אור ברסלב
ארץ חיים חלק אורח חיים › סימן תמז

ארץ חיים· רבי חיים סתהון

חלק אורח חיים · סימן תמז

סימן תל

תמ"ז ס"ד אם נתערב החמץ קודם פסח ונתבטל בששים אינו חוזר וניעור בפסח לאסור במשהו ויש חולקים. כתב מורינו הרב מהרימ"ט ח"ב או"ח סי' א' דממה שמרן מהר"י קארו ז"ל הביא דברי המתירים בסתם ואח"כ דברי האוסרים בשם יש חולקים משמע דסובר כדברי המתירים (עי' מה שכתבתי בכללים סי' ך') וכן נראה להקל כיון דהא דחמץ בפסח במשהו אינו אלא מדרבנן יש לסמוך על רובא דרבוואתא המתירים חדא דבתראי נינהו ועוד דבשל סופרים הולכים אחר המיקל וכו' ע"ש. גם מורינו הרב מהריט"ץ סי' ס"ד ס"ה כתב דנקטינן כהפוסקים דס"ל אינו חוזר וניעור גם מורינו הרב מהר"ח מודעי ז"ל בתשו' חיים לעולם או"ח סי' ד' בנדון מעשה שהיה פה עיה"ק צפת ת"ו כתב וז"ל והנה מרן ז"ל בסי' תמ"ו סעיף ד' סתם כדברי האומרים דאין חוזר וניעור וכן נראה מדבריו שם בסעיף ג' (ע"ש בב"י ופר"מ וברכ"י אות וא"ו) ובסי' תס"ז סעיף י"ג (פ"ש בב"י וע"ז ס"ק י"ח ופר"ח) ואף שבדין התירייאקה פסק בסי' תמ"ב סעיף ד' דאסור לאוכלה. כבר עמדו בה כל האחרונים ז"ל ומכללם הפר"ח ולחלק יצאו בדין התירייאקה וכו' (גם גאון ירושלים הרב מהר"מ בן חביב ז"ל בתש' קול גדול סוף סי' כ"ב כתב דמרן ז"ל ס"ל דאין חוזר וניעור) ואף שהפר"ח הסכים דיש להורות כמאן דאמר חוזר וניעור. מ"מ אנן בדידן אין לנו אלא דברי מרן ז"ל דהוא מאריה דאחרין עכ"ל. והנה הכנה"ג בסי' זה בהגהב"י ובשכנה"ג הגהב"י אות ד' כתב ג"כ דדעת מרן ז"ל כהפוסקים דאין חוזר וניעור מדסתם כוותייהו ומ"מ כתב בשכנה"ג לקמן סי' תס"ו הגהב"י אות א' על מה שפסק מרן ז"ל שם סעיף ד' דאם נפלו מים על קמח או נתלחלח השק יאחוז בידו כל המקום המלוחלח בשק עד שיריק כל הקמח שבשק ואם אי אפשר לעשות כן ירקד הקמח והשאר מותר ודוקא כל זמן שהוא מלוחלח אבל אם נתייבש הלחלוחית לא מהני ריקוד דמיפרך ומתערב עם השאר ואסור לאכלו בפסח אלא ירקדנו וישמרנו עד אחר הפסח ואם נתייבש בפסח אסור להשהותו עכ"ל דדין זה הוא אפילו למאן דאמר אין חוזר וניעור או מטעם מורי הרב ז"ל (הוא מורינו מהרימ"ט בתשו' הנז"ל) או או מטעם רבו ז"ל (הוא מורינו הרב מהר"ש סאגיש ז"ל הובא בתשו' המ"ל) או מטעם שכתבתי אני. שהרי מרן ז"ל בסי' תמ"ז פסק כמ"ד אין תו"נ ואעפ"י שכתב ויש חולקים מ"מ דעתו להתיר וכמ"ש מורי הרב ז"ל (כנז"ל) ובסי' תס"ו קבע להלכה דין זה כסתם משנה בלי שום חולק. וכן אני מורה ובא לאסור כל בכל כשנמצא מעט עיסה יבישה אפילו כל שהיא בכל מקום שנמצא בין למעלה בין למטה בין באמצע שלא לאכלו בפסח אלא ינהלנו וישמרנו עד אחר הפסח עכ"ל. והט"ז בסי' תנ"ג סק"ב והפר"ח בסי' תס"ו שם והמג"א שם סק"ט ומגן האלף שם סק"ה כתבו טעמים אחרים לאסור. וכתב החק יעקב שם ס"ק י"ג דכן הסכמת האחרונים ודלא כהלבוש שכתב שם דין הנז"ל בליכא ששים אך הרב בית דוד או"ח סי' קצ"ח דף מ"ו ע"א וסוף סי' רל"א נמשך אחר הלבוש ע"ש. ובתשו' דבר משה ח"א או"ח סי' ל' שקיל וטרי טובא בזה עם שני רבני עיה"ק צפת ת"ו משנת ת"פ בדבר מעשה שהיה פה עיה"ק הנז"ל ומבואר שם דף כ"ב ע"א ודף כ"ג ע"ד ודף כ"ד ע"א וע"ב דאנן אזלינן להקל כהפוסקים דס"ל אין חוזר וניעור וכדמשמע מדברי מרן ז"ל דסתם בסי' תמ"ז כדברי המתירים אך בדין דסי' תס"ו הנז"ל כיון דכבר גילה דעתו ז"ל דאין חו"נ ואפ"ה פסק בזה לאסור ודבריו ז"ל סתומים וסובלים כל הפירושים אית לן להחמיר ולתפוס הפירוש בדבריו שהוא לחומרא טפי ע"ש ועי' בספר ידיו של משה או"ח סי' ג' ותשו' כפי אהרן ח"ב או"ח סי' וא"ו. והגם דמדברי הרמב"ם ז"ל נראה דס"ל חוזר וניעור וכמ"ש הרב המגיד סוף פ"ד מהלכות חמץ ובפ"א שם הלכה ה' ומרן ז"ל בב"י בסי' זה ובשאר דוכתי ומורינו הרב מהרימ"ט ז"ל בתשו' הנז"ל ושאר פוסקים ז"ל. וידוע דבארץ ישראל אזלי בחר הוראות הרמב"ם ז"ל וכמו שכתבתי בכללים סי' ב'. מכל מקום היכא דמרן ז"ל הכריע להיפך אזלינן בחר מרן ז"ל וכמו שכתבתי בכללים סי' ג'. וכבר כתב הרב פרח שושן או"ח כלל ג' סוף סי' ד' דאפילו באתריה דהרמב"ם י"ל כגון מצרים וכיוצא בה מקילים בענין חוזר וניעור. והדלקת נרות חנוכה (עי' ט"ז סי' תרע"א כוף סק"א) וסתם כלים דקי"ל שאינן בני יומן (עי' טור וש"ע יו"ד בי' קכ"ב) דלא כהרמב"ם וכיוצא באלו הרבה דעבדינן היפך הרמב"ם אע"ג דאתריה הוא ע"ש ובכלל ד' סי' א' ובתשו' גינת ורדים או"ח כלל ד' פי' יוד. ודוקא כשאין לנו הכרעה ברורה בדעת מרן ז"ל אז אזלינן בארץ ישראל בתר הרמב"ם ז"ל וכמו שכתבתי בכללים סי' ג' מה שאין כן בנ"ד וכנז"ל. גם גאון ירושלים הרב נחפה בכסף ח"א בביאורו לתוס' הרא"ם דף קע"ב ע"ב כתב וז"ל רוב העולם נוהגים כמאן דאמר אין חוזר וניעור כמו שנראה מדברי מרן ז"ל בש"ע שפסק כן בסתם אכן הירא דבר ה' ראוי לו לנהוג כסברת הרמב"ם והגאונים ז"ל וכו' עכ"ל. גם הגאון חיד"א ז"ל בברכ"י סי' זה אות י"ד ובמחזיק ברכה לקמן סי' תס"ז אות ה' כתב כי רק רוב הת"ח שבארץ ישראל נוהגים דין חוזר וניעור. ובברכ"י לקמן סי' תס"ב אות י"א כתב וז"ל ואף למאן דנהיג כמאן דאמר חוזר וניעור. הנה בעיה"ק ת"ו אף מי שנוהג כן לא נהיג אלא בודאי. לא בדאיכא ספיקא אם מעיקרא היה איסור ונתבטל עכ"ל (עי' בדק הבית לקמן סוף סי' תנ"א ומג"א ופר"ח שה. ומהריק"ש סי' זה סעיף ד' וט"ז סק"ז וברכ"י אות ך'. ושלחן גבוה סי' תנ"ג סעיף וא"ו ס"ק י"א). והגם דעיה"ק ירושלים ת"ו היא אחריה דהפר"ח ז"ל והוא הסכים להורות כמאן דאמר חו"נ כנז"ל כבר כתב הנחפה בכסף ח"ב בקונטריס פרי מפרי לקמן סוף סי' תע"ג דף וא"ו ע"ד דבירושלים ת"ו אתריה דהפר"ח נוהגים כדבריו היכא שאינו חולק על מרן ב"י ז"ל ע"ש ובנ"ד דעת מרן ז"ל להקל וכנז"ל ולכן לא נהגו להחמיר בזה אלא רוב הת"ח וכנז"ל. אך בזמנינו נתפשטה חומרת חו"נ גם בין המון העם וכמ"ש הרב כפי אהרן ח"ב סי' הנז"ל דשגור בפי כל יושבי ירושלים ת"ו דמנהגינו כמאן דאית ליה חוזר וניעור וזה ממה שאנו מחמירים לברר החיטים (עי' לקמן סי' תנ"ג סעיף ב' ובתשו' בית דוד או"ח סי' קצ"ח הנ"ל) וכן מנהגינו שלא לאכול גבינה ודגים מלוחים (עי' ט"ז בסי' זה סעיף ה' סק"ז הנז"ל וב"י שם וברכ"י אות וא"ו) וכמה חומרות נוהגים שהם למאן דאמר חוזר וניעור וכו' ואעפ"י שאין דבר זה פשוט אצלינו אך הדברים ממשמשים ובאים כן וכו' ע"ש (ובח"א יו"ד כי' וא"ו אות ד') וכן פה עיה"ק צפת ת"ו בזמנינו מחמירים כל ההמון כנז"ל. ונראה דזה נמשך ע"י שרוב הת"ח המחמירים היו מתרחקים מלאכול אצל האחרים ואיל המון העם המקילים (עי' שולחן גבוה סי' זה סק"ט וסי' תנ"ג סק"ה) ולכן אכשור דרי ונעשו כולם אגודה אחת להחמיר ועי' פר"ח ושו"ג וזכור לאברהם שביארו בכל דין ודין בדוכתיה שיטת מאן דאמר חוור וניעור:

תוכן העניינים

ארץ חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה