אור ברסלב

ארץ חמדה· רבי מאיר ליבוש ב"ר יחיאל מיכל [מלבי"ם] וייזר

ויחי

ויגש

חלק א

(בראשית מז כח)
ויחי יעקב. ע"ד שכתוב (ישעיה סה כ) לא יהיה משם עוד עול ימים וזקן וכו' ופרשתי כמה ימי שני חייך והנמשך מזה. שהאדם קצובים לו ימים ושנים. שנים למשל שבעים שנה. ימים כמה יעבוד ולפי העבודה המוטל עליו. ויש שחי את שניו ולא את ימיו. ויש חי את ימיו ולא שניו. שנפטר קודם זמנו אם משלה עליו התאוה או אם כבר עשה את שלו. למשל אם שלחו א' לארץ מרחק לצורך עבודת המלך וצוהו שישב שם עשר שנים. ובכל שנה ישתדל מ' יום בעבודתו לפעמים עבודתו נשלמת לפני הזמן ושב למדינתו כלה ימים ולא השנים. ואם ישב כל הזמן ולא כלה עבודתו כלה שנים ולא ימים. ועל זה אמר עול ימים וזקן אשר לא ימלא את ימיו. ועז"א באיוב (ז א) הלא צבא לאניש עלי ארץ וכו' ופרשתי במקום אחר. ועז"א ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה. דגם בארץ מצרים היו שני חיים כי עבד עבודתו אף שהיה חו"ל. ויהי ימי יעקב שני חייו לא נחשב לפי השנים דלפ"ז היה לחיות ק"פ כיצחק רק לפי הימים שהשלים עבודתו קודם הזמן ע"ד הכתוב ושבח אני את המתים שכבר מתו. ועל ידי זה ויקרבו ימי ישראל למות. הימים קרבו ולא השנים:

חלק ב

(בראשית מז ל)
ונשאתני ממצרים וקברתני בקברתם. בכתובות (דף קיא) גרסינן כתיב ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם דברים בגו יודע היה יעקב שצדיק גמור היה ולמה הטריח את בניו. ומקשה מהרש"א בח"א שם דלמה לא מקשה על רישא דקרא דאמר אל תקברני במצרים. ונראה דברש"י פירש משום דסוף להיות עפרה כנים. ואיתא במדרש דבכ"מ שהיה עפר מצרים היה נעשה עפרה כנים. ובזה ניחא דבתחלה י"ל טעם יעקב משום כנים אבל מסיפא דקרא שפיר מותיב דאיתא במסכת נזיר (דף מה) ונשאתני טול עמי את תפיסתי מעפר עיי"ש א"כ בכ"מ יהיו כנים:

חלק ג

(בראשית מח יט)
וזרעו יהיה מלא הגוים. במסכת ע"ז (דף כה) גרסינן וזרעו יהיה מלא הגוים אימתי יהיה מלא הגוים בשעה שעמדה לו חמה ליהושע וכו' ויעמד השמש וגו' כיום תמים וכו' אזיל שית וקם שית אזיל שית וקם שית וכו' אזיל שית וקם י"ב וכו' ומתפלא המהרש"א ז"ל בח"א למה היה צריך כך. ובמאי פליגי עי"ש. ונראה ע"פ מ"ש בספר עיר בנימין ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו וזרעו יהיה מלא הגוים שעתיד להעמיד חמה. וישם את אפרים לפני מנשה. ופי' בשם הגאון מו"ה הירש דעיקר שליטה באותה שעה ששולט בו משום די"ב מזלות כנגד י"ב שבטים והחמה אזיל שית ממילא יהושע שבא מאפרים הגיע אז שליטתו כי אפרים נחשב לשביעי בהקרבת הנשיאים לזה העמידה בסוף שית. ואחר כך חזרה ללכת פן לא יצטרך להעמידה שנית בשית שהוא שליטתו כי שית עמד ונשלם י"ב ובשית השנים הגיע שליטתו. ולמ"ד אזיל שית וקם י"ב סבר כדאיתא בסוטה (דף לו ע"א) כסדר לידתן חשבינן ראובן שמעון לוי יהודה גד אשר יששכר זבולן יוסף בנימן אף שהתם מונה יהודה מקודם גבי אפוד הכא לא שייך זה ממילא כיון דלא חשבינן לשבט לוי ויוסף נחלק לב' שבטים מגיע אפרים לעשירי ומנשה י"א ובנימין י"ב ואיתא ברש"י בראש השנה דהמזל משמש ב' שעות ממילא לעולם חשבינן היום לי"ב שעות ויום י"ב וכיון דאזיל שית על יום הוה במכוון ח"י שעות ושמשו תשעה מזלות והגיע במכוון על מזל עשירי והוא מזל אפרים במכוון ולכך היה אפשר לאפרים להעמיד אה החמה וקם י"ב ואזיל שית וכיון שהעמיד פעם אחת בשליטתו יכול להעמיד פעם אחרת אף שלא בשליטתו כמבואר בספר ע"ב ועיקר העמידה היתה שלא לחלל שבח ולולא שהעמיד באותה עת בשליטתו לא היה באפשר שוב להעמידה ודוק:

חלק ד

(בראשית מט ג)
ראובן בכורי אתה וכו': (ד) פחז כמים וכו'. נראה דידוע אם דינם בכלל ישראל אין לראובן חטא על מעשה בלהה כי הלכה כרבנן דרבי יהודה בברכות ויבמות דנושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו וה"ה פלגש אביו אם הם בכלל ב"נ וב"נ בבעילה תליא מילתא ופלגש אביו הוה כאשת אביו וידוע גם כן דברי הפר"ד שאם היה להם דין ב"נ הוה קידושי לאה קודמין דבבעילה תליא מילתא ובדין ישראל קידושי רחל קודמין דהא קדשה בעבודת שבע שנים וממילא יוסף הוא הבכור. ועז"א ראובן בכורי אתה דהא אתה כחי וראשית אוני אך על ידי פחז כמים וצריך לזכותך שאנחנו בכלל ישראל כנ"ל ממילא בהכרח ליטול הבכורה ממך דהא יוסף הוא הבכור:

דרך ב יבואר במ"ש האר"י ז"ל בפסוק אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי. ובפרשת וישלח כחיב וילך ראובן וכו' שהענין הוא כי בשעה שאדם מזדווג עם אשתו לפי מחשבתו באותה שעה כך הם מורידין מלמעלה נשמה לאותו תינוק הראוי לבוא לעולם. ונשמה זו יורדת מלמעלה ועומדת מלמעלה מראשם אצל המטה ואדם צדיק יכול לראותה עין בעין ויעקב היה ראוי להעמיד י"ד בנים הי"ב שבטים ועוד מנשה ואפרים היו ראוים לצאת מבלהה ולהיות תאומים בבטנה וכאשר בא יעקב להזדווג עם בלהה ירדו אלו השתי נשמות של מנשה ואפרים ועמדו על ראש מטתו ואז בא ראובן ובלבל יצועו ונסתלקו אלו הב' נשמות ולא יכלו לחזור לעולם העליון מפני שנתגשמו ברדתם למטה. ולא להתלבש בטפת יעקב בבלהה מפני שבלבל יצועו וגזרו הב"ד של מעלה שיעמדו השתי נשמות בגן עדן התחתון עד שיבוא יוסף ויקח את אסנת ואז יצאו ממנו אבל לא תאומים ולכך אמר יוסף בני אשר נתן לי אלהים בז"ה למנין י"ד. ועז"א וילך ראובן, בזמן, וישכב את בלהה פלגש. ומי שכב אז, אביו ר"ל בזמן שאביו בקש לשכב עם פלגשו בלהה בלבל ראובן יצועו. וישמע ישראל פי' ששמע גודל הפגם שנעשה שנסתלקו ב' הנשמות היקרות. ועי"כ ויהיו בני יעקב רק שנים עשר ולא י"ד. ולכך אמר יעקב ליוסף אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי שהרי הם ממש בני שראוים היו לצאת ממני. אבל מולדתך אשר הולדת אחריהם לך יהיו. ע"כ דבריו הקדושים והנוראים ז"ל וא"כ מה שנתנה הבכורה. ליוסף בדין היה כי הבכורה היתה מה שאפרים ומנשה לקחו ב' חלקים. וזה היה בהכרח כיון שהיו שני בני יעקב אם לא היה מבלבל יצועו והיו יוצאים מיעקב היה ראובן נוטל אעפ"כ שני חלקים. ואך עתה כיון דאפרים ומנשה היו בני יוסף ואיך יקחו שני חלקים והוכרח לתתם בדרך בכורה וממילא יוסף הבכור ולא ראובן. ובזה יבואר מדרש הבאתיו בפרשת וישב אמר ראובן הוא מונה אותי עם אחי ואני איני מצילו. פי' כי זה בודאי שאם לא היה לנשמות אלו תקנה על ידי יוסף לא היה לראובן תקנה. וכמ"ש במדרש שם שאמר ראובן אני הייתי סבור שנדחתי מכח אותו מעשה. אך על ידי יוסף שהוליד מנשה ואפרים חזר ונתקן הפגם. וז"ש שהוא דוקא מונה אותי עם אחי והוא גורם לזה. ואם כן מוכרח אני להצילו כדי שיוליד מנשה ואפרים. ובזה יובן במ"ש במדרש הילד איננו ואני אנה אני בא ממעשה בלהה כיון שאין מי שיתקן הפגם. וז"ש יעקב ראובן בכרי אתה אך על ידי פחז כמים לכך אל תותר על אחיך כי חללת יצועי עלה. ר"ל שחללת הנשמה שעלתה על יצועי ועמדה על מטתי ומוכרח ליתקן ביוסף ולכן יטול הבכורה ממך כנ"ל ודוק. שוב ראיתי פי' של יצועי עלה ופי' של אנה אני בא בספר נופת צופים:

חלק ה

(בראשית מט ו)
כי באפם הרגו איש וברצונם עקרו שור. יל"פ דבא עליהם ממ"נ כי מה שהשבטים שנאו את יוסף ודנוהו למיתה מפני שחשבוהו שאינו אדם כשר וקשה הלא כבר אמרו במדרש ויצא שלקח יעקב י"ב אבנים ואמר אם מתאחדות זב"ז יודע אני שאין פסול בזרעי. וכיון שנתאחדו ידע שלא יהיה פסול בי"ב בניו ואיך חשבו את יוסף לרע. אולם בגליא רזא איתא וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו כי בקש מכל צד אולי ימצא בו פגם ולא מצא אח"כ ויגע בכף ירכו שבא לבקש פגם בבניו יוצאי ירכו ומצא בהם פגם ואחר כך עשאו צולע על ירכו וסברו השבטים שיוסף הוא הפגם. אבל כבר נמצא במפרשים שהפגם היה מה שחמור טמא את דינה בתו. אך לפי מ"ש בפרשת וישלח דאדרבה על ידי זה טהר אותה מטומאת הנדה שהיתה בה מחלאת זוהמא של אמתלאה אם אברהם אם כן יכולים לומר שקאי על יוסף. אבל כיון שהם באפם הרגו איש זה שכם ע"כ סברי שטמא אותה והפגם הוא בדינה וא"כ איך ברצונם עקרו שור. ובזה יובן מ"ש במדרש אחים הייתם לדינה ולא ליוסף דכיון שאחים הייתם לדינה הייתם צריכים להיות גם כן אחים ליוסף:

חלק ו

(בראשית נ י)
ויספדו שם מספד גדול וכבד. במס' סוטה (דף יג ע"א) איתא ויספדו שם מספד גדול וכבד כיון שהגיעו למערת המכפלה אתא עשו וקא מעכב א"ל קרית ארבע ע"ש ארבע זוגות היו אדם וחוה אברהם ושרה יצחק ורבקה יעקב ולאה איהו קברה ללאה בדידיה והאי דפייש דידי הוא אמרו ליה זבינתא אמר להו נהי דזביני בכירותא פשיטותא מי זביני ופי' רש"י שלא אטול פי שנים אלא כמותך. ופי' מהרש"א בח"א ונראה שהוצרך רש"י לפרש כן דאם לא כן מאי קאמר עשו הא דפייש דידי הוא כיון דיעקב בכור ממילא יש ליעקב קבר שלם וחלק שליש בקבר הנשאר. ולכן פי' רש"י שכך היה טענת עשו שיהיה בשוה ע"כ. אבל זה תימא כיון דיעקב קנה הבכורה באיזה כח יטעון עשו שיהיה בשוה. ועוד יל"ד מה רצה באמרו קרית ארבע וכו'. ועוד מה שאמר יעקב ושכבתי עם אבותי ודחק רש"י ז"ל בחומש לפרש השכיבני עם אבותי. ונראה משום דאיתא בבבא בתרא (דף קא) הקונה מקום לקבר נותן לו ח' כוכין ג' מכאן ג' מכאן וב' כנגד הפתח ר"ש אומר גם מימין הפתח. ומקשה גמרא הא קא מחדשי ומשני דעבד כמין נגר ופי' רשב"ם קוברים את המת בזקיפה ומקשה קבורת חמורים הוא זה ופי' רשב"ם במצרים קוברין כן. ואיתא שם במשנה דכל כוך אורך ד' אמות ורומיה שבעה ורחבה ששה טפחים עי' שם אם כן אם תאמר לעשות כמין נגר יש בקבר הארוך ארבע אמות ג' מתים. דהא כשמת תופס רק אמה אם כן שפיר אמר עשו דיתנו לו שלי שלישים די"ל ולקבר כמין נגר ובודאי לא הקפיד על קבורת חמורים. ובודאי באמת יעקב קנה הכל כמ"ש מהרש"א מטעם דאין קוברין רשע אצל צדיק. ואיתא בגמרא מצא מת פרט לעומד דלא מקרי שכיבה. ולכך אמר יעקב השכיבני עם אבותי דאני קניתי הכל ויכול אני לשכב ולא לקבור אותי בזקיפה. ולכך הקדים עשו קרית ארבע נקרא ע"ש ארבע זוגות משום דהמהרש"א ז"ל פי' דלכך קונים ח' כוכין משום דשבעה מתים מוטלין עליו לקברו דכהן מטמא להם וגם קבר לצורך עצמו הוה ה' כוכין וכן קנה אברהם עי' במהרש"א. אם כן כיון דאדם הראשון לא היה מוטל על אברהם לקברו והוא היה כבר מונח, ממילא זולת אדם וחוה קנה אברהם ח' כוכין אם כן כיון שאברהם צריך עוד ב' כוכין שהשדה אינה מחזקת רק ח' וכבר היה אדם וחוה ע"כ קנה לעשות בזקיפה מימין ושפיר אמר האי דפייש דידי:

חלק ז

(בראשית נ י)
ויספדו שם מספד גדול. איתא במדרש והובא בילקוט שהיו יוצאין חלוצי כתף. יל"פ מה היה כבוד ליעקב בזה. ונראה דאיתא בתוס' מס' שבת דמן התורה המת אין מטמא רק טומאה בחיבורין ובהפסק בגד לא מטמא. וי"ל דזה היה כבוד ליעקב דמזה מוכח דיעקב לא מת דאף שהיו חלוצי כתף לא נטמאו:

בכתובות יודע היה יוסף שהמתים יחיו ולמה הטריח אח אחיו כו'. וקשה והלא לא הטריח אחיו רק לבניהם אשר יולדו. ונל"ב ע"פ מ"ש ויקח משה את עצמות יוסף גם שאר שבטים לקח ויל"ד למה לקח גם שאר שבטים. וי"ל משום דידוע דאין מפנים המת מקבר לקבר דהוה בזיון לשאר מתים ואם כן כיון שיוסף היה מוטל בין אחיו היה בזיון להם אם לא היה לקח גם את עצמותם ולכן לקח גם עצמות כל השבטים ויש לכלול זה במ"ש הטריח את אחיו שבשביל שהשביע ליקח את עצמותיו הוכרח לטלטל גם עצמות השבטים:

תוכן העניינים

ארץ חמדה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה