ארץ חיים· רבי חיים סתהון
חלק אבן העזר · סימן עה
ע"ה ס"ב אינו יכול להוציאה מנוה היפה לנוה הרע ולא מרע ליפה. עי' תשו' בירך משה גלאנטי סי' יו"ד י"א במעשה שהיה פה עיה"ק צפת ת"ו שלא נכתב בהכתובה. תנאי הדירה בעיה"ק צפת ת"ו כנהוג לכתוב בשאר כתובות. אלא נכתב. הדירה בארץ ישראל ואחר הנישואין רוצה להוציאה מצפת לטבריא ת"ו שלא מרצונה. אם יכול להוציאה מן הדין או לא:
ע"ר ס"ג במה דברים אמורים מחו"ל לחו"ל ומא"י לא"י אבל מחו"ל לא"י כופין אותה לעלות אפילו מנוה יפה לנוה רע ואפילו ממקום שרובו ישראל למקום שרובו עכו"ם ואין מוציאין מא"י לחו"ל ואפילו מנוה הרע לנוה הטוב ואפילו ממקום שריבו עכו"ם למקום שרובו ישראל, ולקמן סעיף ה' יש מי שאומר דהא דכופין לעלות לארץ ישראל היינו בדאפשר בלא סכנה הילכך מסוף המערב עד נוא אמון אין כופין לעלות ומנוא אמון ולמעלה כופין לעלות דרך יבשה וגם דרך ים בימות החמה אם אין שם לסטים. וביו"ד סי' רס"ז סעיף פ"ד כתב וז"ל עבד שאמר לעלות לארץ ישראל כופין את רבו לעלות עמו או ימכור אותו למי שיעלהו שם רצה האדון לצאת לחו"ל אינו יכול להוציא את עבדו עד שירצה ודין זה בכל זמן אפילו בזמן הזה שהארץ ביד עכו"ם עכ"ל וכתב הגר"א ז"ל בביאור יו"ד שם ס"ק ק"ס ובביאור אה"ע סי' זה סוף ס"ק י"ו דזה דלא כדעת ר"ח כהן בתוס' כתובות דף ק"י ע"ב ד"ה הוא וכו' (דסובר דעכשיו אינו מצוה לדור בא"י כי יש כמה מצות התלויות בארץ וכמה עונשין דאין אנו יכולין ליזהר בהם ולעמוד עליהם). וכ"כ הרב פאת השולחן סי' א' אות י"ד וכבר כתב הכנה"ג אה"ע סי' זה בהגהב"י אות כ"ה דהא דמרן ז"ל לא הזכיר בב"י סברת ר"ח כהן כלל הוא משום דס"ל. דכל הפוסקים שכתבו דין דכופין לעלות לא"י והביאו הברייתא דסוף כתובות להלכה, הם חולקים על ר"ח כהן. וכתב הכנה"ג שם כי כן היא דעת רבותינו המבי"ט ח"א סי' רמ"ה ומהרימ"ט ח"ב יו"ד סי' כ"ח ומהר"מ גלאנטי סי' מ"ד וסי' ס"ז ומהר"מ אלשיך סי' ל"ח וכן רעת כמה גדולי האחרונים ועי' מטה יוסף ח"א יו"ד סי' יו"ד דף י"ו וזרע אברהם יו"ד סי' י"ג דף נ"ז ריש ע"א ותשו' קול גדול למהר"מ בן חביב סי' כ"ו והקדמת סידור יעב"ץ ותשו' יוסף אומץ סי' נ"ב ושדה הארץ אה"ע סי' י"א ותשו' נשמת כל חי יו"ד סי' מ"ט. וכתב מורינו הרב מהר"מ אלשיך סי' הנז"ל דנהגנו לפסוק דהכל מעלין לארץ ישראל נוהג מתוגרמה לארץ ישראל משום דשיירות מצויות תמיד משם לארץ ישראל ואין סכנת נפשות בהדרכים. וכתב הרב יד אהרן הגהב"י אות ל"ה משם מהר"ש הלוי בתשו' (לב שלמה סי' ל"ד) שמצא תשו' הרמב"ם כת"י וז"ל המפורסם אצלינו אשר ראינו בתי דינים דנים בו במערב כך הוא. שמחרימין בשם כל מי שיעשה זה דרך עלילה על אשתו שלא לעשותו זולתי ללכת להתברך בארץ ישראל לא זולת זה. ויענה הבעל אמן. ואז יכריחו האשה ללכת עמו או תצא בלא כתובה. כבר ראינו אותם עושים. אמנם מה שאני רואה ובו אני מורה. הוא זה אשר אומר לך. ובו ראוי להורות כל מי שיודע ביאור אומרו צדק צדק תרדוף וביאור אומרו לא תשא שמע שוא ומה שיוצא מדבריהם אין לדיין אלא מה שעיניו רואות הוא כך. איזה איש שביקש לעלות לארץ ישראל והוא מוחזק בכשרות ולא היה בינו ובין אשתו מריבה בשום פנים. אז נחייב את אשתו לעלות עמו לארץ ישראל. ואם יחסר אחד מהתנאים הללו אין לדון עליה לעלות עמו וכו' עכ"ל. וכן כתב הכפתור ופרח פרק עשירי דף כ"ט ע"ב דפוס ברלין לענין האשה שמבקשת לעלות לארץ ישראל ע"ש. ועי' תשו' הרדב"ז ח"ג דפוס פיורדא סי' ת"ט וסוף סי' ת"י. וכתוב בתשב"ץ קטן סי' תקנ"ט וז"ל וששאלת עיקר מצוה ללכת לארץ ישראל. איני יודע אלא כמו שמפורש בסוף כתובות. ואם מוחלין לו כל עוונותיו מפורש שם. ובלבד שיהא פרוש מכאן והלאה. ויזהר מכל מיני עון. ויקיים כל מצית הנוהגות בה. שאם יחטא בם יענש יותר על העבירות שיחטא שם מבחוצה לארץ כי ה' אלדי"ך דורש אותה תמיד ועיני ה' בה והשגחתו בה תמיד ואינו דומה המורד במלכות בפלטין למורד חוץ לפלטין. והיינו ארץ ארץ אוכלת יושביה וכן נמי ולא תקיא הארץ וכו' לפי שהיא מקיאה עוברי עבירה (עי' שבת דף ל"ג ע"א ורש"י ורמב"ן עה"ת סוף אחרי מות) והיינו דכתיב ושמחו עליה אויביכם דאפילו אומות העולם שיש בה אינם מצליחים מחמת שהם עוברי עבירה. ועל כן ארץ ישראל עכשיו שממה היא ואין בה עיר מוק"ח ומיושבת כמו בשאר ארצות. ואותם שהולכים שם ורוצים לנהוג בה קלות ראש ובפחזותם להתקוטט שם. קורא אני עליהם ותבואו ותטמאו את ארצי (ירמיה סי' כ' פסוק ז') ומי ביקש ואת מידכם רמוס חצרי (ישעיה סי' א' פסוק י"ב) אבל חי שהולך שם לשם שמים להתנהג בקדושה ובטהרה אין קץ לשכרו. ובלבד שיוכל להתפרנס שם דכל דסליק אדעתא למידר כדאיתא בפרק האיש מקדש דף ן' ע"א עכ"ל. וכ"כ בפאה"ש סי' הנז"ל ס"ק ט"ו משם הכלבו סי' קכ"ז. וכתוב בפרקי דרכי אליעזר פרק ל"ד דהצדיק שמת בחו"ל נפשו נאספת לארץ ישראל והרשע שמת בארץ ישראל נפשו נשלכת לקלע לחוצה לארץ. ואיתא בתשו' דבר שמואל אבוהב סי' קנ"ו וז"ל. כתב ספר הזכרונות הניתן לחכם אחד העולה לדור בארץ ישראל לזרזו לקדש עצמו ולעשות משמר למשמרתו בקצח איסורים שנכשלים שם קצת בני אדם בדורות הללו. מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו. הולך תמים ופועל צדק בדקדוק חילוק המעות ששולחים לעניים על ידו שלא לשנות בהם מדעת הבעלים ושלא לחלקם כי אם ביושר ואמונה לכל אחד כפי הראוי לו ומיוחד בסתם או במפורש. ודובר אמת בלבבו לקיים באמת ואמונה כל התנאים שעושים טובי העיר עם הבאים לדור שם על דבר המסים ושאר, צרכי העיר לא יעברו עליהם בשום אופן וסיבה כל משך זמן המוגבל לשמירתן. לא רגל על לשונו איסור הקללות איש לרעהו על כל דבר או סיבה קלה שבקלות ונמצא חוטא ולא לו. לא עשה לרעהו רעה וחרפה לא נשא וכו' בעת פטירת אחד מן הבאים לגור בארץ שלא ליקח ממה שהשאיר שם אחריו יותר מהראוי להוצאת קבורתו והספדו. ולכלכל בזה דבריהם במשפט השוה לכל כפי ממונו ומדריגתו. ומותר המת ליורשיו יהא מונח שם ביד ב"ד או אנשים נאמנים בפקדון עד שיוחזר ליורשיו בחשבון צודק שלא ליתן פתחון פה למערערים נבזה בעיניו נמאס למעט בתענוגים ותאות גופו ובכללם התענוג באבק ועשן עשב הטאבאק"ו ואבידת זמן הלימוד בזה והאיסור הגורם בימים טובים על דבר הכיבוי דצווחו עליו קמאי. ואת יראי ה' יכבד התלמידים ההגונים ליזהר בשקידת תלמודם שלא לבטלו אפילו שעה אחת או להפסיקו בדברים אחרים אפילו של מצוה שיכולה ליעשות ע"י אחרים כל זמן שעוסקים עמהם לשם שמים ללמדם. נשבע להרע ולא ימיר זהירות יתירה בדבר השבועות בביטוי שפתים ובשטרות שחילול דבריהם מביא לידי חילול ה' ולהטיל מום בקדשים כספו לא נתן בנשך ליזהר ולהשמר מאיסור הרבית צרעת פורחת היא כהיום בהמון עדתינו ובפרט הקצוצה הנעשה כהיתר ליתומים ואלמנות ויש מקילים ג"כ לבעלי תורה. ושוחד על נקי לעשות משמרת למשמרתם לבלתי התקבל שכר ופרס על הדינים. וכתיבת הפסקים היא גרמא בניזקין וערעורי דברים כנגד ת"ח אלא לחכמים לדרוש לחקור ולתקן. להחמיר באיסור יחוד השפחות. ועשיית מלאכתן בשבת. ובחימום משקה הקאהו"י. בזריזות בדיקת הסכין של שחיטה וזהירות הממונים על מלאכת הניקור. בהשגחת מעשה הגבינות לראות החליבה והכשר הכלים. בגדר קדושת הצניעות כל אחד לגבי בנין ובני ביתו בדירתם הצרה עליית קיר קטנה. לזרז התלמידים שיהיו בקיאים בכל כ"ד ספרי המקרא והשגרת גירסת המשנה בעל פה וקביעות עיון פרטי בפירושיה ודקדוקיה עכ"ל. וכבר כתב הר"ן להריב"ש בתשו' הריב"ש סי' ש"צ הובא בבית יוסף או"ח סי' תר"צ וז"ל רואה אני דבריך טובים ונכוחים שאפילו בעסקי העולם כל משכיל בוחר לנפשו הדרך היותר בטוח והמשומר מכל נזק ומכשול ואפילו באפשר רחוק. על אחת כמה וכמה שיש לנו לעשות כן בדרכי התורה והמצות שהם כבשונו של עולם. ואיך נניח הדרך אשר דרכו בה רבותינו הקדושים ונכניס עצמינו במקום צר ובמשעול הכרמים עכ"ל וזה כתב בענין מגילה שהיא מדרבנן. וכ"ש בענינים דאורייתא שאין לחפש אופנים שונים וסברות דחויות לסמוך עליהם להקל:
ע"ה ס"ד והוא הדין לכל מקום מארץ ישראל לירושלים שהכל מעלין לארץ ישראל ואין הכל מוציאין משם הכל מעלין לירושלים ואין הכל מוציאין משם. עי' תשו' שדה הארץ אה"ע סי' י"א בזה. וכתב מורינו הרב מהריט"ץ סי' ה' שאם כתוב בהכתובה. הדירה בארץ ישראל. אז בודאי דיכול לכוף אח אשתו להעלותה מעיה"ק צפת ת"ו לעיה"ק ירושלים ת"ו דהא ליכא סכנת דרכים מצפת לירושלים. אבל אם כתוב בהכתובה הדירה פה צפת תוב"ב. נראה דאינו יכול לכופה לעלות מצפת לירושלים כיון דהתנה בפירוש ונשבע על זה. ואח"כ כתב דעל פי מה שפסק הוא ז"ל בתשו'. בתשו' אחרת יוצא דיכול לכופה. ואח"כ חזר לדבריו הראשונים דאינו יכול לכופה. וכתב הרב מהרח"ף בתשו' נשמה כל חי יו"ד סי' מ"ח דף ע"ה סוף פ"ד דמ"ש מהריט"ץ דעל פי מה שפסק בתשו' אחרת וכו'. נראה דזה היה כתוב בסוף סי' ה' או היה כתוב באמצע הסי' בהגה"ה בחצאי לבנה. דאל"כ דבריו סתרי אהדרי מרישא לסיפא. עוד כתב דהתשו' אחרת היא בסי' רכ"ו. וע"ש סי' ר"ז. ועי' תשו' פני יצחק ח"ב סי' יו"ד דף נ"ה: