ארץ חיים· רבי חיים סתהון
חלק חושן משפט · סימן תכז
תכ"ז ס"א כתב מורינו הרב המבי"ט ח"א סי' ק"י וז"ל על מי שיש לו חזקת שימוש שטיחת בגדים וכיבוס וטיול בגג חבירו. נסתפק לי אם יהיה חיוב עשיית מעקה בגג זה. או מי חייב לעשות המעקה. ושאלתי את פי החכם הרב רבי יוסף קארו יצ"ו מה דעתו בזה. והשיב לי דבר וז"ל שאלת חכם חצי תשובה כי לפי האמת אין בזה דין מעקה כמבואר בדברי הרמב"ם ז"ל פרק י"א מהלכות רוצח דכל שאינו בית דירה אינו חייב במעקה. והאי כיון שאין לו שם תשמיש בית דירה אינו חייב במעקה. ואפילו אם תימצי לומר דכיון שיש בית דירה למטה בביתו. הגג חייב במעקה. המשתמש על הגג צריך לעשותו ולא בעל הבית וכדתניא בפרק השואל (ב"מ דף ק"א) שהמעקה היא על השוכר לא על המשכיר. והביאו הרמב"ם פ"ו מהלכות שכירות (ובש"ע לעיל סי' שי"ד סעיף ב'). והוא הדין דאין בעל הבית הזה חייב במעקה. ואפשר דבמכל שכן אתיא עכ"ל וכתב הכנה"ג בהגהב"י אות י"א וז"ל פה טירייא נהגו שלא לעשות מעקה על הגגים אעפ"י שהם משתמשים בהם לשטיחה וכיבוס וטיול ולישן עליהם בלילות בימות החמה. ולפי הנראה אין להם על מה שיסמוכו. ואפשר על מ"ש הרמב"ם והוא שיהיה בית דירה. ולפי שהבינו דברים כפשטן דדוקא במקום דירה חייב במעקה לא במקום שאינו בית. נהגו שלא לעשות מעקה לגגין הללו. וכך נראה מתשו' הרב המבי"ט וכו'. והא ליתא דאם הגג מפני שאינו ראוי לדירה פטור מלעשות מעקה איך אמר הכתוב ועשית מעקה לגנך. אבל כוונת הרמב"ם דאינו חייב במעקה רק כשלמטה הוא בית דירה אבל בגג שלמטה אינו בית דירה כגון בית האוצרות ובית הבקר פטור ממעקה. וכן ראיתי לרבינו המחבר (ב"י וש"פ) הובאו דבריו בהמבי"ט וכו' צידד כן וכתב ואם תימצי לומר וכו' ואעפ"י שהרב כתב בדרך אם תימצי לומר. לענ"ד הוא אמת ויציב עכ"ל. והנה הגאון מהר"ד פארדו בספרי דבי רב על הספרי פרשת תצא פיסקא ט' דף רס"ה ע"ב האריך בלשון הספרי שם דקאמר גג פרט לכבש והובא בסמ"ג עשין סי' ע"ט (ובסמ"ק סי' קנ"ב ובספר יראים סי' מ"ה). ואח"כ כתב וז"ל ומזה נראה לי ללמד זכות על מה שראיתי בפרט פה עיה"ק ירושלים שרוב הבתים יש להם סולמות של אבן שעולים מן החצר או מן השוק לבית. ואיכא בהו שאין בהם מעקה מן הצד. ויש להם על מה שיסמוכו מלשון זה של הסמ"ג. אלא שיש לחלק ולומר דלא קא פטר אלא דומיא דכבש שהוא רחב טובא. אבל הנך סולמות קצרים שכיח היזקא טפי ודמו קצת לסולם רעוע דאיתא פ"ק דב"ק דף ט"ו ע"ב דכתב הרמב"ם פרק י"א מהלכות רוצח (ובש"ע סי' זה סעיף ח') וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות וכו'. ואמנם גדולה מזו ראיתי כאן ותמיהה נשגבה בעיני כי רוב גגי הבתים שקורין שיטו"ח אין להם מעקה. וראיתי למהר"ר אליעזר נחום (בעל חזון נחום. בביאורו כת"י על הספרי) שהמליץ עליהם שסומכים על הרמב"ם דכל שאינו בית דירה פטור. ואיני רואה בעניי בזה מקום פטור. שהרי לא הצריך הרמב"ם אלא שהבית יהיה בית דירה וכיון שהבית הוא בית דירה הרי הגג חייב אם הוא ראוי לשימוש. ועינינו הרואות דראוים לשימוש וכל שעה סלקי להתם אם לשטוח בגדים המכובסים אם לטייל לרוח היום בקיץ ולכמה תשמישים אחרים. ואולם ראיתי בהגהות מיימוניות (ריש פרק י"א מהלכות רוצח) שהשוכר בית פטור מן התורה דכתיב גנך והא דבפרק השואל אמרינן דעל השוכר לעשות היינו מדרבנן וכ"כ סמ"ג ע"ש (וכ"כ הכנה"ג בהגהב"י אות יו"ד משם רכינו ירוחם ופי' סמ"ק וספר יראים כסי' הנז"ל ושדה הארץ חו"מ סי' ך' וחקרי לב יו"ד ח"ג סי' קכ"ח דף קמ"ה ע"ב). וכיון דרוב הבתים שכורים מן הגוים ואם ירצו הגוים שהם אלמים כל שעה יכולין לסלקם בחזקת היד לא רצו להפסיד שהרי אם הגוי מסלקם יש הפסד ולהיות מלתא דרבנן ראו להקל עכ"ל. ובפאת השולחן סי' ב' אות כ"ז נתרעם מאוד על מה שמקילים בזה פה עיה"ק צפת ת"ו. והאריך לפרש דברי המבי"ט הנז"ל באופן אחר. וכתב ששאל את הגאון חקרי לב ז"ל, והשיב לו כי בירושלים ת"ו יש ללמד זכות מפני שהבתים שכורים מן הגוים וכו' אבל בצפת ת"ו שהבתים הם הם של ישראל אין לו שום טעם לפוטרם מן מעקה ע"ש (ועי' משכנות הרועים אות מ' סי' קל"ט שכתב דהגם שבעיר תונס יע"א הבתים הם חזקות שכורים מן הגוים אין להם סמך כמה שמקילים שם בזה אלא משוה דאין דרכם שה להשתמש בגגים כי אם פעם אחת לזמן ארוך וכיון דלא עבידי להשתמש בהם י"ל דדמי למה שכתב הכנה"ג בהגהב"י אות י"ב משם תשו' הרשב"א ח"ב סי' מ"ג דגג המכוסה ברעפים פטור ממעקה ובחקרי לב חו"מ ח"ב סי' פ"ט הובא שאת הרב פאת השולחן בזה באורך ולא נדפסה תשו' החק"ל על זה. ובסי' צ' וסי' צ"א הובאו שתי תשובות בזה מהרב מהר"א פלאגי ומהרב מהר"א חזן בן החק"ל ז"ל, וכתב מהר"א חזן שם דף קס"ה סוף ע"א דאין הכרעה בזה מתשו' הרב המבי"ט הנז"ל ע"ש, ועי' תשו' שמע אברהם סי' נ"ג ן קל"ה ע"ג ובספר יד שאול להגאון מהרי"ש נאטנזאן על יו"ד סי' רפ"ו אות ה' ובתשו' הגאון מהר"מ סוזין הנדפסת בריש ספר תקנות ירושלים (הוצאה שניה) דף ך' ע"ב ובהקדמת ספר שערי צדק להרב בעל חיי אדם ז"ל ובסוף ספר סת"ס למהר"ש קלוגר דף פ"ו ע"ד:
סוף הספר