ארץ חיים· רבי חיים סתהון
חלק אורח חיים · סימן כה
כ"ה ס"ב מי שהוא זהיר בטלית קטן ילבשנו ויניח תפילין בביתו וילך וכו' לביהכ"נ ושם יתעטף בטלית גדול. כתב הרדב"ז בתשו' הישנות סוף סי' רמ"ד כי כן הוא מנהג חכמי צפת ת"ו ע"ש אך דעת האריז"ל בריש שער הכונות והרב ראשית חכמה שער הקדושה פרק ששי ללבוש אף הטלית גדול קידם התפילין וכמנהג העולם שהביא מרן בבית יוסף ומור"ם בהג"ה. ומשו"ה אין מי שנוהג היום כדברי מרן הנז"ל ועי' בכללים סי' י"ג:
כ"ה ס"ו אם פגע בשל ראש תחילה צריך להעביר על אותה מצוה ויניח של יד תחילה וכו'. כתב בשו"ת הלק"ט ח"א סי' נ"ג כי מנהג צפת ת"ו דאם פגע בשל ראש תחילה לובשו ומברך עליו וחוזר ופושטו ואח"כ לובשם כדרכו ע"ש. ובשאילת יעב"ץ ח"א סי' קכ"ה ובכנסת ישראל למהר"י ששון דף י"ט ע"ב ערערו על מנהג צפת הנז"ל. אך בתשו' פני אהרן או"ח סי' י"ד דף כ"ב ע"א ובתשו' חוקי חיים גאגין בליקוטי הפוסקים סי' מ' דף קמ"ו ריש ע"ד כתבו דכיון דלדעת רש"י והנימוק"י הובא בבית יוסף לקמן סי' כ"ח ובתשו' הרדב"ז החדשות סי' תקכ"ט אם פגע בשל ראש יניחנו ואח"כ יניח של יד דגם בזה קי"ל דאין מעבירין על המצות. לכן לצאת י"ח סברא זאת נהגו בצפת ת"ו ללבוש של ראש לבדו דהא אינן מעכבות זו את זו כדלקמן סי' כ"ו דאפילו אם יש לו שתיהם ויש לו שום אונס שאינו יכול להניח אלא אחת מניח אותה שיכול ואם היא של ראש מברך עליה על מצות תפילין לבד. ובגוונא דנ"ד נמי דמי לאונס כיון דלפי סברא הנז"ל אסור להעביר על של ראש. ואחר שלובשו חוזר ופושטו ולובשם כדרכו וכדעת רוב הפוסקים שאפילו בפגע של ראש תחילה אין להקדימו לשל יד (ובזמנינו לא ראינו ולא שמענו מי שנוהג כן).
כ"ה סי"א אחר שקשר של יד על הזרוע יניח של ראש קודם שיכרוך הרצועה סביב הזרוע. כתב הט"ז סוף סק"ט והמג"א ס"ק י"ח שהאריז"ל היה נוהג לכרוך הרצועה סביב הזרוע קודם הנחת של ראש. וכן דעת מהרי"ל במנהגים והרדב"ז בתשו' החדשות סי' תרכ"ג ע"ש וכתב השל"ה ז"ל במסכת חולין דף קי"ב ע"ב והברכי יוסף אות יו"ד כי כן נתפשט המנהג בארץ ישראל. ובשלמי ציבור דף מ' ע"א כתב כי כן נתפשט המנהג בכל מקום:
כ"ה סי"א בהג"ה יש מי שכתב להניח של יד מיושב ושל ראש מעומד. כתב השל"ה במסכת חולין דף קי"ב ע"ב כי כן מנהג ארץ ישראל ע"ש וכתב בשע"ת לעיל סעיף ה' סק"ג משם תשו' דרכי נועם או"ח סי' ג' שהנוהגים כן צריכים ג"כ לברך הברכה מיושב (וכמ"ש האריז"ל הובא בשלמי ציבור בקונטריס חלבי השלמים דף ח' סוף ע"ב דההנחה של יד והברכה שניהם מיושב):
כ"ה סי"ב נשמטו ממקומם וממשמש בהם להחזירם למקומם צריך לברך. כתב המג"א משם השל"ה שנוהגים שלא לברך ונתן טעם למנהג ע"ש וכן מנהגינו ועי' בכללים סי' יו"ד:
כ"ה סי"ב הזיזם ממקומם אדעתא להחזירם מיד צריך לברך וכתב מור"ם דיש אומרים שלא לברך והכי נהוג עכ"ל, גם השולחן גבוה ס"ק כ"ד כתב כי כן המנהג. וכן מנהגינו ועי' בכללים סי' יו"ד: