ארץ חיים· רבי חיים סתהון
חלק חושן משפט · סימן רכח
רכ"ח ס"ה יזהר שלא לכנות שם רע לחבירו אעפ"י שהוא רגיל באותו כינוי אם כוונתו לביישו אסור. כן הוא בב"מ דף נ"ח. ואמרו במגילה דף כ"ח ששאלו לרבי זירא במה הארכת ימים והשיב שמימיו לא הקפיד בתוך ביתו וכו' ולא קרא לחבירו בחכינתו ופירש רש"י כינוי שם גנאי. ואיתא בב"מ שם דאם אינו רגיל באותו כינוי הו"ל ממש מלבין פני חבירו ברבים דחשיב כאילו שופך דמים. וקאמר התם דבמערבא זהירי באחוורי אפי. ופירש השבו"י בספרו עיון יעקב שם דטעמא דנזהרים בזה בארץ ישראל יותר משאר ארצות היינו משום דבשפיכת דמים הזהירה התורה מאוד בארץ ישראל ככתוב (במדבר ל"ה) ולא תחניפו את הארץ וכו' כי הדם הוא יחניף את הארץ ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה כי אם בדם שופכו ולא תטמא את הארץ וכו'. ואיתא בספרי שם (וביומא דף פ"ה) מגיד ששפיכת דמים מטמא את הארץ ומסלקת את השכינה. (ושם דף ט' איתא דפ"י זה נחרב ביהמ"ק ראשון ופ"י שנאת חנם נחרב ביהמ"ק שני). ואיתא בב"מ דף הנז"ל דהמלבין פני חבירו הוא מאותן שיורדים לגיהנם ואינם ואינם עולין ופירשו התוס' שם ד"ה חוץ וכו' דנידון לעולם כדאמר בסמוך דאין לו חלק לעוה"ב ואיתא בפסחים דף קי"ג דשלשה הן מנוחלי עוה"ב וחדא מינייהו הדר בארץ ישראל. להכי נזהרים בזה טפי שלא לאבד טובתן (ועי' ר"ה דף י"ו ע"א גודל עונש הנותנים חיתיתם בארץ חיים על הציבור שלא לש"ש ובספר עץ יוסף על ע"י ב"מ שם פירש דבבבל אינם זהירים כ"כ בזה משום דקרא (דברים כ"ח) ונתן ה' לך שם לב רגז בבבל כתיב וכדאיתא בנדרים דף כ"ב ע"ש ואיתא בסנהדרין דף כ"ד דתלמידי חכמים שבארץ ישראל מנעימין זה לזה כהלכה ונוחין זה לזה בהלכה ונוחין זה לוה בהלכה כשמן זית. ות"ח שבכבל מחבלים זה לזה בהלכה ומרירין זה לזה בהלכה כזית). ולכך לא יוכלו ליזהר בזה דמתוך כעס בא לידי טעות (פסחים דף ס"ו) ולידי הלבנת פנים. ולפי זה י"ל דכיון דקשה ליזהר שם מהקפדה ומכינוי חכינת חבירו שהם סגולה לאריכות ימים כנז"ל. לכן נזהרים בבבל דמקדמי ומחשכי לבי כנישתא כדי שיאריכו ימים כדאיתא בברכות דף ח':