ארץ חיים· רבי חיים סתהון
חלק אורח חיים · סימן נג
נ"ג סכ"ה בהג"ה ש"ץ שהזקין וכו' בנו קודם לכל אדם וכו'. כן כתב בתשו' הרשב"א ח"א סי' ש' ובחידושי הריטב"א על מכות דף י"ג וכתבו שם שכלל גדול אמרו בכל המינוים שהבן קודם. וכ"כ מרן ז"ל בתשו' אבקת רוכל סי' ר"א דף קכ"ט ע"א ומור"ם ז"ל ביו"ד סוף סי' רמ"ה לענין רב ומו"ץ. וכ"כ בתשו' מורינו הרב המבי"ט ח"ג סי' ר' וז"ל להיות שהלכה רווחת שכל מי שיש לו איזה מינוי הן מלך הן חכם הן חזן הן שוחט הן מוהל. אם יש לו בן וכ"ש אם הוא הגון. הדין הוא שיהיה בנו ממונה תחתיו כדאיתא בספרי (שופטים סי' י"ז) על פסיק למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו וכמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ד מהלכות כלי המקדש הלכה ך' (ובפ"א מהלכות מלכיה הלכה ז') והריב"ש ז"ל בתשו' סי' רע"א והרשב"א ז"ל סי' ש' עכ"ל ובתשו' גינת ורדים יו"ד כלל ג' סי' ח' הובא תשו' הרב מהר"י אריפול וכתב שם ששמע מהרב מהר"ר חייא שלום ז"ל כי הרה"ג המקובל מוהר"ר שלמה אלקבץ ז"ל עשה מעשה בעיה"ק צפת ת"ו שאחר שהסכימו כל בני קהלת הר' מהר"מ אלשיך ז"ל להושיב ולמנות למהר"מ אלשיך לראש והתחילו לחתום בשטר המינוי. מנע אותם הר' מהר"ש אלקבץ הנז"ל עד שיגדל בנו של הר' מהר"ר אברהם שלום ז"ל שהוא היה חכם הקהל והמתינו לבנו עד שנעשה בר מצוה והמליכוהו במקום אביו אעפ"י שלא היה לו יחם ודמיון עם הרב מהר"מ אלשיך שהיה באותו פרק כבן ששים שנה. ומהך עובדא הביא ראיה מהר"י אריפול הנז"ל למאי שהוכיח שם מן הדין לענין בן הנכנס במקום אביו בגבאות גמילות חסדים ולכל בן הנכנס במקום אביו דלא בעינן שיהיה לו עכ"פ יחם ודמיון קרוב להאחר הנמצא ראוי לזה דאפילו אותו האחר הוא מופלג וגדול הרבה מן בן הנפטר מ"מ הבן קודם ע"ש וכ"כ הרב דבר משה או"ת סי' א' מכח מעשה רב הנז"ל:
ומזה למד בשו"ת הגיד מרדכי חו"מ סוף סי' י"ח לענין שוחט דהם בן השוחט הוא ראוי לאותה מלאכה ובקי מעט. הוא קודם לכל אדם וכתב כי כן הוא מנהג עיה"ק ירושלים ת"ו להניח בן השוחט במקום אביו אעפ"י שהיא בקי קצת:
ובתשו' חקרי לב או"ח סי' ט"ו דף כ"א שקיל וטרי טובא בענין ירושה בדברים הנז"ל ומסיק דמן הדין ליכא ירושה אלא במלך וחכם הקהל וכיוצא בהם שהם מינוים של כבוד ושררה אבל בשוחט ומוהל ודכוותייהו אין ירושה אלא מתורת מנהג. ובש"ך יש להסתפק אם הירושה מן הדין או מן המנהג (עי' נחפה בכסף ח"כ חו"מ כי' וא"ו דף ה"ה ס"ו):
עוד כתב החק"ל החק"ל שם סי' י"ח דף ל"א דדין שמירת השררה לבן הנפטר אינו אלא במלך דוקא ולא בשאר מינוים ומה שעשה מעשה הרב מהר"ש אלקבץ בצפת ת"ו הנז"ל אפשר דלפנים משורת הדין הוא דעשה ונתרצו לו בני הקהילה ועי' חק"ל חו"מ ח"ב סוף סי' נ"ח):
ובמזבח אדמה חי"מ סי' יו"ד דף ל"י סוף ע"ד כתב דבירושלים ת"ו נוהגים כדעת הרשד"ם יו"ד סי' פ"ה דברבנות ודיינות אין דין ירושה. גם בנו הרב ברכות המים חו"מ סי' ז' האריך לחזק ולקיים דעת הרשד"ם הנז"ל וכתב בסוף הסי' הנז"ל דבכל המקומות לא שמענו ולא ראינו דרב שמת שמושיבין את בנו תחתיו ומהך עובדא דהרב מהר"ש אלקבץ שעשה בצפת ת"ו כנז"ל שהיה ענין מינוי חכם קהילת ביהכ"נ לעלות לעשרת הדברות ולהיות גדול הקהל אין ראיה לענין רבנות שצריכה חכמה ותורה הרבה ע"ש באורך. אכן מתשו' מורינו הרב המבי"ט בח"א סי' קנ"ז קפ"ז קפ"ט וסוף סי' רע"ט וריש סי' רפ"ז ובח"ב סי' קע"ג קע"ד ומתשו' מרן ז"ל אה"ע דיני כתובה סי' ג' ודיני משאל"ס דף נ"ה נ"ז נ"ט דפוס מנטובה מתבאר להדיא דפה עיה"ק צפת ת"ו היו נוהגים שכל חכם הקהל היה ממינה לדון ולהורות לבני קהילתו. ועיין בשי"ת שמחת יו"ט אלגאזי סי' וא"ו ובספר דין אמת בתשו' סי' א' וכסא שלמה לאנייאדו סי' א' דף וא"ו ודף ז'. וחקרי לב יו"ד ח"ג סי' ק'. וחתם סופר או"ח סי' י"ב וסי' י"ג. ורוח חיים חו"מ סי' רע"ו:
נ"ג סכ"ו קהל שנהגו למנות אנשים על צרכי הציבור לזמן ובהגיע הזמן יצאו אלו ויכנסו אחרים תחתיהם בין לחזן בין לקופה של צדקה בין לשאר מינוים הצריכים לציבור בין שנוטלים עליהם שכר בין שאינם ניטלים אפי' לא קבעו להם זמן סתמם כפירושם מאחר שנהגו כך. וכ"כ מורים ביו"ד סוף סי' רמ"ה והש"ך ביו"ד ם' רנ"ז סק"ד וכתב הברכי יוסף שם סי' רנ"ז אות ד' שבגלילותינו יש כמה קהילות שאין המינוים לזמן ואז אין יכולים לסלקו וכן ה"ה בשוחט וכמ"ש הכנה"ג בסי' זה וכ"כ לקמן סי' שס"ו משם תשו' מהר"י צונצין בתשו' נחלה ליהושע סי' כ"ט (ע"ב שהוכיח כן מכ"ב דף כ"א ע"ב ומשאר דוכתי וכ"כ הגינת ורדים יו"ד כלל ג' סי' ז' והחקרי לב הו"ח סי' ע"א דף קנ"א והנדיב לב ח"ב חו"מ סי' נ"ג. ועיין בתשו' הרדב"ז הישנות סי' י"א (לענין דומה למ"ש מרן לקמן כי' קנ"ג סעיף י"ז וסעיף כ"ב ומור"ם בתו"מ סוף סי' קמ"ט) ובגינת ורדים חו"מ כלל ג' סי' ב' מזבח אדמה יו"ד סי' של"ד מים שאל חו"מ סי' א' חוקי חיים גאגין סי' כ"ז דף מ"ז ולענין פקיד על קופה כל צדקה) ובתעלומות לב ח"א יו"ד סי' ל"ד (לענין רב ומו"ץ) ובפני יצחק חלק חמישי יו"ד סי' ה' (לענין שוחט) בנדונות שעברו בארץ ישראל בענינים אלו. וכתב הכנה"ג בתשו' בעי חיי יו"ד סי' רי"ח דבכל פלוגתא דרבוואתא הממונה הקבוע כבר הוא נקרא מוחזק לטעון קים לי נגד הבא כנגדו להתמנות וכן לדידן בני א"י ת"ו הינא דאין גלוי בדעת הרמב"ם ומרן ז"ל וכמ"ש בכללים סי' ט"ו. וידוע מ"ש השל"ה ח"ג פרשת ואתחנן כגודל מפלת הממונה ומנהיג בא"י ת"ו העוסק עם הציבור לשם שמים ופי' לקמן סי' פ' סעיף ד' וסי' צ"ג סעיף ד'):