אור ברסלב
ארץ חיים חלק חושן משפט › סימן מד

ארץ חיים· רבי חיים סתהון

חלק חושן משפט · סימן מד

סימן מג

מ"ד ס"ח אם יש בשטר מחקים או תלויות או תיבות שעבר עליהם הקולמוס צריך לקיימם קודם והכל שריר וקיים וכו' ואם היו בגופו של שטר דהיינו שם הלוה וכו' נפסל השטר אם לא קיימם וכו'. עי' בתשו' מורינו הרב מהר"מ אלשיך סי' נ"ח העתק טופס שטר מתנת בריא מהיום ולאחר מיתה שנכתב פה עיה"ק צפת ת"ו בשנת שט"ו בכל חיזוקי סופר. וכתוב בהשטר בזה הלשון. וכל לישנא דמשתמע לתרי אנפין בהאי שטרא יהיה נדון לזכות מקבלי מתנה דנן ולא יפסל מחמת חסיר או יתיר או טשטוש או מחק או גרר אי טיפת דיו עכ"ל. וכתב מורינו הרב מהריט"ץ בתשו' סי' קל"ד שאם נוהגים במדינה לכתוב בהשטר ולא יפסל שטר זה לא משום מחק ולא משום חסר או יתיר וכו'. הגם דקיי"ל דאם היה מחק בגופו של שטר הוא פסול פסול לכ"ע אם לא קיים קודם והכל שריר וקיים מ"מ היה נראה דכשנכתב כנz"ל לא נפסל השטר דהא קיי"ל (בב"מ דף צ"ד ובש"ד) כל תנאי שבממון תנאו קיים. והגם שיכול לטעון שהוא לא ציוה לסופר לכתוב כן ולא התנה כן עם בעל השטר אלא הסופר כתב כן מעצמו ושופרא דשטרא הוא ואין למדין ממנו. מ"מ הא כתב הטור בחו"מ סי' ס"א (ומרן ז"ל בש"ע שם סעיף ה') משם הרא"ש ז"ל דכל דבר שנהגו במדינה לכתוב הן נאמנות הן כתבוה בשוקא הן שאר שופרי דשטרי שנהגו הסופרים לכתוב. כל מי שמקנה בסודר לכתוב שטר. דעתו שיכתבוהו כמנהג המדינה. ואין צריך לפרש שיכתבו כל לישני שפירי דאית ביה. אך מצאנו להטור גופיה בסי' ע"א שכתב דברים שנראים סוחרים לזה וכו'. והגם שהב"י בסי' ע"א תירץ על זה שני תירוצים. ולפי תירוץ ראשון מיירי הא דסי' ע"א כשאינו מנהג פשוט במדינה לכתוב כן בכל השטרות והא דסי' ס"א מיירי שהוא מנהג פשוט בכל המדינה לכתוב כן בכל השטרות אמנם שני התירוצים דחוקים וכו'. ונראה שדעת הטור להלכה כמ"ש בסי' ע"א וכו'. ומטעם אחר היינו יכולים לפסול שטר זה. אפילו נודה שכיון שקנו מידו. בודאי שנתרצה שיכתבו שופרא דשטרא. והאי שופרא דשטרא מנהג הוא שלא יפסל בחסר או יתיר או מחק וכו' מ"מ האי שטרא כיון שהוא מזויף מתוכו. חספא בעלמא הוא ואין תורת שטר עליו כלל בשלמא שאר תנאים כמו נאמנות וכיוצא בזה שאינם פוסלים השטר. יכולים אנו לומר דאדעתא דהכי קני מידו לכל התנאים שנוהגים ספרי דמתא אעפ"י שלא פירש. אבל בהאי אפילו פירש שלא יפסל במחק לא מהני וכו'. ויראה לי שדין זה פשוט וכו' ע"ש. והנה מ"ש מהריט"ץ דשני התירוצים שתירץ בבית יוסף דחוקים וכו'. עי' בתשו' אבקת רוכל סי' פ"ח שהקשו לו על השני תירוצים. ועל תירוץ הראשון הקשו לו כקושיית מהריט"ץ. ובסי' פ"ט השיב מרן ז"ל לדחות הקושיות. ובש"ע סי' ע"א סעיף י"ד פסק כתירוץ הראשין הנז"ל. ומהריט"ץ גופיה בסי' ל"ד אחר דשקיל וטרי בזה. כתב בד"ה אמנם אפילו וכו' דאם הוא מנהג פשוט בכל המדינה לכתוב נאמנות מהני. אעפ"י שהעדים מעידים שכתבוהו שלא בציווי הלוה. משום דרוב הפוסקים ס"ל כמ"ש הרא"ש שהביא הטור בסי' ס"א ע"ש. ועי' ש"ך לעיל סוף סי' מ"ב וסי' ס"א סק"ט וסי' ע"א ס"ק ל"ג:

מ"ד ס"ה כתוב בספר שפת אמת למהר"נ טירני דף ל"ג שבירושלים ת"ו הכשירו הכתובה בקיום ואפילו בתורף דדוקא בגט החמירו באה"ע סי' קכ"ה סעיף י"ט שלא לקיים מחק ע"ש ועי' יד אהרן אה"ע סי' ס"ו הגה"ט אות נ"א ואות נ"ב ובספר שבט בנימין סוף סי' רפ"ו:

מ"ד ס"ט ואם כתוב בו תרי שריר וקיים כשר. כתב הסמ"ע דהיינו דוקא אם נשאר עוד שיטה אחת חלק אויר בין סוף השטר לחתימת העדים ע"ש. וכתב החשק שלמה בהגה"ט אות ך' דלא ראה נזהרים בזה וכו' ונראה דאם כתוב אחר שריר וקיים ראשון ב' או ג' שיטות וכתוב שריר וקיים שנית אף דלא יש ריוח בין השטר לעדים ליכא למיחש למידי וכשר וזה פשוט לעשותו אף לכתחילה עכ"ל:

תוכן העניינים

ארץ חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה