ארץ חיים· רבי חיים סתהון
חלק אבן העזר · סימן יג
י"ג ס"א כל אשה שנתגרשה או שנתאלמנה הרי זו לא תנשא ולא תתארס לאחר עד שתמתין תשעים יום וכו' וכתב בהג"ה אבל מותרת לעשות שידוכים בלא אירוסין רק שלא יכנס עמה בבית. עי' ח"מ סק"א ולקמן סעיף י"א סק"ט דהוא הדין במינקת שאסור המשדך להכנס עמה בבית. וכתב מורינו הרב המבי"ט ח"ב סי' ר"ט וז"ל כשהיה בא מעשה כזה לפני. הייתי חושש ומרחיק הענין להאריך השידוכין עד תשלום זמן ההבחנה והיניקה. ומה שהיה נעשה שידוכין שלא בפני הייתי מתנהג בהעלמת עין. אלא שהייתי מזהיר שלא יתפרסם הענין ושלא יכנס לביתה בשום אופן שבעולם עכ"ל:
י"ג סי"א (גזרו חכמים שלא ישא אדם וכו' מינקת חבירו עד שיהיה לולד כ"ד חדשים וכו' אבל אם מת בנה מותרת לינשא ואין חוששין שמא תהרגהו. כן הוא מסקנת הגמרא בכתובות דף ס' ע"ב ודלא כמר בר רב אשי התם דס"ל דאפילו מת אסורה משום חשש הנז"ל, אכן בירושלמי סוטה פ"ד סוף ה"ג אוסר. וכן פסק רש"י ז"ל בספר הפרדס דף כ"א סוף ע"ב סי' ש"י. וכתוב ביש"ש סוף ב"ק בקונטריס חילוקי מנהגים סי' ג' וז"ל בני ארץ ישראל אין משיאין את המינקת שמת בנה עד שתמתין כ"ד חדשים ובני בבל משיאין בתוך כ"ד חדשים עכ"ל וכ"כ בתשו' הגאונים שפרי צדק ח"ד שער ד' סי' ל"ט. ועי' תשו' עמודי אש סי' ך' אות ד' דף צ"ד ע"א):
י"ג סי"ד זה שאמרנו בגרושה יש מי שאומר דדוקא שהניקתו קודם שנתגרשה עד שהכירה וכו' ויש מי שאומר דאשה שמת בעלה והניחה מעוברת וילדה ולא הניקה את בנה צריכה להמתין כ"ד חודש ומשמע מדבריו דהוא הדין לגרושה. כתב הח"מ ס"ק י"ז משם מרן ז"ל בב"י שראה מורים עושים מעשה כסברא הראשונה ולא מיחה בידם. ועי' מה שכתבתי בקונטריס הכללים סי' כ"א וסי' ז':