ארץ חיים· רבי חיים סתהון
חלק חושן משפט · סימן קסג
קס"ג ס"א כופין בני העיר וה את זה וכו' ולקנות ס"ת נביאים וכתובים כדי שיקרא בהם כל מי שירצה מן הציבור. כתב הסמ"ע סק"ב וז"ל ובפרישה כתבתי דלדידן דספרים מצויין בינינו לא נוהגין לכפות בקניית ספרים כי אם בס"ת עכ"ל וכתב המחצית השקל או"ח ריש סי' ק"ן דר"ל לדידן שיצא לאור מלאכת הדפוס. ואיתא בירושלמי סנהדרין פ"ג סוף ה"ט ספרים שזכתה בהן ארץ ישראל אין מוציאין אותן חוצה לארץ ואם כתב על מנת להוציא מוציא. והובא בפירוש רבינו חננאל הנד"מ בש"ס דפוס ווילנא על סנהדרין דף ל' ע"א ובבעל העיטור ח"א אות ק' בדיני קבלת עדות ובכפתור ופרח פרק עשירי דף כ"ז ע"ב דפוס ברלין. וכתוב בתשו' הלק"ט ח"ב סי' קפ"ז דהדעת נוטה דכוונת הירושלמי לאסור אפילו בספרים שהובאו מחו"ל לא"י על מנת להשתקע ולאו דוקא בספרים שנכתבו בא"י. ולפי זה. הספרים של דפוס הבאים מחו"ל לא"י על מנת להשתקע אסור להוציאן לחו"ל. אלא דיש לומר דהאיסור הוא בס"ת והוא הדין לגמרות ומדרשי חז"ל אבל פוסקים ומפרשים מותר ע"ש. והגאון חיד"א בתשו' חיים שא ח"ב סי' ל"ח אות צ"ה כתב דמסתברא דהא דירושלמי לא איתמר אלא בזמנם דלא שכיחי ספרים אבל בזמנינו דמצויים הרבה ספרים בזול ע"י הדפוס לית לן בה וכעין מה שכתב הסמ"ע לענין כפייה לקנות ספרים. וכתב דלפי זה מיושב המנהג שנוהגים בזמן הזה להוציא ספרים מארץ ישראל לחוצה לארץ ע"ש (ועי' תשו' קול גדול להגאון מהר"מ כן חביב ז"ל סי' כ"ו ובספר שערי צדק להרב חיי אדם ז"ל שפר משפטי הארץ פרה י"א דין ט"ו ובפאת השולחן סי' כ' דין כ"א ובתשו' הגאון רידב"ז שליט"א הנד"מ סי' מ'):
קס"ג ס"ב מי שיש לו חצר בעיר אחרת בני העיר משעבדים אותו לחפור עמהם בורות וכו'. כן איתא בתוספתא בתוספתא פ"ק דב"ב וכן פסק הרמב"ם פ"ו מהלכות שכנים ה"ג. וכתב הרמ"ה בספר יד רמה על ביב שם סי' ע"ו דבארץ ישראל וכיוצא בה עסקינן דצריכי למשתי ממיא דמטרא עכ"ל. ואיתא בב"ק דף פ' וברמב"ם שם הלכה ב' דמי שלקח עיר בארץ ישראל כופין אותו בית דין ליקח לו דרך מארבע רוחותיה משום ישוב ארץ ישראל
קס"ג ס"ב וכל הדר בעיר י"ב חדשים וכו'. כתב מורינו הרב מהר"י בי רב בתשו' סי' כ"ב שנשאל באחד שבא מחו"ל לעיה"ק צפת ת"ו והניח אשתו ובני ביתו בחו"ל ודעתו לחזור ומכר סחורה בצפת. ובתוך כך נודע לו שמתה אשתו ונשא אחותה פה צפת ת"ו וישב עמה בבית אמה קרוב לשני חדשים. וביקש ממנה שתלך עמו למקומו אצל בני ביתו ולא נתרצית לו ובכן נסע לבדו ללכת למקומו ועזב אשתו אצל אמה. ובהיותו בדרך נסיעתו. חזר לצפת ת"ו ומכר שם סחורה. ואמרו לו פרנסי הקהילות שיתן מסים וארנוניות כאחד מתושבי הארץ. והשיב שאין רצונו לדור בצפת. ואמרו לו כי כל עוד שאשתו בצפת יפרע מס או יוליכנה עמו. והשיב שהוא הולך למקומו ואשתו על כרחה תבוא אחריו. ועוד שהוא פורע מסים וארנוניות במקומו שהוא כתוב שם בפנקס המלך והמלך אינו שואל מהיהודים אלא מס אחד והוא מוכרח לפורעו במקום שהוא כתוב שם. ואח"כ הגיע הענין בעש"ג שבצפת תיו והוציא חוגי"ט דהיינו כתב פיטור מן השופט שהוא פטור מכל מסים וארנוניות ואפילו שתישאר אשתו בעיר. והשיב הרב ז"ל שאינו חייב לא מדין תורה ולא מדינא דמלכותא ולא מצד המנהג דמדין תורה כיון דלא דר בעיר י"ב חודש פטור ממסים וארנוניות ואפילו כבר ישב בעיר י"ב חודש אינו חייב אלא בעודו בעיר אבל אם יצא מן העיר ללכת לישב בארצו ובמקומו פטור ואפילו קנה בית דירה בעיר והלך לו פטור וישיבת אשתו בעיר אינו מעלה ומוריד לענין המסים וארנוניות כיון שנשארת בעיר שלא מרצון בעלה. וכ"ש שלא קנה ולא שכר לה שום בית דירה אלא נשארה בבית אמה. ואפילו אם שכר לה בית דירה. לפי דעת רוב הפוסקים ז"ל אינו חייב אלא עד שישב בעיר י"ב חידש שאינו דומה בזה שכירות בית לקנין בית וכו' ואעפ"י שיש לומר דאם הוא עם אשתו הו"ל כקונה בית דירה ויתחייב מיד הרי בנ"ד לא בא עם אשתו לגור אלא דרך מקרה נשא אותה כששמע ממיתת אשתו ונשאה לפרנס יתומיו כההיא עובדא דיוסף הכהן (במו"ק דף כ"ג) וכ"ש שבפירוש היה אומר שאין כוונתו להשתקע ולא להתעכב וכן עשה. גם מצד מה דקיי"ל (בב"ק דף קי"ג ובחו"מ סי' שס"ט) דינא דמלכותא דינא. הרי ידוע ומפורסם כי מדינא דמלכותא אינו חייב כיון שהוא פורע במקומו ובארצו. ועוד דכבר יש בידו חוגי"ט מהשופט שהוא פטור והוי דינא דמלכותא. ומצד המנהג. אם היה מנהג קבוע בהסכמת הקהילות לחייב. יש בידם לבטל ההלכה וכדאיתא בירושלמי (ב"מ רש פ"ז). אבל בנ"ד המנהג הוא בהיפך. והנה אני מעיד שבאו הימים שעברו. באו כמה בעלי בתים ונשארו יותר מכמה חדשים ולא היו מסייעים בשום דבר לקהילות. ונשאתי על זה. ואמרתי שהיו חייבים ליתן מיד. שרובם היו קונים בית דירה. והאחרים שלא היו קונים. היו עושים מעשים מורים בהם שרצונם להתעכב כל ימי חייהם ועוד שהיה המנהג שהבאים לגור בארץ הם ובניהם ונשיהם וטפם. מיד היו מכריחים אותם ליתן את המס. ולא עלה בידי. אלא שנתעכבו כמה חדשים ולא היו מסייעים בשום דבר ע"ש באורך. ובתשו' תלמידו הרב המבי"ט ח"א סוף סי' ע"ז כתב וז"ל המנהג ידוע ופשוט במקום זה בצפת תוב"ב שכל מי שאינו דר במדינה עם בני ביתו אינו מעלה מס עם בני העיר כלל וכלל עכ"ל ובסוף סי' פ"א כתב וז"ל והמנהג ג"כ במדינה הוא שאינו פורע אלא מי שידוע שבא להשתקע ולא מי שהוא עומד ללכת למקום אחר עכ"ל ועי' תשו' רבותינו הרב מהר"מ אלשיך סי' ס"ה והרב מהריט"ץ סי' קע"ו:
קס"ג ס"ג כתב מורינו הרב מהרימ"ט ח"ב חו"מ סי' ס' וז"ל על דבר מה שתבע השלטון ליושבי ירושלים תוב"ב שכל הבא לדור בה מזה שלש שנים שיפנה וילך לו. ושוב אמר שכל מי שבא מזה עשר שנים. ושוב נתפשר ע"י טובי העיר בסכום ממון ופייסו אותו ונסתלקה אותה תביעה מעל כל הקהל. ראיתי דברי כת"ר טובים ונכוחים שמאחר שכל עילה של מושל אינו אלא על הממון. ראוי לכל הציבור להשתתף בפירעון. כי אין כוונתו של מושל שילכו מהעיר כי מה הנאה יש לו. אלא תואנה הוא מבקש כי ידע שיצר להם גם אל כללות הקהל מבלי היות להם מי שיסייעם בפרעונות ההווים יום יום. והואיל ונתפשרו עם המושל בשם הקהל. ראוי שתהיה ההטלה נגבית בשני דרכים. חלק אחד כולל לפי ממון ככל שאר הפרעונות. וחלק אחר לאותם הבאים מבחוץ לפי קירוב בתים מעשר שנים ואילך ע"ש ובכנה"ג הגהב"י אות ע"ד:
קס"ג קס"ג מ"ג בהג"ה אם היו רגילין תחילה לתת על פי הערכה יכולין לשנות ולתקן על פי השבועה וכו' כתוב בקשו' מורינו הרב מהר"מ אלשיך סי' קל"ט כי בעיר קדשינו צפת ת"ו המנהג פשוט בקהילות שמשלש שנים לשלש שנים מעריכין כל איש ואיש את ממונו בשביל המסים לפי אומדן דעת המעריכין. ואם איזה מהנערכין מערער. נשבע על מה שיש לו ומשלם על פי שבועתו. ויש תקנה בעיר שהמסרב מלפרוע המס שהוא חייב כנז"ל. יטלו ממוני הקהילות את הסך מן כיס קהל האיש המסרב ואח"כ יגבו בני קהילתו ממנו ובסי' נ"ו הובא שנהגו פה צפת ת"ו שלא יעלה ערך שום עשיר יותר על שני אלפים זהובים אפילו יהיה מופלג בעושר. וכתב בסוף הסי' ד"ה וא"כ וכו' דאם ירצו בעיר אלהינו ת"ו להעמיד הדבר על דין תורה יכולים. משום שהמנהג אינו קבוע מתחילה. כי מתחילה היתה הקצבה עד שיעור אף ות"ר פרחים ואח"כ עשו עד שני אפים. ועוד כי לעולם לא הוו צייתי אהדדי אלא דהוו צווחי ככרוכיא ולית דאשגח בהו עכ"ל ועי' חקרי לב חו"מ ח"א סי' קט"ו:
קס"ג ס"ג בהג"ה ואם שמו המס על כל אחד מהם מה יתן וכו' ואפילו העני אח"כ וכו' וכן אם היה עני והעשיר וכו' וכל עניני מסים הולכין אחר מנהג הקבוע בעיר שעשו כן שלשה פעמים (עי' לקמן ריש סי' של"א בהג"ה) אעפ"י שהוא מנהג גרוע אין מדקדקים בעניני המסים. עי' תשו' מורינו הרב המבי"ט ח"א סי' ר':
קס"ג ס"ג בהג"ה והא דאין נותנים מקרקעות היינו מבתים וכדומה שאינו מרויח בהן אבל אם יש לאדם שנים או שלשה בתים ודר באחד מהן וכו'. כתוב בתשו' מורינו הרב מהר"מ גלאנטי סי' קי"ד כי נוהגים בארץ ישראל ת"ו שראשי הקהילות אין מטילים מס על הבתים לחושבם כמו סחורה או מעות. כי הבתים בארץ ישראל ההפסד שלהם מרובה על הריווח ואין בעלי הבתים פורעים לא האבארי"ס שעל הבתים מדינא דמלכותא כעריכת ראשי הקהילות:
קס"ג ס"ד כל הדברים הצריכים לשמירת העיר לוקחים מכל אנשי העיר ואפילו מהיתומים. עי' מטה שמעון הגהב"י אות קנ"ד דבשאר מסים שאינם לשמירת העיר פטורים היתומים לדעת הרמב"ם ז"ל. ומה שכתב מרן ז"ל בב"י סעיף ט"ז משם הנימוק"י שהרמב"ם כתב שחייבים. נראה דט"ס הוא וצ"ל הרמב"ן ע"ש. וכ"כ בכתונת פסים על הנימוק"י פ"ק דב"ב. וכתב מורינו הרב המבי"ט ח"ב סוף סי' ע"ט שאין מנהגינו בכל אלו המקומות שיפרעו היתומים מס עד שיגדלו עכ"ל. גם בתשו' פני משה ח"א סי' ד' הובא מנהג עיה"ק צפת ת"ו שאין היתומים פורעים מס. ומצאתי בתשו' מור ואהלות חו"מ סי' וא"ו דף ע"ט ע"ד משם הרב מהר"ר שלמה הכהן ז"ל שבעיה"ק ירושלים ת"ו נוהגים ליקח מס אפילו מיתומים קטנים:
קס"ג ס"ד לשמירת העיר לוקחים מכל אנשי העיר וכו' חוץ מתלמידי חכמים וכו'. עי' תשו' הרדב"ז החדשות ח"ב סי' תשנ"ב בענין המחלוקת שהיה בעיה"ק ירושלים ת"ו בין הבעלי בתים ובין החכמים על דבר פרעון שכר שומרי השכונה (ובענין המס מתלמידי חכמים פי' מה שכתכתי בחלק יו"ד סי' רמ"ג סעיף ב'):
קס"ג ס"ה בהג"ה יש מקומות שנוהגין שחזן ביהכ"נ פטור ממסים וכו'. כתב מורינו הרב מהריט"ץ סי' דף ק"ד צ"א סוף ע"ב כי כן נוהגים פה צפת:
קס"ג ס"ו בהג"ה הקהל שותפין זה עם זה במסים הקצובים אבל בעלילות אין שותפין ואם המושל מעליל על קצתן אין האחרים חייבים ליתן וכו' ועי' לעיל סי' קכ"ח וכו'. כתב מורינו הרב המבי"ט ח"ג סי' קפ"ח בענין דיין הקהל שבירושלים ת"ו שהעליל עליו המושל לסיבת היותו דיין הקהל. מחויבים הקהל לשלם ההפסד וכו' (עי' לעיל סי' קל"א סעיף ז' ולקמן סי' קע"ו סעיף מ"ח בהג"ה ובסוף סי' קפ"ח ובעבי"ט ח"א סי' קכ"ג קכ"ד וח"ג סי' קנ"ו ותשו' בית דינו של שלמה חו"מ סי' יו"ד). גם מצד המנהג כי כל מה שיארע לדיין או לנאמני הקהל. הציבור פורעים בעדם וכו' ע"ש. ובסי' רכ"ח כתב עוד הפעם על נדון הנז"ל וכתב בד"ה והטענה הרביעית וכו' וז"ל כי הוא ידוע משנים קדמוניות כי כל הקהילות הקדושות ששולחים מעות לירושלים. הם יודעים כי מלבד שמפזרים לבעלי תורה ולעניים. הם מוציאים גם לכל ההפסדות שיארעו בקהל וכו' ע"ש ועי' תשו' פני משה ח"ב סי' י"ז דף ל"ב ע"ג ותשו' אורים גדולים סי' רי"ג רי"ד רט"ו רי"ו: