ארץ חמדה· רבי מאיר ליבוש ב"ר יחיאל מיכל [מלבי"ם] וייזר
מקץ
חלק א
(בראשית מא א)
ויהי מקץ שנתים ימים, פרש"י כתרגומו מסוף, נ"פ כי היו שתי שנים ושני ימים מחלומו של שר המשקים, ובספר צפנת פענח כתב דיום הולדת את פרעה היה בר"ה וא"כ לפ"ז שלמו שני שנים ושני ימים יום אחד לפני ר"ה, וע"כ פי' מסוף, ולאו"ה הלילה הולך אחר היום וחלומו של שר המשקים היתה בלילה והיה יום ג' מהלילה בר"ה ולפרעה שמלכים ישנים על היום היה זה בסוף שנתים ימים:
חלק ב
(בראשית מא ח)
ואין פותר אותם לפרעה. נ"פ במ"ש במדרש אמר פרעה מי מתקיים במי אני על אלהי או אלהי עלי, א"ל אתה על אלהיך, ונראה כי פרעה עשה עצמו אלוה והוא אמר לי יאורי ואני עשיתיני, והראה לו שהנה הוא עומד על היאור כיון שהיאור היה עולה ומשקה, ואין זה מכח פרעה רק כל כחו מן היאור, וכמ"ש אשר חלק ד' להחליקן, אבל פרעה לא השגיח ע"ז וסבר דהוא המושל וכחו אלהי ולא מן היאור, וממילא פתרון החרטומים שהיו אומרים שבע בנות אתה מוליד והיה דעתם מה שראה אותם יוצאים מן היאור משום דכל כחו ואונו הוא מן היאור לא נכנסו באזני פרעה שהוא סבר שהוא המקיים את היאור ולא בהיפוך, וע"ז ואין פותר אותם מפני שהיה הפתרון לפרעה שאמר לי יאורי ואני וכו' אבל לאדם אחר היה הפתרון טוב, וע"ז כאשר ספר החלום ליוסף שנה ואמר הנני עומד על שפת היאור שאין עמידתו וכחו ע"י היאור, ומזה הוציא מלבו שלא יאמר כפתרון החרטומים, אבל פתרון יוסף יצדק אף לדעת פרעה שאמר לי יאורי מ"מ השובע והרעב זה בא בעצם ע"י היאור שעולה ומשקה, משא"כ בנים ובנות אינו עצם כח היאור, וגם הכתוב מספר זה לתירוץ איך פתר לו יוסף החלום הא יום גנוסיא של מלכים הוא יום איד שלהם כמבואר בע"ג ואסור לבשר לו בשורה טובה שמא אזיל ומודה לע"ג לז"א דפרעה שינה ואמר דעמד על שפת היאור דסבר שהוא בעצמו אלוה וממילא לא יפלח להיאור שלדעתו היה היאור מעשה אצבעותיו ושפיר פתר לו החלום, והנה בברכות אמרו ג' חלומות מתקיימים חלום של שחרית וחלום שנשנה ונפתר בתוך חלום וחלום שחלם לו חבירו, ובזה יל"פ מ"ש יוסף ועל השנות החלום אל פרעה פעמים כי נכון וכו' כי בכאן היה שלשה הענינים דכיון דחלום של מלך של כל העולם הוא כמ"ש במד' ופרעה חלם וכי כל העולם אין חולמין אלא חלום של מלך של כל העולם הוא, וגם נפתר כי חלום השבלים היה פתרון לחלום הפרות, ומעלה ג' ויהי בבקר דוקא שהיה החלום בבקר והראיה כי ותפעם רוחו דוקא עפמ"ש במד' דחלום נבוכדנצר שהיה בלילה כתיב ותתפעם רוחו וחלום פרעה שהיה בבקר כתיב ותפעם, והנה לפי פתרון החרטומים לא היה שום א' מסימני החלום המתקיים דהיה פתרון לשני חלומות ולפרעה בעצמו, ולא היה נוגע לכלל המדינה, וגם חלום של שחרית לא היה רק החלום השני ולא החלום הראשון, ובזה יל"ת מ"ש ויספר פרעה להם את חלומו, וק' הלא שני חלומות היו ולפני יוסף היו סבורים שהם ב' חלומות, וביותר קשה ע"מ שאומר במדרש דלזה כתיב בנבוכדנצר ותתפעם מפני שהיו שני חלומות, הצלם והאילן ובפרעה ותפעם שלא היה רק חלום אחד וקשה הא פרעה היה סבר שהם ב' חלומות, אך שלפ"ד לא נקפה לבו לדעת פתרון חלום הראשון, כי היה חלום בלתי מתקיים ויוסף שגלה לו שחלום אחד הוא תירץ דבריו למה הוצרך לשנות הלא בל"ז הוה חלום המתקיים כיון שנוגע לכלל העולם, ועז"א ועל השנות החלום אל פרעה דוקא פעמים כיון שהיה אל פרעה וחלום של כל העולם הוא כחלום של מלך, ועוד למה הוצרך לשנותו הלא היה חלום שחלם לו חבירו, לז"א להורות כי נכון וכו' שיתקיים וגם שימהר לעשותו ולזה הוצרך סימנים כפולים:
חלק ג
(בראשית מא יג)
ויהי כאשר פתר לנו כן היה. בברכות (דף נ"ה) גרסינן אר"א מנין שכל החלומות הולכים אחר הפה דכתיב ויהי כאשר פתר לנו כן היה ואמר רבא והוא דמפשר מעין חלמא. וירא שר האופים כי טוב פתר. מנא ידע אר"א מלמד שכל אחד ואחד הראהו חלומו ופתרון חבירו. בזה רבו הקושיות א) קו' יפ"ת למה לא מביא מקרא הקודם ויהי כאשר פתר להם יוסף. ב) קושית מהרש"א מנ"ל שכל אחד הראהו חלומו ופתרון חבירו. ונראה משום דלקמן אר"י ג' חלומות מתקיימים חלום שנפתר בתוך חלום וחלום שחלם לו חבירו. ופי' מהרש"א דנתקיים חלום אמתי ולא מעין חלמא הדומה לפתרון אמתי לא נתקיים בהו. ואם כן לפ"ז יל"ד מנ"ל דנתקיים מעין חלמא כלל ומשר המשקים לא מוכח דפתרון אמתי הגיד יוסף כאשר באמת ראה בחלומו. ונראה דקשה למה באמת חלם לכ"א חלומו ופתרון חבירו משום דפרש"י כדי שיתגדל יוסף. אם כן אם לא היה נודע לשר המשקים פתרון אמתי לא היה יוסף נתגדל דהיו אומרים דיוסף לא פתר רק מעין חלמא וג"כ נתקיים וגבי פרעה א"א להתקיים רק פתרון אמתי משום דהיה חלום שנשנה כדכתיב ועל השנות החלום לכך ראה שר המשקים פתרון אמת וידע שיוסף אינו פותר מעין חלמא ועי"כ נתגדל. ומטעם זה היה צריך שר האופים ג"כ לראות הפתרון דאל"כ לא היה יודע שיוסף יודע פתרון אמתי ולא היה מגיד החלום כמ"ש וירא שר האופים כי טוב פתר ולא זולת ולא היה שר המשקים יודע כחו של יוסף שהוא לא ידע רק מפתרון שר האופים והבן. ואם כן ממילא מוכח דנתקיים אף מעין חלמא דא"א דרק פתרון אמתי והק"ל למה חלם לכ"א פתרון חבירו בל"ז ידעו דא"א שהוא רק מעין חלמא לא נתקיים ואי' בת"י והובא בל"ח דלכך אמר ויהי כאשר פתר כן היה פי' כבר ראיתי בחלומי הפתרון ולכך מהאי קרא מביא ראיה דאף מעין חלמא נתקיים מדהי' באמת שראה בחלומי וכו' ולמה כדי שיתגדל כנ"ל:
חלק ד
(בראשית מא טו)
ואני שמעתי עליך לאמר תשמע חלום לפתור אותו וכו'. י"ל פרעה חשב שפתרון של יוסף הוא ע"י שמדמה החלום לפי הוראתו וממילא פתרונו מתקיים לפי שכל החלומות הולכים אחר הפה. וז"ש שמעתי תשמע חלום לפתור לפי פתרונך יתקיים ולא כי דבר אלהים הוא וע"ז:
חלק ה
(בראשית מא טז)
ויען יוסף את פרעה לאמר בלעדי. ר"ל גם בלי פתרון פי רק אלהים יענה את שלום פרעה שאני פותר לפי אמיתות החלום בדבר אלהי למעלה מהאנושי:
חלק ו
(בראשית מא כח)
הוא הדבר אשר דברתי אל פרעה אשר האלהים עושה הראה את פרעה. יבואר עפמ"ש לישראל בורא הקב"ה רפואה קודם למכה ולעו"ג המכה קודם הרפואה שנאמר ונגף ה' את מצרים נגוף ואח"כ ורפא ואם כן למה ברא שני שבע וגלה אותם בחלום כדי שיהיה רפואה קודם למכה. אך דהא כל עיקר שהקדים את יוסף למצרים היה בענין זה שהקדים רפואה למכה. ובשביל ישראל עשה כן. וז"ש הוא הדבר אשר דברתי אל פרעה ר"ל דבר זה שאני מדבר אל פרעה שזה הוא רפואה למכת הגלות. כמ"ש חז"ל שעי"כ נתגלגל הדבר שיביאו את יוסף לפני פרעה וימלוך. זה בעצמו גרם שאשר אלהים עושה הראה את פרעה שהראה לו דרכו שמקדים רפואה למכה. וגלה לו השבע שני השבע ג"כ:
גם אמרתי במה שהקב"ה מקדים לישראל רפואה למכה דמש"ה יבינו שאינו מפועל המבע. דהא כיון שהרפואה מועלת למכה אחר היותה מכש"כ שתוכל להועיל קודם ואם אע"פ שיש הרפואה מ"מ באה המכה זה ראיה שאינה מפועל הטבע. וז"ש דזה אשר דברתי דממה שגלה לו גם השבע שני שבע כדי שיקדים רפואה למכה וידע שפועל ה, הוא וזה אשר האלהים עושה הראה לך שהראה לפרעה שהאלהים הוא העושה כל אלה:
חלק ז
(בראשית מב ט)
ויזכר יוסף את החלומות אשר חלם להם ויאמר אליהם מרגלים אתם וגו'. בענין מה שהעליל עליהם יוסף שמרגלים המה כבר דברו הקדמונים. ואנכי אענה גם אני חלקי ואוסיף ביאור ותבלין. כי מבואר בזוה"ק דבשעת בריאת העולם שנמלך הקב"ה עם צבא מעלה אם לברוא את האדם. מט"ט היה מסכים בבריאה. ועזא ועזאל קטרגו על בריאת האדם ואמרו מה אנוש כי תזכרנו. ויוסף היה למטה נגד מט"ט שהסכים בבריאה. וע"ז כמו שמט"ט מושל בכל העולם כן יוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר ואחי יוסף היו מכח עזא ועזאל שלא הסכימו בבריאה. ולא שח"ו שהיו מכת זה ממש , רק שנשתתפו עמהם בענין זה. ויוסף הביא את דבתם דוקא ר"ל הדבה שהוציאו על בריאת האדם. וזה וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו ע"ד שאמרו נער הייתי גם זקנתי מאן אמרו אילימא דוד מי קשיש כולי האי אלא מט"ט שר העולס אמרו שהוא זקן עתה וע"ז כי בן זקנים הוא כיון שהוא נגד מט"ט וע"ז כתוב בו והוא נער. והנה בענין הזה נזכר בדברי חז"ל שחסד וצדק אמרו יברא ואמת ושלום אמרו אל יברא. והאחים י"ל שהיו מצד כח אמת ושלום שאמרו אל יברא. וע"ז ולא יכלו דברו לשלום ששנאו אותו מפני מדת שלום. והנה הטעם של כת האומרים טוב לו שלא נברא משנברא (שהוא ג"כ מחלוקת הלל ושמאי. צד הדין והחסד) כתב מהרש"א דנמנו וגמרו טוב שלא נברא היינו שבאו למנין וראו שהלאוין מרובים על העשין והאדם קרוב להפסד מלשכר ועז"א טוב שלא נברא. וכבר כתב בספר בנין אריאל דלמ"ש דישב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה, אם כן קרוב יותר לשכר וטוב לו שנברא. ובזה יל"פ מ"ש יוסף אל שר המשקים גונב גונבתי מבית העברים וגם פה לא עשיתי מאומה כי שמו אותי בבור כי יוסף היה סבר שישב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה א"כ קרוב יותר לשכר וטוב לו שנברא. ואחר שראה יוסף שהשבטים גברו עליו ומכרו אותו על כרחו דישב ולא עבר עבירה אין נותנים שכר. ועל כן מצאו מקום להתגבר עליו כי האמת הוא כדבריהם. ועל זה כי גונב גנבתי מארץ העברים ומוכח דישב ולא עבר עבירה אין נותנים לו שכר. וממילא גם פה לא עשיתי מאומה שום מצות. והטעם כי שמו אותי בבור ואף שגם אינו עובר עבירות הלא מוכח ממה שגונב גנבתי דאין מקבל ע"ז שכר כעושה מצוה. והנה בחלום אשר חלם יוסף והנה אנחנו מאלמים אלמים איתא במדרש שפתרונו שאנחנו עושים מצות ומעשי יגדל ממעשיכם. ויובן עם הנ"ל כי ליוסף לפי דבריו נתנו שכר גם על מה שלא עבר עבירה וכמו שהיה בסוף שנתגדל על ידי מניעת עבירה (וגם מצד שמחשבה טובה מצרף למעשה וחשב לעשות מצוה ונאנס וכו' כאלו עשאה וזפ"ה מכל משמר נצור לבך כי ממנו פי' מהלב תוצאות חייש דאם לא כן טוב שלא נברא). והנה כיון שראה יוסף את אחיו שבאו והשתחוו לו ראה שדבריו צודקים וטוב לאדם שנברא ודן את אחיו שהם מכת עזא ועזאל שלא הסכימו בבריאה וידוע בזוהר הקדוש דשנים אנשים מרגלים הם עזא ועזאל שעל ידי שלא הסכימו בבריאה מרגלים תמיד לראות את ערות הארץ ומעשה ב"א ומקטרגים למעלה. וזה שאמר ויזכור את החלומות דישב ולא עבר נותנים שכר כעושה מצוה וטוב שנברא. לזה ויאמר אליהם מרגלים אתם מכח המרגלים עזא ועזאל המרגלים לראות את ערות הארץ. והשיבו אליו לא אדוני דמן החלום אין ראיה דישב ולא עבר נותנים שכר כעושה מצוה. דיש לפרש החלום כפשוטו דמאלמים אלמים כי על ידי התבואה והרעב היה נתגדל. וזה שאמר דהחלום מורה אשר ועבדיך באו לשבר אכל ומה שתאמר על מה שאנחנו אומרים שטוב לאדם שלא נברא שאנחנו מכת עזא ועזאל. לא כן הוא רק אנחנו מצד אמת שהוא גם כן לא הסכים בבריאת האדם שכלו שקרים ועז"א כנים אנחנו פי' רש"י אמיתיים ממדת אמת. אבל לא היו עבדיך מרגלים בעת בריאת האדם ועז"א לשון עבר לא היו. וא"ת ולמה אנחנו ממדת אמת ושלום דלא הסכימו בבריאת האדם משום דכלנו בני איש אחד נחנו דיעקב הוא מדת אמת וע"ז א"ל איש אחד דאמת מקרבן מילי' ושקר מרחקן מיליה וגם במ"ש אחד כוונו למדת שלום ועי' בס' נופת צופים. וראיה שנית והאחד איננו על שסבר טוב שנברא ואמר יוסף הוא אשר דברתי דהלא באמת האחד הזה מלך הוא:
חלק ח
(בראשית מב לו)
יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימין תקחו עלי היו כלנה. בתרגום יונתן עלי להעמיד י"ב שבטים, יל"פ עפמ"ש בסוטה ראוי היה לצאת מיוסף י"ב שבטים ואעפ"כ יצאו מבנימין דכתיב בני בנימין בלע ובכר ואשבל וכו' ופי' רש"י דהו"ל יו"ד בנים לבנימין אבל גם אם בנימין תקחו עלי יהיה להעמיד י"ב שבטים וזה א"א:
חלק ט
(בראשית מג יד)
ואל שדי יתן לכם רחמים. במד' כיון שנתמצה החשבון אמר יעקב ואל שדי יתן לכם רחמים התחיל לשפוך תחנונים, ונראה דאי' במדרש לפעמים צריך הצדיק להיות בצרה כ' ימים ואח"כ נענה כמ"ש גבי דניאל לחם לא אכל ג' שבועים ואח"כ ד' סלחה ואי' בברכות אף דניאל לא נענה אלא בזכות אבות ממילא יעקב לא היה יכול להתפלל מקודם על שמעון דעדיין לא היה כ' ימים אבל עתה כבר נתמצה החשבון שהיה כ' ימים במכוון דאי' בילקוט איוב בפ' האומר לחרס ולא יזרח, יוסף היה רחוק מיעקב ד' ימים ויהודה אמר ליעקב לולא התמהמהנו כי עתה שבנו זה פעמים, ואח"כ אמר א"כ אפוא קחו בידכם וכו' ועולה ט"ז ימים כי בהליכה וחזרה צריך ח' ימים ופעמים היינו שני פעמים הוה ט"ז ועוד היו ד' ימים הראשונים שהלכו ממצרים לא"י שאז היה שמעון ג"כ בתפיסה ס"ה כ' ימים לזה אמר ואל שדי יתן לכם רחמים:
חלק י
(בראשית מג טז)
וטבח טבח והכן. בחולין (דף צא) ואמר ר"י בר"ח מ"ד וטבח טבח והכן פרע להם בית השחיטה והכן טול גיד הנשה בפניהם כמ"ד גיד הנשה נאסר לב"נ. תוס' וא"ת דלמא לא נאסר ואפ"ה היו מקיימין כל התורה כמו שחיטה. ונל"ב דצריך טעם למה אמר ליטול גיד הנשה הלא הם בעצמם יקחו ואין בגידין בנותן טעם לאסור בבישול. וצ"ל משום דאי' בגמ' דאין נוהג רק בירך ימין ולכך אמר ליטול
שלא יטעו שהוא שמאל ויאכלוהו, אבל קשה הא תינח אם ב"נ מוזהרים על גיד הנשה יסברו שבודאי לקחום ויאכלו על סמך שהוא שמאל אבל אם מותר לב"נ מה"ת יאכלו ויאמרו שחטטוה אלא ש"מ דגיד נאסר לב"נ, ולכך אמר ליטול מחמת שיטעו ודוק:
חלק יא
(בראשית מד טז)
ויאמר יהודה מה נאמר לאדני מה נדבר ומה נצטדק וגו'. במד' מה נאמר בכסף ראשון מה נדבר בכסף שני מה נצטדק בגביע, יבואר במ"ש למעלת שא"ל דהכסף הושב להם כי כל הכסף המובא בעד התבואה שבהם הוא שיצאו ברכוש גדול, אולם כיון שהיה עדיין דעת השבטים שיוכלו להיות בגלות בא"י, אך אם היו בכלל ישראל ואברהם קנה את א"י בחזקה ממילא הוה ארץ שלהם ומוכרחים לירד למצרים, ואם הם בכלל ישראל ממילא אין מגיע בעד הגנבה שום דבר, אבל ב"נ נהרג על פחות משוה פרוטה ולא ניתן להשבון, וכמ"ש במדרש א"ר סימון אמר לו בנימוס שלנו כתיב ואם אין לו ונמכר בגנבתו וזה יש לו לשלם, וכתב מהר"ש יפה דהוא דוקא אם יצאו מכלל ב"נ, וז"ש דאם נאמר תירוץ על כסף ראשון ושני דהוא משום דהרכוש שלנו הוא ממילא מוכח דאנחנו בכלל ישראל ממילא נצטדק בגביע אבל מה נאמר לאדני שאתה לא תקבל תירוץ זה וא"כ לא נצטדק גם בגביע, ומ"מ אנחנו בוחרין נהיה עבדים גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו, והוא לתשלום השעבוד הגזור וממילא בזה מוכרח שאנו בכלל ישראל ואין מגיע לו מיתה, והשיב חלילה לי דייקא מעשות זאת, ומובן לפמ"ש בפ' וישב דמחלוקת יוסף עם אחיו היה שהוא סבר שהם בכלל ב"נ, וא"כ אין אתם צריכים להשתעבד דוקא למצרים, וע"ז נער פורפורי' דיליה שהראה שיש לו בגדי שש ועלה לגדולה ומוכרח שהאמת כדבריו שהם בכלל ב"נ, ומ"מ הקל שיהיה לו עבד ולא להמיתו, וי"ל שיעור הלשון כך, מה נאמר ומה נדבר מה שנאמר ונדבר בכסף ראשון ושני ובזה נצטדק גם בגביע כי האלהים מצא עון עבדיך ואי' במד' א"ר יצחק מצא בע"ח מקום לגבות את שטרו שיהיו בגלות מצרים וזה היה טעם כסף ראשון ושני ובזה נצטדק בגביע:
דרך ב' דעל שמצאו הכסף י"ל דהראו להם גזל גוי מותר. וממילא ראה ויתר גוים היינו שהתיר ממונם ולא כמ"ד שהתיר להם ז' מצות והיה אסור ליוסף לנחש בגביע דב"נ נצטוה על הניחוש לזה גנבוהו כמו שגנבה רחל את התרפים, וז"ש במה שנאמר בכסף ראשון ושני נצטדק בגביע ואם נאמר חטאנו גלוי וידוע שלא חטאנו, אבל האלהים מצא מקום לגבות חובו ולזה מה נאמר לאדני שצריך להיות העלילה הזאת להיות כלנו עבדים:
חלק יב
(בראשית מד טז)
מה נאמר לאדוני מה נדבר ומה נצטדק האלהים מצא את עון עבדיך. שם במדרש מה נאמר במעשה תמר ומה נדבר במעשה בלהה ומה נצטדק במעשה דינה. דבפרשת דרכים פי' מ"ש מי גרם לראובן שיודה יהודה דראובן היה סובר שהם בכלל ישראל, וא"כ פלגש אביו מותר אך יהודה שהודה במעשה תמר וע"כ ממעשה תמר מוכח דס"ל דהם בכלל ב"נ ולא היה חמיה של תמר כי ב"נ שבא על אשתו שלא כדרכה לא קנאה וער ואונן שלא כדרכו שמשו ועי"ז הודה ראובן וא"ת מה נאמר ממעשה יהודה דמזה מוכח שאנחנו בכלל ב"נ, ומה נדבר לפ"ז ממעשה ראובן דא"כ חטא ראובן. ומה נצטדק ממעשה דינה שהיה בשביל חטא ב' אחיות ומוכרח שבכלל ב"נ דבכלל ישראל היה מותר כי גר שנתגייר כקטן שנולד דמי וא"כ האלהים מצא את עון עבדיך שבדין ב"נ גנב חייב מיתה:
חלק יג
(בראשית מד יז)
ויאמר חלילה לי מעשות זאת האיש אשר נמצא וגו'. במד' רב הונא בשם ר' אחא נער פורפוריה האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד ואתם עלו לשלום אל אביכם, א"ל השלום דכוליה נשפה ורוה"ק צווחת שלום רב לאהבי תורתך, יל"פ ע"ד הרמז במ"ש דגביע יוסף היה לזכר כלי שרת דאביו עשה לו כתונת פסים, היינו בגדי כהונה, ועשה זכר לכלי שרת שהיה במקדש ובדין הוא דגנב את הקסוה קנאים פוגעים בו והיה יכול להמיתו והוא הקל עליו שיהיה לו עבד, וע"ז נער פורפוריה והראה מן הכתונת שהוא כ"ג וע"ז חלילה לי מעשות זאת והיינו חולין הוא לי הרי הוא כלי של חולין שעשה זאת לגנבו הלא מדין כלי שרת קנאים פוגעים בו וע"ז הוא יהיה לי עבד:
דרך ב' ע"פ מ"ש דע"י מצות ציצית זוכין ומשמשין לו ב' אלפים ות"ת עבדים ובארתי הדבר בפ' בראשית דהעבדים הם מסטרא דקין שהם כלאים עם צד הקדושה וע"י מצות ציצית מתקרבים אל הקדושה ועז"א כאשר אמר לדונו להיות עבד נער פורפיריה שע"י מצות ציצית יקרב לצד הבל: