ארץ חיים· רבי חיים סתהון
קונטריס הכללים · כלל כד
גרסינן בפסחים דף נ"ה ע"א דביהודה היו עושין מלאכה בערב פסח עד חצות. ובגליל לא היו עושין כל עיקר. ואיתא התם דף י"ד ע"א דשתי פרות היו חורשות בהר המשחה כערב פסח וכו' יכתבו שם התוס' ד"ה שתי וכו' דבירושלמי שם פ"ח הלכה ה' דייק על זה. וירושלים לא מקום שנהגו בו שלא לעשות מלאכה בערב פסח כלומר סברא היא לנהוג שם איסור כיון שמתקבצים שם אף ממקומות שנהגו בהן איסור. ומשני. נראות כחורשות עכ"ל ור"ל דהגם דירושלים ביהודה היא. וביהודה היו עושין מלאכה בע"פ עד חצות. מ"מ שאני ירושלים כיון שהיו ישר עולין לרגל והיו ממקומות שנהגו בהן איסור ודעתם לחזור למקומם כמבואר בחדושי הקדמון מהר"מ חלאוה ז"ל על פסחים דף י"ד שם. וכיון דאותם הרבים המתקבלים בירוש' נוהגים איסור והתושבים בירושלים נוהגים היתר הוי כמו לא תתגודדו בב"ד אחד בעיר אחת דאסור כדקי"ל ביבמות דף י"ד וכמ"ש הרי"ף והרא"ש שם וכמבואר במג"א סי' תצ"ג סוף סעיף ג' סק"ו ובמחה"ש שם בטעם הירושלמי והתוס' דפסחים הנז"ל. וכתב המג"א סי' תס"ח סעיף ד' ס"ק י"ב לענין החלב הדבוק לכרם שתחת הפריסה דנהגו בו איסור בכל מקום מלבד בני ריינוס שנוהגין במקצתו היתר כמ"ש ביו"ד סי' ס"ד סעיף ט'. דעפ"י הירושלמי והתוס' הנז"ל היה מהרי"ל נוהג איסור שלא לאכול פאנלין של בני ריינוס בביתו אף שהיה דר בריינוס משום שמתקבצים שם בחורים ללמוד והם ממקומות אחרים שנוהגים איסור ודעתם לחזור למקומם ונוהגים כמנהג מקומם כמ"ש באו"ח שם ועי' יד אפרים ומחה"ש שם:
אבל היכא דאיכא שני בתי דינים בעיר אחת בין התושבים עצמם אלו נוהגים איסור. ואלו נוהגים היתר ליכא משום לא תתגודדו וכמ"ש המג"א בסי' תצ"ג ס"ק הנז"ל והש"ך ביו"ד סוף סי' רמ"ב סוף קונטריס הנהגת איסור והיתר מהא דיבמות דף הנז"ל וכמו שפסקו הרי"ף והרא"ש שם. וכן פסק מרן ז"ל בתשו' אבקת רוכל סי' ל"ב בכלל התשובות שהשיב לחמיו הרה"ג מוהר"ר זכריה זעבשיל אשכנזי ז"ל. דאפילו אם רבו באותה העיר קהילות שנוהגים כהרא"ש וזולתו מן הפוסקים ז"ל. אינם יכולים לכוף למיעוט הקהלות שנוהגים כהרמב"ם ז"ל לנהוג כמוהם בקולות ובחומרות. וליכא משום לא תתגודדו דהואיל וכל קהל נוהג כמנהגו הראשון. הו"ל כשני בתי דינים בעיר אחת וקיי"ל כרבא ביבמות דף י"ד דהיכא דאיכא שני בתי דינים בעיר אחת אלו נוהגים לאסור ואלו נוהגים להתיר אין כאן משום לא תתגודדו. וכל קהל וקהל כעיר בפני עצמו שאין בני. קהל אחד כופים לבני קהל אחר וכן כתב מהרד"ך בתשובה עכ"ל ודברי מהרד"ך בתשו' הם בבית י"ג וי"ד וכתב שם שגם דעת הרמב"ם סוף הלכות עכו"ם כן היא (והובא בכסף משנה שם) וכתב עוד מהרד"ך שם כי כן הוא מנהג עיר ואם בישרא שאלוניק יע"א שהספרדים הם בית דין בפני עצמם והאשכנזים הם בית דין בפני עצמם. אלו נוהגים מנהגיהם כמבראשונה ואלו נוהגים מנהגיהם כמבראשונה. והוא הדין בכל מקום שימצא כיוצא בזה ע"ש. וכ"כ הרשד"ם יו"ד סי' מ' וסי' וסי' קנ"ג. בתשו' פנים מאירות ח"ב סי' קל"ב לענין האשכנזים והספרדים שבעיר בילוגראדו דשני בתי דינים בעיר אחת לית בהו משום לא תתגודדו אפילו באיסור דאורייתא. ואין הרוב מעלה ומוריד בענין זה. וכיון שיש ב"ד לקהל הספרדים. וב"ד לקהל אשכנזים. אעפ"י שאין בהם לומדים. מ"מ ממונים הטובים שיש בהם וכל ב"ד וב"ד שבכל עיר הוי ב"ד חשוב ואין לך אלא דיין שבימיך (עי' ר"ה דף כ"ה ותשו' אבקת רוכל סוף סי' קע"ט וזה הוי כשני בתי דינים בעיר אחת וכו' ומ"ש המג"א בסוף סי' תצ"ג דבדבר שמחלקותם בדבר איסור כגון שאלו אוכלים חלב של בני ריינוס. ואלו אין אוכלים. אם נתקבצו למקום אחד צריכים לעשות מנהג שוה וכו' כונתו על ב"ד אחד בעיר אחת כמ"ש על דברי רמזים בקיצור פסקי הרא"ש סוף פ"ק דיבמות וכו' אבל בעיר בילוגראדו וכו' אלו ואלו ינהגו כמנהגם עכ"ל. וכ"כ בתשו' גינת ורדים יו"ד כלל ג' סי' ט' דף קכ"ח ע"ב לענין האשכנזים והספרדים בעיה"ק ירושלים ת"ו דכיון שיש להאשכנזים בית הועד לבדם ואינם מעורבים עם הספרדים. הם נידונים כשני בתי דינים בעיר אחת שכל קהילה עושה כמנהגה ואין בזה משום לא תתגודדו ויש להאשכנזים מן הדין להחזיק בכל מנהגי האשכנזים כאילו היו בתוך איפרכייא שבאשכנז כקוליהון וכחומריהון. והאשכנזי היוצא מעירו להתגורר בירושלים כל דיני מקומו שיצא משם נוהג בו כמנהג מקומו אפילו קודם שיגיע לירושלים כיון שעתיד לילך לירושלים ושם יש קהל אשכנזים ובית דין קבוע. וכ"כ עוד בכלל הנז"ל סי' ה' דף קכ"ד ע"ד דבירושלים ת"ו שיש להאשכנזים ב"ד לבדם והם ידועים לקהילה בפני עצמם. חייבים לנהוג כמנהג מקומם והאשכנזי הבא מחוץ לארץ לירושלים. לאו כל כמיניה לומר שלא יהיה נחשב מבני קהילתו דכיון שיש ב"ד קביע להאשכנזים בירושלים הנוהגים כמנהגי מקומו. על כרחו הוא נגרר אחריהם ע"ש באורך. ובתשו' מרן ז"ל אה"ע דיני יבום סי' ב' נשאל על יבם ספרדי ושומרת יבם אשכנזית שהיבם רצה ליבם כמנהג הספרדים וכפסק הרמב"ם ז"ל דמצות יבום קודמת. והשומרת יבם רצתה לחלוץ כמנהג האשכנזים וכפסק הרא"ש ז"ל דמצות חליצה קודמת המובא בטור אה"ע סי' קס"ה. והנדון הנז"ל היה בעיה"ק ירושלים ת"ו כמבואר בתשו' מורינו הרב המבי"ט ז"ל ח"ב סי' מ"א. ורבני האשכנזים שבירושלים הרב מהר"ר זכריה זעבשיל הנז"ל וחביריו ז"ל פסקו שהדין עם השומרת יבם והובא דבריהם באורך בתשו' מרן ז' שם. והסכים עמהם מרן ז"ל מכמה טעמים וחדא מינייהו משום שהשומרת יבם היא אשכנזית ואין מאכילין אותה דבר האסור לה ע"ש ובתשו' דרכי נועם אר"ע סי' מ"ב דף ק"ל סוף ע"א תפס טעם זה לעיקר ע"ש ועי' פנים מאירות ח"ג סי' מ"ה:
והנה לפי מ"ש מרן ז"ל באבקת רוכל סי' רי"ב לענין סירכא לדופן צר דיו"ד סי' ל"ט סעיף י"ח דהאשכנזים אוסרים והספרדים מתירים. דהאשכנזים שבעיר פליבנא צריכים להיות נגררים אחר הספרדים בקולות ובחומרות משום שבתחילה בעת שנעשה שם ישוב יהודים. באו ביחד ספרדים ואשכנזים לדור שם. ושתי הכיתות עדין לא נקבעו שם. והיו או הספרדים מרובים על האשכנזים. ואפילו אם אח"כ ניתוספו האשכנזים מעט מעט עד אשר נתרבו על הספרדים מ"מ צריכים לנהוג כהספרדים. לפי שהאשכנזים הראשונים שבאו יחד עם הספרדים שהיו מרובים בעת ההיא. בטלו לגבי הספרדים. והו"ל כולם כספרדים וכל האשכנזים שניתוספו אח"כ בטלים לגבייהו. וכ"ש היכא שכבר קדמה קביעות הספרדים בעיר. ואח"כ באו אשכנזים לדור שם. אפילו היו קהל גדול ביחד בעת שבאו שם יותר הרבה מן הספרדים הקבועים מקודם. שצריכים האשכנזים לנהוג כקולות וחומרות הספרדים הקבועים מקודם ע"ש באורך וא"כ לדבריו ז"ל בשאלוניק וכיוצא וכן בעיה"ק ירושלים ת"ו (שבזמן התה"ד כבר היו אשכנזים וספרדים בירושלים וכמ"ש בפסקים וכתכים להתה"ד סי' פ"ח) איזה אחת מהכיתות שקדמה קביעותה בעיר לחברתה (או שהיתה מרובה מחברתה אם באו שתי הכיתות ביחד לדור שם) היה צריך שהיא תהיה העיקרית. והכת האחרת תהיה נגררת אחריה. ולכאורה לא אתי שפיר אלא לדעת מהריב"ל ח"ג סי' י"ד חקירה רביעית והרשד"ם יו"ד סי' מ' הנז"ל. הובא דבריהם במשא מלך בתורת המנהגים חקירה י"א דף נ"ח ע"א ובכנה"ג יו"ד סי' ל"ט הגהב"י אות ר"צ ובפר"ח או"ח סי' תצ"ו במנהגי איסור אות י"ט ובעוגת אלי' להר' מהר"א ישראל בעל קול אלי' ז"ל סי' ל"ט. דהיכא שבאו אח"כ קהל אחד בבת אחת יש להם לנהוג כקוליהון וחומריהון כמנהג מקומם ואינם נגררים אחר הכת שקדמה קביעותה בעיר. וכ"כ הכנה"ג יו"ד סי' ס"ד הגהב"י אות מ"ב משם מהר"א צווידלא ומהר"ב בן ברוך. וכ"כ הכנה"ג יו"ד סי' ל"ט הנז"ל בדעת מורו הרב הוא מורינו מהרימ"ט בתשו' כת"י. וכן נראה דעת הר' מקור ברוך סוף סי' ב"ד. ומהר"ב בנימין שהובא בפרי האדמה ח"א דף קס"ב סוף ע"ב. וכן נראה דעת דעת הר' עוגת אלי' הנז"ל שלא התיר לאנשי רודיס שבאו לדור בירושלים להתנהג כקולות ירושלים אלא משום שבאו מעט מעט ע"ש. וא"כ י"ל בענין האשכנזים והספרדים בירושלים ת"ו שהיה המציאות כנז"ל שבאו מן הכת השנית קהל אחד בבת אחת:
אמנם לפי מ"ש הפר"ח שם על דברי מהריב"ל והרשד"ם הנז"ל דאין דבריהם קיימים אלא כשבאו ונעשו קהל אחד בפני עצמם דאז יש לכל קהל דין עיר. וכ"כ מהרח"ש בכונת מהריב"ל הנז"ל הובא דבריו בתשו' הר' מהר"ר ברוך אנגיל סוף סי' וא"ו (ובכי האי גוונא מתבאר מתשו' פנים מאירות ח"כ סי' קל"ב הנז"ל דאף שבעיר בילוגראדו היה שם קהל הספרדים תושבים משנים קדמוניות. ויחידים אשכנזים שבאו שם אח"כ ונתיישבו עמהם ולא היה דעתם לחזור היו צריכים לנהוג כמנהג הספרדים אפילו לקולא וקמא קמא בטל לגבי קהל הספרדים. אכן עכשיו כיש קהל אשכנזים שנתרבו שם ונעשו קהל קדוש בפני עצמן בב"ד לבדה. כל קהל וקהל יחזיקו במנהגם הן לקולא הן לחומרא והן ממש כשתי ב"ד בעיר אחת דליכא משום לא תתגודדו) י"ל דמ"ש מרן ז"ל באבק"ר סי' רי"ב הנז"ל מיירי כשלא נעשו קהל אחר בפני עצמם בענין ב"ד וכיוצא אלא נתערבו בקהל הקדום שבעיר. וכ"כ הרב מהר"ש העליר ז"ל אב"ד דק"ק אשכנזים פה צפת ת"ו בסוף קונטריס טהרת הקודש בכונת דברי מרן ז"ל הנז"ל (ועי' תשו' ישמח לב גאגין אה"ע סי' ד' דף ז' ע"א ותשו' דבר משה תאומים סי' ל"ח):
והנה בתשו' הלק"ט בקונטריס הגיטין אות כ"ו דף נ"ה ע"ב כתב שהאשכנזים שבכאן ירושלים נוהגים כחומרות מור"ס (ובגט פשוט למהר"מ בן חביב הי' קכ"ה סעיף י"ח ס"ק פ"ד כתב על דברי מור"ם שם שנוהגין לערות השיטין בגט וכו' ואם לא עירה וכו' דדברים תמוהים הם וט' אך גדולים מהאשכנזים נזהרים בכך וכו' ע"ש ובתשו' אורי וישעי מהדו"ק סי' ע"ד הובא דברי הרג מהר"ש העליר הנז"ל. דפה עיה"ק צפת ת"ו גם האשכנזים אין נוהגים כן) ושם אות וא"ו דף נ"ג ע"א כתב שהרב של האשכנזים שבכאן ירושלים אעפ"י שהם מיעוטא דמיעוטא כותב גיטיהן כפי מנהגם דלדידן ודאי היו פסולין כגון שם פירלא שכותבים פערלא וכיוצא בזה וכתב על זה בנו הרב מהר"מ חאגיו שראה להרב מהר"מ בן חביב שהיה עושה מעשה בגיטי האשכנזים כפי מנהג הספרדים. והיה נותן טעם לדבריו דמאחר שלענין המס והטרפיות. האשכנזים נגררים הם אחר הספרדים להיותם מועטים. הכי נמי לענין גיטין. ולא תיקשי לך על מה שכתב אדוני אבי וכו' דשאני כתיבת שם פירלא שהוא עיקר הגט (ומה שהיה עושה מהר"ם כן חביב בגיטי האשכנזים כי מנהג הספרדים היה בשאר מנהגי וסדר כתיבת הגט כגון שלא לערות השיטין וכיוצא. אבל לא בכתינת השמות וכמו שפסק מהר"מ כן חביב גופיה בספרו גט פשוט סוף סי' קכ"ט סוף ס"ק קמ"ב לענין כתיבת שם פירלא או פערלא וכיוצא בזה כענין כתיבת השמות דאותיות חליף ויתיר וחסר דאם כל הפיר היא מבני הפרד ויש ביניהם מעט יחידים אשכנזים והם מעורבים עה הספרדים ואין להם קהל מיוחד לעצמם ובא אשכנזי לגרש. אז יכתבו כפי מנהג כתיבת ב"ד מסדר הגט ולא משגחינן על המגרש שהוא אשכנזי אכל אם יש כתי קהילות בעיר אחת כמו אשכנזים וספרדים. וקהל אשכנזים מצויין לעצמן. וקהל ספרדים מצויין לעצמן. ובא אשכנזי לגרש לפני ב"ד הספרדים. אזלינן בתר המגרש ויכתבו השמות כמנהג כתיבת אשכנזים ע"ש וכס"ק ע"ו וס"ק קל"ה) ועוד יש לחלק דכשהרב המסדר את הגט הוא ספרדי כמי הרב מהר"מ בן חביב. צריך לכתוב כמנהג הספרדים. דכיון שבאו לפניו להתגרש סמכה דעתם עליו. וקבלוהו עליהם שיעשה להם גט אשר ייטב בעיניו. ומה שכתב אדוני אבי ז"ל. היינו כשהמסדר היה רב של האשכנזים כמו המתגרשים. שאז אין ספק שאפילו לא יהיו רבים. צריך שיכתוב להם כמנהגם. ובפרט שיש להם קהל מיוחד עכ"ל:
ועכ"פ מבואר בדבריי דהגם שהיה להאשכנזים בירושלים קהל מיוחד לבדם והיה להם רב מיוחד (ובשם הגדולים מערכת גדולים אות אלף סי' רכ"ו כתב שבזמן ההוא נתקבל הגאון בעל שער אפריה ז"ל לרב האשכנזים בירושלים) מ"מ היו נגררים אחר הספרדים לענין טרפיות משום שהיו מועטים וכנז"ל ובשל"ה שער האותיות דף ע"ד כתב דיושבי ארץ ישראל אוסרים מיעוך ומשמוש בסירכות הריאה כפסק מרן ז"ל ביו"ד סי' ל"ט סעיף יו"ד ודלא כמנהג אשכנז שהביא מור"ם ז"ל שם סעיף י"ג ומשמעות דברי השל"ה ז"ל נראה דגם האשכנזים בארץ ישראל אוסרים וכנז"ל:
והגם דבשאר דינים נהגי כקוליהון וכחומריהון. מ מ בענין טרפיות נראה שהוכרחו להיות נגררים אחר הספרדים שלא מרצונם. בעבור כי אז היו מועטים ועדין לא היה להם יד ושם בממשלה יר"ה כדי להשיג רשיון להתפרד מהספרדים לקבוע מקולין לבדם שיהיה השוחט מהם ושיורשו הישמעאלים אלים לאכול את היוצאות טריפה משחיטתם כנודע. ולכן הוכרחו להיות נגררים בטרפיות אחר הספרדים ובענין המס שהיו אז נגררים אחר הספרדים הוא משום שהיו מועטים ולא היו ו כתה מכירים בלשון הממשלה יר"ה וכמ"ש מורינו הרב מהריט"ן כי' ק"ס בדבר הסכסוכים שהיו כירושלים בין האשכנזים והספרדים בזה ע"ש סוף ד"ה ואומר) ומשום הכי אחר זמן רב כשנתרבו ויכלו לקבוע מקולין לבדם שיהיו השוחטים מהם וכו' נהגי להחמיר ולהקל גם בטרפיות כיון שמנהגם הקדום לא היה ברצונם הטוב וכדאשכחן להרשד"ם יו"ד סי' מ' הנז"ל וסי' קכ"ט שהורה להקל בנדון דידיה מטעם זה זה ע"ש:
ומדברי הרב חיי אדם בסוף ספרו שערי צדק בחלק משפטי הארץ פרק י"א סעיף כ"ו בבינת אדם שם מתבאר שבזמנו ז"ל כבר היו מקילים האשכנזים בארץ ישראל למעך הסירכות ומה שערער שם על זה מדברי הרמב"ם סוף הלכות עכו"ם. ליתא לפי תשו' מרן ז"ל באבק"ר סי' ל"ב שהבאתי לעיל שהסכים עם תשו' מהרד"ך בית י"ג וי"ד שהובא בכסף משנה שם בהבנת דברי הרמב"ם. והגם שהוא דוחק וכמ"ש הכ"מ שם. מ"מ לדעת הרי"ף והרא"ש סוף פ"ק דיבמות שהבאתי לעיל הדין דין אמת כוותיה דמהרד"ך ולא מטעמיה ובידוע דהיכא דהרי"ף והרא"ש קיימו בחד שיטה נגד הרמב"ם אזיל מרן ז"ל בתה הרי"ף והרא"ש ז"ל. ואנן בארץ ישראל ושאר דוכתי נקטינן בשיפולי גלימא דמרן ז"ל וכמו שכתבתי לעיל כלל ג'. אך מ"ש החיי אדם שם שגם בחוץ לארץ בכל קהילה וקהילה צווחין ככריכיא על מיעוט הסירכית שהשוחטים אינם עושים כדין שאינם ממעכים הסירכות בנחת ומי יתן שיתבטל מנהג הרע הזה ואיך יעלה על הדעת לנהוג זאת גם בארץ ישראל ואף שעכשיו ינהגו למעך בנחת יש לחוש לדירות הבאים כמו שקרה כן בקהילות בחוץ לארץ עכ"ל הם דברים ראוים אליו ז"ל וכן נמצאים כמה יחידי סגולה באשכנזים בארץ ישראל שנזהרים מלאכול בשר המיעוך אכן בשאר איסור והיתר נוהגים כל האשכנזים בארץ ישר' כפסק מור"ם ז"ל שנמשך אחר הרא"ש ז"ל ושאר רבני אשכנז ז"ל וכמנהג האשכנזים במדינתם שכתב השל"ה ז"ל בשער האותיות דף ע"ד שקיבלי עליהם היראות מור"ם ז"ל לקולא ולחומרא. וכמו שכתבתי לעיל משם הרב גינת ורדים ז"ל דבירושלים שהספרדים והאשכנזים הם שתי קהילות נפרדות. כל קהילה עושה כמנהגה בקולות ובחומרות ואין בזה משום לא תתגודדו:
וגם פה עיה"ק צפת ת"ו. אף שכתב מורינו הרב המבי"ט ח"ג סי' נ"ו וז"ל כן מנהג העיר פה צפת תוב"ב בין תושבי העיר (מוסתרינ) ואנחנו הספרדי' ושאר הלשונות שבאנו פה באותם השנים נמשכנו וכו' כמו שנמשכנו אחריהם וכו' וגם לפסיק בכל הדינים כהרמב"ם ז"ל עכ"ל אין כונתו על האשכנזים ג"כ כי האשכנזים נהגו פה צפת ת"ו כהרא"ש ז"ל כמנהג אשכנז וכדמוכח מתשו' מורינו הרב מהר"מ אלשיך סי' צ"ו והרשד"ם יו"ד סי' קנ"ג משום שהיו להם חכמים וממונים לבדם וכמ"ש מורינו הרב המבי"ט ח"נ סי' צ"ו וח"א סי' צ"ו ומורינו הרב מהריט"ץ סי' ל"א. והיו עושים הסכמות ותקנות לקהילתם לבדם וכמ"ש המבי"ט ח"ג סי' צ"ו הנז"ל. והיה להם ביהכ"נ לבדם וכמ"ש המבי"ט ח"א סי' ק"פ וח"ג סי' צ"ו הנז"ל והרב תיקון יששכר דף ס"ד ודף פ"ה. וכמה מנהגים שלהם בביהכ"נ כמנהגם באשכנז הובא בתיקון יששכר שם ובשאר דוכתי. ומהרח"ו ז"ל כתב בשער הכונות דרושי פורים שרבינו האריז"ל התפלל ביום פורים שושן בביהכ"נ דאשכנזים פה צפת ת"ו ומורינו נוהרימ"ט ז"ל בצפנת פענח עה"ת פרשת בהעלותך סוף דרוש שני הביא דרוש שדרש רבינו האריז"ל בשבת בביהכ"נ אשכנזים. והיה להם שתי ישיבות לבדם וכמ"ש הרב מהר"ר נפתלי אשכנזי מצפת ת"ו בהקדמת ספרו אמרי שפר דף י"ז הנדפס שנת שס"א. והגאון בעל באר שבע תלמיד הרב הלבוש ז"ל נתקבל לרב דק"ק אשכנזים פה צפת ת"ו וכמ"ש בריש ספרו צידה לדרך עה"ת ובשם הגדולים מערכת גדולים אות יו"ד (ישכר) סי' תכ"ז. וכשהיו איזה הקדשות באשכנז לארץ ישראל בסתם. לא זכו הספרדים בהם אלא קהל האשכנזים לבדם וכמ"ש מורינו הרב מהריט"ץ סי' רע"ו ד"ה אלא שי"ל וכו'. ומאחר שהיו קהילה לבדם ונפרדים בעניניהם כנז"ל. לא היו נוהגים בעניני הדינים כהרמב"ם ז"ל אלא כמנהג אשכנז הנמשכים אחר הרא"ש ושאר רבני אשכנז ז"ל:
וכ"ש ברורות האחרונים שנתפשטה קבלת הוראות מרן ב"י ז"ל בין הספרדים ואפילו נגד הרמב"ם ז"ל כמ"ש לעיל כלל ג' והאשכנזים בארץ ישראל שהיו נוהגים מקודם כהרא"ש ושאר רבני אשכנז ז"ל קיבלו עליהם הוראות מור"ם ז"ל הנמשך אחר הרא"ש וכו' וכמו מנהג האשכנזים בחוץ לארץ שקיבלו עליהם הוראות מור"ם באיסור והיתר להקל ולהחמיר וכמ"ש לעיל משם השל"ה ז"ל וכן בדיני ממונות ושלא לטעון המוחזק קים לי נגד הכרעתו וכמ"ש הרב משאת בנימין סוף סי' כ"ז והכנסת יחזקאל סי' צ"ג והגאון חכם צבי סי' ס"א וגאון ירושלים בתשו' זרע אברהם חו"מ סי' ג' דף ס' ע"א והתומים סי' כ"ה ס"ק כ"ב והנה"מ שם כללי תפיסה אות ך' והפ"ת שם סק"ב משם החוות יאיר בהשמטות וכמו שרוב הספרדים קיבלו עליהם שלא לטעון המוחזק קים לי נגד הכרעת מרן ב"י ז"ל שכתבתי לעיל כלל ג' (ומ"ש הפ"מ שם לענין היכא דנחלקו הסמ"ע והש"ך וכו' מצאתי בכרה שלמה אשכנזי על יו"ד סוף סי' רמ"כ שכתב וז"ל ככר קיבלו לדון על פי המג"א באו"ח. ועפ"י הש"ך ביז"ד. ועפ"י הב"ש באה"ע. ועפ"י הסמ"ע בחו"מ ובכל זה אין למידין מן הכללות וכו' רק שכך נהוג עלמא עכ"ל. וכתב בשו"ת הגאון רסי חיים כהן ראטאסורט אה"ע סוף סי' ס"ט שלא קיבלו האשכנזים עליהם הוראות מור"ם מור"ם ז"ל אלא במה שכתב בש"ע אכל לא במ"ש בדרכי משה ודלא כדמשמע מתשו' כנסת יחזקאל סי' ס"ג. ועי' פ"ת אה"ע כי' קכ"ח ס"ק ל"ג) וכן אין האשכנזי' בארץ ישר' נגררים אחר הספרדי' בתקנות והסכמות וכמ"ש מרן ז"ל באבקת רוכל סי' קצ"א שהמנהג פשוט שאין קהלה כופה לחברתה בעיר אחת לקבל התקנה ואפי' הרוב למיעוט כיון שכל קהל נחשב כעיר בפני עצמו ועי' מ"ש הכנה"ג חו"מ סי' רל"א הגה"ט אות ק'. וטובי העיר של כל קהילה אין להם דין טובי העיר לבני קהילה האחרת וכמ"ש הגאון מהר"ש קלוגר ז"ל בספרו טוב טעם ודעת מהדורא קמא סי' רי"ט ד"ה והנה מ"ש וכו' לענין האשכנזים והספרדים בירושלים ת"ו:
וכ"ש לענין תקנות שו"ם שנוהגים באשכנז שהביא מור"ם ז"ל באה"ע סוף סי' נ"ג. דפשיטא שנמשכים אחריהם האשכנזים בארץ ישראל ולא אחר תקנות הספרדים שהובא בטור אה"ע סי' קי"ח ובחיבורי רבני הספרדים בארץ ישראל. ובפרט שהם מתנים בפירוש בשטרי שידוכין שלהם להתנהג כתקנות שו"ם וכנוסח שהובא בנחלת שבעה סי' ח' וכבר כתב מורינו הרב המבי"ט ח"ב סי' קכ"ח שמעשים בכל יום לפנינו אנחנו מתקני תקנת ארץ ישראל שאין אנו מוחים ביד מי שמתנה תנאי כנגד התקנה בזמן הנישואין כי התקנה לא נתקנה בכח חרם ע"ש (ועי' באה"ט אה"ע סי' קי"ח ה"ק י"ד לענין ספרדי שנשא אשכנזית או להיפך ועי' תשב"ץ ת"ב סי' רצ"ב תיקון תשיעי ובתשו' מורינו מהרימ"ט ח"ב אה"ע סי' מ"ו ובתשו'. הראנ"ח ח"א סוף סי' כ"ה בכיוצא בזה. אך על הריב מבארים בשטר השידוכין והכתובה אין להתנהג):
ואפילו היכא דמרן י"ל ושאר פוסקים כותבים כי כן הוא מנהג כל ארץ ישראל. מניני לפעמים שאין האשכנזים בארץ ישראל שוים במנהג כגון מ"ש מרן ז"ל באו"ח סי' תכ"ב סעיף ב' שנוהגים בכל ארץ ישראל שלא לברך על ההלל בר"ח וכן הוא מנהג האשכנזים פה עיה"ק צפת ת"ו וכמ"ש הגאון מהר"ש קלוגר ז"ל בספרו שנות חיים וס' סת"ם בקונטריס פרט ועוללות בהשמטות להלכות קה"ת דף פ"ו ע"ב אות ב' אך האשכנזים בעיה"ק ירושלים ת"ו נוהגים לברך וכמנהגם באשכנז שהביא מור"ם ז"ל שם וכמ"ש בספר פקודת אלעזר על או"ח סי' נ"א דף ס"ה ריש ע"א. וכנגד זה מצינו לענין מ"ש מרן ז''ל ביו"ד ס' רס"ה סעיף ז' שנוהגים בכל ארץ ישראל שהאב מברך שהחיינו על כל מולה ומילה ושמעתי כי כן נוהגים האשכנזים בירושלים ת"ו. אך פה צפת ת"ו אין האשכנזים מברכים וכמו מנהגם באשכנז שהביא מור"ם ז"ל שם:
ומ"ש עוד מהר"ש קלוגר שם שהאשכנזים בארץ ישראל נוהגים שלא לברך על תפילין של ראש וכפסק מרן ז"ל באו"ח סי' כ"ה סעיף ה' ודלא כמנהגם באשכנז שהביא מור"ם ז"ל שם. אפשר שהגאון החסיד השל"ה ז"ל בבואו לארץ ישראל הנהיג כן את האשכנזים מדמצינו בשל"ה מס' חולין דף קי"ב שכתב שראוי גם לאשכנזים שלא לברך וכעין מ"ש השל"ה בעניני תפילה דף רנ"ג ע"א לענין ענית אמן אחר גאל ישראל שהיה נוהג מקודם לענות כמנהג אשכנז שהביא מור"ם באו"ח סי' ס"ו סעיף ז' ואח"כ חזר בו ונהג שלא לענות עפ"י הקבלה וכפסק מרן ז"ל שם. וכמ"ש במסכת חילין דף קי"ב הנז"ל שאנחנו יושבי ארץ ישראל נמשכים אחרי קבלת הזוהר הקדוש. וכמו לענין תפילין בחוה"מ שכתב הרב משנת חסידים בספרו אדרת אלי' ח"ב בקונטרים תפילין דמאריה עלמא סוף אות כ"ה דף ט"ז ע"ד שכל האשכנזים בארץ ישראל אינם מניחים תפילין בחוה"מ עפ"י הקבלה וכפסק מרן ז"ל באו"ח סי' ל"א סעיף ב' (וכתב רש"ל בתשו' סי' צ"ח כי כן מנהג א"י) ודלא כמנהגם באשכנז שהביא מור"ם שם. וכן נוהגים כל האשכנזים בארץ ישראל לקרות ההלל בליל פסח בביהכ"נ בציבור בברכה תחילה וסוף עפ"י הקבלה וכפסק מרן ז"ל באו"ח סי' תפ"ז סעיף ד' ודלא כמנהגם באשכנז שהביא מור"ם שם. וכן לענין אמירת י"ח פסוקים ויראו עינינו אחר ברכת השכיבנו שהובא באו"ח סי' רל"ו סעיף ב' שיש נוהגים לאומרם. אין המנהג כן בכל ארץ ישראל אפילו בין האשכנזים כולם. ובספר תפילה לדוד סי' ש"ן כתב ששמע מהאשכנזים בירושלים ת"ו שגם במדינת אשכנז יש כמה בתי מדרשות שאין אומרים אותם עפ"י הקבלה (ועי' לעיל כלל י"ג) אכן לענין ברכת בפה"ג על כוס שני ורביעי בליל פסח שפסק מרן ז"ל באו"ח סי' תע"ד שלא לברך. וברכת שהחיינו על השופר ביום שני של ר"ה שפסק מרן ז"ל באו"ח סוף סי' ת"ר שלא לברך. וברכת שהחיינו על קריאת המגילה גם בשחרית שפסק מרן ז"ל באו"ח ריש סי' תרצ"ב שלא לברך בכל אלו נוהגים כל האשכנזים בארץ ישראל לברך וכמנהגם באשכנז שהביא מור"ם ז"ל בסימנים הנז"ל (והרב בית יאודה במנהגי ארגיל דף ק"ז ע"א וע"ד כתב שמנהג ארגיל ג"כ נכרך שהחיינו על השופר ביום שני דר"ה ועל קריאת המגילה דשחרית ועי' לעיל כלל יו"ד):
וכתב בתשו' פנים מאירות ח"ב סוף סי' ק"ך דכל היכא דמרן ומור"ם ז"ל חלוקין בדין והורה והורה אחד להקל כדעת מרן ז"ל באתרא דנהוג כמור"ם ז"ל, צריך הוא תשובה וסליחה וכפרה. וכתב בשם הגדולים מערכת ספרים אות ט' סי' י"ב (טור) ובתשו' חקקי לב יו"ד סי' מ' דף נ"ג סוף ע"ד דהוא הדין להיפך כשאחד הורה להקל כדעת מור"ם ז"ל באתרא דנהוג כמרן ז"ל:
וכתב עוד בפ"מ הנז"ל סי' קל"ב הנז"ל דבבילוגראדו שהאשכנזים והספרדים הם שתי קהילות נפרדות וכל קהילה נוהגת כמנהגה בקולות ובחומרות וכו' אם רוצים לאכול בסעודת מצוה יחד צריך בעל הסעודה להודיע להם וכמ"ש ביבמות דף י"ד גבי ב"ש וב"ה דמודעי להו ופרשי ובפרט בנ"ד י"ל הא דלא אכלי משום דלא תאיב לאכול בשר או שאינו רוצה לבוא להסעודה וכמ"ש ביבמות שם הרואה אומר מלאכה הוא דלית ליה ולא מיחזי כשתי תורות (וכ"כ הרשד"ם יו"ד סי' קנ"ג הנז"ל דהספרדים והאשכנזים שבעיר שאלוניק כיון דיש לכל קהילה איזה קולות שאין בחברתה אינם אוכלים אלו אצל אלו ואין בזה משום לא תתנודדו ע"ש ואם נתחתנו שתי הקהילות זו כזו האשה נגררת אחר האיש להקל ולהחמיר וכדמוכח מתשו' אדמת קודש ח"ב בהשמטות או"ח סי' ב' דף קי"ו ע"ג) ואין לאסור כלים שלהם כמו שאין לאסור כלים של בני ריינוס כמ"ש מור"ם ביו"ד סי' ס"ד סעיף ט'. והש"ך ביו"ד סי' קי"ט סק"ך האריך בדינים. ומשם נלמוד לנ"ד וכו' עכ"ל