ארץ חיים· רבי חיים סתהון
חלק אבן העזר · סימן כז
כ"ז ס"ד אמר לה הרי את מקודשת ולא אמר לי אינה מקודשת. וכתב בהג"ה וכן עיקר אבל יש מחמירים ואומרים דהוי קידושין. עי' ב"ש ס"ק י"ד משם מורינו הרב מהרימ"ט סוף ח"א בחידושיו על הרי"ף פ"ק דקידושין בסוגיא דידים שאינן מוכיחות סוף ד"ה ויש מי שאומר וכו'. שפסק כהמקילים. וז"ל מורינו מהרימ"ט שם ולענין הלכה כל רבותינו האחרונים הסכימו בכמה מעשים שאירעו. להקל. ושלא לחוש לסברת יש מי שאומר להצריכה גט ולעגנה. כאלו קלא מן שמיא נחית שאין כאן בית מיחוש. ואחריהם אלך עכ"ל. גם בתשובותיו ח"ב אה"ע ריש סי' ל"ח כתב שגדולי הדור שלפנינו שלפנינו כן מורים הלכה ובאים שלא לחוש לסברת מי שהחמיר בזה ע"ש. ועי' פת"ש ס"ק י"ד דהגם דהב"ש עיקר דעתו להקל מ"מ משמעות דבריו דלמעשה אין להקל אם לא היכא שיש עוד ריעותא או היכא דאינו אלא ספק קידושין. ומהר"מ אלאשקר סוף סי' צ"ט כתב דשלא במקום עיגון יש לחוש להמחמיר וכתב בתשו' משאת משה ח"א אה"ע סי' ה' דהגם דבכל דבר אזלינן בתר עמודי ההוראה הם הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל וכהסכמת מרן ז"ל בהקדמת בית יוסף. מ"מ במקום חומר איסור ערוה כגון בידים שאינן מוכיחות בקידושין או קידושין בעד אחד וכיוצא בזה. אנחנו צריכים לחוש לדעת המחמיר ולהצריכה גט היכא דאפשר אפילו מספק רחוק היכא שאינו במקום עיגון. אם לא בהצטרף לו ריעותות אחרות. משום דבמקום חומר ערוה אין הולכין אחר רוב הפוסקים להקל ע"ש באורך. ועי' מה שכתבתי בקונטריס הכללים סי' י"א משם הגאון מהרי"ט אלגאזי כי בכל ארץ ישראל ת"ו. נהגינן בענין איסור ערוה בגיטין וקידושין ויבום וחליצה. לתפוס כל החומרות של כל הפוסקים נגד הוראת מרן ז"ל. כל היכא דהוא לכתחילה וליכא שום עיגון בדבר: