ארץ חיים· רבי חיים סתהון
חלק אורח חיים · סימן תקפט
תקפ"ט ס"ו אעפ"י שנשים פטורות יכולות לתקוע וכן אחר שיצא כבר יכול לתקוע להוציאן אבל אין מברכות ולא יברכו להן. וכתבו מור"ם והלבוש שהמנהג הוא שהנשים מברכות על מצות עשה שהזמן גרמא על כן גם כאן חברכנה לעצמן אבל אחרים לא יברכו להן אם כבר יצאו. גם לעיל סי' י"ז סוף סעיף ב' כתבו מור"ם והלבוש שהנשים נוהגות לברך על מ"ע שהז"ג וכתב הלבוש שם שנוהגים כן בסיכה ולולב ולא בציצית (וכ"כ הט"ז לקמן כי' תרנ"ח סק"ו שנוהגות לברך על הלולב) ומה שנהגו נהגו ומה שלא נהגו לא ינהגו וכתב הברכי יוסף לקמן סי' תרנ"ד אות ב' דמה שנהגו קצת נשים בארץ ישראל לברך על הלולב היא מנהג בטעות לדידן דקבלנו עלינו הוראות מרן ז"ל ויש לבטל המנהג. אך בספרו יוסף אומץ סי' פ"ב כתב דכיון דבשו"ת מן השמים (הנדפס בסוף תשו' הרדב"ז ח"ה) איתא שאין בזה איסור. יש להן לברך על הלולב כמנהגן הקדום. משום דאם היה מרן ז"ל רואה ההיתר בשו"ת הנז"ל היה חוזר בו. וכתב שהוא ז"ל בעצמו נהג לומר להן לברך אחר שראה זה בשו"ת הנז"ל והרב זכור לאברהם ח"א או"ח בדיני ברכות סוף אות ן' כתב לישב המנהג הנז"ל משום דקי"ל דבמקום מנהג אפילו בפלוגתא דרבוואתא בענין ברכות לא שבקינן מנהגא ולא אמרינן בזה ספק ברכות להקל (ועי' מה שכתבתי נכללים סי' יו"ד):
תקפ"ט ס"ט ואינו יודעו יצא וכו' כנ"ל וכ"כ בש"ע הישן משנת שכ"ז