אור ברסלב
ארץ חיים חלק אורח חיים › סימן תרסט

ארץ חיים· רבי חיים סתהון

חלק אורח חיים · סימן תרסט

סימן תרסח

תרס"ט ס"א בהג"ה ונוהגין שהמסיים התורה והמתחיל בראשית נודרים נדבות וכו'. כתב מהריק"ש בתשו' סי' קכ"ג שבהרבה מקומות נוהגים שאיש אחד הוא מסיים ומתחיל בשני ספרי התורה דהא דקי"ל לעיל סוף סי' קמ"ד דאין קורים לאדם אחד בשני ס"ת מפני פגמו של ראשון היינו דוקא כשהוא בענין אחד וכדמשמע פשט לשון הרמב"ם פרק י"ב מהלכות תפילה הלכה כ"ג וכדעת היש אומרים שהביא הכסף משנה שם והגם דהכ"מ דחה דבריהם שם (ובבדק הבית כוף סי' קמ"ד והאחרונים שם) מ"מ המנהג הנז"ל הוא מיוסד על פי דעת יש אומרים הנז"ל וקושית הכ"מ יש לתרץ וכו' ע"ש ועי' בתשו' מורינו הרב מהריט"ץ סי' רצ"ג. וכתב הרב תיקון יששכר דף ע' כי הרדב"ז ז"ל היה נוהג כנז"ל להיות מסיים ומתחיל כאחד והיה מברך ברכה האחרונה אחר סיום בראשית ובתשו' דבר משה ח"א או"ח סי' י"ב דף יו"ד ע"ד כתב כי בעיה"ק צפת ת"ו בשנת תע"ה היה מורינו הרב מהר"ר משה חיון ז"ל (אב"ד דעיה'"ק הנז"ל) חתן מסיים ומתחיל כאחד ובירך על כל ס"ת שני ברכות לפניה לפניה ולאחריה וחלק עליו הרב מהר"א יצחקי ז"ל (בעל זרע אברהם) שנמצא שם אז. ואמר לו שאין המנהג לברך רק על ספר ראשון ברכה ראשונה ועל ספר שני ברכה אחרונה וכתב הרב השומר אמת בקונטריס אחרון דף ך' סוף ע"א כי האידנא נוהגים בעיה"ק צפת ת"ו מנהג משונה מכל המקומות דהיינו שקורין לס"ת שני חתנים אחד לסיים ואחד להתחיל. והמסיים מברך ברכה ראשונה וקורא ואיני מברך אחריה. ואח"כ קורא המתחיל בלא ברכה שלפניה ומברך ברכה אחרונה אחר גמר קריאתו והוא דוגמא לזמן המשנה (מגילה דף נ"א) שהפותח והחותם הם שמברכין דוקא. והש"ץ מזהיר לשניהם שיכוונו כל אחד לברכת חבירו לצאת בברכתו (עי' ט"ז לעיל סי' תכ"ח סק"ה). והאריך שם (ובדף כ"ע ע"ב) למצוא סמך למנהג זה. ולא הונח לו. וכתב דנראה שזה נשתרבב בטעות ממנהג הנז"ל שאיש אחד מסיים ומתחיל כאחד דאז אינו מברך אלא ברכה ראשונה על ספר ראשון וברכה אחרונה על ספר שני וכ"כ בספרו ויקרא אברהם חלק יו"ד סי' ד' דף ט"ו סוף ע"ב על מנהג עיה"ק צפת ת"ו בזה שהוא מנהג בטעות דוגמת כמה מנהגים בטעות שנשחרבבו מסיבה כעין זאת ע"ש. והרב מהר מ פארדו ז"ל בתשו' שמו משה או"ח סי' י"ג כתב דגם באלכסנדרייא נהגו כן בטעות שנמשך ממנהג הקדום שאיש אחד מסיים ומתחיל וכו' כנז"ל. וכתב השומר אמת שם דף ל' כי מ"ש בשלמי חגיגה דף ר"פ ובלדוד אמת בקונטריס תורת השלמים סי' י"ז אות א' דאם נמצא טעות בפרשת בראשית של חתן המתחיל לא יוציאו ס"ת אחר. היינו דוקא כשקורא חתן מסיים בוזאת הברכה בברכה תחילה וסוף. וחתן מתחיל בבראשית בברכה תחילה וסוף לא באופן אחר:

תרס"ט ס"א בהג"ה ועוד נוהגין וכו' להוציא בשמחת תורה ערבית ושארית כל ס"ת שבהיכל וכו' ועוד נהגו להקיף וכו'. כתוב בשער הכונות דף קנ"א ע"א וז"ל מה שנהגו להוציא הספרים מחוץ להיכל וגם להקיף עמהם התיבה בשחר ובמנחה ובערבית דמוצאי יו"ט מנהג אמיתי הוא וכו' עכ"ל. וכתב הרב לדוד אמת סי' כ"ו דבעיה"ק ירושלים ת"ו נהגו להקיף הס"ת בשעה שמחזירין הס"ת להיכל קודם מוסף ומנהג נכון הוא עכ"ל:

תרס"ט ס"א בהג"ה ונהגו עוד להרבות הקרואים לס"ת וקורים פרשה אחת הרבה פעמים וכו' וכ"כ לעיל סי' רפ"ב סעיף ב'. וכתב הרב תיקון יששכר דף ע' כי נוהגים פה צפת ת"ו שמעלין לס"ת בשמחת (יב) תורה הרבה גדולים וקטנים עד פיסקת מעונה אלד"י קדם. ואח"כ חוזרים ומעלים מראש הסדרה עד פיסקא הנז"ל כהן לוי ישראל. ואם אין שם כהן ולוי מעלים שלשה ישראלים. ואח"כ עולה הרביעי לקרות מעונה וכו' עד פיסקת ויעל משה. ואח"כ עולה החמישי שהוא החתן המסיים וקורא מן פיסקת ויעל משה עד הסוף. ואח"כ עולה המתחיל לקרות בראשית בספר שני, עוד כתב בדף ע"א סוף ע"ב שבארץ ישר' שלפעמים יחול שמחת תורה בשבת. קורין בסדר וזאת הברכה שבעה גברי. וכ"כ בדף ע"ח סוף ע"ב שהכהן קורא עד פיסקת ועזר מצריו תהיה. והלוי עד ובין כתפיו שכן. והשלישי עד אלפי מנשה. והרביעי עד ומשפטיו עם ישראל. והחמישי עד ובגאותו שחקים. והששי עד ויעל משה. והשביעי הוא החתן המסיים קורא מן ויעל משה עד הסוף. וכתב הרב השומר אמת סי' ל"ב אות א' דף ס"ה ריש ע"ב דהאידנא נשתנה המנהג בצפת ת"ו כי קורין חמשה גברי עד ובגאותו שחקים. ובאותה פיסקא דולאשר אמר. קורין את כל הקהל זה אחר זה. ואח"כ קורין לחתן מעונה ער ויעל משה. ואח"כ קורא החתן המסיים מתחילת וזאת הברכה עד הסוף, וכ"כ בספרו ויקרא אברהם דף קי"ד ע"ב שבפיסקא דולאשר אמר. קורין את כל הקהל וקורים כהן לוי ישראל וכן על זה הדרך עד שיעלו כל הכהנים והלוים. ולפי זה אין חילוק בין שחל בחול בין שחל בשבת כיון דאיכא שבעה קריאות מחודשות לשבעה גברי וכל הנוספים הם בין החמישי ובין הששי. ועי' מה שכתבתי לעיל סי' רפ"ב סעיף ב':

תרס"ט ס"א בהג"ה עוד נהגו לקרות כל הנערים לס"ת וקורים להם פרשת המלאך הגואל וכו'. כתב הרב תיקון יששכר דף נ"ו ודף ע' שנוהגים בירושלים וצפת ת"ו שמעלין לס"ת רוב הילדים מבן שש ושבע ומעלה. ארבעה וחמשה בבת אחת. ואחד מהם מברך והאחרים עומדים עמו ושומעים. והאידנא אין מנהג צפת כן אלא מעלים אותם אחד אחד. ואחר שעלו כולם וקראו בס"ת. מעלים את כל התינוקות הקטנים והש"ץ מברך אותם בעל פה פסוק המלאך הגואל כמ"ש הרב הלבוש:

תרס"ט ס"א (כתב היש"ש סוף ב"ק בקונטריס חילוקי מנהגים סי' מ"ח וז"ל בני בבל עושים שמחת תורה כל שנה ושנה בחג הסוכות ובכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר קורין בפרשה אחת, בני ארץ ישראל אין עושים שמחת תורה אלא לשלש שנים ומחצה וביום שישלימו הפרשה שקורין בפלך זה אין קורין בזה בזה עכ"ל. ובתיקון יששכר דף ל"ג ע"א כתב משם בעל מסעות בנימין שראה במצרים שקהילת אנשי בבל מסיימין התורה בשנה אחת כנהוג. וקהילת אנשי ארץ ישראל עושים מכל פרשה שלשה סדרים ומסיימין התורה לסוף שלש שנים. (ובהקדמת הרב מהר"ר יעקב בן חיים למקראות גדולות דפוס וויניציא הביא חשבון קנ"ד הדרים בתורה) וכן איתא במגילה דף כ"ט ע"ב דבמערבא הוו מסקי לאורייתא לתלת שנין (ובקידושין דף ל' ע"א איתא דבמערבא פסקי לקרא דהנה אנכי בא אליך בעב הענן לתלתא פסוקי) אך במסכת סופרים פרק ט"ז הלכה יו"ד מוכח דהוו מסקי לאורייתא לתלת שנין ומחצה וכמ"ש הנחלת יעקב שם והביא ראיה מהיש"ש הנז"ל, ועי' מג"א לעיל ריש סי' רפ"ב ומחה"ש שם ועי' טור לקמן סוף סי' תרפ"ה ונחלת יעקב הנז"ל פרק י"א הלכה וא"ו ושו"ת בית דינו של שלמה או"ח סי' י"ב):

תרס"ט ס"א כתב הרב השומר אמת סי' ל"ב אות ד' דף ס"ו שנוהגים בעיה"ק צפת ת"ו בשבת בראשית שאחר שעלו הכהן והלוי לס"ת מעלים את החתנים דשמחת תורה:

תוכן העניינים

ארץ חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה