ארץ חיים· רבי חיים סתהון
חלק אורח חיים · סימן תצו
תצ"ו ס"א בגליות שעושין שני ימים טובים מספק וכו'. כתב הרמב"ם בהלכות קידוש החודש פ"ה הלכה ד' ואילך יז"ל כשהיתה סנהדרין קיימת והיו קובעין על הראיה היו בני ארץ ישראל וכל המקומות שמגיעין אליהן שלוחי תשרי עושין ימים טובים יום אחד בלבד ושאר המקומות הרחוקות שאין שלוחי תשרי מגיעין אליהן היו עושין שני ימים מספק וכו' לפיכך כל מקום שלא היו שלוחי תשרי מגיעין אליו כשהיו השלוחין יוצאין יעשו שני ימים ואפילו בזמן הזה כמו שהיו עושין בזמן שבני א"י קובעין על הראיה ובני א"י עושין יום אחד כמנהגן שמעולם לא עשו שני ימים וכו' אין עשיית יו"ט אחד תלויה בקריבת המקום כיצד אם יהיה מקום בינו ובין ירושלים מהלך חמשה ימים או פחות שבודאי אפשר שיגיעו להן שלוחין אין אומרים שאנשי מקום זה עושין יו"ט אחד. שמי יאמר לנו שהיו השלוחין יוצאין למקום זה. שמא לא היו שלוחין יוצאין למקום זה מפני שלא היו שם ישראל ואחר שחזרו לקבוע על החשבון ישבו שם ישראלים שהן חייבין לעשות שני ימים. או מפני שהיה חירום בדרך כדרך שהיה בין יהודה וגליל בימי חכמי המשנה (ב"ב דף ל"ח) או מפני שהיו העכו"ם מונעין את השלוחין לעבור ביניהן. ואילו היה הדבר תלוי בקריבת המקום היו כל בני מצרים עושין יום אחד שהרי אפשר שיגיעו להם שלוחי תשרי וכו' וכן רוב סוריא וכו' נמצא עיקר דבר זה על דרך זו כך הוא. כל מקום שיש בינו ובין ירושלים מהלך יותר על עשרה ימים גמורים עושין שני ימים לעולם כמנהגם מקודם שאין שלוחי כל תשרי ותשרי מגיעין אלא למקום שבינו ובין ירושלים מהלך עשרה ימים או פחית. וכל מקום שבינו לבין ירושלים מהלך עשרה ימים בשוה או פחות שאפשר שיהיו שלוחין מגיעין אליו. רואים אם אותו המקום מארץ ישראל שהיו בה ישראל בשעת הראיה בכיבוש שני כגון אושא ושפרעם ולוד ויבנה ונוב וטבריא וכיוצא בהן עושין יום אחד בלבד ואם אותו המקום מסוריא כגון צור ודמשק ואשקלון וכיוצא בהן או מחו"ל כגון מצרים ועמון ומואב וכיוצא בהן עושין כמנהג אבותיהן שבידיהן אם יום אחד יום אחד ואם שני ימים שני ימים. (ובתשובותיו פאר הדור סי' ק"ו כתב שנוהגים בצור לעשות שני ימים) מקום שבינו ובין ירושלים עשרה ימים או פחות מעשרה והוא סוריא או חו"ל ואין להם מנהג. או שהיא עיר שנתחדשה במדבר ארץ ישראל או מקום ששכנו בו ישראל עתה עושין שני ימים כמנהג רוב העולם עכ"ל ועי' בחידושי הריטב"א על ר"ה דף י"ח ע"א. וכתב הכפתור ופרח ריש פרק נ"א שבעגלון שבעבר הירדן נוהגים לעשות יום אחד. וזה אשתמיט ממורינו הרב מהריט"ץ בתשו' סי' רי"ו שנחלק בזה עם הרב מהר"ר גדליה קורדואירו ע"ש. וכתב מהריט"ץ שם דבארצינו צפת ת"ו שאינה מן אותן הידועות כגון אושא ושפרעם וכו'. (הגה שצפת ת"ו ידוע שהיא מכיכוש שני בודאי וכמ"ש מורינו הרב המבי"ט ת"א סי' נ"א) היה מן הדין לעשות שני ימים אם היינו מסופקים אם היו דרים בה ישראל בימי הקביעות על פי הראיה אלא שמצינו דור אחר דור נהגו לעשות יום אחד ובודאי שידעו בבירור מזמן הראשון שהיו דרים בה ישראל. ועוד ראיה שיש תנאים קבורים בתוך העיר והיו דרים בה עכ"ל ועי' שאלת יעב"ץ ח"א סי' קס"ח בזה. והברכי יוסף אות ח' ופאת השולחן סי' ב' אות ל"ד הביאו ירושלמי ריש פ"ב דראש השנה דמוכח שם להדיא דבעיה"ק צפת הסמוכה לטבריא היו עושים יום אחד. וכתב הפאה"ש שם משם הכפתור ופרח פרק י"א דף מ"ו ע"ב דפוס ברלין דעיר צפת הנזכרת בשופטים סי' א' פסוק י"ז וילך יהודה את שמעון אחיו ויכו את הכנעני יושב צפת ויחרימו אותה ויקרא את שם העיר חרמה. איננה עירנו צפת הנודעת. כי צפת ההיא הנזכרת בשופטים היא בארץ יהודה בנחלת שמעון והיא צפת הנזכרת בדה"ב סי' י"ד פסוק ט' ויערכו מלחמה בגיא צפתה למרשה. ושם סי' י"א פסוק ח' וביהושע סי' ט"ו פסוק מ"ד מונה עיר מרישה בין ערי יהודה. ובגיא צפת הסמוכה לה היתה מלחמה הנזכרת דאסא מלך יהודה עם זרח הכושי. וביהושע שם פסוק ל' מונה עיר חרמה בין ערי ארץ יהודה. ושם סי' י"ט פסוק ד' מונה חרמה בנחלת שמעון שהיתה בתוך ארץ יהודה אכן עירנו צפת ת"ו הנודעת היא בארץ הגליל בחלק נפתלי סמוכה לטבריא ולקדש נפתלי ולא נזכרה במקראי קודש ולא בש"ס בבלי אלא בירושלמי דר"ה הנז"ל ואפשר דהיא צפת הנזכרת בקינות הקלירי בחינת בקינת איכה ישבה חבצלת השרון חרוז י"ב (ועי' כפתור ופרח ריש פרק נ"א דבגת עושין שני ימים. וגת היינו רמלה וכמ"ש שם פרק ז' ופרק י"א אך הברכ"י אות ט' ומהר"י שווארץ בתשו' דברי יוסף סי' א' כתבו דעושין ברמלה יום אחד. עוד כתבו שם דבעיה"ק יפו ת"ו עושים יום אחד. וכתב עוד בדברי יוסף שם דבעזה עושים יום אחד וכמ"ש בתשו' הרדב"ז הישנות סי' ל'):
תצ"ו ס"ג בני א"י שבאו לחו"ל אסורים לעשות מלאכה ביו"ט שני ביישוב אפילו דעתו לחזור וכו'. כתב הפר"ח בסוף הסימן דכאשר הוא ז"ל הלך מא"י למצרים והיה דעתו לחזור לא"י. כשהגיע יו"ט שני לבש תפילין בבוקר בביתו בצינעא וקרא בהם קריאת שמע. ואח"כ הלך לביהכ"נ מלובש במלבושי יו"ט והתפלל תפילת י"ח דכיון דהוי בלחש כצינעא דמי (וכמו שפסק מרן ז"ל בתשו' אבקת רוכל סי' כ"ו בזה) ואעפ"י שיש בה קצת אריכות יותר מתפילת יו"ט אין בכך כלום וכתב עוד דמותר לבשל מיו"ט שני לשבת בלא עירוב תבשילין. והובא כל זה בפאת השולחן סי' ב' אות כ"ב. וכתב הפאה"ש שבמוצאי יו"ט הראשון יבדיל בצינעא וכתב דככל הנז"ל נוהגים כל היוצאים מא"י לחו"ל ודעתם לחזור. וכתב הרב חיד"א בספר טוב עין סי' י"ד והרב לב חיים ח"ב סוף סי' קכ"ה דאסור לעשות הקפות לס"ת בשמיני עצרת:
תצ"ו ס"ג כתב בשו"ת הלק"ט ח"א סי' ד' משם מורינו הרב מהר"ר גבריאל איספראנסה ז"ל אב"ד דעיה"ק צפת ת"ו דבן א"י שהלך לחו"ל ודעתו לחזור אסור לעלות לתורה ביו"ט שני של גליות ולהשלים למנין הקרואים כיון שהוא אינו מחויב בקריאת התורה שבאותו יום באותה פרשה והוי ברכתו לבטלה וק"ו הוא ממ"ש מרן ז"ל לקמן סי' תקס"ו סעיף וא"ו וכתב הרב מהר"מ חאגיז שם שקבלה בידו שאם היו"ט שני חל ביום ב' וה' בשבוע ובן א"י נמצא בחו"ל במקום שנוהגים להוסיף ביו"ט על מנין חיובי הקרואים (עי' לעיל סי' רפ"ב סעיף א' בהג"ה) היו רבני עיה"ק צפת זלה"ה מתירים בפשיטות שיעלה בן א"י לתורה להיות מן הנוספים על מנין הקרואים ולברך כיון שהם ימי קריאת התורה לכל ישראל ומה לי בסדרא דיומא ומה לי בפרשה אחרת בתורה אבל במקום שאין נוהגים להוסיף ביו"ט על מנין החיובים אסור אפילו ביום ב' וה' ע"ש באורך וכן מסקנת מורינו הרב מהר"ח מודעי בתשו' חיים לעולם או"ח סי' וא"ו. וכתב מהרח"מ שם דפשיטא היא שאסור לבן א"י להיות חתן תורה בשמחת תורה בחו"ל שהוא חול לבני א"י וכ"כ הרב חיד"א בתשו' חיים שאל ח"א סי' י"ג. וכתב עוד בח"ש שם דשלוחי א"י גדולים בתורה כולם מבקשים טצדקי שלא לעלות לס"ת ביו"ט שני ובדרך חכמה מגלים דעתם שלא יקראו אותם לס"ת כי יש להם איזה סיבה וכיוצא:
תצ"ו ס"ג כתב מרן ז"ל בתשו' אבקת רוכל סי' כ"ו וז"ל מי שבא מחו"ל לא"י ודעתו לחזור הוי בכלל בני חו"ל וכן מעשים בכל יום בכל שנה ושנה עולים לשלש רגלים מחו"ל לא"י ועושים יום שני של גליות כתיקוניו וכמשפטיו בחו"ל. ולא עוד אלא שמתקבצים מנין מבני חו"ל העולים לרגל ומתפללים תפילה וקורין בתורה ומפטירין בנביא בברכות תחילה וסוף כמו שעושין ביו"ט שני בחו"ל. ודבר זה נעשה מימי קדם בפני גדולי עולם ולא פקפק אדם בדבר זה מעולם עכ"ל וכתב הרב פאת השולחן סי' ב' אות כ"א כי כן נוהגים עד היום בכל ארץ ישראל ויש להם ביהכ"נ מיוחד לכך. גם מורינו הרב מהר"ח מודעי ז"ל בתשו' חיים לעולם או"ח סי' וא"ו דף י"ד ע"ג כתב כי כן המנהג שכל שיש להם עשרה מהעולי רגלים הם מתפללים לבדם ביו"ט שני שלהם. והנה מורינו הרב סמא דחיי או"ח סי' י"ד פסק דהיכא דיש מהם רוב מנין מותר לצרף עמהם מאנשי א"י כדי להשלים המנין לעשרה להתפלל תפילת יו"ט שני בציבור ולקרות בס"ת בחובת היום. והרב מהר"י אלגאזי באמת ליעקב סי' א' אות ג' כתב שעשו מעשה בעיה"ק ירושלים ת"ו כנז"ל על פי פסק מורינו הרב הנז"ל. והרב חיד"א בספר לדוד אמת סי' א' אות ג' הביא דין זה להלכה. אך הרב בריכות המים או"ח סי' תצ"ו דחה דברי מורינו הרב סמא דחיי הנז"ל ומסיק דאפילו הם תשעה אינם יכולים לצרף אחד מבני א"י להוציא ס"ח וממה שעשו בירושלים כנז"ל אין ראיה כי לא ראו מ"ש בהלק"ט ח"א סי' ד' משם הגאון מהר"ר ישראל בנימין שכתב וז"ל כל הבא מחו"ל לא"י כל זמן שאינם עשרה בעלי בתים (ר"ל נשואים אשה) אל יתפללו יו"ט אלא בצינעא וכ"ש שאין להם להוציא ס"ת וכו' ע"י שיצרפו לעשרה אחד או שנים מבני העיר וכו' ואם תראה שנוהגין בהיפך מזה אינו מנהג קבוע על פי חכמים אלא מפני הכבוד ודוחק השעה ועניות בני א"י כי רבה היא גרמה להם לסבול מנהג שלא כדין פעם ושתים ונשאר קבוע עכ"ל ועי' בספר אות אמת למהר"י סיד בקונטריס אחרון סי' ג' דף ס"ד ותשו' לב חיים ח"ב סי' כ"ה בזה. וכתב מורינו הרב מהר"ח מודעי בחיים לעולם סי' הנז"ל שבעיה"ק צפת ת"ו בזמן הרב מהר"ר מיכאל מיכאל מלמד ושאר הרבנים ז"ל רצה אחד מבני חו"ל מהעילי רגלים להיות חתן תורה ביום שמיני עצרת שהוא יום שמחת תורה לבני א"י ומנעו אותו הרבנים ז"ל ושוב נדפס ספר פרי האדמה ח"א ובהלכות תפילה דף ך' כתב כי רבני ירושלים ז"ל הסכימו להתיר עכ"ל. ובספר השומר אמת סי' י"ח אות יו"ד דף ל"ו ע"ב כתב כי בזמנו התיר זה הרב מהר"ר אברהם הכהן ז"ל אב"ד דצפת ת"ו:
תצ"ו ס"ג כתב הרב הלק"ט ח"א סי' ד' משם הגאון מהר"י בנימין ז"ל ששמע משם הרב מהר"ר אליעזר בן ארחא ז"ל אב"ד דעיה"ק חברון ת"ו שראה לרבני עיה"ק צפת ז"ל שהיו מורים לבחורים רווקים מחו"ל שבאו לא"י שינהגו יו"ט אחד בלבד אעפ"י שהם עשרה ודעתם לחזור. מטעם שאפשר אם ימצאו להם נישואין הגונים בא"י יקבעו דירתם בא"י. וכתב שם מהר"מ חאגיז כי כן הוא המנהג בעיה"ק ירושלים ת"ו בבחורים שאין להם אב ואם שאינם תלוים בדעת אחרים והם ברשות עצמם לישא אשה בא"י אבל כשתלוים בדעת אחרים יעשו שני ימים. גם הרב חיד"א בחיים שאל ח"א סי' נ"ה כתב כי כן פשטה הוראה בא"י ודלא כהסכמה שהובאה בתשו' גינת ורדים או"ח כלל ד' סי' י"ד (שבכל גוונא יעשו שני ימים בדעתם לחזור) אך בחורים רווקים מא"י הנמצאים בחו"ל ודעתם לחזור אף שאינם תלוים בדעת אחרים ינהגו כבני א"י ע"ש:
תצ"ו סי"ד אלא מדדים מותרים משום וכו' כצ"ל וכמ"ש הרב שולחן גבוה: