ארץ חיים· רבי חיים סתהון
חלק אורח חיים · סימן שיח
שי"ח ס"ח להניח דבר קר שנתבשל כל צורכו על גבי מיחם שעל האש יש אומרים שדינו כמניחו כנגד המדורה וכו' ויש אומרים וכו' וראשון נראה עיקר ומ"מ אם הוא תבשיל שיש בו רוטב ומצטמק ויפה לו אסור לדברי הכל. כתב המג"א ס"ק כ"ז דהגם דמסתם לשון מרן ז"ל לעיל סעיף ד' משמע דאפילו מצטמק ורע לו אסור אם נצטנן אפשר דסמך על מה שכתב כאן (ועי' מחה"ש. ובמנחת כהן חלק משמרת השבת שער שני פ"ב ד"ה התנאי השלישי וכו' ובספר הלכה ברורה על או"ח סי' זה ובמאמר מרדכי כרמי סק"ו פשיטא להו כן בדעת מרן ז"ל דבעינן דוקא מצטמק ויפה לו. עוד כתב המנחת כהן שם ד"ה התנאי השני וכו' הובא בפרמ"ג לעיל סי' רנ"ג במ"ז ס"ק י"ג ובא"א ס"ק מ"א וסי' רנ"ט במ"ז סק"ג דמ"ש מרן ז"ל שיש בו רוטב היינו רוטב הרבה אבל אם הרוב הוא יבש והמיעוט הוא רוטב מותר וכמבואר בבית יוסף סי' רנ"ג ד"ה ומ"ש רבינו כל זמן שהיא רותחת וכו'. וכתב הרב שם חדש על ספר יראים ח"א דף נ"ח כי יש נוהגים בעיה"ק ירושלים ת'''ו שמשקה הקאוו"י שנתבשל מערב שבת וכן התבשילים שנתבשלו מערב שבת כל צורכם ונצטננו ויש בהם רוטב. מניחים אותם בשבת בבוקר על גבי כירה קטומה בפחם דק דק (עי' מה שכתבתי לעיל סי' רנ"ג סוף כעיף א') שמונח עליה מערב שבת כלי או דף של מתכת והתבשיל עומד על הכלי או על הדף ושוהה שם עד שיתחמם ובימות החורף לפעמים שהרוטב הקרוש שבתבשיל הוא נפשר (עי' לקמן סעיף ט"ז) והאריך שם לקיים המנהג היכא שהתבשיל הוא מצטמק ורע לו ע"ש. ועי' פרמ"ג לעיל סי' רנ"ט במ"ז סק"ג הנז"ל הנז"ל שביאר באורך פרטי התבשילים דמצטמק ורע לו ודמצטמק ויפה לו. ולעיל סי' רנ"ג כתבתי משם הגאון מהר"מ בן חביב ז"ל דסתם תבשילין דידן הם מצטמק ויפה לו. ומ"מ יש לקיים המנהג הנז"ל היכא דהתבשיל רובו יבש ומיעוטו רוטב ועי' בית יוסף לעיל סוף סי' רנ"ג ובלבוש בהג"ה שם ובברכ"י סי' זה לקמן סעיף ט"ו אות ד' ושערי תשו' שם סק"ה ותשו' כתונת יוסף או"ח סי' י"ב ופתח הדביר לעיל סי' רנ"ג אות א' לענין מה שיש נוהגים להניח תבשיל צונן בשבת בתוך החנור להתחמם (ובשע"ת שם יש ט"ס וצ"ל מאחר שנהגו אין לאסור וכו' ומנתינה. בכלי ראשון ומה וס'):