אור ברסלב
ארץ חיים חלק אורח חיים › סימן שפז

ארץ חיים· רבי חיים סתהון

חלק אורח חיים · סימן שפז

סימן שפא

שפ"ז ס"א המשתתפין במבוי צריכים לערב בחצירות כדי שלא ישכחו התינוקות תורת עירוב וכו' לפיכך אם נשתתפו במבוי בפת סומכין עליו ואין צריכין לערב בחצירות שהרי התינוקות מכירים בפת. עי' בהג"ה ועי' לבוש שהשיג על מור"ם ואח"כ כתב וז"ל נראה לי שהטעם שלנו שאין עושים עירוב חצירות כי אם שיתוף במצה. הוא שאנו נוהגין כדברי הרמב"ם ז"ל (הוא לשון מרן ז"ל המ"ל) דמשמע מתוך דבריו שאפילו לא עירבה כל חצר לעצמה. אם נשתתפו בפת סומכין עליו ואין צריך לערב חצירות כלל הואיל ואין בו חשש לשמא ישתכח תורת עירוב מן התינוקות ועל זה אנו סומכין (וכ"כ הע"ז סק"ג בטעם המנהג ועי' פרמ"ג שם) דגביית הקמח שלנו הוא כמו שיתוף בפת שהרי עושים ממנו חלת מצה אחת ומקיימין אותה כל השנה בבתי כנסיות. ואין לך היכרא לתינוקות יותר מזו. ומכאן יצא לי טעם נכון וברור לדעתי מה שהוקשה למור"ם לעיל סי' שס"ו סעיף ג' למה מניחים אותו בביהכ"נ הואיל ואינו בית דירה. כי הטעם היא לפרסם הדבר לכל. שעשינו בו שיתוף מבואות וישמעו גם התינוקות (לא ישתכח מהם תורת עירוב כן נלענ"ד לטעם יפה ברור ונכון עכ"ל ועי' עצי אלמוגים דף ר"ז ע"ב. והרב מזבח אדמה לעיל סי' שס"ו והרב רוח יעקב סי' א' (הנספח לתשו' לב שמח) כתבו שמנהג ירושלים ת"ו לעשות שיתוף בשמן ומניחים אותו בביהכ"נ ולכן היחידים עושים ג"כ עירוב בחצירות דאין סומכים על שיתוף במקום. עירוב אלא כשהשיתוף הוא בפת ע"ש וממ"ש בשער הכונות דף צ"א דפוס שאלוניק נראה כי כן היה מנהג צפת ת"ו לעשות שיתוף ועירוב גם הברכי יוסף בסי' זה אות ג' כתב וז"ל בארץ הצבי המנהג פשוט מקדם קדמתא לעשות שיתוף בשמן ועירובי חצירות בכל שנה בערב שבת שבחג הפסח עכ"ל. אך המנהג בצפת ת"ו בזמנינו לעשות השיתוף בפת דוקא ולכן סומכין עליו במקום עירוב ותולים אותו בביהכ"נ. וכתב הפרמ"ג לעיל סי' שס"ו במ"ז סק"ז ולקמן סי' שצ"ה בא"א סקי"ב דלמנהג זה אינו מספיק אמירת הנוסח בשעת זיכוי העירוב שכתב מרן ז"ל בסי' שס"ו סעיף ט' וסעיף ט"ו. אלא צריך להוסיף בו מבואות ג"כ וכמ"ש מרן ז"ל בסי' שצ"ה ודלא כנוסח שנדפס בסידורים ומחזורים ע"ש. ונוהגים פה צפת ת"ו כי שתי הקהילות אשכנזים וספרדים כל קהילה עושה שיתוף כנז"ל ותולה אותו בביהכ"נ הגדולה של הקהילה ובשעת הזיכוי אומרים לכל הורים בעיר הזאת כנודע וכן נהגו בכמה מקומות וכמ"ש בתשו' חכם צבי סי' קי"ב ובתשו' מנחת יהודה או"ח סי' ל"ד ובתשו' מקור ברוך אשכנזי סי' ז'. והגם דהח"צ שם עירער על מנהג זה מדין חולק עירובו דלעיל סי' שס"ו סעיף ד'. הנה המנח"י והמק"ב הנז"ל הסכימו דאין לאסור אלא היכא שנהגו שכל אחד נותן חלקו לעירוב אחד דאז אם מחלקין העירוב בשני בתים או בשני כלים מתבטל השותפות בזה. מה שאין כן כשכל אחד מזכה לחבירו עמו על עירובו מותר ודלא כהח"צ ז"ל שדחה חילוק זה והרי איתא במנהגי מהרי"ל ובט"ו סוף סי' שס"ח על דין אם נתעפש פת העירוב וכו' דהרוצה לעשות על צד היותר טוב יערב משלו בכל ערב שבת ויזכה לכל הדרים בעיר ע"י אחר ובזה לא חיישינן לקלקול העירוב של ביהכ"נ וכו' ועוד שכבר נהגו כן ואם יסירוהו ולא יראוהו התינוקות בביהכ"נ האחרת ישתכח תורת עירוב כיון שמקודם היו חולים ג"כ שם (וכ"ש בקהיל' אשכנזים וספרדים היכא דאין התינוקות של הקהילה האחת רגילים בביהכ"נ של הקהילה האחרת כלל) ועוד האריך המק"ב שם להביא סמוכות לקיים המנהג ע"ש (והרב מור וקציעה סוף סי' שס"ח הרב לבושי שרד בספרו כד הקמת סי' וא"ו כתבו דכונת הע"ז הנז"ל היינו שזכה העירוב על תנאי דאם העירוב שבביהכ"נ מעופש יהיה עירוב שבבית עירוב ואם העירוב שבביהכ"נ אינו מעופש לא יהיה עירוב שבבית עירוב דאם לא יפשה תנאי אסור משום חולק עירובו):

תוכן העניינים

ארץ חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה