ארץ חיים· רבי חיים סתהון
חלק אורח חיים · סימן תצג
תצ"ג ס"ב בהג"ה ומרבים בל"ג לעומר קצת שמחה ואין אומרים בו תחנון. עי' שער הכונות דרוש ל"ג בעומר דף קכ"ז דפוס שלוניק שהאריך בסוד הענין של מיתת תלמידי רבי עקיבא ובמה שפסקו מלמות ביום ל"ג ובמה שאח"כ סמך לחמשה תלמידים אחרים שנתקיימו בעולם והרביצו תורה ברבים ושנים מהם רבי מאיר ורשב"י (עי' יבמות דף ס"ב ע"ב וסנהדרין דף י"ד ע"א וירושלמי סנהדרין פ"א הלכה ב') ואח"כ כתב וז"ל ענין מנהג שנהגו ישראל ללכת ביום ל"ג לעומר על קברי רשב"י ור"א בנו אשר קבורים בעיר מירון כנודע (עי' ב"מ דף פ"ד ע"ב ומדרש קהלת רבה פרשה י"א פיסקא כ'. ופסיקתא דרב כהנא סוף פיסקת ויהי בשלח. ובזוה"ק פרשת האזינו סוף האידרא זוטא דף רצ"ו ע"ב. ובערוך ערך מירון. וכפתור ופרח פרק י"א דף מ"ז דפוס ברליו) ואוכלים ושותים ושמחים שם. אני ראיתי למורי ז"ל שהלך שם פ"א ביום ל"ג לעומר הוא יכל אנשי ביתו וישב שם שלשה ימים ראשונים של השבוע ההוא וכו' והר"י סאגיש העיד לי שבשנה וכו' שהוליך את בנו הקטן שם עם כל אנשי ביתו ושם גילחו את ראשו כמנהג הידוע ועשה שם יום משתה ושמחה גם העיד מהר"א הלוי כי בשנה הנז"ל הלך גם הוא שם יהיה נוהג לומר בכל יום בברכת תשכון נחם וכו' והובא במג"א לעיל סי' קל"א סק"ז ובסי' זה סק"ג סק"ג ובעט"ז) וכתבתי כל זה להורות כי יש שורש במנהג זה הנז"ל (גם בשבחי ירושלים הקדמון משנת רפ"ב דף כ"ג הוזכר לשבח מנהג הקיבוץ הגדול והשמחה במירון בזמן הנז"ל), ובפרט כי רשב"י ע"ה הוא מחמשה תלמידיו הגדולים של רע"ק ולכן זמן שמחתו ביום ל"ג בעומר כפי מה שביארתי לעיל עכ"ל. ותגלחת הנז"ל עושים שם להקטן כשנעשה בן שלש שנים לחנכו במצות פאות הראש כמ"ש בשערי תשובה לקמן סי' תקל"א סק"ב וכמו דאז מתחיל אביו ללמדו אותיות התורה כמ"ש ביו"ד סי' רמ"ה סעיף ח' וכן מלבישו אז טלית קטן וכמ"ש האלי' רבה הובא בשע"ת לעיל סי' י"ז סק"ב. על פי מ"ש התנחומא פרשת קדושים פיסקא י"ד על פסוק שלש שנים יהיה לכם ערלים ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש וכו' דהכתוב מדבר בתינוק בן שלש שנים דבשנה הרביעית יקדישו אביו לתורה. והנה הפר"ח בסי' זה כתב דיש לדקדק בטעם השמחה דאי משום שאז פסקו תלמידי רע"ק מלמות הרי לא נשאר אחד מהם דכולם מתו ואפשר שהשמחה היא על אותם תלמידים שהוסיף אח"כ שלא מתו כאלה עכ"ל. והברכי יוסף אות ג' כתב דפטירת רשב"י היה ביום ל"ג לעומר והוא יומא דהילולא דיליה הנזכר בזוה"ק פרשת נשא בסוף האידרא רבא דף קמ"ד ע"ב ופרשה האזינו בסוף האידרא זוטא דף רצ"ו ע"ב ופרשת ויחי דף רי"ח ע"א וכעין מאי דאיתא במו"ק דף כ"ה ריש ע"ב דהקב"ה שמח בבוא אליו נפש הצדיק ועי' ספר קול בוכים למורינו הרב מהר"א גלאנטי דף צ"ח ובמעבר יבוק מאמר שפתי צדק פרק י"ז. גם הגאון מהר"ר זלמן בעל התניא והש"ע כתב בסידורו דיום ל"ג בעומר היא יום פטירת רשב"י וכ"כ הרב בני יששכר ח"א מאמרי חודש אייר מאמר ג' אות ב' ואות ג'. אכן הברכ"י גופיה בספרו מראית העין בליקוטים שבסוף הספר סי' ז' אות ח' כתב דהן אמת כי כן איתא בפרי עץ חיים (דף צ"ט סוף ע"ג דפוס הארץ הוצאה שלישית) אך כבר נודע דהנוסחא האמיתית בספרי האריז"ל היא ניסחת שמונה שערים שסידר מהר"ש ויטאל ובשער הכונות האריך בסוד ימי העומר וטעם מיתת התלמידים וטעם לימוד החמשה תלמידים אח"כ וסוד ל"ג לעומר והיא שמחת רשב"י וכתב כי יש שורש בשמחה זו שעושים ולא הזכיר כלל שהוא יום פטירת רשב"י ואפשר שהכונה כמו שכתבתי בספרי טוב עין סי' י"ח אות פ"ז דהשמחה היא על חזרת אור התורה וכדאמרו ביבמות דף ס"ב דאחרי פטירת התלמידים היה העולם שמם (יוד) עד שבא רע"ק אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם והם ר"מ ורבי יהודה ורבי יוסי ורשב"י ור"א בן שמוע והם הם העמידו תורה ובמדרש בראשית רבה פרשה ס"א פיסקא ג' ובקהלת רבה פרשה י"א פיסקא וא"ו איתא שאמר להם רע"ק דהראשונים לא מתו אלא מפני שהיתה עיניהם צרה בתורה זה לזה תנו דעתיכם שלא תעשו כמעשיהם. מיד עמדו ומילאו כל ארץ ישראל תורה. ובסנהדרין דף פ"ו איתא דסתם מתניתין ר"מ סתם תוספתא רבי נחמיה סתם ספרא רבי יהודה סתם ספרי רבי שמעון וכולהו אליבא דרע"ק. ובשיטה מקובצת על כתובות דף מ' ע"א כתב דרע"ק היה להם במקום משה רבינו ע"ה ע"ש ועי' מנחות דף כ"ט ע"ב ומדרש במדבר רבה פרשה י"ט. ובזה מתורץ קושית העולם ממאי דקי"ל לקמן סי' תק"פ דיום פטירת צדיקים בכל שנה הוא יום תענית. וע' חתם סופר או"ח סוף סי' קס"ג ויו"ד סי' רל"ג ובחידושי חתם סופר עה"ת סוף פרשת אמור ובשו"ת שם אריה או"ח סי' י"ד ובשו"ת מים חיים ראפופורט או"ח סוף סי' כ"ב ושו"ת פני אהרן או"ח סי' ך' דף כ"ו ע"ג. והנה הגאון חקרי לב במהדו"ב יו"ד סוף סי' י"א כתב על המנהג ששמע דבעיה"ק צפת ת"ו מדליקים דברים יקרים ששוים שלש מאות או ת"ק אריות בהילולא דרשב"י זיע"א שכורכין וטובלין אותן בשמן ומדליקין דלא מצא בזה צד היתר דנראה דאיכא איסור בל תשחית דרבנן ובודאי שהראשונים לא נהגו כן אלא שנשתרבב המנהג מחדש דהרי אפילו בשמחת בית השואבה לא היו מדליקין אלא מבלאי מכנסי כהנים ומהמייניהם כדאיתא בסוכה דף נ"א ואי משום דשורפין על המלכים דקי"ל ביו"ד סי' שמ"ח (ורבנן איקרו מלכים וכדאיתא כגיטין דף ס"כ ובפרט רשב"י שהיה מבני עליה המועטים דעיילו בלא בר להסתכל באספקלריא המאירה כדאיתא בסוכה דף מ"ה ובימיו לא נראתה הקשת בענן כדאיתא בירושלמי ברכות פ"ט ה"ב ועי' בבלי כתובות דף ע"ז ע"ב כעובדא דריב"ל. ואיתא בזוה"ק פרשת כא דף ל"ח דאת פני האדון דא רשב"י ור"ל דאת לרבות כעין מאי דדרש רע"ק בפסחים דף כ"ב על את ה' אלד'יך תירא דאת לרבות ת"ח ועי' סוכה דף כ"ז ע"כ וזוה"ק פרשת ואתחנן דף רס"ה ע"כ) אין זה אלא במלכים (או אפי' בנשיאים) ובשעת מיתתם ודוקא מטתם וכלי תשמישם אבל שאר דברים לא הותר (והא דאונקליס הגר שרף שבעים מנה צורי כשמת רבן גמליאל הזקן הנשיא היינו כלי תשמישו של ר"ג שוה שבעים מנה צורי וכדאיתא בע"ז דף י"א) ועם שידעתי גדולת רשב"י זיע"א בשמים ממעל ועל הארץ. ומי אני לדבר בדבר הנוגע קצת לכבודו ז"ל אך ידעתי כי לא לפניו חנף יבוא ולבי ולבי אומר לי דאין רצונו בכך עכ"ל וכבר נדפס קונטריס כבוד מלכים להרב מהר"ש העליר ז"ל אב"ד דפה עיה"ק צפת ת"ו על זה והאריך להוכיח למצוא סמוכות למנהג זה והסכים עמו שם הגאון מהר"א אשכנזי ז"ל אב"ד דעיה"ק ירושלים ח"ו והגאון מהר"מ תאומים בשו"ת אוריין תליתאי סי' נ"ב ע"ש. וכתב הרלב"ח בתשו' סי' ג' שנוהגים לעשות נדרים ונדבות לשם כבוד שמואל הנביא ע"ה. וכ"כ הררב"ז בתשו' החדשות ח"ב סי' תר"ח שנוהגים לנדור לגלח הקטנים על קבר שמואל הנביא ונהגו בכל הגלילות לחשוב זה נדר גמור לפי שרגילין להביא נדרים ונדבות ונותנים משקל השיער לצורך המקום להדליק עליו שעוה ושמן ולשאר צרכיו גם יש בנדבות חלק לעניים ולצרכי ציבור ומכל זה העלו שהוא נדר גמור עכ"ל וכ"כ בתשו' יכין ובועז ח"ב סי' ז' ע"ש. וכתב הרלב"ח שם דהטעם שזכה לזה שמואל הנביא יותר משאר הצדיקים היינו משום שלא היה נהנה משל אחרים וכדאיתא בברכות דף יו"ד ע"ש. וכן נוהגים לעשות נדרים וכו' לכבוד רשב"י זיע"א שהיה מלומד בנסים לבטל הגזירות הרעות כדאיתא במעילה דף י"ז ע"ב וגם בו מצינו כעין הנז"ל וכמ"ש רבינו חננאל בפירושו על סוכה דף מ"ה ע"ב הנדפס בש"ם ווילנא החדש על מה דאיתא התם שאמר רשב"י יכול אני לפטור את כל העולם מן הדין מיום שנבראתי עד עתה ואלמלי אלעזר בני עמי מיום שנברא העולם ועד עכשיו ואלמלי יותם בן עוזיהו עמנו מיום שנברא העולם עד סופו דהיינו טעמא משום שכל הצדיקים קיבלו בעולם הזה מעין השמור להם לעוה"ב ורשב"י ובנו ויותם לא קיבלו בעוה"ז (עי' מדרש שמות רבה סדר פקודי פרשה נ"ב) לפיכך היתה להם זכות גדולה משאר הצדיקים שבזכותם יתקיים העולם ולא יחרב ע"ש וא"כ ממילא שלא נהנה משל אחרים וכמו מדת חותנו רבי פנחס בן יאיר כדאיתא בחולין דף ז' ע"ב. והא דמצינו בב"מ דף פ"ד ע"ב שנדרו מתנה לר"א בר"ש כדי להנצל מהצרה בזכותו והוא קיבל מהם היינו משום שאז היה חולה ואנוס. וכתוב במגיד משרים למרן ב"י ז"ל פרשת אמור כי רשב"י ובנו שמחו לקראתכם בקריאתכם זוהר על מערתם ובכפר הסמוך להם וכיון שהקפתם אותם בארבעה מינים נתעוררו הגשמים וכו' (פי' תענית דף ב' ע"ב) וכלל זה יהיה בידכם כל זמן שהעולם צריך לגשמים תלכו ותקיפו אותם ותהיו נענים ועל כל צרה שלא תבוא תקיפו אותם שבעה פעמים ותהיו נענים וכו' ע"ש. ובאהבת ציון דך ל"א כתב שראה בצפת ת"ו שבשעת עצירת גשמים עשו שבעה הקפות על קבר רבי יהודה בר אלטאי ואחר כל הקפה אמרו י"ג מדות ותקעו תשר"ת) וכתוב בשבחי ירושלים הקדמון משנת רפ"ב שנוהגים בני צפת ת"ו ללכת מנין קבוע בכל חדש להתפלל על מערת רשב"י זיע"א. ובהקדמת עמק המלך פרק וא"ו ובשבחי האריז"ל ובהקדמת ספר החרדים הובא שנוהגים בני צפת ת"ו ללמוד ספר הזוהר כולו באוהל הנטוי על גבי המערה מציון רשב"י עד ציון ר"א בנו זיע"א שתי פעמים בשנה עשרה ימים קודם ר"ה ועשרה ימים קודם שבועות ובזמנינו ב"ה יש שם מנין קבוע ללמוד בכל השנה בביהמ"ד והחצר הגדול שבנה שם מורינו הרב מהר"ר אברהם גלאנטי ז"ל כנזכר בשם הגדולים מערכת גדולים אות א' סי' ל"ו (ושמעתי כי מרון הנזכר בנחמיה סי' ג' פסוק ז' ובדה"א סי' כ"ז פסוק ל' היא מירון הידוע אך מה שיש אומרים כי היא שמרון מראון הנזכר ביהושע סי' י"ב פסוק ו' וסי' י"א פסוק א' וסי' י"ט פסוק ט"ו הוא טעות כי מירון הידוע היא בחלק נפתלי ושמרון הנז"ל היא בחלק ובולון כמ"ש ביהושע סי' י"ט שם ועי' כפתור ופרח פרק י"א דף מ"ז ע"ב ותבואות הארץ פרק ג' עמוד ק"ו דפוס לונץ):
תצ"ג ס"ג יש נוהגים להסתפר בר"ח אייר וטעות הוא בידם עי' ט"ז סק"א משם בית יוסף דהיינו טעמא כיון דאנן לא נהגינן איסור אלא עד יום ל"ד בבוקר וכמ"ש לעיל סעיף ב' ממילא גם ר"ח בכלל האיסור ע"ש. ומורינו הרב מלכי בקודש דף מ"ה ע"א כתב לישב המנהג שמסתפרים בר"ח ואח"כ כתב וז"ל ואנחנו בצפת נהגנו שלא להסתפר עד ל"ד בבוקר וכן חזינא שרוב העיר מסתפרים בר"ח והמיקל לא הפסיד כמ"ש הפר"ח והרבה מן המפרשים עכ"ל ועי' תשו' הרדב"ז החדשות ח"ב סי' תרפ"ז ותשו' מהריק"ש סי' צ"ח ותשו' פני אהרן סי' י"ט ואילך. בזה. והנה בזמנינו נהגנו עפ"י האריז"ל שלא להסתפר כלל מערב פסח עד ערב שבועות לא בר"ח אייר ולא בל"ג לעומר ולא בל"ד וכמ"ש בשעה"כ דף קכ"ו ע"ד דפוס שאלוניק והטעם הוא על פי הקבלה ע"ש: