אור ברסלב
ארץ חמדה פקודי

ארץ חמדה· רבי מאיר ליבוש ב"ר יחיאל מיכל [מלבי"ם] וייזר

פקודי

ויקהל

חלק א

(שמות לח כא)
אלה פקודי המשכן משכן העדות אשר פקד על פי משה וכו'. יל"פ עפמ"ש למה נקרא שמו משכן על שנתמשכן בעונותיהם של ישראל. והנה באמת מה שמנו כל עניני המשכן והא אין הברכה שורה לא בדבר המנוי ולא בדבר המדוד עיין בספרי. אמנם כי דבר המנוי אין יד אדם שולטת בו והוא למעלה מן המזל והטבע. ובאמת זה שהיה המשכן למשכון לישראל היה לטובתם ששפך חמתו על העצים ואבנים לזה מנה אותם דוקא כדי שיהיה יד אדם שולטת בו בעת הזעם ולא ישפוך חמתו על ישראל ח"ו וז"ש אלה פקודי המשכן משכן העדות שמפרש מ"ט מנה אותו מפני שנתמשכן בעונותיהם של ישראל וכמ"ש במדרש דשני פעמים משכן ע"ש בית ראשון ובית שני שנתמשכן לזה אמר אשר פקד עפ"י משה וכו'. עוד יל"פ על פי מ"ש בירושלמי דאלמלי לא חטאו בנ"י בעגל היו ידי משה תשמישי קדושה ללוחות והיה בא עמהם לא"י ולא היה שום אומה ולשון שולטת בהם וע"י החטא מונחים בארון באהל ובמשכן ועז"א אלה פקודי המשכן שנתמשכן בעונותיהם של ישראל והגרם לזה היה מפני שהוא משכן העדות היינו הלוחות שנתונים במשכן: אשר פקד עפ"י משה ר"ל במקום שמתחלה היה פקודת הלוחות עפ"י משה שהוא יהיה תשמישי קדושה אליהם ועתה שנעשה המשכן תשמישי קדושה להלוחות הנה הם עבודת הלוים ביד איתמר וזה מגרה חטא העגל וזה גרם ג"כ מה שנעשה למשכן בעד עונותיהם כי חטא העגל לא נפרע עד חרבן ביהמ"ק כידוע:

וע"ד הדרוש משום דידוע דאין ממשכנים כלי אכל נפש ואיתא במדרש משם חפר אוכל שמבהמ"ק היה מוציא אוכל לכל העולם כולו. והענין משום דמזונא לא במזלא תליא מילתא משא"כ בית המקדש הוא למעלה מן המזל ואיך יכול למשכנן אמנם מצינו חרות על הלוחות א"ת חרות אלא חירות שע"י התורה היה ג"כ למעלה מן הטבע והמזל ומשם חפר אוכל ג"כ כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם. וכן ע"י צדיקי הדור נזונים העולם כמ"ש כל העולם ניזון בשביל חנינא בני וא"כ שפיר יכול למשכנו וכמו במדבר היה להם מזונות בזכות משה שירד להם המן. וז"ש אלה פקודי המשכן שנתמשכן בעונותיהם של ישראל וא"ת הא אין ממשכנים כלי אוכל נפש וע"ז משכן העדות שעדיין יש הלוחות שע"י התורה יורד מזונות לעולם וכן אשר פקד על פי משה שבזכותו ירד המן:

ובזה יל"פ מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל כי לולא האוהלים א"א שהמשכן יהיה למשכן דהם כלי אוכל נפש אך שעדיין נשארו בתי כנסיות ובתי מדרשות שהם למעלה מן המזל וכמ"ש בברכות כיון דאי' מקדמי ומחשכי לבי כנישתא אמר היינו דאהני להו ומשם חפר אוכל וא"כ ע"י שמה טובו אהליך יעקב שפיר משכנותיך ישראל ובזה יל"פ ויטוש משכן שילה ע"י שאהל שכן באדם בתי כנסיות ובתי מדרשות:

במדרש משכן עדות הוא לכל באי העולם שאין סליחה אלא לישראל בלבד והוא תמוה הא מצינו פעמים רבות שגם לא"ה כשעושים תשובה הקב"ה סולח להם כמו שהיה בנינוה וכדומה. ונראה לבאר תחלה מ"ש בפ' תשא ויאמר משה אל ה' אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלהי זהב ועתה אם תשא חטאתם. וזה דבר מפליא אחר שרצה להשיג סליחה על החטא היה לו להקטינו ולא להגדיל החטא ולבקש עליו כפרה. ובילקוט איתא שעמד במקום הפרץ שדחה את השטן ועמד במקומו אמנם נמתיק הדבר עפ"י משל למלך אחד שעמדו במדינתו פוחזים ושודדים שפלים שהיה אך זאת מחיתם לשוד ולרצוח ולחתור בתים והיו אנשי המדינה מכבדים אלו האנשים ומחנפים להם למען ימצאו חן בעיניהם בחשבם כי ע"י כן יתנו להם תשורות מן החמס אשר בכפיהם וכאשר הגיע הדבר למלך חרה לו עד מאד וצוה להכריז מפקודת המלך וגדוליו אשר כל איש אשר יוסיף לכבד ולהשתחות להאנשים הפוחזים בעבור אגורת כסף ופת לחם אחת דתו להמית כי לחמם לחם רשע וחמת תנינים יינם. ויהי אנשים אשר תאות לבם להתרפס ברצי כסף מתנת החטאים האלה בנפשותם עמדו להם ולא חשו לפקודת המלך. ויש אנשים אשר מאהבת המלך ופקודותיו כל הימים בכל לבם לא מרו את דברו ומנעו את רגלם מאורח רשע. והנה הכת הראשונה מרוב חפצם להטות העם אחרי עצתם ולכבד השודדים והפוחזים כמוהם וידעו כי הכת השניה כל רצונם להשיג קרבת המלך וליהנות מזיו כבודו ורצונו אז התיעצו והגידו לכת השניה אוהבי המלך לאמר הנה ידוע כי דרך המלך בכל יום להתחפש בלבושים פחותים כאחד מבני העיר לבל יכירוהו כי הוא זה ועובר משער לשער במחנה לראות מה נעשה בעיר ועדיין לא היה אחד בנו אשר הכירוהו ויעמוד עליו כי זה המלך המתחפש בלבוש נכרי אין זה כי אם מתלבש בבגדים הפוחזים כאחד מאתנו אשר שנא והוא תחבולה גדולה לבל יעמוד איש להכירו כי ידוע ששונא את הפוחזים ואיך יצויר שיתחפש בתארם ולבושם. ומתוך הדמיון שהאמינו בדבר זה התחילו לתור אחרי המלך בין הפוחזים וכאשר ראה פוחז אחד שנדמה לו בכח הדמיון כי הוא הוא המלך המתחפש בבגדי פוחז מיד כרעו לפניו והשתחוו לפניו ונהגו בו כל כבוד המלך. והנה שלש רעות עשו אחד שעברו על צווי המלך ב' שנהגו כבוד להפוחז ובזה העון הם שוים עם

הכת הראשונה ועוד יותר עשו שנהגו כבוד מלכות בו וקראו לפניו אברך והדי הם מורדים במלכות והאחרון הכביד שחשבו את המלך הגדול שיתלבש בלבוש אנשים ריקים כאלה וכדי בזיון וקצף למלך. אמנם זה העון האחרון עם היות כי ראזים בזה לעונש עצים שהשפילו מאד כבוד המלך עכ"ז אחר שמזכירים עונש בזה שדמו על הפוחז שהוא המלך האמת ועשו זה בשביל כבוד המלך הנה בזה אדרבה המלך החכם עוד יוסיף שאת משאת פניו אליהם כי בזה רואה הוא כמה גדול כבודו בעיניהם עד שכבדו כ"כ את המלך המדומה ואיך היו מכבדים בעוז והדר אם באמת היה המלך מתגלה אליהם ביקר תפארת גדולתו ובזה נודע כי לא לעבור מצות המלך זה אך אדרבה להוסיף לכבודו אומץ. ולזה למען הכיר החילוק שבינם לבין הכת הראשונה שהם עם היות עונם משולש לפי הנראה ייטיב פניו להם ולא לכת הא' העושים בשאט נפש לתאות לבם לפוחז בעצמו:

ולזאת בוחר המלך לעשות לו דירה ומשכן ביניהם כי כבר נודע לו שכוונתם היה לכבדו ובזה עתה יגדל כבודו יותר ובזה נודע ההבדל שביניהם:

וזה הענין היה במעשה העגל ממש כי כל העמים עובדי אלילים היו מכוונים לפי דעתם להוריד ע"'י כחות הכוכבים ומשטרם בארץ ע"י נחשים וקסמים לגזול השפע היורד על הכלל ולהשיבה אליו וזה היה גזילה ממש וכנ"ל פ' כל הזהב העשוי. משא"כ ישראל הם שמעו את מצות המלך בל געלה נפשם באשכר זונה מאלילים פוחזים לגזול ולעשוק בלא צדק. אך ענין מעשה העגל מבואר בכוזרי באריכות כי משה הגיד להם מקודם שיוריד להם מן ההר דבר שיהיה באמצעותו השראת השכינה בתחתונים וישראל מרוב חשקם לחזות בנועם ה' ולהדבק במלך העליון בכל מאודם. הנה בני אמם נחרו בם כי ע"י צורת העגל יתלבש כח אלהי ושיהיה בו השראת השכינה כמו שהיה אח"כ באמצעות הכוכבים שסברו שמשה לא ירד מן ההר שהשטן התעה אותם ומרוב חשקם להשגה זו טעו במעשה העגל שיצא בדמות שור שבהמרכבה וחשבו שבדמות הפוחז הזה הנפחת יתלבש המלך הגדול והנורא ח"ו וע"ז נהגו בו כבוד אלהית ממש ואמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך ממצרים שסברו שבו יתלבש הכח האלהי ממש ח"ו. והנה שלש רעות עשו א' שעברו פי המלך וכבדו הע"ז וזה עון כל הגוים גם כן. ב' שנתנו לו גם כבוד אלהית ויחסו אליו ההוצאה ממצרים ג' שדמו שיתלבש קדושת השם בלבוש נבזה גרוע כזה חס ושלום וזה העון יותר גדול וכמו במשל ממש והנה אם היה השטן מקטרג היה מקטין החטא רק במה שעברו פי ה' ועבדו הע"ז ובזה לא היה להם תרופה וזה היה מחכמת משה ע"ה שהגדיל החטא עד מאד וכי זו בלבד עשו אמר והלא גם נתנו לו כבוד אלהית וגם סברו שבו מתלבש המלך בעצמו בלבוש פחות כזה. ובזה בעצמו נהפך עונם לזכות כי נגלה לעין מחשבתם הטובה איך רצו לכבד המלך הנורא ולעבוד לאלהי הכבוד אף לפי דמיונם הכוזב ששורה על תבנית שור אוכל עשב. ומה אם יגלה עליהם זיו יקרו ושכינת עוזו בעצם הלא ביתר שאת יתנו לו העוז הגאה והגאון והתפארת ולזה מזה ההוכחה זכו למשכן שנגלה שכינתו עליהם בפומבי לעבוד למלך הכבוד וז"ש אנא חטא העם הזה חטאה גדולה. כי החטא גדול בכפלי כפלים במה שעשו להם אלהי זהב וחשבו שבו שורה הכח האלהית לזה ועתה אם תשא חטאתם מזה הטעם בעצמו. ועז"א הנה חטאתם חטאה גדולה ועתה אעלה נא אל ה' אולי אכפרה ועז"א וסלחת לעוני כי רב הוא דוקא שזה הנותן לסלוח אותו כי כונתם היה לשמים וכמ"ש אם שכחנו שם אלהינו ונפרוש כפינו לאל זר הלא אלהים יחקר זאת כי הוא יודע תעלומות לב ר"ל אף אם פרשנו כפינו לאל זר במעשה העגל האם שכחנו אז שם אלהינו הלא עיקר הכונה היתה לשם ה' כי הוא יודע תעלומות לב. וז"ש וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו שמחמת שדבר לעשות להם רעה גדולה מגודל החטא חוט המשולש כנ"ל מזה בעצמו נחם על הרעה כי בזה נודע צדקתם לעיני השמש:

ובזה יתפרש מ"ש בלעם לא הביט און ביעקב וכו' עד מה פעל אל כי בלק אמר לו לקוב אויבי קראתיך והנה ברכת ברך. ובאמת כונת בלעם היה לרעה כי עיקר קטרוג של בלעם היה על חטא העגל כמו שכתב התרגום על פ' וישת אל המדבר פניו. והנה אם היה מפחית ערך ישראל בעבור חטא זה עד קצה האחרון בעבור שלש הרעות שנמצא בו אדרבה בזה תגלה צדקתם לזה הפליג בשבח ישראל להורות שחטא העגל לא היה חמור כ"כ. כי מתאות לב עשו כל זה כמו כל העו"ג ובזה ימצא מקום לקטרג ובלק לא הבין זה. ושאל לו מדוע מברך אותם וגלה לו הטעם כי באמת לא הביט און ביעקב. והטעם כי ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו שכל כונתם וחשקם הוא להתחבר עם המלך וכונתם לטוב היה כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל כדרך העו"ג שכונתם לנחש ולהוריד רוחניות הכוכבים כי לא רצו בזה רק תקות חברת ה' ותרועת מלך היה מעוזם וכונתם. והראיה כי כעת יאמר ליעקב ולישראל וכו' שהשרה שכינתו בתוכם מטעם זה כנ"ל:

חלק ב

(שמות לח כב)
"ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה עשה את כל אשר צוה ה' את משה. ופרש""י אפילו דברים שלא אמר לו רבו הסכימה דעתו למה שנאמר בסיני כי משה צוה לו לעשות כלים ואח""כ משכן א""ל מנהג העולם לעשות תחלה בית ואח""כ כלים א""ל כך שמעתי מפי הקב""ה א""ל משה בצל אל הייה וידעת וכו'. הנה צריך להבין באמת ממ""נ אם כן צוה לו הקב""ה לעשות כל המשכן אם כן מדוע שכח דברי ה' ח""ו ואם צוה לו בהיפוך למה הסכים לדברי בצלאל. אמנם יבואר היטב עפ""י הנראה מדברי הזהר ויקהל שצווי הקב""ה על מעשה המשכן היה קודם חטא העגל ועשיית המשכן היה אחר חטא העגל. והנה אחר חטא העגל שחזר הקלקול למקומו באמת צריך לעשות כמנהג העולם משכן ואח""כ כלים כי המשכן כענין קליפה השומר לפרי הלולים קדש לה' שהם הכלים ועתה קליפה קודמת לפרי משא""כ קודם חטא העגל שנתקן כל חטא אדה""ר ופקע זוהמת הנחש והיה כמו קודם החטא שהיה פרי קודמת לקליפה וכמ""ש דשור שהקריב אה""ר היו קרנותיו קודמות לפרסותיו ועכשיו הפרסות שהם הקליפה קודמות לקרנות ע""י שאכל מעץ הדעת כמ""ש בזה. ולפ""ז משה ששמע הצווי קודם חטא העגל באמת שמע לעשות כלים ואח""כ משכן כי כן היה צריך בעת ההיא וכן הוא מסודר בפ' תרומה קודם כלים ואח""כ משכן. וזה היה חלוקת משה עם בצלאל כי באמת מעשה העגל היה להורות תשובה וכן היה באמת שעשו ישראל תשובה מאהבה עד שהיה העון מתהפך לזכות וכמו שבארתי בפ' ויקהל בפסוק ויבואו האנשים על הנשים עיי""ש. ואם כן יקשה מאד מדוע לא שב התיקון למקומו והיה צריך להעביר חטא העגל מכל וכל. אמנם הנה אמרו שהקב""ה חותר חתירה מתחת כסא הכבוד לקבל בעלי תשובה שלא יבינו מלאכי השרת כי מה""ש אינם מסכימים על התשובה רק נפש החוטאת היא תמות וקטרגו באמת שלא יכופר עון העגל כדאי' במדרש ולזה אעפ""י שהקב""ה חתר חתירה וקבל תשובת ישראל מכ""מ לא היה באפשר להחזיר התיקון למקומו מפני המקטרגים כי עיקר התיקון שלא יהיה שום מקטרג כלל וכאן בעיקר הדבר היו מקטרגים הרבה. וידוע שעולם)
האצילות הוא סתר עליון ששם המסתתר בחביון עוזו אל אלים ושאר כל העולמות הוא רק צל לעולם האצילות. והנה משה שהיה דבוק בעולם האצילות ששם מקום ימין הפשוטה לקבל שבים היה סבור שהוסר פגם החטא מכל וכל לזה לא שינה מבתחלה להיות פרי קודמת לקליפה וצוה לעשות כלים תחלה משא""כ בצלאל שהיה במדרגה למטה הימנו וידע באמת בעולמות התחתונים שהמלאכים אינם מסכימים לתשובה ויש מקטרגים רבים עד שא""א להעביר החטא מכל וכל לזה אמר לעשות משכן תחלה ואח""כ כלים כמנהג העולם עתה שקליפה קודמת לפרי ועז""א בצל-אל היית וידעת בצל אל דייקא היינו שאתה היית בעולם המלאכים שהוא צל לעולם העליון משא""כ משה שהיה דבוק בעולם האצילות לא ידע מכל זה. ובזה תנוח הדעת איך יתכן שבצלאל ידע מה שלא ידע משה ודוק:"

ובזה יבואר על נכון מ"ש אלה פקודי המשכן וכו' ע"פ מה שכ' במדרש הנעלם (דף כ"ט) כשאמר משה מחני נא מספרך אע"ג שמחל הקב"ה לישראל מכ"מ נתקיימה קללתו שבמעשה המשכן בפ' תצוה היה ראוי להזכיר את משה בכל דבר ונמחה משם. וצריך לבאר מדוע נמחק דוקא במעשה המשכן. ונראה עפמ"ש בערכין דאם היה משה בונה המקדש בא"י לא היה כל אומה ולשון שולטת בישראל. וי"ל דמזה הטעם דנצרך משכן להיות משכון על עונותיהם של ישראל לטובתם כנ"ל לזה לא הזכיר שמו בפ' תצוה לבל יהיה מעשה משכן מתייחס ע"י משה ולא יוכל להחרב ולהיות למשכן בעד ישראל. ובזה י"ל מ"ש ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך שרמז בדבריו בין אם ישא לחטאתם בין לא ישא ימחנו מספרו עכ"פ במעשה המשכן לטובת ישראל כדי שיוכל לשפוך חמתו על העצים והאבנים. ונקדים עוד דקודם מעשה עגל היה העבודה בבכורים ואח"כ היה העבודה בלוים והטעם כי יעקב קנה הבכורה להיות הבכור קודש לה' והנה קודם עון העגל היה ראוי יעקב להיות בכור קודם לעשו כי היה פרי קודמת לקליפה כנ"ל משא"כ אחר חטא העגל שנעשה קליפה קודמת לפרי אם כן עשו הוא הבכור וא"א ליתן העבודה לבכורים לזה נטל יקר מבכורים ונתנה ללוים. והנה משני הענינים האלה הוכיח בצלאל שלא נמחק עדיין חטא העגל מכל וכל כיון שמחקו למשה ממעשה המשכן ועתידה להתמשכן וגם שנתנה העבודה ללוים. וז"ש הנה אלה פקודי המשכן משכן העדות שנתמשכן בעונותיהם של ישראל וזה בא מסבת אשר פקד על פי משה מפני שנפקד ונחסר מהפרשה מה שהיה עפ"י הצווי כי לא נזכר בפ' תצוה ועי"כ אין מעשה המשכן מתייחס אליו להיות קיים לעד זאת שנית עבודת הלוים שנטלה העבודה מבכורים ע"י חטא העגל ונתנה ללוים הרי דלא נמחל החטא מכל וכל ועי"ז ובצלאל בן אורי בן חור עשה את כל אשר צוה ה' לעשות משכן ואח"כ כלים:

חלק ג

(שמות לח כג)
ואתו אהליאב בן אחיסמך חרש וחושב. יבואר עפש"כ וכל העוסקים בצרכי צבור יהיו עוסקים לשם שמים שזכות אבותם מסייעתם נמצא דעוסקים בצרכי צבור צריכים זכות אבות לסייע. אך בארתי במק"א דאם יש למקצת מן העוסקים זכות אבות אז מועיל זה הזכות גם לאלה שאין להם זכות אבות ופרשתי בזה פסוקי יפתח ואין כאן מקומו להאריך. והנה בצלאל היה בידו זכות אבות כמ"ש במדרש פ' ויקהל שזכה לכל זה בזכות חור שמסר נפשו לקדושת ה' ובזכות מרים ובזכות יהודה ע"ש ועז"א ובצלאל עשה כאשר צוה ה' את משה ועסק לשם שמים לשם המצוה ואהליאב אעפ"י שלא היה לו כל אלה ואתו אהליאב על ידו היה גם לו זכות כנ"ל ודוק:

חלק ד

(שמות לח כד)
כל הזהב העשוי למלאכה בכל מלאכת הקדש. יל"פ עפמ"ש כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו ופרשו קדמונינו כי ידוע שהשמש הוא ראש בחשיבות לכל כוכבי לכת וכל השבעה מתכיות מוצקים ומקבלים כחם מז' כוכבי לכת וזהב מתייחס לשמש וע"כ היה מלאכת עובדי השמש לעשות כוונים למלכת שמים והסך לה נסכים עפ"י הורדת השפע בכח ויתר ענינים להוריד כח פעולתה על שדהו להיות הזהב המושפע לכלל העולם הכל על שדהו. ובזה גזל את כל העולם כי שתו בשמים פיהם. והנה לעומת זה נטע שלמה המלך ע"ה אילנות במקדש שהיו מוציאים פירות של זהב כי ביהמ"ק הוא למעלה מן המזל ובהמ"ק של מטה מכוון נגד ביהמ"ק של מעלה שהוא בזבול למעלה מרקיע שבו חמה ולבנה ומעת הוסד בית ה' היה הולך כל השפע ע"י ביהמ"ק שהוא למעלה מן השמש וע"ז נשאו האילנות פירות וז"ש עושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו. אך כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו מרום מראשון במזלות שהוא השמש מקום מקדשנו ולפ"ז מיום שנבנה המקדש הלך שפע הזהב ע"י המקדש. והנה השפעת הטבע ע"י כוכבי לכת נקראת מלכת השמים כידוע והיה בתחלה מלאכת חול ע"י הטבע ואח"כ נעשה מלאכת קודש למעלה מן הטבע וירד כל שפע הזהב ע"י ביהמ"ק וז"ש כל הזהב העשוי למלאכה הנעשה בעולם במלאכת הטבע עתה הוא בכל מלאכת הקודש:

ועוד יבואר עפמ"ש בפ, ויקהל דע"י שעשו ישראל תשובה מאהבה נהפך העון לזכות וגם זהב העגל היה כאלו נתנוהו למשכן וז"ש כל הזהב העשוי למלאכה אפילו זהב העגל נחשב לזכות בערך הזהב הנתון עתה בכל מלאכת הקודש:

וראיתי פי' נחמד בשם בעל כלי חמדה עפמ"ש במד' לא היה העולם כדאי להשתמש בזהב ולא נברא רק בעבור המקדש שיעשה ממנו וז"ש כל הזהב העשוי בעולם הוא בכל מלאכת הקודש:

חלק ה

(שמות לח כד)
ויהי זהב התנופה תשע ועשרים ככר ושבע מאות ושלשים שקל בשקל הקדש. נראה לבאר למה בא החשבון דוקא בסך הזה. ונבאר תחלה מה שהיה העגל קכ"ה קנטרין כמנין מסכה כמבואר בזהר וכבר פרש"י בבכורות דקנטר הוא סלע של חול שהוא שקל של קודש. ולפ"ז היה בו סך י"ב אלף ות"ק שקלים. והנה אם נתנו כ"א מחצית השקל שכן צריך לתן בקדושה נמצא שלא נתנו רק א' מכ"ד מישראל שהיה ת"ר אלף והחשבון מכוון כי מ"ח פעמים י"ב אלף ות"ק עולה ת"ר אלף ובזה יובן היטב מה שכ' בחלק שאין לך כל פקודה שאין לה אחד מכ"ד בהכרע לטרא של עגל והוא פלאי אך כי אחד מכ"ד מישראל נתנו חלק לזה הוא אחד מכ"ד לתשלומין וע"ז תפס הלשון בהכרע ליטרא ודוק:

והוא נגד כ"ד זיני דמסאבותא שהטיל הנחש בחוה וחזרה במעשה העגל מנין ואיבה לזה בסוף כ"ד דורות נגבה חטא העגל ועיין במג"ע אופן ר"ח באריכות. וסך שנתנו עתה הוא פ"ז אלף ת"ש ושלשים שקלים והם שבעה פעמים נגד זהב העגל ועוד ר"ל שקלים נגד הכרע ליטרא של זהב העגל שעלה לג' שקלים ערך רביע שקל בקירוב לכל קנטר ושלמו שבעה פעמים כמ"ש. וזה על דרך הכתוב אל תבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו ונמצא ישלם שבעתים שנדרש על מעשה העגל שגנבו פני שור מהמרכבה ושלמו זהב שבע פעמים כמ"ש:

חלק ו

(שמות לה ד)
השמטה לפרשת ויקהל
זה הדבר אשר צוה ה' לאמר קחו מאתכם תרומה. ועיל"פ מה שכתוב זה הדבר דיש להבין מדוע חור נתן נפשו להריגה על דבר קידוש ה' ולא כן אהרן בחיר ה'. אך ידוע שמעשה העגל היה רק להורות תשובה. והנה אמרו שאלו לנבואה נפש החוטאת מה תהא עליה אמרה נפש החוטאת היא תמות שאלו להקב"ה אמר יעשה תשובה ויתכפר לו ולפ"ז הנבואה אינה מסכמת על התשובה לזה חור שהיה נביא מסר נפשו על מעשה העגל משא"כ אהרן ידע שהוא להורות תשובה. והנה נבואת הנביאים היה בכה וכשאומר כה הוא נבואה שליח ה' משא"כ זה הדבר שכינה מדברת מתוך גרונו של משה וע"ז כאשר בא לומר להם שיש כפרה על מעשה העגל והטעם משום שהיה רק להורות אמר זה הדבר אשר צוה ה' לאמר כי הקב"ה נותן יד לפושעים ומקבל בתשובה:

תוכן העניינים

ארץ חמדה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה