ארץ חיים· רבי חיים סתהון
חלק אורח חיים · סימן קכח
קכ"ח ס"ח עי' באה"ט ס"ק י"א משם מהריק"ש דכהן שבא לביהכ"נ בהודאה יכול לעלות לדוכן ע"ש ועי' תשו' הרמ"ז סוף סי' כ"ו ובעיקרי הד"ט או"ח סי' ה' אות ב' כי כן מנהג עיה"ק צפת ת"ו:
קכ"ח ס"י עומדים בדוכן פניהם כלפי ההיכל וכו' כתב הפר"ח וז"ל לאו למימרא דלנשיאת כפים בעינן מקום שיש בו ס"ת אלא בכל מקום שמתפללים עשרה יש נשיאת כפים והכי נהוג וכו' עכ"ל:
קכ"ח סי"ב וחולקים אצבעותיהם ומכוונים לעשות חמשה אוירים וכו' כתב בתשו' מטה יוסף ח"א או"ח סי' ב' שנשאל מהרב מהר"ר יוסף הכהן ז"ל (אחד מרבני צפת ת"ו עי' מעה יוסף ח"כ יו"ד סוף סי' ה' וסוף סי' יו"ד) על מה שנוהגים הכהנים להסיר כריכת רצועת התפילין מהאצבע קודם נ"כ אי שפיר עבדי. והשיב לו שמנהג נכון הוא כדי שיוכלו לחלק אצבעותיהם לעשות האוירים היטב וכו' ועוד שחששו לחציצה כמ"ש מור"ס לקמן סי' תרנ"א סעיף ז' שנהגו להחמיר להסיר התפילין וטבעות מן היד בעת נטילת הלולב הגם שמדינא אין לחוש וכו' וכבר כתב מרן בב"י חו"מ סי' ק"ט סעיף י"ד משם הרמב"ן שכל מנהג שהוא פשוט בעיר מעמידין אותו בחזקתו ותולין כי כן הסכימו עליו הראשונים שלהם כראוי וכו' עש"ב (וכבר הובא זה לענין נ"כ כשו"ת הרי"ף סי' ש"ח ושו"ת הגאונים שערי תשובה סי' י"א):
קכ"ח סי"ג מתחילין הכהנים לומר יברכך. כתב מרן ז"ל בב"י כי כן המנהג בכל מלכות ארץ ישראל שהכהנים מתחילים מעצמם לומר יברכך בלא שום הקראה הקראה ומתיבה שניה ואילך מקרא אותם החזן מלה במלה עכ"ל:
קכ"ח ס"ך אם ש"ן כהן וכו' מובטח לו שיחזור לתפלתו וכו' כיון שאין שם כהן אלא הוא וכו' יעקור רגליו מעט בעבודה ויאמר עד ולך נאה להודות ויעלה לדוכן וכו' עי' תשו' הרדב"ז החדשות ח"א סי' רל"ז שאם כל העם יכולים לעמוד לפניו בשעת הברכה אז יעמוד במקומו ויברך. וכתב בתשו' לב חיים ח"ב סי' ט"ז וח"ג סי' צ"ט דף צ"ט כי כן מנהג איזמיר וכן נוהגים שאינו נוטל ידיו ע"ש וכן הוא מנהגנו:
קכ"ח סכ"ז להוסיף מדעתו ברפה יותר על וכו' כצ"ל וכן הוא בש"ע הישן משנת שכ"ז:
קכ"ח ס"ל (כתב הפר"ח וז"ל תנן במגילה בפרק הקורא עומד דף כ"ד דפותח אינו נושא אח כפיו ופירוש פוחח מי שלבש בגדים קרועים וזרועותיו מגולים ותימה על הפוסקים ומרן המחבר ז"ל שלא הזכירו זה ואולי סמכו על מ"ש בסי' נ"ג סעיף י"ג לענין עובר לפני התיבה ואינו מחוור עכ"ל ובמסכת סופרים פרק י"ד הט"ו איתא דפוחח הנראים כרעיו או בגדיו פרומים או מי שראשו מגולה פורס את שמע ויש אומרים בכרעיו או בגדיו פרומים פורס אבל לא בראשו מגולה שאינו רשאי להוציא אזכרה מפיו. בין כך ובין כך מתרגם אבל אינו קורא בתורה ואינו עובר לפני התיבה ואינו נושא אח כפיו. והובא בקיצור בבית יוסף לעיל סי' צ"א ובתשו' רש"ל סי' ע"ב. ועי' אור זרוע ח"ב סי' מ"ג מה שהאריך בזה ונראה דבהך פלוגתא פליגי בני ארץ ישראל ובני בבל שהובא ביש"ש סוף ב"ק בקונטריס חילוקי מנהגים סי' מ"ב לענין נ"כ בר"מ. ועי' בתשו' רש"ל שם ובט"ז לעיל סי' ח' סק"ג וסי' ס"א סק"א משם המדרש רבה סדר אמור פרשה כ"ז פיסקא וא'ו. וידוע דהמדרש רבה הוא אגדת א"י וכמו שכתבתי לעיל סי' קי"ב):
קכ"ח סל"ג מי שאינו יודע לחתוך האותיות כגון שאומר לאלפי'ן עייני"ן ולעייני"ן אלפי"ן וכיוצא בזה לא ישא את כפיו. כתב הרב בית מנוחה דף קמ"ה ע"א דכהן מבני ערי טורקייא הנמצא בערי המערב או בבבל וכו' ובארץ ישראל תוב"ב לא ישא את כפיו שם לפי שכהן זה אין חילוק בקריאתו בין עי'ן לאל"ף ובין כ"ף לקו'ף ובין חי"ת לכ"ף. ולבני המקומות הנז"ל יש חילוק גדול בקריאתן בין האותיות הנז"ל ש חילוק גדול בקריאתן בין כ"ש לכהן מבני אשכנז הנמצא במקומות הנז"ל כי הוא משונה באותיות הנז"ל וגם בנקודות. אבל לא (ה) ראיתי מקפידין בזה. וכהן מערי טורקייא הנמצא בערי המערב וארץ ישראל ת"ו עולה שם לדוכן ונושא כפיו ואין פוצה פה. ואח"כ כתב שלפי המובן בדעת הט"ז סק"ל ומורינו מהרימ"ט ח"ב אה"ע סי' פ"ז מהני בזה כשהוא דש בעירו כמו בעל מום דלעיל סעיף ל' והשיג עליהם:
קכ"ח סמ"ג אחר שבעת ימי אבילות נושא כפיו וכו'. כתב השכנה"ג הגהב"י אות כ"ו ולקמן סי' תקנ"ט הגה"ט אות י"א דכיון דהאבל אינו נושא כפיו גם המתפללים בביתו אין אומרים אלד"ינו וכו' ע"ש וכ"כ הבאה"ט לעיל סי' קכ"א סק"ב וכן מנהג עיה"ק צפת ת"ו. ובשלמי ציבור דף קפ"ה ע"ג כתב דבעיה"ק ירושלים ת"ו נוהגים לומר וכו' אך עפ"י הסוד לא שייכא ברכת כהנים בבית האבל כלל ע"ש:
קכ"ח סמ"ד כהן אעפ"י שהוא פנוי נושא את כפיו וכתב מור"ס דיש אומרים דאינו נושא כפיו וכו'. כתב היש"ש סוף ב"ק בקונטריס חילוקי מנהגים סי' ן' וז"ל בני בבל אין כהן מברך את ישראל עד שישא אשה. בני ארץ ישראל מברך עד שלא ישא אשה עכ"ל והובא במג"א ס"ק ס"ז. ואפשר לומר טעם חילוק זה לפי דברי הערוך (ערך ריחיים נ') שפירש אהא דקידושין דף כ"ט ע"ב הא לן והא להו דבני בבל דיש להם נכסים ושדות ויש סיפוק בידם לישא אשה וללמוד תורה נושאים נשים ואח"כ לומדים ובני ארץ ישראל דאין להם שדות ומזונות מרווחים לומדים ואח"כ נושאים נשים דריחיים בצוארו וכו' ולכן נהגו בני א"י לישא כפים קודם הנישואין שאל"כ יתבטלו זמן רב ממצות נ"כ:
קכ"ח סמ"ד בהג"ה נהגו בכל מדינות אלו שאין נושאים כפים אלא ביו"ט וכו' בתפילת מוסף וכו' ומרן ז"ל בבית יוסף ערער על מנהג זה וכתב דיישר כחם של בני ארץ ישראל שנושאים כפים בכל יום. וכתב הרב פאת השולחן סי' ב' אות כ"ג שגם האשכנזים בירושלים ת"ו נהגו לישא כפים בכל יום בחול ובשבת ויו"ט ע"ש. ובאורחות חיים הלכות נ"כ אות א' דף ק"ט ע"א ובכל בו סי' קכ"ה הובא שיש נוהגים לישא כפים בשבת ויו"ט דוקא מפני טורח ציבור ע"ש וכן נוהגים האשכנזים פה עיה"ק צפת ת"ו (ועי' בכללים סי' כ"ד):
קכ"ח סמ"ה וישמרך אליך ויחונך אליך לך וכו' כצ"ל וכן הוא בש"ע הישן משנת שכ"ז: