ארץ חיים· רבי חיים סתהון
חלק אורח חיים · סימן ח
ח' ס"ה מברך להתעטף בציצית. עיין אחרונים שנחלקו אם לומר בציצית בפתח או בשוא ובספר תפילה לדוד סוף סי' כ"א כתב שמנהג ירושלים לומר בפתח ע"ש ובזמנינו נוהגים הספרדים בירושלים וצפת ת"ו לומר בשוא:
ח' סי"א עיקר מצות טלית קטן ללובשו על בגדיו כדי שתמיד יראהו ויזכור המצות. וכ"כ לקמן ריש סי' כ"ד שנכון ללובשו על המלבושים. ומדברי מהריק"ש יו"ד סי' שנ"א סעיף ב' מוכח כי כן היה המנהג פה צפת ת"ו וכמו שאכתוב שם בעזה"י אך אחר שהאריז"ל הזהיר ללובשו דוקא תחת בגדיו (וכמ"ש בשער הכונות דרוש וא"ו מציצית והובא במג"א ס"ק י"ג) שינו המנהג ועי' בכללים סי' י"ג:
ח' סי"ד אם פשט טליתו אפילו היה דעתו לחזור ולהתעטף בו מיד צריך לברך כשיחזור ויתעטף בו וכתב מור"ם דיש חולקים. ועי' ט"ו סוף ס"ק י"ג דפסק הלכה למעשה דודאי ספק ברכות להקל ואין לברך שנית בדעתו לחזור ולהתעטף אפילו לא נשאר עליו טלית קטן ע"ש וכן מנהגינו ועי' בכללים סי' יו"ד:
ח' סט"ו עי' באה"ט ס"ק י"ח שבמקום שנוהגים שמשליכין הטלית על החתן והכלה בשעת החתונה נחלקו האחרונים ז"ל אם צריך החתן לברך ברכת ציצית על הטלית ע"ש והברכי יוסף אות ה' כתב שבארץ הצבי המנהג פשוט שהחתן מברך. ובשע"ת ס"ק י"ח כתב משם גאון ירושלים הרב פרי האדמה ז"ל שנוהגין שמברך והחתן מתעטף בתחילה ואח"כ יאחז הכנף וימשיכה עליה:
ח' ח' סט"ז הלן בטליתו בלילה צריך לברך עליו בבוקר אף אם לא פשטו. כתב השלמי ציבור דף כ"ו ע"ג ששמע מהרב מהר"א יצחקי ז"ל כי מרן ז"ל בתשובותיו חזר בו מזה וכן ראוי לנהוג עכ"ל: