ארץ חיים· רבי חיים סתהון
חלק אבן העזר · סימן צט
צ"ט ס"ב בהג"ה אבל אחרים שנתנו לה וכו'. עי' אחרונים כאן ולקמן סי' קי"ח סעיף י"ט. והנה מורינו הרב מהר"מ גלאנטי סי' ט' כתב לענין החפצים שנתנו במתנה להאשה בזמן נישואיה. מעולם לא שמענו היות האשה בעת נישואיה עם בעלה ושלחו סבלונות ומתנות. שתהיינה לאשה כשתבוא לגבות כתובתה מלבד כתובתה. שמנהג העולם ופשוט ברוב המדינות כמ"ש הרמב"ם פ"ז מהלכות זכיה ומתנה הונא לעיל סי' ס') שבזמן שישא אדם אשה שולחים לו רעיו ומיודעיו מעות כדי שיתחזק בהם על ההוצאה שמוציא במשתה. ואוכלים ושותים עם החתן. ואלו המעות נקראים שושבינות. ואינם מתנה גמורה. שהדברים ידועים שלא שלח לו זה אלא שאם ישא הוא אשה יחזור וישלח לו וכו'. ומיני תכשיטין זהב וכסף נראה דיש להם דין מעות וכו' והכל לבעל. ומה לה לאשה באלו הסבלונות. שאומדן דעת. שכולם שולחים דורונות מפני הוצאת הבעל לעשות חופתי. ואין לאשה באלו הדברים כלום. וכל זמן שהבעל רוצה למוכרם אינה יכולה לעכב וכו'. וכן מצינו כו' בפ"ג מהלכות זכיה ומתנה (הובא לעיל סי' פ"ה סעיף י"א) נתן לה אחד מתנה על מנת שאין לבעלה רשות קנה הבעל וכו' אבל אם התנה בגופה של מתנה שתהיה לכך ולכך לא קנה הבעל וכו'. א"כ זכינו בדין. היכן מצינו שמתנות אלו לאשה. מה הם הדברים שאמרו בשעת מתנה וכו'. ששולחים מן הסתם ואינם מתנים וכו' עכ"ל. והרב בית דוד אה"ע סי' ס"ב דף נ"ב ע"ב ע"ב הביא דברי מהרמ"ג הנז"ל והקשה עליו דמה ראיה משושבינות. דשאני התם ששולחים לחתן. אבל בנדונו שנתנו להכלה מתנות. נאמר שהם שלה וגם מ"ש שאומדן דעת וכו'. זאת האומדנא שייך שפיר כששולחים להחתן. אבל כשנותנים הדורון להכלה. מה אומדנא יש. וגם מה שהביא מההיא דנתן לה אחד מתנה וכו'. קשה דאטו אנן נמי באלו המתנות מי אמרינן דלא קנה אותם הבעל. הא ודאי דקנה אותם הבעל כמו התם וכ"כ הריב"ש בסי' ש"א בהדיא וכו'. והתם נמי לא אמרינן קנה הבעל אלא לענין פירות שיהיו כנכסי מלוג. ואם מת הוא. נוטלתן מלבד כתובתה. והכא נמי כשמת הוא. תטול אותם המתנות מלבד כתובתה. וליכא ראיה מהתם אלא לענין שאם רוצה הבעל למוכרן וניקח בהם קרקע כדי לאכול פירות בתורת נכסי מלוג. אינה יכולה לעכב כי התם. ולזה כבר רמז הרב המבי"ט בח"א סי' כ"ט במה שכתב דלא נתנו לה אלא על דעת להתקשט ואין לו בהם פירות כלום דהוי כאלו פירשו על מנת שתתקשטי בהם וכו'. הנה מלבד כל זה. הרי הריב"ש בסי' הנז"ל מנגד לדברי מהרמ"ג שאומר בהדיא שהם שלה מתנה גמורה. ואחריו נמשכו האחרונים וכו'. ואפשר דמהרמ"ג דיבר לפי מנהג מקומו. שבמקומו נהגו שלא לתבוע המתנות. וכן נראה ממ"ש מעולם לא שמענו וכו'. וכיון שמכח מנהג דיבר מהרמ"ג. א"כ אין כאן מחלוקת בינו ובין הריב"ש ודעימיה שכבר פירשו גם הם ז"ל בדבריהם שאם יש מנהג הכל לפי המנהג כמ"ש הריב"ש גופיה שם והמבי"ט שם וכו' עכ"ל, וע"ש קודם לזה. שהאריך ליישב הסתירה בדברי המבי"ט מסי' הנז"ל למה שכתב בח"ב סי' פ' ועי' תשו' פרי הארץ ח"ב אה"ע סי' ה' דף פ' פ"ד ופת"ש סק"ט: