ארץ חמדה· רבי מאיר ליבוש ב"ר יחיאל מיכל [מלבי"ם] וייזר
ויגש
חלק א
(בראשית מה כד)
ויאמר אליהם אל תרגזו בדרך. פרש"י אל תפסיעו פסיעה גסה והוא מגמ' ומקשה מהרש"א מדוע לא הזהירם יעקב, וי"ל עפמ"ש בברכות פסיעה גסה נוטלת אחד מת"ק מאור עיניו ומהדרא בקידוש יין של קידוש שטועמו ואי' בנזיר דנזיר אסור ביין קידוש ובשבת
ולקדקד נזיר אחיו שבני יעקב היו נזירים לזה לא הוצרך יעקב להזהירם דלא יפסיעו בעצמם משא"כ גבי יוסף כבר שתו הזהירם.
חלק ב
(בראשית מה כז)
וירא את העגלות אשר שלח יוסף וגו'. במד' והובא ברש"י היינו שמסר לו סימן כשפים למד אתו הלכות עגלות המשכן כדאי' במס' שבת עי' בפי' מת"כ, ואי' במד' שלקח יעקב בריח התיכון וארכו שלשים אמה כמבואר בפי' ידי משה בשיר השירים, ואי' בלוית חן דלכך גלה יעקב למצרים ונעשה מלך שלא ידחה יעקב, והיינו טעמא דאין מורידין, ועיקר מוכח מנסיעת העגלות דיקשה היאך יליף ממשכן ר"ה הא אפשר לעשותו למ"ד דכלות כאצבע להניח חודו כנגד עביו כדאי' בתוס' שבת (דף צח) מזה קשה אף לפי המסקנא ע"ש, וצ"ל כתי' של תוס' מטעם דאין מורידין אי אפשר להניח חודו כנגד עוביו אבל קשה מחצי ולמעלה כלים כאצבע אלא ש"מ דהיו כלין כאצבע מלמטה. וא"כ לפ"ז מוכח דבאמצע לא היה חודו אמה וא"כ לפ"ז היה די הבריח רק שלשים אמה כפי עשרים קרשים, אף דיש עובי של קרש העומד מצד מערב עובי אמה משום דכלין מאמצע אלא ש"מ דגם מאמצע היו חודין כלין והיו בפחות מעובי אמה ודוק:
חלק ג
(בראשית מו כז)
כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים. בבא בתרא (דף קכג ע"א) בעי מיניה אבא חלפתא מר"ח בכללן אתה מוצא שבעים ובפרטן אא"מ רק ס"ט א"ל תאומה נולדה עם דינה, שנאמר ואת דינה בתו, א"ל אלא מעתה תאומה נולדה עם בנימין דכתיב ואת בנימין א"ל מרגלית טובה היתה בידכם ובקשתם לאבדה ממנו אר"ח ב"ח זו יוכבד שנולדה בין החומות שהורתה בדרך דכתיב אשר ילדה ללוי
במצרים לידתה במצרים ואין הורתה במצרים, המאמר הזה כלו מוקשה א) קושית יפ"ת הא שבט לוי חביבים ונמנים מן הבטן ואי דלא יצא עדיין מספק נפל הו"ל להמתין למ"ד יום ועוד מדוע לא שני באמת זו יוכבד, ושאר דקדוקים, ונבאר משום דק' עוד מאי מקשה גמ' אלא מעתה תאומה נולדה עם בנימין קשה מה בכך דלמא נשאה ולא חשב משום דכתיב מלבד נשי בני יעקב כמו שפי' הרמב"ן עי' במהרש"א, וצ"ל דק' להגמרא מנ"ל דתאומה של דינה השלימה ובנימין נשא תאומתו דלמא איפכא תאומה של דינה נשאה ותאומת בנימין השלימה, ועוד לפי' התוס' דתאומה נולדה עם כל השבטים יקשה מדוע כתיב ואת יתירה לרבות תאומה בבנימין לבד ולא בשאר שבטים. וצ"ל כפי אשר יבואר במד' דגבי בנימין נולדה תאומה יתירה א"כ קשה מי לקח התאומה היתירה דבשלמא שאר תאומות כדי שלא יקחו כנענית שהתורה אסרה להם הוכרחו ליקח התאומות אף שעתידה תורה לאסור דע"ז נזהרו עתה וכל א' לקח תאומת חבירו דעל אחותו מן האב לא הוזהרו ב"נ רק מן האם עי' במהרש"א במס' פסחים (דף לט) אך תאומה היתירה בודאי לא לקחו כיון שאין מן הצורך והתורה עתידה לאסור שפיר קשה מדוע לא חשיב לה עי' ברא"ם ולכן מביא הגמ' ראיה מיוכבד וממילא מזה דיוכבד נולדה בין החומות יתורצו ב' הקושיות והוכרח דתאומה של דינה השלימה ונקדים גמרא דסנהדרין (דף נח) דמקשה למ"ד אחות אביו אסורה לב"נ הא כתיב ויקח עמרם את יוכבד דודתו מאי לאו דודתו מן האם שהיתה אחות קהת מן האם נמי ומשני שהיתה אחות קהת מן האב ולא מן האם הרי מוכח מכאן שלוי לקח שתי נשים דאל"כ היתה יוכבד אחות קהת גם כן מן האם והרי מוכח מזה דתאומה של בנימין היתירה הוכרח להנשא לא' מהם דאל"כ כיון דששה אחים היו מן לאה ואיך היה ללוי ב' נשים דהא כנענית נאסר להם ותאומה של דינה היתה נאסר להם דהיתה אחותו מן האם וע"כ דלקחו תאומת בנימין ולפי זה לא נשארה שום תאומה בלא בעל והכתוב כללם מלבד נשי בני יעקב ממילא צ"ל דתאומה של דינה השלימה המנין. אבל קשה דלמא באמת באיסור לקח עמרם כאשר מקשה הגאון מו"ה נפתלי הירץ ותירץ דאחר שילדה למשה בת ק"ל שנה היהה שכן החשבון מביאתם למצרים שאז נולדה עד תשלום פ' שנה של משה בעמדו לפני פרעה הוה רד"ו וכן אי' בסוטה ואם כן אם באיסור נשאה לא עביד רחמנא ניסא לשקרא. אבל הא תינח אם נולדה בין החומות שהיה נס מפורסם ומוכח שנשאה בהיתר ומוכח דהיה ללוי ב' נשים וע"כ דתאומה של דינה השלימה כנ"ל. אבל א"ת שלא נולדה בין החומות כסברת הרב אב"ע א''כ שוב י"ל דתאומה של בנימין השלימה ותאומה נלקחה מזולת בני לאה וללוי לא היתה רק אשה אחת ועמרם נשאה באיסור וע"ז אומר דזה אינו דאר"ח בר"ח זו יוכבד שנולדה בין החומות וא"כ היתה בת ק"ל ומוכח שלוי נשא ב' נשים וע"כ נשא תאומת בנימין וע"כ שתאומה של דינה השלימה ודוק:
חלק ד
(בראשית מו כז)
במדרש (פצ"ד) ויש אומרים שרח בת אשר השלימה עמהם את המנין הה"ד (שמואל ב' כ' ט"ז) ותקרא אשה חכמה מן העיר וכו' לא כתיב (דברים כ') כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום וא"ל מאן את אמרה ליה (שמואל שם) אנכי שלומי אמוני ישראל אני הוא שהשלמתי מנין של ישראל במצרים ע"כ. ונל"ב דאיתא במ"י כי תקרב אל עיר להלחם עיר לא כרך ולא כפר לכרך ולכפר א"צ לקרוא לשלום ואיתא בסנהדרין (דף ט"ו ע"ב) עד כמה עושים עיר הנדחת מעשרה ועד מאה ופי' ברמב"ם הל' מגילה דיותר ממאה הוה כרך ופחות מעשרה הוה כפר. והנה כפי המתבאר ממ"י שהיו שם יותר מאלף גוברין אם כן א"צ לקרוא לשלום דהוה דינו ככרך אבל יש הכרח כאידך מ"ד דרובו של שבט נקרא עיר משום דגבי עיר מקלט כתיב נמי עיר ומשמע לא כרך ולא כפר כמבואר בילקוט וא"כ א"ת דעיר לא הוה יותר ממאה קשה הא אי' במכות דעיר מקלט צריך להיות שם סנהדרין דכתיב וידבר אל זקני העיר. ואיתא בריש סנהדרין כמה יהיו בעיר ותהיה ראויה לסנהדרין מאה ועשרים אם כן ממ"נ אם יש מאה ועשרים הוה דינו כמו כרך ועיר מקלט אסור להיות כרך ואי אין שם רק מאה אין שם סנהדרין וש"מ דהעיקר כאידך מ"ד דסבר עד רובו של שבט. וממילא היה צריך יואב לשאול לשלום. ואיתא בסנהדרין הטעם שצריך מאה ועשרים משום דכ"ח צריך לסופרים ובע"ד וזוממין ושאר פרטי דברים וסנהדרין כ"ג ושלש שורות של כ"ג הם צ"ב וכ"ח ס"ה ק"כ. ובדל"ז מפורש במשנה וברש"י מה שצריך ג' שורות דוקא משום דכל שורה כמנין סנהדרין קטנה שאם יחלקו וכו' וצריך להוסיף להשלים ע"א כמנין סנהדרי גדולה ולאו אורח ארעא לעשות שורה של כ"ד והיה די ב' שורות רק שאין אורח ארעא להיות מרובע של דיינים ולא שווי שורות כ"ג וא' שני תלמידים וכו' אבל הא תינח אם סנהדרין הוה ע"א או אפי' שבעים אבל א"ת בסנהדרין לא היו רק ס"ט ממילא די בשתי שורות ויהיה הכל ס"ט וכיון שסגי בב' שורות של תלמידים א"צ בעיר להיות ראוי לסנהדרין רק מאה חסר שלשה ודוק. וא"כ לעולם י"ל דיותר ממאה דינה ככרך ואין ראיה מעיר מקלט. ואי' בפי' ידי משה יצב גבולות עמים למספר בני ישראל שסנהדרין צריך להיות כמספר בני יעקב שבאו למצרים. אם כן א"ת כסברתו ולא באו למצרים רק ס"ט ודי בס"ט סנהדרין ושפיר דיותר דיותר ממאה דינה ככרך וא"ל לשאול לשלום. וע"ז אמרה לו אני שהשלמתי מנין ישראל והיו שבעים נפש וצריך שבעים סנהדרין ואם כן צריך בעיר מאה ועשרים ויש ראיה ברורה מעיר מקלט דעד רובו של שבט מקרי כרך וצריך לשאול לשלום ודוק:
חלק ה
(בראשית מז טו)
ויתם הכסף מארץ מצרים ומארץ כנען. נראה דבא לרמז ע"פ מ"ש בב"ב (דף נא) אין יוצאין מארץ לחו"ל אפי' עומדת סאה בסלע ואר"י לא שנו אלא שהמעות בזול אבל אם מעות ביוקר יוצאין וע"ז כיון שתם הכסף והיה המעות ביוקר והוכרחו השבטים לצאת: