ארץ חיים· רבי חיים סתהון
חלק חושן משפט · סימן יז
י"ז ס"ה בהג"ה ולא יכתוב שום חכם פסק לאחד מבעלי הדינין בדרך אם כן וכו'. כתב מורינו הרב המבי"ט ח"ג סי' ע"ז וז"ל ואנחנו נוהגים להשיב לשואל אחר כששואל בשם ראובן ושמעון כי אינו ידוע מי הם או מי אביהם אם הם אוהבים או שונאים כי גם שיבואו אח"כ טענות אחרות הרי הוא כמו ריב אחר ומה שכתוב בשם ראובן ושמעון לא היה כנושא זה. ואינם צודקים כל כך בענין זה השני טעמים שכתבו הריב"ש ומהרי"ק. ובח"ב ריש סי' כ"א כתב וז"ל וגם כי לא היה מן הראוי להשיב עד שיהיה נדרש משני הכתות מתרי טעמי שכתב הריב"ש ז"ל בתשובותיו. עם כל זה נהגו המורים כשהמקום רחוק להשיב ואינם חוששים לכבודם אם תסתר התשובה מפני חילוף הטענות. וגם נזהרים בדבריהם שלא ילמדו לשקר מתוכם ולא יהיו כעורכי הדיינים. וכ"ש שעיקר ורוב הטענות מיוסדות על טופסי שטרות וכתיבת יד שביניהם שאין חשש שיחליפו את נוסחתם עכ"ל (וע"ש בח"ג סי' ר"ו וסי' ר"ט). ומתבאר מדבריו דעכ"פ על ששה כנז"ל שבתוך העיר אין להשיב לשואל אחד. וז"ל מרן ז"ל בתשו' אבקת רוכל סי' קנ"ח דף צ"ז ריש ע"ב ועתה אני אומר שיש להפלא על מה שנהגו מקרוב להשיב לכל שואל על דרך ראובן ושמעון כאילו היו הבעלי דינים בעיר שאין בה ב"ד כאילו שתי הכתות ביררו להחכם ההוא לדין. וכבר ידוע מה שכתבו על זה הרא"ש והריב"ש שלא להשיב כי אם ליושב על המשפט כאשר יסתפק בדבר. וכן ראוי לצאת בעקבותיהם ולתקן גם אנחנו בהסכמת כולנו כן. ובזה כל העם הזה על מקומו יבוא בשלום עכ"ל:
י"ז ס"ח ולא ילמד לאחד מבעלי הדין כלל אפילו הביא אחד מבעלי הדין עד אחד לא יאמר לו אין מחייבין ממון על פי עד אחד אלא יאמר לנטען הרי זה העיד עליך עד שיטעון ויאמר עד אחד אינו נאמן עליו וכו'. כתב גאון ירושלים הרב מהר"מ בן חביב בספר כפות תמרים על סוכה דף ל"ד ע"ב דעד שיטעון וכו' הוא לאו דוקא אלא גם כשיטעון שעד הזה מעיד עלי שקר מהני. ומה דנקט עד אחד אינו נאמן עליו. אורחא דמילתא נקט. דרוב העולם יודעים כי עד אחד אינו נאמן ובודאי דכך הם משיבים. ולעולם כשמשיב שהעד מעיד שקר. סגי בזה ויפסוק הדיין דעד אחד אינו נאמן: