ארץ חיים· רבי חיים סתהון
חלק אורח חיים · סימן תריג
תרי"ג סי"א (מי שראה קרי בזמן הזה ביו"כ וכו' רוחץ מקומות המלוכלכים בו לבד ומתפלל ואסור לרחוץ גופו או לטבול אעפ"י שבשאר ימות השנה הוא רגיל לטבול לתפילה (עי' כ"י ותשו' מהרי"ל סי' קמ"א ומהר"י מברונא סי' מ"ט ומהר"ש הלוי או"ח סוף סי' ע' ושירי קרבן כל ירושלמי פסחים פ"ד הלכה ד' ד"ה תני) וכתוב בספר המנהיג הלכות תפילה סי' פ' דאנשי מזרח אין טובלין לא מקרי ולא מתה"מ ואנשי מערב אפילו ביו"כ טובלין כדרכן דתניא ביומא דף פ"ח הרואה קרי ביו"כ יורד וטובל (ובירושלמי יומא פ"ח ה"א איתא דרבי יוסי טבל לקריו ביו"כ). גם בסוף הלכות יו"כ כתב שאנשי ארץ ישראל טובלין לקרי ביו"כ דס"ל דהא דאיתא בברכות דף כ"ב כי אתא זעירי (מן ארץ ישראל לבבל עי' פסחים דף נ"א ע"א חולין דף קל"ב פ"ב וכמ"ש בקיצור כללי התלמוד שבסוף מסכת ברכות) אמר בטלוה לטבילותא כרבי יהודה בן בתירה. היינו דוקא לדברי תורה ולא לתפילה (וכדעת הפוסקים שהביא הטור לעיל סי' פ"ח). וביש"ש סוף ב"ק בקונטריס חילוקי מנהגים סי' ט' כתב וז"ל בני ארץ ישראל רוחצין מתה"מ ומקרי אפילו ביו"כ שהן דורשין בעלי קריין רוחצין בצינעה בשבת (אפשר דצ"ל בת"ב) וביו"כ כדרכן בני בבל אין רוחצין מתה"מ ולא מקרי שהן דורשין אנו בארץ טמאה עכ"ל ור"ל דמלבד דס"ל דהא דבטלוה לטבילותא היינו אפילו לתפילה וכדקי"ל לעיל סי' פ"ח הן דורשין אנו בארץ טמאה וכמ"ש מרן ז"ל בבית יוסף לעיל סי' תקנ"ד משם התוס' בביצה דף י"ח ע"ב אהא דאיתא התם דהואיל דבשבת שרי אדם לטבול מטומאתו שרי נמי ביו"כ כדתניא כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בת"ב בין ביו"כ כתבו התוס' שם בד"ה כל וכו' דבזמן הזה אין טובלין לא ביו"כ ולא בת"ב דדוקא הם שהיו עוסקין בטהרות היה צריך לטבול מיד כדי שלא יטמאו הטהרות וכו' והיינו בארץ ישראל וכמ"ש התוס' בנדה דף י"ב ע"ב ד"ה דמתני וכו' ובדף ס"ו ע"א ד"ה פתחה וכו' דבארץ ישראל היו תמיד עסוקים בטהרות גם בזמן האמוראים דגם בימיהם היה עדין בארץ ישראל הזאת אפר פרה כדאיתא בנדה דף וא"ו ע"ב ובחגיגה דף כ"ה ע"א דחברייא מדכין בגליל (ופי' תוס' חולין דף קכ"ב ע"ב ד"ה עור) אבל בבבל הא לא היה הזאה כדאיתא בבכורות דף כ"ז דקאמר ומי הזאה יש לנו. ובנזיר דף נ"ד ע"ב משמע דצריך הזאה לטומאת ארץ העמים משום גושא וכמ"ש הרמב"ם פרק י"א מהלכות טומאת מת והתוס' בחגיגה דף הנז"ל ע"א ד"ה שרצועה וכו'. והאפר פרה עצמו נטמא אם הובא מא"י לחו"ל משום טומאת ארץ העמים וכדאיתא בתוספתא דפרה פ"ג ה"ג וכמ"ש התוס' בחגיגה הנז"ל, ועי' תוס' חולין דף ק"ד ע"א ד"ה חלת ובהרא"ש שם ובספר התרומה סי' רי"ג בהלכות ארץ ישראל ובתשב"ץ ח"ג סי' ר' ובית יוסף יו"ד סי' שכ"ב ויש"ש חולין פ"ח סי' ד'. ומאחר דהכל טמאים לטומאת המת מאי מהניא טבילה בלי הזאת אפר פרה וכמ"ש הראשונים הנז"ל ובספר המנהיג הלכות תפילה סי' הנז"ל משם תשו' הגאונים (שערי תשובה סי' קע"ד) וע"י טומאת ארץ העמים אי אפשר ליטהר ע"י הזאה וכנז"ל ואין שם עסק טהרות. ובתוס' ברכות דף ה' ריש ע"ב ד"ה הא לן וכו' כתבו שיש מפרשים לענין טומאה שנזהרים בארץ ישראל ולא בבבל בבבל. ובברכי יוסף לעיל סוף סי' רמ"ב כתב משם רבינו ישעיה הראשון ז"ל דהא דאיתא בירושלמי שבת פ"א הלכה ג' דרב היה אוכל חולין בטהרה היינו דוקא כשהיה בארץ ישראל אבל לאחר שירד לבבל לא יכול ליזהר עכ"ל (והיינו מ"ש בירושלמי שם דכל מי שהוא קבוע בארץ ישראל ואוכל חולין בטהרה ומדבר בלשון הקודש וקורא ק"ש בבוקר ובערב מובטח לו שהוא בן עוה"ב) ועיין כוזרי מאמר שלישי פרק מ"ט ושאלת יעב"ץ ח"א סי' קל"ו ויש"ש בקונטריס חילוקי מנהגים הנז"ל סי' י"א ומה שאכתוב בעזה"י בחלק יו"ד סי' קצ"ה):