ארץ חיים· רבי חיים סתהון
קונטריס הכללים · כלל א
כתב הרשב"ש בתשו' סי' רנ"א (בכלל השאלות שהשיב לירושלים מסי' ר"ן פד סי' רנ"ט) וז"ל עוד שאלת במה שיש מחלוקת שני התלמודים הבבלי והירושלמי בעניני הדין והאסור והמותר על מה יסמוכו היום הדרים בארץ ישראל אם על הבבלי או על הירושלמי. תשובה. כל דבר שהוא מנהג הולכים בו כפי מקום המנהג בין בבבל בין בארץ ישראל. שהרי תרבא דאייתרא. בני ארץ ישראל נהגו בו היתר ובני בבל איסור כדאיתא בפרק מקום שנהגו (פסחים דף נ"א ע"א). ואפילו הכי אם יש מקומות בחוצה לארץ שנוהגים בו היתר מותר ולא אמרינן אנן בתר בני בבל גרירינן כמ"ש אדונינו זקינינו הרמב"ן ז"ל בחידושיו בפרק אלו טריפות (חולין דף ן' ע"א) וכן דעת הר"ן ז"ל וכן פסק הרי"ף והרמב"ם ז"ל דתרבא דאייתרא שרי שלא כדברי רש"י ז"ל. ואעפ"י שבה"ג ז"ל כתב בו איסור. אינה ראיה. דהוא ז"ל היה דר בבבל וכתב כפי מנהג מקומו. אבל אנן לא גרירינן בחר בני בבל במנהגייהו אלא נהרא נהרא ופשטיה כיון דבני בבל לאו מדינא אסרי ליה אלא ממנהגא וכמ"ש הבית יוסף יו"ד סי' ס"ד ד"ה בקיבה וכו' בטעם הרי"ף ז"ל בזה ע"ש ועי' פר"ח או"ח סי' תצ"ו במנהגי איסור אות כ"ד ותבואות שור ריש הי' מ"ח ומחזיק ברכה יו"ד סי' מ"ח אות א'. וכתב המח"ב שם דמה שכתב מרן ז"ל בש"ע יו"ד סי' ס"ד סעיף י"ד דאסור ממנהג שנהגו כו איסור ר"ל דבומנינו אנחנו מעצמינו ככר נהגנו בו איסור וכמ"ש בב"י שם משם מהר"י בן חביב). ואף בני חוצה לארץ לא בכל עניניהם נמשכים אחר בני בבל. ובמקום שאינו תלוי במנהג. דיש מחלוקת בין ני התלמודים, (שידוע דהולכים אחר הבבלי אפילו לקולא וכמ"ש הרי"ף הרא"ש סוף עירובין. ואפי' היכא דרבי יוחנן מחבר הירושלמי. שיטתו מוחלפת בין הבבלי ובין הירושלמי. הולכים אתר שיטתו שבבבלי וכמ"ש הרי"ף והרא"ש בכתובות ריש פרק הנושא ועי' פר"ח אה"ע סי' ק"ך סעיף ט'. וכן כענין הכללים והלכות הקצובות דבני מערבא שהביא בה"ג ז"ל בסוף הלכות שבועה סי' נ"ג הולכים אחר הכללים שבבבלי וכמ"ש בברכי יוסף אה"ע סי' י"ו אות י"ב ומחזיק ברכה או"ח ריש סי' תמ"ג) יראה שאפילו בארץ ישראל נוהגים היום כדברי הבבלי שהרי כל הישיבות הנעשות שם אינם קורים אלא בבלי. וכל הפוסקים הראשונים והאחרונים ז"ל על פיו פסקו הלכותיהן. וחיבור הרמב"ם ז"ל על פיו הוא וכל המערב וספרד והמזרח והצבי ובבל כולם נוהגים על פיו. וזה לפי שהתלמוד בבלי נחתם אחר הירושלמי בכמו מאה שנה. שרבי יוחנן חתם הירושלמי. ורבינא ורב אשי שהיו סוף האמוראים כדאיתא בפרק השוכר את הפועלים (כ"מ דף פ"ו פ"א) חתמו הבבלי. ויש ביניהם ובין רבי יוחנן כמו מאה שנה. ובאותן מאה שנה נגלו הרבה טעמים לחכמי בבל. והרבו המשא והמתן בבבל ועוד שכל האמוראים שהיו בארץ ישראל נזכרים בו (ובסנהדרין דף י"ו ע"ב איתא דרבותינו שבארץ ישראל רבי אבא. דייני דארץ ישראל רבי אמי ורבי אסי. אמרי במפרבא רבי ירמיה. שלחו מתם רבי אלעור. מחכו עלה במערבא רבי יוסי בר חנינא. ובנדה דף ו' ע"ב איתא דרבי אלעזר מרא דארעא דישראל הוה. וכל אלו נזכרים טובא בתלמוד בבלי ועל כולם רבי יוחנן וריש לקיש) ורבי יוחנן שחתם התלמוד ירושלמי היה כותב לרב לקדם רבינו שבבבל ואמר על שמואל אית לי רב בבבל כדאיתא בפרק גיד הנשה (חלין דף צ"ה ע"ב) ורב כהנא כשעלה מבבל אמרו לרבי יוחנן ארי עלה מבבל ואקשי לרבי יוחנן ואוקמיה וכו' כדאיתא בפרק הגוזל בתרא (ב"ק דף קי"ז ומה דקיי"ל בביצה דף ד' ובעירובין דף מ"ז דהלכה כרבי יוחנן נגד רב ושמואל היינו משום שהיה בתראה לגבייהו וכמ"ש היד מלאכי כי' קס"ו) על כן אנו סומכין על הבבלי יותר מן הירושלמי ואעפ"י שאמרו בפרק זה בורר (סנהדרין דף נ"ד) במחשכים הושיבני כמתי עולם זה תלמוד בבלי ופירש רש"י ז"ל מפני שלא היו נוחין זה לזה ותלמודם ספק בידם. והמאמר הזה שם הוא לרבי יוחנן אבל רב נא ורב אשי סילתו הכל אחרי כן. ומה שאמרו בפרק הפועלים (ב"מ דף פ"ה ע"א) דרבי זירא צם מאה יום כי היכי דישכח תלמודא דבבל. כבר נתנו הטעם שם כי היכי דלא ליטרדיה. מפני שדרך הבבלי ארוכה ועמוקה. ודרכו של ירושלמי קצרה וקלה דארעא דישראל מחכים כדאיתא בפרק מי שמת (כ"ב דף קנ"ח). אבל מ"מ כיון שנחתם אחר הירושלמי בזמן ארוך ונזכרו בו כל חכמי ארץ ישראל ומוסכם עליהם על חכמי בבל אנו הולכים אחריו אף בארץ ישראל עכ"ל. ותימה שלא הזכיר דברי הרמב"ם בהקדמת החיבור שכתב וז"ל כל הדברים שבגמרא הבבלית חייבין כל ישראל ללכת בהם וכו' וכל אלו הגאונים שעמדו אחר חיבור הגמרא באר ישראל ובארץ שנער ובספרד וצרפת למדו דרך הגמרא והוציאו לאור תעלומותיו וביארו עניניו וכו' ע"ש ובפ"א מהלכות ממרים. וכתב מרן ז"ל בב"י או"ח סי' כ"ט דמה שהרמב"ם לא פסק לברך לשמור חוקיו אחר חליצת התפילין אפשר שטעמו משום דמשמע בברכות דף מ"ד ובנדה דף נ"א דדוקא בני מערבא היו מברכים ולא בני בבל וכו' ואנן בתר בני בבל גרירין בפסקי דינין דידן. ואע"ג דבתרבא דאייתרא פסק דשרי ודלא כבני בבל התם שאני. דלא אסרי ליה בני בבל אלא ממנהגא בעלמא. ומודו דמדינא משרא שרי. אבל במאי דסברי בני בבל דהוי דינא הכי. פשיטא דכוותייהו נקטינן עכ"ל. ומשום הכי לענין ביצי זכר שנתלשו ועודן מעורין בכיסן דאיתא בחולין דף צ"ג דבבבל נהגו בהן איסור. גרירין בתר בני בבל. כיון דמדינא אסרו להו ולא ממנהגא לחוד וכמ"ש הב"י יו"ד סוף סי' ס"ב משם הר"ן ז"ל. וממילא דגם בני ארץ ישראל הם בכלל כל בני חוצה לארץ הנגררים אחר בני בבל. ודוקא בדברים התלוים בטבע הארצות לא גרירי בתר בני בבל אלא בני חוצה לארץ לחודייהו וכמ"ש הב"י או"ח סי' קי"ז והט"ז שם סק"א. וכ"כ הדרכי משה והפרישה חו"מ סי' שכ"ד משם הנימוק"י פ"ט דב"מ דף ק"ז ובדבר שנאסר בבבל משום טעם שאותו הטעם היה שייך דוקא בבבל אין בזה גרירה בתר בני בבל וכמ"ש הטור חו"מ סי' ת"ט. ובענין חילוקי המנהגים שבין בני ארץ ישראל ובין בני בבל המובאים בתשו' הגאונים שערי תשובה ושערי צדק. ובעיטור. ובספר המנהיג. ובתוספות. ובטור. ובכפתור ופרח פרק עשירי. ובים של שלמה סוף ב"ק ובשאר פוסקים ז"ל. לא גרירין בתר בני בבל בדבר שהוא נגד דינא דתלמוד בבלי וכמ"ש הרמב"ן ז"ל בחידושיו על ע"ז דף ל"ה וז"ל ודברי מחלוקת זה אינם מכוונים ויש שם דברים הרבה שיצאו משיטת התלמוד המסור בידינו ואין אנו שומעין אלא לתלמודינו עכ"ל: