ארץ חיים· רבי חיים סתהון
חלק אורח חיים · סימן רסא
רס"א ס"ב יזמן תוספת מחול על הקודש הוא מתחי' השקיעה שאין השמש נראית על הארץ עד זמן בין השמשות והזמן הזה שהוא שלשה מילין ורביע רצה לעשותו כולו תוספת עושה רצה לעשות ממנו מקצת עושה ובלבד שיוסיף וכו' ושיעור זמן בין השמשות הוא שלשה רביעי מיל שהם מהלך אלף ות"ק אמות קודם הלילה. וכתב מור"ם לעיל סעיף א' דשיעור מיל הוא שמונה עשר דקים וכמ"ש מר"ן ז"ל לקמן סי' תנ"ט סעיף ב' וביו"ד סי' ס"ט סעיף וא"ו. ונמצא דשלשה מילין ורביע הם שמונה וחמישים דקים וחצי דק. ושלשה רביעי מיל הם שלשה עשר דקים וחצי דק. ועולה סך הכל שעה וחומש שעה מתחילת השקיעה שאין השמש נראית על הארץ עד הלילה וזו היא שיטת רבינו תם בספר הישר מסכת שבת אות קפ"א והובא בתוס' שבת דף ל"ה ע"ב ותוס' פסחים דף צ"ד ע"א ובהרא"ש ז"ל פ"ק דתענית וכמ"ש מרן ז"ל בב"י סי' זה ולקמן ריש סי' תקס"ב ע"ש ולקמן סי' תר"ח. אך בתשו' מהר"מ אלשקר סי' צ"ו כתב דכיון דשיטת ר"ת איננה אלא לפי מה היו סוברים חכמי ישראל בפסחים דף צ"ד ע"ב ומאחר דחזרו בהם והודו לחכמי אוה"ע כדאיתא בפסחים שם. ממילא אין קיום לשיטת ר"ת (וכן הקשה הלח"מ פ"ה מהלכות שבת הלכה ד' על ר"ת ונסתייע מענין מים שלנו דלקמן סי' תנ"ה) וכתב משם הגאונים רב שרירא ורב האי ז"ל בתשו' כת"י דזמן בין השמשות דהיינו שלשה רביעי מיל מתחיל תיכף מתחילת שקיעת החמה שאינה נראית עוד על הארץ ואח"כ הוא לילה גמור מכח ההיא דהודו חכמי ישראל לחכמי אוה"ע הנז"ל וכתב כי כן דעת רבינו נסים גאון ז"ל בתשו' כת"י וכן נראה דעת הרי"ף ז"ל וכו' וכן כתב רבינו אברהם בן הרמב"ם ז"ל בתשו' כת"י להדיא בבירור גמור ומסתמא כן היא דעת אביו הרמב"ם ז"ל וידוע כל גלילות האלי אתריה דרבינו הרמב"ם ז"ל נינהו ואין נוטין מדבריו ימין ושמאל והכי נקטינן עש"ב והובא בקיצור בש"ך יו"ד סי' רס"ו סעיף ט' ס"ק י"א וכן פסק מהריק"ש בהגהותיו לאו"ח סי' זה גם גאון ירושלים הרלב"ח ז"ל בביאורו על הרמב"ם הלכות קידוש החודש פרק שני הלכה ט' כתב כי כן היא דעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל וכו' (וכתב שם שצ"ל שאין אנו בקיאים בראית הכוכבים ע"ש ובתוס' ריש פסחים דף כ' ע"א ד"ה והא ובמהרש"א שם בפירוש שני) וכ"כ הרב מהר"א הלוי בעל גינת ורדים בתשובתו שהובא בתשו' מהר"י פראגי סי' מ"ו אך הרב מהר"י פראגי שם סי' מ"ז וסי' וא"ו. והרב מנחת כהן בקונטריס מבוא השמש. והפר"ח בקונטריס בי שמשא הנדפס בסוף ספר שמן למאור והרב מהר"ח אלפאנדרי בקונטריס קידושא דבי שמשא שחיבר פה עיה"ק הנדפס בסוף תשו' רב יוסף קצבי. והרב פתח הבית סי' ח' האריכו מאד לקיים שיטת רבינו תם. וכתב מהר"י פראגי בסי' מ"ז הנז"ל דף מ' ע"א ששמע מהגאון מהר"ח אבולעפיא אבולעפיא הזקן (בן מורינו הרב המוסמך מהר"ר יעקב אבולעפיא ז"ל נכד מורינו מהר"י בי רב ותלמיד מורינו מהרימ"ט ז"ל עי' שה"ג מער"ג אות ח' סי' וא"ו ואות יו"ד סי' ר"ב) שהדבר פשוט וברור כשיטת ר"ת אך לא נהגו כן ע"ש. והנה הפר"ח ז"ל הגם שבקונטריס הנז"ל קאים בשיטת ר"ת אך ממ"ש בפר"ת לקמן ריש סי' תרע"ב נראה דהדר ביה ע"ש (והמרדכי שהזכיר שם הוא בהגהות מרדכי דשבת סוף פרק שני) והרב נחפה בכסף ח"א בביאורו לתוס' הרא"ם דף קנ"ד ע"ג כתב דגם בעיה"ק ירושלים ת"ו אחריה דמרן ב"י ז"ל לא נהגו כוותיה בהך דפסק כשיטת ר"ת וכתב דבודאי שהוא מנהג קדום להתפשטות קבלת הוראות מרן ז"ל ולא קיבלנו עלינו הוראתו בפרט זה ע"ש (ועי' בכללים סי' ה' וסי' ב' ג' ד') גם בספרו גט מקושר בביאורו לתוס' הרא"ם דף ק"ת סוף ע"א כתב דלפי פסק מרן ז"ל כשיטת ר"ת נפק"מ קילא לענין ערב שבת שיוכל לעשות מלאכה. אחר שקיעת החמה שאינה נראית עוד על הארץ שיעור שלשה מילין ורביע כל עוד שלא הגיע התחלת שיעור בין השמשות שהוא שלשה רביעי מיל. וכן נפק"מ חומרא לענין מוצאי שבת שלא יוכל להדליק הנר וכיוצא אלא עד אחר שיעבור שיעור ארבעה מילין משקיעת החמה שאינה נראית עוד על הארץ ולא נהגו כן אלא כשיטת הגאונים שהביא מהר"מ אלשקר סי' צ"ו כנז"ל ע"ש. גם הרב פרי האדמה ח"ד פ"ה מהלכות שבת הלכה ך' והרב בתי כהונה, ח"ב בחלק התשו' סי' ד' דף ט' ריש ע"א והברכ"י סי' זה אות א' ובמחזיק ברכה סי' זה אות ז' ובקונטריס אחרון אות ב' כתבו כי נוהגים כשיטת הגאונים הנז"ל וכן פסק בחידושי רז"ה בקינטריס ביהשמ"ש דף י"ט. וכן פסקו הגר"א ז"ל בביאור או"ח סי' זה ס"ק י"א ובביאור יו"ד סי' רס"ב סעיף ה' ובשנות אלי' על זרעים ריש ברכות והגאון ר"ז בעל התניא והש"ע בסידור תפילה שלו סדר הכנסת שבת והגאון מהר"י חבר מטיקטין בספרו סדר זמנים דביהשמ"ש מתחיל תיכף מתחילת שקיעת החמה שאינה נראית עוד על הארץ. וכתב המנחת כהן הנז"ל מאמר שני פרק חמישי דראוי לשער זמן ביהשמ"ש לערך רביע שעה דהגם דשלשה רביעי מיל אינם אלא י"ג דקים וחצי דק כנז"ל מ"מ הא כתבו הטור והב"י לקמן סי' רצ"ג ובש"ע יו"ד סי' רס"ו סעיף ט' שצריך להשלים ביהשמ"ש דרבי יוסי דהיינו שיעור מ"ט אמה אחר השלמת שיעור שלשה רביעי מיל שעולה אלף ות"ק אמה כנז"ל ועולה בין הכל אלף ותקמ"ט אמה וזהו קרוב לרביע שעה ע"ש. גם המג"א סי' זה סק"ט ובסי' של"א סק"ב ולעיל סי' רל"ג סק"ג והרב בתי כהונה הנז"ל והמחזיק ברכה בקונטריס אחרון הנז"ל נקטו בלשונם שיעור רביע שעה בשיעור ביהשמ"ש. וכתב הרב בית דוד או"ח סי' קכ"ו דאין לחוש לשיטת הר"א ממיץ (הובא בפוסקים הנז"ל ובב"ח ומג"א סי' זה סק"ט ולעיל סי' רל"ה סק"ג) דס"ל דשיעור ביהשמ"ש שהוא שלשה רביעי מיל הוא קודם שקיעת החמה הגם שעדין היא נראית על הארץ ותיכף לשקיה"ח נחשב לילה גמור וכו' אלא כל שעדין נראה שמש אפילו משהו אפילו בראש הדבר הגבוה יותר שיש בעיר הוי יום גמור ומונין מאותו היום (תינוק הנולד אז למולו בשמיני ואם נולד בעת שכבר לא נראה חמש כלל בשום דבר מונין להבא כדין נולד בין השמשות דמונין לו מהלילה ונימול לתשיעי שפסק מרן ז"ל ביו"ד סי' רס"ב סעיף ד' וסי' רס"ו סעיף ח' ואם היה בערב שבת נימול לעשירי כמ"ש בסי' רס"ו שם ובאו"ח סי' של"א סעיף ה'. וכתב הברכ"י או"ח סי' של"א אות ז' ובמחזיק ברכה שם אות ח' כי כן נוהגים בארץ ישראל. וסיים במחזיק ברכה על זה כי כן מוכח מדברי רבו גאון ירושלים בספר גט מקושר דף ק"ח הנז"ל (שכתב דנוהגים בענין ביהשמ"ש כשיטת הגאונים שהביא מהר"מ אלשקר סי' צ"ו הנז"ל. ועי' פקודת אלעזר ח"ב דף פ"ו ריש ע"ד ודף צ' ע"כ ובספר וזרת השמש דף וא"ו ודף ע' ודף ל"ו ל"ת ובספר נברשת ח"ב דף מ"ה):
רס"א ס"ד ולדידן הוי אמירת מזמור שיר ליום השבת כעניית ברכו לדידהו. וכ"כ לקמן סי' רס"ג סוף סעיף יו"ד. וכתבו גאוני ירושלים הרב הלק"ט ח"א סי' נ"ב ומהר"מ בן חביב בתשו' קול גדול סי' ל"ט דאנחנו שמתקבצים ואומרים בואי כלה שבת מלכתא זה הוא קבלת שבת וכן נוהגים לפרוש ממלאכה כשהתחילו הקהל לומר הפיוט וכו' ע"ש. וכתב הכנה"ג והמג"א לקמן סוף סי' רס"ב דטוב לצאת לשרה לקבל שבת ובקצת מקומות נוהגין לצאת מביהכ"נ לתוך העזרה לקבל שבת. וכתב הרב בית מנוחה דף י"ד ע"א כי כן מנהג ארץ ישראל לצאת לעזרת ביהכ"נ לקב"ש. וכתב הרב מהר"ר שמחה ב"ר יהושע (בעל ס' בנין כל שמחה ונטיעה של שמחה שהיה פה עיה"ק צפת בשנת תקכ"ה) בספרו אהבת ציון דף ל"ב שנהגו פה צפת ת"ו בעת קבלת שבת לומר מזמור לדוד הבו וכו' ופיוט לכה דודי ואח"כ מזמור שיר ליוה"ש וקדיש יתום ואח"כ פרק במה מדליקין וקדיש דרבנן ואח"כ חוזרים ואומרים מזמור שיר ליוה"ש ואח"כ חצי קדיש וברכו וכו' וכן הוא הוא המנהג עד היום לומר מזמור הבו ולכה דודי ומזמור שיר ליוה"ש בעזרת ביהכ"נ ואח"כ נכנסין לביהכ"נ ואומרים במה מדליקין ומזמור שיר ליוה"ש פעם שניה. ונראה שנהגו כן עפ"י האריז"ל שהיה נוהג לקבל שבת שתי פעמים פעם ראשונה בשדה ופעם שנית בביתו בהקפת השולחן וכמ"ש בשער הכונות דפוס שאלוניק דף צ"ז ריש ע"ב וכתב הרב שמן ששון דרוש קב"ש אות ס"ה כי מנהג המקובלים בעיה"ק ירושלים ת"ו להקיף התיבה בביהכ"נ בכנופיא במקום הקפת השולחן בבית ע"ש (ובספר השומר אמת סי' ל"ד אות א' דף ס"ז ע"א כתב כי מנהג ארץ ישראל לומר במה מדליקין בין מזמור לדוד הבו ובין פיוט לכה דודי וכמ"ש הגאון חיד"א בפירוש ספר חסידים סי' קנ"ד ע"ש ואין כן מנהגינו פה צפת ת"ו אלא כמ"ש לעיל):