אור ברסלב
ארץ חיים חלק חושן משפט › סימן א

ארץ חיים· רבי חיים סתהון

חלק חושן משפט · סימן א

חלק חושן משפט

א' ס"ה אעפ"י שדיינים שאינם סמוכים בארץ ישראל אינן מגבין קנסות מנדין אותו עד שיפייס לבעל דינו וכיון שיתן לו שיעור הראוי לו מתירין לו יכו'. כתב מורינו הרב המבי"ט בתשו' ח"א סי' צ"ג וז"ל ראיתי מה שכתבת על ענין הקנס שחייבתיך לפייס את בעל דינך בדברים או במעות. שזה הקנס לא נהגו עכשיו בזמנינו. הנה כל הפוסקים הביאו ענין מנהג זה. ולא הביאוהו אלא להורות לנו שינהגו בו בכל הזמנים וכו'. כי בכל המקומות ובכל הזמנים היו מורים הלכה למעשה כמנהג שתי הישיבות. שינהגו כך הדיינים שבדור כי היה נזק גדול אם לא יעשו תקנה בזה וכמ"ש (הטור) בחו"מ וכו' כי ראו נזק גדול משום שאין דנין דיני קנסות ועשו תקנה לנדות החובל עד שיפייס הנחבל וכו'. ולא אכשור דרי דילן אלא אדרבה צריך לקיים אותה תקנה בדורות אלו יותר מהדורות הראשונים כדי שלא ירים כל אחד ידו על חבירו כנהוג. ומה שכתבת שבשום ב"ד לא נהגו עתה זה המנהג. אין לא ראינו ראיה. כי אדרבה יש יותר סיבה לנהוג כזה עתה מן הדורות שעברו כמו שכתבתי. אלא שעל הרוב כשבאים לפני ב"ד. החובלים זה בזה. משימים שלום ביניהם עד שמוחלין זה לזה ומתפייסים. ולפי דעת הרמב"ם ז"ל (פ"ג מהלכות חובל הלכה י"א הובא לקמן סי' ת"ך סעיף מ"ג) ממון הקצוב בקנסות אלו אינו אלא במכובד אבל אדם שהוא מבוזה ואינו מקפיד בכל או וכו' אינו נוטל אלא לפי מה שראוי לו וכו'. ודברי חבלות או אינן מצויות אלא בין המבוזים וכיון שאין דבר קצוב להם ב"ד מצוים להם שיפייסו זה את זה בכדי. וכשיארע לזמן רחוק חבלה במכובדין. על הרוב המכובד מוחל ומתפייס. ולפי כבוד עשרו בז בעיניו לקבל דמי בשתו ומוחל ומתפייס. אבל אם הוא רוצה שיקוב דינו את ההר. אין רשות ביד הדיין לדחותו בדברים אלא לנהוג כמנהג שתי הישיבות וכו' (והאריך שם לענין גוף ההכאה לפי מ"ש מ"ש הרמב"ם בפרק הנז"ל הלכה ט' הובא לקמן סי' הנז"ל סעיף מ"א) ולענין מה שכתבת כי בזמן הזה לא נהגינן מדכתב הרב (הרמב"ם פ"ה מהלכות סנהדרין הלכה י"ז שמנהג הישיבות בחוצה לארץ אעפ"י שאין גובין שם קנם מנדין אותו עד שיפייס לבעל דינו) או יעלה עמו לדין בארץ ישראל וכו'. לא כיונת יפה כי מה שכתב או יעלה עמו לדין לארץ ישראל. היינו בזמן שהיו סמוכים בארץ ישראל כמו שהוא דרכו לכתוב כל הדינים שנוהגים בכל הזמנים. וכמ"ש פ"ק דב"ק ודף ע"ו ע"ב] ואי אמר וכו' (וכ"כ רש"ל ביש"ש פ"ק דב"ק סי' מ"ג בכוונת הרמב"ם). והרי כל הפוסקים הביאו ענין מנהג זה ולא הזכירו ענין עליה לארץ ישראל. כיון שבזמן הזה ליכא סמוכים וכו'. ובנימוק"י פ"ק דב"ק כתב ואי אמר וכו' ומיהו האידנא דליכא סמוכים לא מקבעינן ליה ומ"מ תקינו רבנן בתראי לשמותי למאן דמזיק היזק דלא מגבו בבבל עד שיפייס את חבירו וכו'. הרי לך בהדיא שאין דבר זה תלוי בזמן הסמיכה עכ"ל. וכן פסק על נדון הנז"ל בסי' ל"ד ל"ה מחלק הנז"ל דאין גובין קנסות בזמה"ז ומ"מ חייב לפייסו וכו'. וע"ש סי' פ"ח. ונראה שכתב כן גם לדעת החולקים על חידוש הסמיכה שנעשה בצפת שהבאתי לעיל סעיף א'. כי רחוק הוא לומר שהרב המבי"ט ז"ל היה מכלל קצת גדולי צפת שחזרו בהם מן הסכמת הסמיכה שכתב הרלב"ח בקונטריס הסמיכה דף רפ"ט ודף ש"ו שהבאתי שם:

תוכן העניינים

ארץ חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה