ארץ חיים· רבי חיים סתהון
חלק אורח חיים · סימן רב
ר"ב ס"ג גרעיני הפירות אם הם מתוקים מברך עליהם בורא פרי העץ. כתב הברכי יוסף אות ג' ובספרו יוסף אומץ סי' כ"ד דכיון שהאחרונים פליגי על זה הלכך לאפוקי נפשין מפלוגתא יברך שהכל ע"ש והיינו טעמא דזה דומה למ"ש הברכ"י לעיל סי' ז' דבכל פלוגתא דרבוואתא בברכות אזלינן לקולא שלא לברך אפילו נגד פסק מרן ז"ל (הובא בכללים סי' יו"ד אם לא היכא דכבר נהגו לברך וכמ"ש בכללים שם) ולכן כיון דקי"ל לקמן סוף סי' ר"ד דכל דבר שהוא מסופק בברכתו יברך שהכל ממילא דה"ה בספק פלוגתא דרבוואתא. וכן ה"ה היכא דאיכא פלוגתא דרבוואתא אם לברך העץ או האדמה יברך האדמה וכדקי"ל לקמן ריש סי' ר"ו דאם הוא מסופק בפרי אם הוא פרי העץ או פרי האדמה. יברך האדמה וכן בדאיכא פלוגתא דרבוואתא בברכת הריח יברך בורא מיני בשמים וכדקי"ל לקמן סי' רט"ז סעיף ב' דבמסופק לברך עצי או עשבי או מיני או הנותן ריח טוב בפירות יברך מיני. ועי' בספר חסד לאפי' לקמן סוף סי' רט"ו (ולענין ברכת בורא נפשות אם פוטרת ברכת מע"ג עי' סי' זה לקמן כי"א וסי' ר"ח סעיף ד' ובאחרונים שם):
ר"ב סי"א מי שריית צימוקים וכו' לא ישתה אלא בתוך הסעודה או יאכל פרי משבעת המינים וגם ישתה מים כדי שיצטרך לברך ברכה אחת מעין שלש ובורא נפשות. כתב מורינו הרב סמא דחיי או"ח סי' א' דנוהגים בעיה"ק צפת ת"ו כנז"ל אפילו כשאוכל הצימוקים עם שתיית המים יחדיו ע"י כף וכדמוכח מפשטות לשון המג"א ס"ק כ"ז ודלא כחכם אחד שערער על המנהג והבין בכונת מרן י"ל דדוקא כששותה המים לבדם ודימה זה להך דלקמן סי' ר"ד סעיף י"א. וליתא ע"ש באורך: