ארץ חיים· רבי חיים סתהון
חלק אורח חיים · סימן קכד
קכ"ד ס"א יחזור ש"ן התפילה שאם יש מי שאינו יודע וכו' וצריך אותו שיוצא בתפילת ש"ן לכוין לכל מה שאומר הש"ץ וכו' ואינו מפסיק וכו' ופוסע ג' פסיעות לאחריו כאדם שמתפלל לעצמו. כתב גאון ירושלים בתשו' הלק"ט ח"ב סי' רט"ו דהוא הדין שהיה צריך שיעמדו הקהל כשהש"ץ מברך ברכת המצות דאיתא בירושלמי (הובא בבית יוסף לעיל הי' ח' ובמג"א סי' כ"ה הק"ך) דכל ברכת המצות מעומד ואין עמידת הש"ץ מוציאם אך לא נהגו קדמונינו לעמוד כשהש"ץ מברך על המנות ואפשר משום דבתלמודא דידן לא נזכר חיוב עמידה בברכת המצות ע"ש ועי' דרכי משה לעיל סוף סי' נ"ו ומג"א ומחה"ש שם סק"ד. וברכ"י לעיל סי' ח' אות ב' ושיורי ברכה שם אות א' וטוב עין סי' י"ח אות ל"ב ועמודי אש סי' ב' אות ל"ו (ועי' טור לקמן סי' רפ"ד משם מסכת סופרים פרק י"ג הלכה יו"ד י"א שהיה מנהגה לומר דברי שבת אחר שסיים המפטיר שכל דבריו אמת וצדק קודם שהתחיל לומר נאמן אתה וכו' ומבואר במ"ס שם שבני מערב היו אומרים הדברי שבת בעמידה ובני מזרח בישיבה. ובני מערב היינו בני ארץ ישראל. ובני מזרח היינו בני בכל כנודע. ועי' שולחן גבוה לעיל ריש הי' נ"ג דהאשכנזים נוהגים לעמוד באמירת ישתבח והספרדים נוהגים שדוקא הש"ץ עומד ובשלמי ציבור דף ט' ריש ע"ד כתב משם האריז"ל כי סוד אמירת ישתבח הוא מיושב):
קב"ה ס"א אין הציבור אומרים עם הש"ץ נקדישך אלא שותקין וכו' עד שמגיע לקדושה וכו' עי' ט"ז סק"א שדחה זה וכ"כ המג"א סק"ב משם כתבי האריז"ל (בשער הכונות דף נ"ז ריש ע"ג דפוס שאלוניק) שצריך לומר נקדישך עם הש"ץ וכן פסק בחי' רעק"א מש גז"ש וכ"כ בקשר גודל סי' י"ח אות י"ד וכן מנהגינו ועי' בכללים סי' י"ג (ועי' תשו' בית יהודה ח"ב סי' ג'):