אור ברסלב
ארץ חיים חלק אבן העזר › סימן קעח

ארץ חיים· רבי חיים סתהון

חלק אבן העזר · סימן קעח

סימן קעג

קע"ח ס"ט בהג"ה ויש אומרים דבזמה"ז שיש חרם ר"ג שלא לגרש אשה בעל כרחה אינו נאמן לומר שמאמינה או שמאמין לדברי העד וכו' והוא הדין בכל מקום שלא יוכל לגרש בלא דעת האשה וכו' אבל יש חולקים וס"ל דאף בזמה"ז נאמן וכו'. כתב הרב נחפה בכסף ח"ב אה"ע סי' י"ב דף פ"ח ע"א דאם נשבע שלא לגרשה כי אם ברשותה ורשות אחד מקרוביה היותר קרוב לה. אינו נאמן וכו'. דכיון דאיכא פלוגתא דרבוואתא נקטינן להחמיר דאינו יכול לגרשה בעל כרחה דספק שבועה להחמיר ע"ש ועי' רשד"ם יו"ד סי' קי"ד וחו"מ סי' קס"ח ועי' ש"ך חו"מ סוף סי' מ"ג (ופי' מה שכתבתי לעיל סי' קי"ט סעיף וא"ו) סימן א' ס"א בזמה"ז דנים הדיינים דיני הודאות וכו' שהם הדברים המצויים תמיד ויש בהם חסרון כים אבל דברים שאינם מצויים אעפ"י שיש בהם חסרון כיס וכו' או דברים שאין בהם חסרון כיס אעפ"י שהם מצויים וכו' וכן כל הקנסות שקנסו חכמים כתוקע לחבירו וכסוטר את חבירו וכן כל המשלם יותר ממה שהזיק וכו' אין דנים אותו לא מומחים הסמוכים בארץ ישראל וכו'. ולקמן סעיף ב' אדם שחבל בחבירו אין מגבין דיינים שאינם סמוכים בארץ ישראל נזק צער ופגם וכו'. וכתב הסמ"ע סק"י דפגם קאי אאונס ומפתה ע"ש. ובאה"ע סי' קע"ז סעיף ב' כתב מרן וז"ל אונס ומפתה דנים אותם בשלשה דיינים ובלבד שיהיו סמוכים בארץ ישראל והאידנא שאין סמוכים מנדין אותו עד שיפייס וכו' עכ"ל. ובבית יוסף או"ח סוף סי' תר"ז לענין מלקות בערב יו"כ כתב כי יש לתמוה על הכלבו והטור שם שלא כתבו הטעם משום כפרה ואעפ"י שאין לנו דיינים סמוכים כדי ללקות לפניהם וגם אין באים עדים שהתרו בי כדי לחייבו מלקות מ"מ כפרה מקצת הוא עכ"ל (ועי' ש"ך לקמן סי' ע"ג פ"ק ט"ז). ובבית יוסף חו"מ לקמן סי' רצ"ה סוף סעיף ה' כתב דקשה על מ"ש הרא"ש בב"מ פרק המפקיד סי' ב' ונפקא מינה האידנא אעפ"י שאין דנין דיני קנסות אי תפיס לא מפקינן מיניה או אזמניה לדינא לארץ ישראל עכ"ל דכיון דהשתא ליכא סמוכים כי אזמניה לדינא מאי הוי. ואפשר דהשתא נמי אפשר להמצא סמוכים על פי מה שכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהלכות סנהדרין הלכה י"א וז"ל נראין לי הדברים שאם הסכימו כל החכמים שבארץ ישראל למנות דיינים ולסמוך אותם הרי אלו סמוכים ויש להם לדון דיני קנסות ויש להם לסמוך לאחרים. וכבר כתב כיוצא בזה הרשב"א בריש פרק שור שנגח ד' וה' עכ"ל. וכתב שם הכנה"ג בהגהות בית יוסף אות ה' כי מה שכתב הב"י דהשתא נמי אפשר וכו' הוא על פי סברת רבו הרה"ג מהר"י בי רב ז"ל שסובר מתוך דברי הרמב"ם ז"ל דנוהגת סמיכת זקנים בזמן הזה. אבל הרלב"ח ז"ל חלק עליו וסובר דאין סמיכת זקנים נוהגת בזמן הזה. כמו שבאו הדברים בארוכה בסוף תשו' הרלב"ח בפסק הסמיכה עכ"ל. ובמגיד משרים עה"ת סוף פרשת ויקרא איתא כי מרן כ"י ז"ל מסר נפשו על החזרת עטרת הסמיכה ליושנה. גם מורינו הרב המבי"ט בקרית ספר פ"ד מהלכות סנהדרין דף רמ"ב ע"ד כתב וז"ל והיום כמו עשרה שנים בשנת הרצ"ח הסכימו רוב חכמי ישראל שבארץ ישראל לסמוך לגדול בדורו. מורינו הרב מהר"י בי רב ז"ל והוא סמך קצת מתלמידיו המובהקים יבורכו מפי עליון להחזיר העטרה ליושנה אמן עכ"ל. ורוב חכמי א"י הנז"ל היו חמשה ועשרים רבנים גדולים שהיו בזמן ההוא פה עיה"ק צפת ת"ו ואחריהם שאר החברים והתלמידים פה צפת ת"ו שהסכימו לזה. ויחד כולם סמכו לרבם מהר"י בי רב ז"ל וכמ"ש בטופס כתב התעוררות רבני צפת שהובא בתחילת קונטריס פסק הסמיכה שבסוף תשו' הרלב"ח דף רע"ז ע"ג וע"ד וז"ל. הן עם אחד עם ה' אלה ממלכת כהנים וגוי קדוש נסך מראש מקדמי ארץ אליו גוים ידרושו. מנן מלכי מנן אפרכי שופטים ושוטרים הרודים בעם לתהלה ולשם ולתפארת. ועתה כי עברו תורות חלפו חק. חרה אף ה' בעמו ויפרוץ בם פרץ על פני פרץ אין מלך ואין שר גבור ואיש מלחמה במלחמתה של תורה ספו תמו חכם חרשים ונבון לחש נימוקו בעונינו כי רב הוא. ויהי עם ה' אה מפוזר ומפורד. כולנו כצאן תעינו. איש לדרכו פנינו. ועונינו רבו למעלה ראש מדי יום ביומו. נפלה עטרת ראשינו. חולל לארץ נזרינו. אין עוד עוד נביא מורה צדק. ואין אתנו דן דיני קנסות מוכיח לרשע מומו. והיה בקרוב איש לשוב א ה' ויאמר בלבו למה זה הבל איגע מה בצע כי אצום וכי אך קדורנית ואלקה מלקות ארבעים ולא יוסיף ולא יתן ולא יעצור כח לפטור אותי מידי כרתי. וחטאתי נגדי תמיד ולא תמחה חרפתי. זאת היתה בעמינו לאבן נגף ולצור מכשול לבלתי שוב א ה' ולאחוז בסכלות ובדרך שובבה, ולנעול דלתי התשובה. ומי הוא זה ואי זה הוא אשר בשם ישראל יכונה ועל אלהי ישראל יסמך לאמר לה' אני אשר יתאפק על הדבר הזה ולא תרד עינו דמעה כי ירד לשערים עם ה'. ועתה כמעט רגע היתה תחנה מאת ה' אלהינו להשאיר לנו פליטה ולהחיותינו כהיום הזה. ויעלינו מבור שאון גליות והשמדות אשר השתרגו עלו על צוארינו בארצות העמים. ויביאנו אל המקום הזה אשר בחר בו וא העיר אשר נקרא שמו עליה ויתן לנו יתד במקום קדשו. על כן על כל דברי האגרת הזאת קמנו ונתעודר אנחנו צעירי הצאן אשר על אדמת הקודש לקנא על כבוד השם כי איך יחל אין קורא בצדק שב אל ה' בכל לבבו ואין נשפט באמונה. ונאמר איש א אחיו חזק ונתחזק בעד עמינו ובעד ערי אלהינו ונרים נס התורה אשר הושלך ארצה זה כמה והיה למרמס חוצות. ולכן ביררנו לגדול שבנו בחכמה ובמנין החכם השלם הרה"ג מהרר"י בי רב נר"ו שיהיה סמוך וראש ישיבה ורב יתקרי. והוא יושיב מהיותר חכמים שבנו אצלו ורבנים יתקרו ויהיו סמוכים לעד לעולם עושים באמת וישר משפטי התורה לדון את שתקיף. והיה אם בן הכות הרשע והובא לפניהם ויכוהו על פי התורה כאשר יוכל שאתו. ויפטר מידי כרתי. ויתקרב אל אל עילום. וגם כל העם הזה על מקומו יבוא בשלום. והיה מעשה הצדקה והשלום הזה תחלה וראש לפדיון נפשינו ולהיותינו עטרת תפארת ביד ה' וצניף מלוכה ביד אלהינו. הוא ברחמיו ישרה שכינתו במעשה ידינו ויקים דבר עבדו ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה אמן ואמן עכ"ל. ובדף רפ"ה ע"ב הובא תשו' מהר"י בי רב להוכיח ולברר טעמי הסכמת וקיום מעשה הסמיכה בזמן הזה על פי דברי הרמב"ם פ"ד מהלכות סנהדרין הנז"ל ובפירוש המשניות סנהדרין פ"א מ"ג ובכורות פ"ד מ"ג והרשב"א בחידושי ב"ק. וכתב בסוף דבריו שאחר שעבר זמן ב' או ג' חדשים מעת שסמכו אותו רוב חכמי ארץ ישראל סמך הוא לארבעה זקנים המובחרים בחכמה שבחכמי צפת ת"ו. וקבלה בידינו כי הארבעה זקנים הנז"ל היו מרן מהר"י קארו ז"ל והרב המבי"ט ז"ל והרב מהר"ר אברהם שלום ז"ל והרב מהר"ר ישראל בר מאיר די קוריאל ז"ל (ובשששלת הקבלה סוף ח"א דף פ"ז פ"א דפוס לבוב כתב שסמך לפשרה זקנים ומהם מהר"י קארו ומהר"ר ישראל קורייאל ומהר"ר משה ארוקיש ומהר"ר חייא ברוקאש ומהר"ר שמואל חכם ומהר"ר יהושע שונצינו ומהר"ר שמואל אלמושנינו). והנה אחר שרבני צפת ז"ל הסכימו וסמכו למהר"י בי רב. שלחו טופס כתב ההתעוררות הנז"ל לעיה"ק ירושלים ח"ו להרלב"ח ז"ל כדי שיחתמו עליה היא וחכמי ירושלים ת"ו. גם שלחו לו כתב סמיכה והובא טופסה בקונטריס הסמיכה הנז"ל בדף ש"י ע"ג וז"ל. משפע השמן הטוב שהורידו עלי חכמי ארץ ישראל יצ"ו בטובתם וחסדם. לא מחכמה יתירה שיש בי. הסכמתי אני והם לסמוך את החכם השלם הרלב"ח יצ"ו שיהא סמוך לדון ולהורות את בני ישראל לכל דיני התורה. ורב סמוך יתקרי. ומה שעלתה הסכמתינו חתמתי על שם כולם. יעקב בי רב עכ"ל. והרלב"ח לא נתרצה בהסמיכה. וכתב בדף רע"ח ואילך פסק באורך להוכיח מניעת הסמיכה בזמן הזה ואפילו לפי הסכמת חכמי צפת דאיכא מציאות סמיכה בזמן הזה. כיון דבעינן שיסכימו בזה כל חכמי ארץ ישראל היו צריכים מקודם לכן להתקבץ עם חכמי ירושלם יחדיו או לכל הפחות להודיעם בכתב ולישא וליתן בזה עד שתצא הסכמה מכל חכמי ארץ ישראל ואף אם תימצי לומר דגם בנדון זה דסמיכה. סגי ברוב חכמי ארץ ישראל כדקיי"ל בכל התורה דרובו ככולו ורוב חכמי ארץ ישראל הם דרים בצפת ת"ו. מ"מ הא בעינן רוב מתוך כל וכמ"ש הרשב"א בתשו' ח"ב סי' ק"ד (הובא בב"י חו"מ לקמן סי' י"ג מחודש יו"ר ובש"ע שם סעיף ז' וכן דפת כל האחרונים וכמ"ש הכנה"ג שם הגהב"י אות כ"ב. ודוקא אם הרוב קראו להמיעוט לבוא ולא באו והשיבו כי כל מה שיעשו הרוב מקובל עליהם אז הוא דמהני הסכמתם וכמ"ש הכנה"ג שם הגהב"י אות ל"ב) ואם כן ההסכמה שהסכימו חכמי צפת לבדם לא מהני מטעם רוב. ואפילו אם ירצו עכשיו לישא וליתן בזה עם חכמי ירושלים יחדיו ולשמוע הטענות אלו מחלו. אם חכמי ירושלים לא יודו להם. לא יהיה קיום להסכמתם מטעם רוב. דכיון שכבר הקדימו והסכימו לבדם ועשו מעשה טרם המשא ומתן יחדיו הרי הם נוגעים בדבר וכסיפא להו מילתא למהדר ממה שהסכימו בראשונה וכו' (עי' פת"ש לקמן סי' רל"א סק"ו). ובדף רפ"ט כתב שהגיע לידו תשו' מהר"י בי רב הנז"ל ובכן הוצרך לכתוב פסק שני לסתור דבריו. וכתב הרלב"ח שם בריש דבריו דקצת מזקני וגדולי צפת חזרו בהם כשהתבוננו שאין הסמיכה נכונה ובפרט כי ראו שחכמי ירושלים ת"ו ת"ו לא הסכימו בה ומתחילה לא עלה על דעתם גם הם להסכים בה אלא על מנת שגם חכמי ירושלים יסכימו עמהם וכו'. והאריך שם לסתור כל דברי מהר"י בי רב בתשו' הנז"ל. ובדף רצ"ח הובא השגות מהר"י בי רב על פסק הראשון של הרלב"ח הנז"ל. וכתב דבנדון זה אין צריך רוב מתוך כל דאין בו צורך משא ומתן ולא מעמד וקיבוץ אלא גילוי דעת מהחכמים שמסכימים בזה וזה דומה לחכמים שרוצים לעשות תקנה לקהילות בענין מצוה או אפילו לעשות גדר דאין צורך למשא ומתן לזה לא שיודו המסכימים ויגלו דעתם שרוצים בזה. ובדף ש"ג ע"ב חזר הרלב"ח להשיב על השגות מהר"י בי רב הנז"ל וכתב בדף ש"ח ע"א דמבואר ברמב"ם פ"א מהלכות ממרים ה"ג דגם בגזירות ותקנות צריך שיהיו ע' משא ומתן אלו עם אלו ולילך אחר הרוב (ועי' בכללים שבסוף ספר גט פשוט כלל א') ובדף ש"ו סוף ע"ד כתב עוד הפעם שלא נתקיימה הסמיכה בצפת ת"ו ע"י כל החכמים שם. כי כמה מהם חזרו בם. ובדף ש"ז ריש ע"א משמע כי מרן מהר"י קארו עמד בדעתו לקיים הסמיכה ע"ש. ומצאתי בברכי יוסף חי"מ סי' א' אות ז' שאחר שהביא דברי הב"י לקמן סי' רצ"ה הנז"ל (ועי' ברכ"י או"ח סי' תקע"ה אות ה') כתב וז"ל ואני ראיתי מטהרת יד הקודש מהר"מ אלשיך זלה"ה כתב סמיכה שהסמיך להרב הקדוש מהרח"ו זלה"ה וכתוב בגווה שהוא נסמך ממרן מהר"י קארו זלה"ה ובכח זה סמך למהרח"ו זלה"ה עכ"ל. ומקרוב נדפס כתב סמיכה הנז"ל בסוף ספר לבושי שרד חו"מ בצירוף מכתב בי רב ומכתב ממהר"מ גלאנטי וחביריו ז"ל בענין הסמיכה. וז"ל מכתב מהר"י בי רב. בהיות הסכמתינו בהחזרת עטרת הסמיכה ליושנה לתפארת התורה ולחזק את בדקה. הסכמנו שלא לסמוך שום חכם. אחר שיסמכו ארבעה אלה. עד אשר יתברר להמסמיך שלמד כל הרי"ף עם פירושיו. ושיהיה בקי בהרי"ף ובפירושיו. ושיהיה לו עיון טוב והבנה טובה. ואז יסמך. ומלבד זה לא יסמך. עד אשר השיגה ידו כנזכר. להשלים עצמו. ומה שעלתה הסכמתינו כתבנו וחתמנו. יעקב בי רב עכ"ל. וז"ל מכתב מהרמ"ג וחבריו הנז"ל. אנחנו הח"מ המוסמכים מפי הרב המוסמך מהר"ר יעקב בי רב נ"י (נכד מהר"י ני רב הזקן הנז"ל) כאשר כתב בידינו. קבלנו עלינו שבכל ימי הרב רבי יעקב המוסמך. לא נוכל להסמיך שום אדם כי אם בחבורת הרב המוסמך. ואם נסמוך שום אדם שלא בחבורתו. הרי הסמיכה ההיא בטילה ואין בה ממש. וקבלה זו קבלנו עלינו בביטוי שפתים ממש. יום ששי ב"ך יברך ישראל לחודש מנחם וקיים. משה גלאנטי (פי' בתשובותיו סי' ס"ז דף ל"ז סוף פ"א). אלעזר אזכרי (בעל ספר חרדים). משה בי רב. אברהם גבריאל. יום טוב צהלון חייא רופא (בעל מעשה חייא). יעקב אבולעפיא (כן בתו למהר"י בי רב הזקן) עכ"ל. וז"ל מכתב סמיכת מהר"מ אלשיך למהרח"ו הנז"ל. מהכח אשר חנן ה' אותי הצעיר להוסמך ע"י מהר"ר יוסף קארו זלה"ה. סמכתי אני את החכם השלם החסיד המקובל ה"ה רבי חיים ויטאל נ"י. ולראיה בידו שיורה יורה ידין ידין ככל דין מוסמך. כתבתי ונתתי בידו. היום עשרים לחודש אלול שנת ש"ן. נאום משה בכ"ר חיים אלשיך זלה"ה עכ"ל:

תוכן העניינים

ארץ חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה