ארץ חיים· רבי חיים סתהון
חלק חושן משפט · סימן עג
ע"ג ס"י כתב מורינו הרב המבי"ט ח"ב סי' ל"ג לענין עיכוב נכסי נתבע שביד אחרים בכל יום בבית דיננו באים לעכב ואין אנחנו שומעים לעכב כי אם בראיית שטר או פסק דין או עדות או אמתלא שהוא חייב לו ולא בתביעה וערעור בעלמא וכו'. לפי מנהג שלנו אין אנחנו מעכבים אלא בדבר ברור. ולפעמים באיזו אמתלא אנחנו מעכבים ליום או ליומים עד שילך ויעמוד עמו לדין. ואם יתעצל ולא ילך לדין. אנחנו פוטרים את מי שיש בידו מנכסיו שיתן לו ולא יחוש למעכב עכ"ל. וכתב בסוף התשו' כי מרן מהר"י קארו ושאר החכמים חתמו על דבריו (ועי' תשו' אבק"ר סי' קס"א קס"ב). והובא בתשו' אורים גדולים סי' קע"ה לענין דו"ד שהיה בין מנהיגי עיה"ק צפת ת"ו ובין שד"ר שלהם (ועי' תשו' באר מים חיים לרב אד"א ז"ל פי' ד'). וכתב מורינו הרב המבי"ט בחלק הנז"ל סי' קל"ג וז"ל מנהגינו פה בבית דין כשהולך הלוה לדמשק שמונה או עשרה ימים קודם הגעת הזמן שאינו יכול לחזור לסוף הזמן אנחנו מעכבים אותו. ואם הולך לחלי"ב (ארם צובה) והוא תוך זמן הפירעון בכמו שלשים יום. ג"כ אנחנו מעכבים. ואם הולך לתוגרמה אפילו יש זמן לחוב ארבעה או חמשה חדשים אנחנו מעכבים אותו שלא ילך עד שיניח נכסים או בטחון לפרוע בהגעת הזמן עכ"ל. ובסי' רי"ג כתב וז"ל וכן אנו דנין בכל יום למבזבז (נכסיו) או למי שהולך בדרך רחוקה. שיניח כאן נכסים לבע"ח לכשיגיע הזמן עכ"ל:
ע"ג ס"י בהג"ה אבל אם נראה לב"ד שהנתבע ציית לו דינו בעירו ולא גברא אלמא הוא לא יעכבו לו מעותיו אעפ"י שהם בעיר התובע אלא ילך התובע אחר הנתבע. וכ"כ מורינו הרב המבי"ט ח"ב סי' ל"ג בהסכמת מרן מהר"י קארו והחכמים: