע' ולכן ס"ל דא״צ לחלצם משתשקע החמה אבל לת"ק דס"ל דלילה ז"ת רק חכמים גזרו. גזרו שפיר בין על ההנחה בין על החליצה דאם לילה ז"ת אינו גל״ג רק גזרה אחת שמא ישן ויסיח דעתו. כי שינה אסורה בודאי משום היסח הדעת לשטת הרמב"ם כמ"ש בארך ודברי הכסף נכונים:

אולם לפ"ז מ"ש רב נחמן לא"ד אין הלכה כרי"ע רק כת״ק פי׳ דהלכה דלילה ז״ת ומ״ש ע"ז דר"ח ורבב"ה דמצלי בהו באורתא פליגי פי' דס"ל כרי"ע דלילה לאו ז"ת ולא גזרו חכמים על החליצה. ולפ"ז מה שהקשה והאמר רבב"ה ודאי חשכה חולץ פי' וא"כ ס״ל כת"ק דלילה ז"ת וגזרו רבנן לחלצם שמא ישן ויסיח דעתו וע"ז משני בע"ש אתמר היינו שס״ל כר׳ יעקב דלילה לאו ז״ת ולכן מצלי בהו באורתא ומה שודאי חשיכ' דע"ש חולץ משום דשבת נפ"ל מהיכא דנפ"ל לר״ע מן לאות ויש איסור דאורייתא גם שלא להשהותם עליו דמזלזל באות של שבת. הרי מבואר ומבורר כשטת הרמב״ם דלילה לאו ז״ת מן ושמרת ומותר להשהותם עליו ושבת לאו ז״ת גם מן לאות ומצד זה אסור גם להשהותם:

והנה בשו״ת ש״א (ס׳ מ"ב) תמה על פוסקי הלכו׳ למה השמיטו להא דרבב״ה דספק חשיכה סא"ח לא חולץ ולא מניח. ואוקמנא דבע"ש אתמר וכתב דבשלמא הרמב"ם שהשמיטו לא ק"מ משום דפוסק דלילה לז"ת הוא והנ"מ בהנחה אבל אינו צריך לחלצם. וא״כ מלתא דפשיטא הוא דבס"ח לא מניח דהוי ספיקא דאו׳ ולחומרא. והא דלא חולץ נמי מלתא דפשיטא הוא דחליצה אינו צריך אלא מדרבנן וספיקא לקולא וכ׳ אבל על שאר הפוסקים יש לתמוה וכ' ולפמ״ש שלהרמב"ם בשב׳ צריך גם לחלוץ מדאוריי׳ יקשה גם להרמב"ם כמו על כל הפוסקים:

ואשר נראה בזה, כי קשה על רבב"ה מברייתא מפורשת (ב׳ פעמים ב"מ) [לוח התיקון: בפ' במה מדליקין] (דף ל"ה ע״ב) ת"ר שש תקיעו׳ תוקעים ע״ש וכו׳ שלישית להדליק את הנר דברי ר' נתן ר׳ יהודא הנשיא אומר שלישי' לחלוץ תפילין ופירש״י ותוס׳ ורביעית להדליק את הנר מבואר שלר׳ יהודא הנשיא תקעו לחלוץ תפילין קודם בין השמשות כי ספק חשיכה ספק אינה חשיכה אין מדליקין את הנר כמבואר במשנה. וא״כ כיון שהדליקו אחריו את הנר הי׳ קודם בין השמשות ומוכרח לומר דסבירא ליה לרבב"ה כר׳ נתן וכמו דמתני' ליה רב יהודא לר' יצחק ברי׳ (שם) וס"ל דלר"נ לא תקעו כלל לחלוץ תפילין כי ספק חשיכה לא חולץ ולפ"ז יש לומר דהפוסקים ס״ל כר׳ יהודא הנשיא דכן משמע ברי"ף ורא״ש (פרק ב"מ) שהביאו רק פלוגתא דר״נ ור״י הנשיא ובודאי הלכה כרבי מחברו וכן הרי"ו [נתיב י"ב ח"א] נקיט רק סברת ר' יהודא הנשיא לבד. ושפיר השמיטו להא דרבב"ה. אמנם הרמב"ם (מה' שבת) העתיק (בברייתא) [לוח התיקון: כברייתא] דר' ישמעאל שהוא כר"נ דשלישית להדליק את הנר:

והנראה בזה לפמ"ש הפר״ח ביור"ד (ס' ק"י) דמאן דס"ל גבי אשם תלוי דלא בעי חתיכה משתי חתיכות ס״ל דספיקא אסורה מדאורייתא ומאן דבעי חתיכה מב' חתיכות ספיקא דאו׳ לקולא. וגבי היו לפניו ב' חתיכות בא נכרי ואכל את הראשונה וכו׳ חייב מדאו׳ עיי"ש:

וא״כ י"ל דרבי לשטתו דס"ל בכריתות (דף (ח׳) [לוח התיקון: י"ח]) דלא בעי חתיכה מב' חתיכות ולדידי׳ ספיקא דבה״ש של ע״ש אסור מדאו׳ ולכן ס"ל דשלישית לחלוץ תפילין דכיון דאסור במלאכה מדאורייתא יש בו אות שבת באיסור עשיית מלאכה וקרי ביה והיה לאות יצאו שבתות שהם עצמם אות. ולכן ס״ל דחולץ תפילין. והוא עולה בין לשטת הרמב"ם דיש איסור בהנחת תפילין בשבת וחולץ משום דהוה זלזול לאות של שבת ובין לשטת התוס׳ (סוף פ״ק דביצה) דאין איסור להניח תפילין וחולץ משום הא דרב דפסקו כוותיה דכ״מ שאסור לצאת לר״ה אסור גם בחצר ובבית לדעת התוס׳ ואין שייך לומר בזה דכיון דתפילין אסורים בהיסח הדעת מדכיר דכיר להו. דהא כיון דבה״ש אסור במלאכה מדאו' יש אות שבת ואינו זמן תפילין ואין אסורים בהיסח הדעת (כמ״ש למעלה) ואסור לצאת בהן בחצר ור׳ נתן ור׳ ישמעאל יסברו כהלכה דאשם תלוי בעי חתיכה מב׳ חתיכות דספיקא דאוריי׳ לקולא מדאו׳ אם לא אקבע איסורו. ובין השמשות של ע"ש לא אקבע איסורו ועדיין מותר במלאכה דאורייתא וממילא חייב בתפילין ולא חולץ ולכן ס"ל דשלישית להדליק את הנר וכן רבב"ה שהי׳ תלמיד דרב יסבור כחייא בר רב דאמר בכריתות (דף י״ד) דבעינן חתיכה מב' חתיכות ולכן אמר דס״ח לא חולץ. והרי״ף והרא״ש שפסקו כר׳ יהודא הנשיא יסברו כשטת הסוברים דספיקא דאו׳. מדאו׳ לחומרא (וכבר כתב בשו"ת מקור ברוך (ס׳ ל"א) שכן דעת הרא"ש ממ״ש בפ׳ בתרא דיומא דתוס׳ יוהכ"פ צריך שיהי׳ קודם בה״ש דאלו בין השמשות ספק יום ספק לילה בלא רבוי׳ דקרא צריך לפרוש מספק) לזה השמיטו להא דרבב"ה שהוא שלא כהלכה. והרמב"ם שפסק כר׳ ישמעאל דשלישית להדליק את הנר לשטתו דס"ל דספק מותר מדאורייתא והנה הפר״ח בכללי ס״ס כתב שדעת הרמב"ם דבה"ש דע״ש מקרי אקבע איסורו וכ"כ הלח״מ (פ״ח מה׳ שגגות) אולם הר״ן (פ' המביא) כתב שבין השמשות אינו אסור מדאו' רק למ״ד ספק אסור מן התורה ור״ל שלהרמב"ם מותר ולפ״ז צ״ל שמ"ש הר״ן (בפ׳ בתרא דיומא) דבה״ש ס׳ כרת הוא וחייב בא"ת. היינו לדעת הסובר דלא בעי חתיכה מב"ח ועי׳ בשע"המ (פ״ט מ״ה ט"מ (היום) [לוח התיקון: הי"ב]) עמד בזה ולפ"ז לא קשה שלמה שכתב למעלה שלהרמב"ם בשבת גם חליצה אסור. א״כ אמאי ס"ח דע"ש לא חולץ. ולפ"ז ניחא דבין השמשות לא אקבע איסורא ולא הוצרך להזכיר זאת דסמך ע״מ שבה׳ שבת העתיק דשלישית להדליק את הנר ולא הזכיר לחלוץ תפילין וגם הא דלא מניח א"צ להזכיר. דהא כבר כתב דזמן הנחתן עד שתשקע החמה שהוא בין השמשות:

והנה גם במעשה דר״א בסנהדרין (דף סח) שנכנס הורקנוס בנו לחלוץ התפילין הי׳ קודם בין השמשות דהא עדיין לא הידלקו הנר כמ"ש התו׳ (שם) ובשבת (שם) כי גם ר׳ אליעזר ס"ל בכריתות (דף יז) כוי חייבים עליו א״ת דלא בעינן חתיכה מ״ב חתיכות ולדידי' ספיקא איסור דאו׳ והי׳ צריך לחלוץ בין השמשות:

נחזור לענינו הנה בררנו שלדעת הרמב"ם יש איסור להניח תפילין בשבתות ויו"ט. אם מצד הלאו של ושמרת מימים ולא כל ימים שעובר בלאו במניחם לכתחילה אם מצד דהוה זלזול לאות שבת ויו״ט אף במונחים עליו מכבר וכן מוכרח לדעת הרי"ף דס״ל דמה שכתב רב כ"מ שא״ח לא תצא אסורה לצאת בחצר היינו דוקא לחצר המעורבת וא״כ מ״ש במנחות (דף לו) ההוא בע"ש אתמר נפ"ל מהיכא דנפ״ל לר״ע מוכרח דיש איסור להניחן בשבת ויו"ט (מבחולץ) [לוח התיקון: מדחולץ] בודאי חשכה אף בבית:

וכבר בארנו שזה קשה לשטת רש״י דסובר (בסוף פ״ק דביצה) דאין איסור להניחם בשבת ויו״ט ובאמת י"ל שגם רש״י מודה שיש איסור להניחם היינו אם מניחם שלא לשם מצוה וכמ״ש המג"א:

וגם כונת התוס׳ שם יל"פ כן דאל״כ יקשה עליהם מ"ש אביי תפילין הואיל ואתי לידן נימא בה מלתא לדידהו שמפ' דאביי מיירי בחול וס"ל דלילה לאו ז״ת וא״כ יש איסר בשבת ויו״ט כנ"ל רק שכונתם שמותר אם מניחן שלא לשם מצוה: וכן מדברי התו׳ בשבת (דף ס') וכמ"ש המג"א (ס׳ ש"ח) ומדברי התוס׳ שבועות (דף כ"ה ע״ב) מבואר דס"ל דמותר להניח תפילין בשבתות ויו"ט שהקשו שם עמ״ש מתיב ר׳ המנונא לא הנחתי תפילין היום משביעך אני וכו׳ מי איתא בלא אניח והקשה דלמא מיירי בשבתות ויו"ט וא"א דס״ל דאסור להניח תפילין בשבת ויו"ט א"כ אינו בלא אניח דהוה נשבע לעבור על המצוה. וזה דוחק לומר דהוה בלא אניח כיון שיכול להניחם שלא לשם מצוה דהא כבר כתב הלח״מ עמ"ש הרמב״ם דנשבע שלא יניח תפילין הוה שבועת שוא דלא חל בכולל (מודה דחל) [מדחל] אשבתות חל גם על ימות החול. (זה לשטת הכ"מ דלהרמב"ם אין איסור להניח תפילין בשבת ויו״ט) דבשבועה אזלינין אחר לשון בני אדם וכוונתו על ימים שמצוה בתפילין וכ"כ בתשב"ץ (ח״א ס׳ ק׳) וה"ה דבלשון ב"א מ"ש שלא אניח תפילין היינו לשם מצוה. (ולדידי׳) [ולדידי] ק״ל לדידן דקיימא לן לילה זמן תפילין רק מדרבנן אין מניח שמא ישן בהם משכחת דנשבע שלא יניחם בלילה ובזה נראה אם נשבע שלא יניחם בלילה חלה השבועה כיון דמדרבנן פטור כמו שנשבע שלא ישמע קול שופר ולא יטול לולב ביו״ט שחל להיות בשבת שחייב מדאו' ופטור מדרבנן משום גזרה דרבה. וי״ל דהא אינו בלאו והן דאם ישבע להניחם בלילה יעבור על גזרה דרבנן: וזה מוכרח דהא גם אם תאמר שרב המנונא ס"ל לילה לז״ת משכחת שנשבע שלא הניח מן זמן עמוד השחר עד זמן שיראה את חברו מרחוק ד״א ויכירנו שהזמן הזה ראוי מדאו׳ רק דרבנן גזרו עליו ע״כ כיון שאינו ראוי מדרבנן אינו בלאו והן אבל עדיין קשה דהא משכחת בלאו והן בהשכים לצאת לדרך דמותר להניחם וביותר לשטת ר"פ דיברך עליהם ובכ״ז איתא (לוח התיקון:ד)גם בלאו דיכול הוא שלא לצאת לדרך וצ״ע:

עתה נבאר לענין הנחת תפילין בחש"מ

הרא״ש ה׳ תפילין כתב שבס׳ העתים לרב ברצלוני כתב ראיתי פסק להגאון הלכתא אסור להניח תפילין בשבת ויו"ט דכתיב ושמרת את החוקה הזאת ואסור להניח תפילין בחש״מ. וכתב הרא"ש ע"ז נראה שאין לסמוך על האי פסקא משום דקיי״ל הלכה כר״ע מחברו והאי ושמרת בחוקות פסח ושבת ויו״ט נפקא ליה מן והי׳ לאות ולריה"ג דדרוש מימים ולא כל ימים ודאי שגם חולו של מועד בכלל שכיון שקרוים מקרא קדש אבל לר"ע דנפקא ליה מוהי׳ לאות אין חש״מ בכלל. והב״י הביא מדרש הנעלם שה״ש בשם רשב״י שהפליג מאוד באיסור הנחת תפילין בחש"מ ולפי דברי הרא"ש י״ל שהפוסקים להניח תפילין בחש"מ אין סותרים לדברי רשב"י שר"ש אזיל לשטתו שאמר בספרי (פ׳ קרח) ושמרתם את משמרת הקודש הוה ל״ת א"כ ס״ל דהשמר דעשה אפי׳ במקום קום ועשה הוה ל"ת. וא״כ מוכרח דס"ל דושמרת את החוקה מדבר בחוקת תפילין כריה״ג דאם יסבור כר״ע שקאי על חוקת הפסח אם כן יש לא תעשה בפסח ומדוע אין מביא קרבן דאין לומר דס"ל הטעם מה שפסח אין מביא קרבן כמ״ש במכות (דף מג) שהוא משום דהוקשה כל התורה לעבודת כוכבים מה עבודת כוכבים קום ועשה אף כל קום ועשה לאפוקי פסח שהוא שוא״ת ז״א דהא מבואר ביבמות (דף (י״ח) [לוח התיקון: כ"ח] ודף (כ"ט) [לוח התיקון: י"ט] ע"ב) דר״ש דריש לצרור בשעה שנעשו צרות זל״ז לא יהי׳ לך לקוחין אפילו באחת מהן וא״כ ע״כ (למ"ד) [לוח התיקון: למד] דאחות אשה לא מיבמה מן ולקח ולקחה כדרבי כמבואר בסוגיא דיבמות (דף ח׳ ע"ב) ושם מבואר דלרבי צריך עלי׳ ללמד דאין חטאת בא [לוח התיקון: אלא] על דבר שזדונו כרת והיקש דתורה אחת אתי לדרשא אחריתי ולרבי בעי לאו וכרת גבי חטאת כמ"ש התוס׳ שם (דף ט׳ ד"ה מה) וא"כ לר״ש דס"ל כר׳ מה שפסח אינו מביא חטאת היינו משום שאין בו לאו לא משום הקישה דתורה אחת וא״כ מוכרח דושמרת את החוקה לא קאי על פסח דא״כ יש בו לאו (שר״ש) [לוח התיקון: לר"ש] רק שקאי על חוקות התפילין. ולכן אוסר להניח תפילין בחש״מ וכמ״ש הרא״ש עצמו דלמ"ד ושמרת קאי על חוקות תפילין ואתמעטי שבתות ויו"ט מן מימים ולא כל ימים ודאי שגם חש״מ בכלל. אבל לדידן דקיי"ל להלכה כר"ע דושמרת קאי על חוקת הפסח ושבתות ויו״ט אתמעטו מן והי׳ לאות אין חש"מ בכלל וכדברי הרא"ש:

ולפ״ז לדעת הרמב"ם שפסק דלילה לז״ת ושמרת קאי על חוקת תפילין ע״כ דס"ל דחש״מ אסור בהנחת תפילין ובאמת כן פי׳ הכ״מ מ״ש הרמב״ם (פ״ז משבתות ויו״ט) אבל כותב אדם תו״מ לעצמו ואם אין לו מה יאכל כותב ומוכר לאחרים כדי פרנסתו שטעמו מפני שסובר דאין להניח תפילין בחש"מ וא"כ אין להתיר בתפילין יותר ממלאכה אחרת וכבר עמדו המחברים על מה (ש״ב פ״ד מה׳ תפילין) כתב הכ״מ שמדברי הרמב״ם פ״ז משביתת יו״ט משמע דחש״מ מותר בתפילין אך בספר מעשה רוקח פי׳ דברי הכסף משנה שמ״ש וכן נראה מדברי רבנו אלעיל קאי שכ' די״א דחש״מ בכלל יו״ט:

אמנם בש"ג כתב שהרמב״ם שס"ל דאסור מלאכה בחש״מ מדרבנן אפשר דס"ל דמניחין תפילין בחש״מ ושכן מצא בספרי הרמב״ם ישנים שכתוב בהם בה׳ תפילין ובחש"מ מניחם בלא ברכה ובאמת נראה לכאורה דרוב המתירין תפילין בחש״מ ס"ל דמלאכת חש"מ הוא דרבנן והאוסרים ס״ל שהוא דאו׳ שהמתירין הם התו׳ וסה״ת והרא"ש והטו״ר והריטב״א:

והנה התו׳ בארו בחגיגה דמלאכת חש״מ דרבנן וכן כתב הרא"ש (פ״ק דמו״ק) וכן דעת הריטב"א (פ״ב דעירובין) והאוסרים להניח תפילין בחש״מ הם הבה״ג והעתים בשם גאון והראב״ד הרשב״א. והנה הרשב״א והרמב״ן הן הסוברי׳ דמלאכת חש"מ דאור׳ כמ״ש הבית יוסף ס׳ תק״מ ובזה תראה שהב"י שהסכים פה דאסור להניח תפילין בחוש"מ החליט גם בסי׳ תק״ל דמלאכ׳ חש"מ דאור׳ ובזה יש לישב להפוסקי׳ האלה מה שהבי' בתוס׳ מו״ק י״ט ד״ה ר״י ראי׳ מהירושלמי חד ב״נ אבד תפילין בחולא דמועדא אתא לקמי׳ דרב חננאל שלחי׳ לקמי׳ דרבב״ח א״ל זיל הב לי׳ תפיליך ואת כתוב לך דתנן כותב אדם תפילין לעצמו אתא לקמי' דרב א״ל זיל כתוב לי׳ (פי׳ בלא הערמה) מתניתין פליגי על רב כותב אדם תפילין לעצמו הא לאחר לא. רב פתר לה בכותב להניח פי׳ רב מעמיד המשנה להניחם לאחר המועד אבל להניחם במועד שרי:

ולפ״ז ניחא כי בגמ׳ בבלית במו"ק (דף י״ט) הביא אורי לי׳ רב לרב חננאל הלכה כותב ומוכר כדרכו כדי פרנסתו ולפ"ז אין ראי׳ מרב (דאורייתא) [לוח התיקון: דאורי] כר׳ (יומי) [לוח התיקון: יוסי] דמוכר כדי פרנסתו. ולפ״ז י״ל דהירושלמי אזיל לשיטתו. כי כבר כתבו התו׳ והרא״ש והרמב״ן בחדושיו דמן הירושלמי משמע דמלאכת חש״מ דרבנן דבירושלמי (פ״ב דמו"ק) איתא אמר ר׳ אבא בר ממל אילו הוי לי מי שימנה את התרתי שיהיו עושים מלאכה בחש״מ כלום אסור לעשות מלאכה בחש״מ אלא כדי שיהיו אוכלים ושותים ויגעים בתורה ואנו אין אוכלים ושותים ופוחזים. וע״ז השיבו באבני מילואים חגיגה דף י״ח בספר נהר שלום (ס' תק״ל) די״ל דהירושלמי באמת ס״ל דמלאכת חש"מ דרבנן. אבל הש"ס שלנו ס"ל דהוא דאוריתא וע״כ הירושלמי לשטתו שפיר הביא המעשה דרב התיר לכתוב בלא הערמה ופי' שמפרש המשנה בכותב להניח כי לשטתו מניחין תפילין בח״ש אחר שמותר במלאכה [לוח התיקון: אבל לשטת תלמודינו דאסור במלאכה] אסור בתפילין דהם עצמם אות ולכן אמר שרב פסק כר׳ יוסי ולא כדברי הירושלמי:

והנה התוס׳ מו״ק (י״ט ד"ה ר"י) מנחות (לו ד"ה יצאו) כתבו דבמו"ק משמע דח"ה חייב בתפילין דאמר התם כותב תפילין לעצמו ולאחרים בטובה דברי ר״מ רי"א מערים ומוכר כדי פרנסתו את שלו וכותב לעצמו משמע דמניח במועד דאי לאחר המועד מה לי לעצמו ומ״ל לאחרים. וסיימו מיהו לאו ראי׳ הוא דר׳ מאיר ור"י לטעמייהו דאית להו שבת ז״ת: ואחרי העיון ראי׳ זו אחר שנדחה חוזר ונראה מתרי טעמי:

א דמ״ש בעירובין (דף צ״ו ע"ב) דר״מ ור"י סברו דשבת ז״ת ממה דתניא המוצא תפילין מכניסן זוג זוג אחד האיש ואחד האשה אחד חדשות ואחד ישנות דברי ר"מ ר"י אוסר בחדשות אבל באשה לא פליגי ש״מ מ״ע שלא הזמן גרמא הוא ונשים חייבות לאו דכ״ע הוא דהא בשבת (דף ס"ב) ע״מ דאמר עולא וחלופיהן באיש קסבר עולא נשים עם בפני עצמם הם מתיב אביי המוצא תפילין מכניסין זוג זוג אחד האיש ואחד האשה וא״א נשים בפ״ע הן והא מ״ע שהז״ג הוא ונשים פטורות ומשני התם קסבר ר״מ (לוח התיקון: ור״י) לילה ז"ת (ושבת) [לוח התיקון: והוא מ"ע שלא הז"ג ונשים חייבות מבואר שאביי שמקשה על עולא סבירא לי' אליבא דר"מ ור"י דשבת] לאו זמן תפילין והא דאחד האיש ואחד האשה היינו משום דמידי דהוה מלבוש לאיש הוה מלבוש לאשה. וכן מבואר בסוגיא דקדושין (דף לה) אמר רבא פפונאי ידעי לה טעמא דהא מלתא ומנו רב (אבא) [אחא] בר יעקב א״ק והי׳ לאות וכ' למען תהי׳ תורת ד' בפיך הוקשה כל התורה לתפילין מה תפילין מ״ע שהז״ג ונשים פטורו' אף כל מ״ע שהז"ג נשים פטורו׳ ומק׳ הניחה למ"ד תפילין מ״ע שהז״ג אלא למ"ד תפילין מ״ע שלא הז"ג מא״ל ומשני מאן שמעית לי׳ דאמר תפילין מ״ע שלא הז״ג ר"מ וסבר לה שני כתובים הבכ״א א"מ ומק׳ ולר״י דאמר שני כתובים הבכ"א מלמדים ותפילין מ״ע שלא הזמן גרמא מא״ל ומשני משום דהוי (מצות) [מצה] שמחה והקהל ג׳ כתובים הבאים כאחד וג' כתובים הבאים כא׳ אין מלמדים וכבר הק׳ התו׳ דעדיין קשה לאביי דאמר אשה בעלה משמחה אין כאן רק שני כתובים ומאי מתרץ ר׳ יהודא ומה שתרצו התוס׳ דמוקי קידוש היום בהדי מצה והקהל מלבד שהוא נגד הגמ׳ דברכות (דף כ׳ ע״ב) דס״ל לאביי דקידוש היום דרבנן וכמו שהערו בהגהות. יפלא שהו״ל להגמרא לומר ולאביי דאמר אשה בעלה משמחה מאי איכא למימר ולמה תפס הגמ' סתם דהוה מצה שמחה והקהל ג' כתובים הפך דברי אביי שסתם בגמ׳ כוותי' שם בתחלת העיון אולם למ״ש הדבר נכון שמה שהק׳ הניחה למ״ד תפילין מ״ע שהז"ג אלא למ"ד תפילין מ״ע שלא הז״ג מא״ל לא קשה כלל לשטת אביי דלדידי׳ ליכא למ״ד דס״ל דתפילין מ״ע שלא הז״ג כי לדידי׳ מ"ש ר״מ ור״י אחד האיש ואחד האשה אין הטעם משום דס"ל דתפילין מ״ע שלא הז״ג רק משום דס״ל דמידי דהוה מלבוש לאיש הוה מלבוש לאשה. והקושיא הוא רק לעולא דס״ל דנשים עם בפ״ע הן. דלדידי׳ מוכרח לומר דס״ל לר״מ ור"י דשבת ז״ת ולפ״ז לשטת אביי מוכרח דס״ל לר״מ ור״י דמניחין תפילין בחש"מ דהא לדידי׳ ס״ל דשבת ויו״ט לאו ז״ת ומה חילוק יש בין לעצמו ובין לאחרים:

זאת שנית לפמ״ש הרבינו יהונתן לפרש מה שכתב רבא בעירובין (דף צ״ה ע״ב) עמש״ש זוג אחד טפי לא לימא תנן סתמא דלא כר״מ דאי ר״מ הא אמר לובש כל מה שיכול ללבוש ועוטף כל מה שיכול לעטוף. אמר רבא א״ת ר״מ התם דרך מלבושו כחול שוי׳ רבנן [לוח התיקון: והכא דרך מלבושו כחול שויא רבנן התם דבחול כמה דבעי לביש לענין הצלה נמי שרי' לי' רבנן] הכא דבחול נמי זוג אחד הן. טפי לא לענין הצלה נמי זוג אחד הן. טפי לא ופי׳ דת״ק סבר דלא שרינין אלא זוג אחד שהרי אם לבש בחול שנים שנים קעבר משום בל תוסיף לפיכך לענין הצלה נמי זוג אחד הן טפי לא וכן הוא בריטב"א ולא ניחא לי׳ לפרש (כר״ש) [לוח התיקון: כרש"י] דקסבר שבת ז״ת שא״כ הול״ל בפשוט אפ״ת ר"מ והכא משום דקעבר על ב״ת וע"כ דס"ל לרבא אליבא דר״מ דשבת לאו ז״ת ומה דאמר אחד האיש ואחד האשה אינו משום דהוא מצות עשה שלא הז״ג רק משום כיון דהוה דרך מלבוש לאיש גם האשה מותרת בו וזה מוכרח (משיטת) [לוח התיקון: לשיטת] רבא דמוקי (לר״א) [לוח התיקון: להא] דחדשות וישנות משום דחיישינין לקמיע ומיירי (לפי הס״ד) באינם מקושרות ופליגי בטרח ולא טרח ופי׳ התוס׳ (ד"ה וכולי) דלרבא סלקי דעתך דבלא קשירה הוה דרך מלבוש וכיון דמיירי בלא קשירה אא״ל משום בל תוסיף כיון שאין להם קשר רק מכורכים על ראשו פשיטא דאינו מקיים המצוה ואין חילוק בין אם ז"ת או לאו זמן תפילין כיון שאינו לובשן כמצותם ושוב ראיתי שכן בש״ות ח״ש ופי' בזה מה שכתבתי לימא תנן סתמא דלא כר״מ ולא הוקשה מברייתא דקתני בהדיא רמ״א מכניסין זוג זוג אך מברייתא הול״ל שהוא משום בל תוסיף וס״ל שבת זמן תפילין וע״כ הקשה לימא תנן סתמא ר״ל שמ״נ יהי׳ ס"מ דלא כר״מ דאם תפרש שס״ל לר״מ שבת זמן תפילין ולכן זוג אחד הן טפי לא משום ב״ת א״כ ס״מ דברכות דקתני נשים פטורות מן התפילין דלא כר"מ ואם תפרש דס״ל שבת לאו ז״ת א״כ ס"מ דכאן דלא כר״מ דאי ר״מ הא אמר לובש כל מקום שיכול ללבוש. והשתא לרבא יסבר ר״מ ור״י דשבת לאו זמן תפילין: ולפ״ז להרי״ף והרמב"ם והרא״ש שתפסו שטת רבא דטעם דחדשות משום קמיע ופסקו דמכניסן זוג זוג אף על גב דסברי שבת לאו זמן תפילין והוא כרבא לפי' רבינו יהונתן לדידהו קמה הראיה על תילה ממתניתין דמו״ק דס״ל לר״מ ור"י דמניחין תפילין בחש״מ:

תם ונשלם

סוף הספר

תוכן העניינים

ארץ יהודה על ארצות החיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה