אור ברסלב

ארץ חמדה· רבי מאיר ליבוש ב"ר יחיאל מיכל [מלבי"ם] וייזר

ויצא

תולדות

חלק א

(בראשית כח י)
ויצא יעקב. במדרש ויצא מלמד שבהמ"ק של מעלה גבוה י"ח מיל. ונל"פ עפמ"ש במדרש בראשית שלעתיד יהיה קומת אדם גבוה תשע מאות אמה. והנה כיון שעתה קומת אדם שלש מאות א"כ אמה דידיה שליש קומתו והיה גבוה בהמ"ק מאה אמה באמות דידיה א"כ לעתיד יהיה שליש קומתו שלש מאות אמה והוא אמה שלו ולפ"ז כיון שיהיה הבהמ"ק באמות דידיה מאה אמה כל אמה שלש מאות אמה יהיה שלשים אלפים שהם ט"ז מיל ואיתא במדרש הובא בס' ז"א סוף איכה דאמות יחזקאל יהיה שתות יותר הוסף שתות על ט"ו עולה י"ח מיל בהמ"ק שלעתיד וכן השתא בהמ"ק שלמעלה:

חלק ב

(בראשית כח יא)
כי בא השמים, במדרש לכד שקעה חמה כדי לתקן תפלת ערבית שמעו קול מה"ש וכו'. משום דיש פלוגתא אי שכינה בכל מקום. אבל מוכח מדור המבול דשינה הקב"ה מהלך מזלות שלא ליתן שלום לקונה ואם שכינה בכ"מ הלא תתן שלום בצד אחר. אבל לדעת האומר דלא שמשו מזלות כלל ועמדו על מעמדם אין ראיה וי"נ שכינה בכ"מ. והנה איתא פלוגתא ח"א דכתיב יום ולילה לא ישבותו לא ישבותו מקודם כלל וח"א דלא ישבותו להבא א"כ עתה דשקעה שלא בזמנה השמש א"כ הפירוש לא ישבתו דלא שבתו מזלות ושמשו במבול א"כ מאי שינה וצ"ל דשינה דסבבו להיפך וצ"ל שכינה במערב ושפיר יש אלהים במקום הזה דוקא. ויל"פ דלכך תקנו תפלת מעריב משום דתפלות ע"י מיכאל ובמד' אומר דעולים הם המלאכים שנדחו ממחיצתם והתם מיכאל היה לכך היה השמה לתקן ערבית:

כי בא השמש. במדרש שמע קול מה"ש שאמרו אתי שמשא אתי שמשא כו' ואותן ב' שעות שהשקיע לו הקב"ה חמה בצאתו מבית אביו החזירן בחזרתו לבית אביו שנאמר ויזרח לו השמש ופירש היפ"ת דמ"ש המלאכים פעמים אתי שמשא אתי שמשא משום שהיה להם שמחה. ובודאי טעמא בעי לשמחה מה זו עושה. ונראה משום דאיתא בחגיגה מעון שבו כתות מה"ש אומרים שירה בלילה וביום חשים מפני כבודן של ישראל א"כ לפ"ד מלאכי השרת דהלילה נתוסף שתי שעות שהיה הלילה ערך י"ד שעות ולזאת שמחו שהיה שתי שעות יותר לומר שירה אבל קשה הא הקב"ה הוכרח להחזיר כדי שיהיה מדת יום ולילה שוים כמבואר במדרש דיום ולילה לוים זה מזה א"כ יהיה לעומת לילה שלאחריו קצרה פחות שתי שעות. לז"א דז"א דאותן ב' שעות ששקעה בעבורו זרחה בעבורו פי' בשלמא אם היו השני שעות בסוף היום שפיר שיהיה הלילה שלאחריו קצרה ואין כאן שמחה אבל כאן דאותן ב' שעות עצמם דוקא זרחו בתחלת היום וממילא היה הזריחה בעמוד השחר דהא מעה"ש עד הנץ החמה שהוא כדי שעור ח' מיל שהם ב' שעות הלא הם בל"ז אין אומרים שירה משהאיר עמוד השחר כמבואר בכ"מ ושפיר היה להם ריוח ויתרון. ומזה נלמד דשקעה ב' שעות קודם כשעור אשר ניתוסף אחרי כן מעמוד השחר עד הנץ החמה שהוא ב' שעות:

ויקח מאבני המקום. במס' חולין כתיב ויקח מאבני המקום וכתיב ויקח את האבן אמר ר' יצחק מלמד שנתקבצו כל אותן אבנים למקום אחד וכל אחת ואחת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו תנא וכולן נבלעין באבן אחת ע"כ לשון הגמרא. והתוס' כתבו לפי הפשט יש לפרש שלקח אבן אחת מאבני המקום. ויש ליישב קושית התוס' על פי פירוש הרשב"ם ז"ל דלכך יצק עליו שמן כדי לחנכו להקריב עליו כשיחזור כדין כל כלי שרת שצריך חינוך כדכתיב ויקדשם. והנה לפי פירש"י דמצבה היא מאבן אחת ומזבח מאבנים הרבה ובשובו מחרן כתיב (בראשית ל"ה ז') ויבן שם מזבח שהיו מאבנים הרבה. אבל קשה למה לא משח רק אבן אחת לכן דריש ר' יצחק שנעשו מכל אבני המקום רק אבן אמת ולא היה אז רק אבן אחת ובשובו בעת שבנה המזבח הובא עמו עוד אבנים אחרות ובודאי משח אותם אח"כ כדין. עוד י"ל כוונה אחרת במאמר וכולן נבלעו באחת שהוא פירוש על מאמר רבי יצחק דהאבן עזרא פירש דלכך משח אותו כדי שיכירו בשובו מפדן לבנות ממנו מזבח. וקשה ממ"נ אם אחר שהלך משם חזרו האבנים להיות כמו שהיו א"כ לא יהיה הסימן רק על אבן אחת קטן ואם ישארו כך הלא אין צריך סימן שלא נשאר רק אבן אחת לזה אמרו שכולן נבלעו באחת ר"ל שע"י הנס שנעשה אבן אחת לא נתוסף בגדול האבן כלל ורק היו בלועים בו ע"ד ותבלענה השבלים הדקות וכו' ולא נודע וכו' ואח"כ בקומו חזרו שארי האבנים להיות כמו שהיה לכן עשה סימן והיכר על האבן ששכב עליו כדי שיכירנו בין האבנים האחרות שהיו שם:

חלק ג

(בראשית כח יא)
קודם המאמר דרבי יצחק כי מטא לחרן אמר אפשר עברתי על מקום שהתפלל אבותי ואני לא התפללתי כד יהיב דעתיה למיהדר קפצה לו ארעא מיד ויפגע במקום כד צלי בעי למיהדר אמר הקב"ה צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא לינה מיד בא השמש. ויש לפרש סמיכות המאמרים על פי המדרש שיעקב לקח י"ב אבנים מאבני המקום לבחון אם יהיו מותאמים יחד ידע כי לא יהיה פסול בזרעו וכתב בספר ידי משה למה לא עשה הסימן קודם לכן משום דהיה ליה סימן מי"ב שעות היום שהם רמז לי"ב שבטים שיעמיד ועתה שראה שנתקצר היום חשש שמא יהיה פסול בזרעו לכן עשה בחינה מהאבנים. והנה בתוספות בפרק תפלת השחר מקשה איך התפלל יעקב ערבית בעוד היום גדול קודם ששקעה אז חמה בשעה עשירית והלא עיקר זמן תפלת ערבית הוא בי"א שעות חסר רביע עי"ש. ועל כן צ"ל דיעקב אבינו עליו השלום ס"ל דמהתחלת שקיעה שהוא בעת שהחמה מתחלת לכנס בעובי הרקיע הוא לילה ובמסכת פסחים בפרק מי שהיה מוכח דהיום הוא י"ב שעות עד צאת הכוכבים ואם כן לפי דעת יעקב אין היום י"ב שעות ואם כן אי אפשר לומר כדעת המדרש שלקח י"ב אבנים לסימן דאם כן למה לא עשה סימן קודם שהרי אין סימן מי"ב שעות היום לכן הביא הגמרא אחרי כן דעת ר' יצחק שלא לקח רק אבן אחת רק שנעשה נס ונעשו מכל אבני המקום אבן אחת:

חלק ד

(בראשית כח יב)
ויחלום והנה סלם מוצב ארצה. בפרק גיד הנשה ויחלום והנה סולם מצב ארצה כמה רחבו של סולם שמונת אלפים פרסאות משום דכתיב מלאכי אלהים עולים תרין ויורדים תרין כי פגעו בהדדי ארבעה ומלאך שני אלפים פרסאות ש"מ רחבו של סולם שמונת אלפים תנא עולים ויורדים בתחלה עולים ורואים דמות דיוקנא של מעלה ויורדים ורואים דמות דיוקנא של מטה ובעו לסכוניה מיד וכו'. ונראה לחבר המאמרים אשה אל אחותה. ונקדים הקדמה קטנה דאיתא בירושלמי ריש ברכות איזהו בין השמשות בתחלת כניסת החמה בעובי הרקיע עד עבר השני בין השמשות. ובחידושי כמה פעמים הבאתי דבין השמשות הוא שעה בכוון. ואיתא בפסחים פרק מי שהיה דעובי דארעא אלף פרסה ועובי דרקיע כעובי דארעא ממילא החמה הולכת בשעה אחת אלף פרסאות ולפי הגמרא החמה מקפת כל כ"ד שעות אורך הכיפה ובין השמשות אינו מן היום ולא מן הלילה אם כן הוה הכיפה כ"ד אלף פרסאות וכל שיש בהקיפו ג' יש בעוביו א' הרי אמצע העיגול הוא במכוון דוקא שמונת אלפים פרסאות ושפיר הוה הקיפו כ"ד אלף. ולפ"ז יש להק' לפי המדרש דפי' עולים היו אותן המלאכים שנדחו חוץ למחיצתן גבי לוט ולכך כתיב עולים שהיו עולים בתחלה קשה לפי הגמרא דמשמע דמיכאל היה גבי לוט אם כן בין המלאכים האלו שהיו היה גם כן מיכאל ונודע בברכות דמיכאל באחת וגבריאל בשתים ומסתמא שאר המלאכים פחותים במעלה ואם כן כיון שמיכאל היה מן העולים קשה איך פגעו בהדדי עם היורדים וצריך לומר שהם היו יורדים תחלה ובשעה שהיו שטים באויר התחיל מיכאל לשוט ושפיר פגעו. ועתה הסמיכות שבגמרא על תלו אחר שהוכיח שהיה ח' אלפים פרסאות על כרחך סובר דיורדים תחלה ולמה כתב עולים ודוק:

לקוטים מחוות יאיר.
כתיב בפרשת שופטים והיה כקרבכם אל המלחמה (לא דברה תורה אלא כנגד היצר הרע שהוא המלחמה הגדולה שיש לנו עם הסט"א) ונגש הכהן ודבר אל העם אין דברות אלא קשות להגיד לעם דברים הקשים כגידין מפשעינו וחטאתינו המרובים רק פן יתיאשו מן התשובה לכן ואמר אליהם אמירה לשון רכה שמע ישראל וכפירש"י אפילו אין בהם זכות אלא זכות קריאת שמע לבד ולכוין למסור את נפשנו על קדושת השם כדאי להושיע אתכם. אתם קרבים היום למלחמה (כלומר דישראל נכנסין תחלה לדין והם קרבים לראשונה) על אויביכם וכפירש"י אין אלו אחיכם שאם תפלו בידם אינם מרחמים עליכם. אל ירך אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם ופי' רש"י מצהלת סוסים וכו' וקול צווחה היינו שתראו התרוממות שלהם שיושבים שלוים ושקטים ואצל ישראל רק צוחה ויגון ואנחה וכי תאמר בלבבך שחס ושלום אבדה תקותנו רק ידוע תדע כי ה' אלהיכם הוא ההולך עמכם כלומר שהשכינה כביכול עמכם בגלות ובזה תהיה בטוח כי להושיע אתכם. ודייק הו"א ההולך שניטל וה' משם הויה ב"ה וא' מן הכסא שהם אותיות הו"א. ובזה פרשתי הפסוקים בפ' ויצא וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה וכו' בב"ר שזה קאי על הגלות שאמר יעקב כי יש ה' במקום הזה בגלות המר כאשר הבטיח לו והנה אנכי עמך. וכדאיתא במדרש פתחי לי אחותי רעיתי אמר הקב"ה לישראל פתחי לי דהאי מפתחת דבית האסורים דילי בידכם. שראשי נמלא טל פי' דהשם הוי'"ה ב"ה במספר מ"ה בהחסר ה"א האחרונה נשאר ל"ט. וז"ש שראשי נמלא טל טל בגי' ל"ט אחר שנחסר הסוף שהוא ה"א האחרונה וזה הפי' שובה ישראל דהיינו שוב ה' האחרונה. ואנכי לא ידעתי. ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים דהנה ראיתי פי' פסוק נצב לדין משום דבשעת הגלות כסא חסר אלף מש"ה אינו יושב רק נצב. ומשם הויה ב"ה שהוא רחמים חסר ו"ה מש"ה משתמש בשם אלהים שהוא לדין. וז"ש נצב לדין בשעת הגלות. וזה שהיה יעקב ירא שבשעת הגלות יהיה דינא רבא ואמר מה נורא המקום הזה אין ז"ה שגורם לדבר שחסר שנים עשר במספר ז"ה דהיינו אל"ף מכסא ו"ה משם הוי"ה דגי' י"ב וז"ש אין זה דמשום שחסר זה כ"א בית אלהים נשאר שם אלהים נשתמש במה"ד. וישכם יעקב בבקר ע"ד שאמרו אשרי מי ששב כשהוא איש ויקח את האבן אשר שם מראשותיו זה היצה"ר שנקרא אבן כדכתיב והסירותי את לב האבן מבשרכם וכדאמרינן במס' סוכה (דף נ"ב) ויצוק שמן על ראשו זו שמנה של תורה. וידר יעקב נדר כ' התוספות בחולין (דף ב' ע"ב) דמכאן מוכח דמותר לידור בעת צרה. לאמר. לדורות שיהיו נודרין בעת צרה ואנו אין לנו עת צרה יותר משעה זו שאנחנו עומדים היום הזה על הפרק כיולדה וכח ללידה אין כי אפס כחנו וגברו מאד חטאתינו ופשעינו ואנחנו נשינו וטפינו נתונים בדין ואין לנו מליץ יושר מי יעמוד בעדנו. ואנו אין לנו שיור לא מזבח ולא קרבן ולא כהן גדול כי אם זאת התורה הנתונה בקרן זוית ואין דורש ואין מבקש. כמאמר המשורר פלגי מים ירדו עיני על לא שמרו תורתך. לכן העת יאתה להיות כ"א מקבל עליו לקבוע עתים לתורה. ויאמר אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה ופי' מדרכו של עשו הרשע והיינו שלא יתערבו בגוים וילמדו מעשיהם וכן מצינו שהתורה נקראת דרך ויתפלל יעקב שלא ישכח עדות מפי זרעו. והנה מהרמ"א פי' בפסוק דפרשת נצבים כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו. דזה קאי על למוד התורה שמביאה את האדם לידי אהבת הבורא. וידוע דתשובה מאהבה עושה מזדונות זכיות ותשובה מיראה נעשה מזדונות שגגות וכבר כתבתי בדרוש לסליחות פי' הפסוק כי הלבישני בגדי ישע דלשון בגד נופל על חלק רע שהיא עבירה ולשון לבוש נופל על חלק טוב שהם הזכיות. וז"ש ונתן לי לחם לאכול דהיינו לחמה של תורה כדכתיב לכו לחמו בלחמי ואז ע"י התורה אבוא למדת אהבה וע"י אהבה אעשה לי מבגד שהוא חלק הרע לבוש שהוא חלק הטוב שהם זכות דע"י תשובה מאהבה נתהפך מזדונות לזכיות כנאמר. וז"ד שע"י תשובה מעולה האהבה יעשה בגד ללבוש שיתהפך מבגד זה חלק רע ללבוש זה חלק טוב ומפרש ואזיל אימת יהיה זה ושבתי בשלום אם אני אעשה תשובה בשעה שאהיה בשלום ולא אמתין עד שיבואו עלי יסורים להיות תשובה מיראה רק ושבתי בשלום שאעשה תשובה אל אבי שבשמים מאהבה. וגם י"ל דרך פשוט ושבתי בשלום פירושו דאם יש לי מחלוקת אינם מקבלים התשובה כמו שהבאתי לעיל בדרושים הקודמים. והאבן הזאת אשר שמתי מצבה שהוא מעשה היצה"ר שנקרא אבן יהיה בית אלהים עכשיו שנתהפך לזכיות. וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. היינו עפמ"ש בדרוש שובבי"ם בשם הגאון בעל תבואת שור דע"י עון הידוע ר"ל נתפרדין היודי"ן משם הויה ב"ה. והנה יעקב אבינו ע"ה לא בא כלל לידי עון זה וכמאמרו ראובן בכורי כחי וראשית אוני וז"ש וכל אשר תתן המובחר אצלי מכל אשר תתן לי הוא עשר אעשרנו לך שיהיו נשארים היודי"ן קיימים ועומדים בשמך הגדול והקדוש ב"ה ולא יהיו נתפרדים. ובזה בארתי דברי הילקוט אשרי נשוי פפע כסוי חטאה א"ר ברכיה אשרי ישראל שהקב"ה מנשא חובותיהן בכל שנה אתה מוצא ביוה"כ בא השטן ומקטרג ופורט עונותיהן של ישראל והקב"ה פורט זכיותיהן מה עושה נוטל את הקנה של מאזנים ונותן בצד זה הזכיות ובצד זה העונות והמה שקולים והשטן הולך להביא עבירות ליתן על כף מאזנים להכריע מה הקב"ה עושה נוטל את העונות מתוך הכף ונותנן תחת פורפירא שלו והשטן בא ואינו מוצא כלום שנאמר יבוקש עון בית ישראל ואיננו א"ל רבון העולמים נשאת עון עמך כסית כל חטאתם. ויל"ד דאיך שייך שיתן הקב"ה החטאים שהם דבר רע בעיניו למקום קדוש כזה תחת פורפירא שלו. וי"ל דהקב"ה מהפך מכח התשובה הזדונות לזכיות ושפיר מטמינם תחת פורפירא שלו. וזה שמסטין השטן ואומר רבון העולמים נשאת עון עמך המזיד מחלת להם על ידי התשובה הלא די להם שיתהפך רק מזדונות לשגגות ולמה כסית כל חטאתם גם השוגג שלהם. וז"פ הפייט בר"ה האוחז ביד מדת משפט וכמ"ש אל אמונה הבוחן ובודק גנזי נסתרות דה"ק דהקב"ה אוחז בכף מאזנים ומכריע לכף זכות שטומן החטאים תחת פורפירא שלו ואפילו הכי הכל מאמינים שהוא אל אמונה ובאמונה הוא עושה הכל. וכ"ת היכי מוותר לישראל לז"א הבוחן ובודק גנזי נסתרות ויודע מחשבות ישראל שהם עושים תשובה מאהבה ובזה אמרו גדולה תשובה שמהפך מזדונות לזכיות והארכתי עוד במוסר בענין הזה ואכ"מ. ע"כ מחוות יאיר:

תוכן העניינים

ארץ חמדה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה