ארץ חיים· רבי חיים סתהון
ארץ חיים חלק יורה דעה · סימן שצג
שצ"ג ס"ג האבל אינו יוצא בחול לביהכ"נ אבל בשבת יוצא ואנו נוהגים שבכל יום קריאת התורה יוצא לביהכ"נ. וכתב בהג"ה דבמדינותיו נוהגין שאין יוצא אלא בשבת. כתב הטור משם הרי"צ גיאת שהאבל יצא בכל יום לביהכ"נ ועי' מ"ש מרן ז"ל בבדק הבית משם הריב"ש סי' קנ"ח. וכתבו הטור וב"י שמפרקי דרבי אליעזר פרק י"ז מוכח דבירושלים לא היו יוצאין אלא בשבת וכתוב ביש"ש סוף ב"ק בקונטריס חילוקי מנהגים סי' י"ד וז"ל בני ארץ ישראל אין מכניסין את האבל בביהכ"נ אלא בשבת בלבד ובני בבל מכניסים אותו בכל יום בביהכ"נ עכ"ל וכ"כ בתשו' הגאונים שערי צדק ח"ג שער ד' סוף סי' י"א. ועי' מה שכתבתי לעיל סי' שע"ו סעיף ג':
שצ"ג ס"ד הנוהגים כשהם אבלים שלא לשנות מקומם בביהכ"נ בשבת יפה הם עושים. וכתב בהג"ה ויש אומרים שגם בשבת ישנה מקומו וכן המנהג פשוט ואין לשנות המנהג עכ"ל. ועי' ב"י כי יש אומרים הנז"ל הוא הנימוק"י בב"ב סוף פרק המוכר פירות שהוכיח כן מדמצינו בב"ב שם דף ק' ע"ב שהתירו מעמדות ומושבות בבית הקברות בשבת ופירש רשב"ם הטעם מאחר שלא היו עושים אבילות אלא מעמדות ומושבות בלבד. משמע שבישיבה לכבוד האבל אין בה שום חששא כלל. והב"י ז"ל דחה ראייתו. ועי' תשו' הרדב"ז החדשות ח"ב סי' תרס"ב שהביא דברי הב"י ודחה דבריו וחיזק דברי הנימוק"י וכתב המחזיק ברכה או"ח סי' רפ"ו אות ד' וז"ל יש מקומות שבשבת האבלים יושבים במקום מיוחד. וחשובי הקהל מבקרים אותם שהולכים אצלם ויושבים מעט פמליות פמליות. ויש סמך למנהג מדברי רבותינו באגדה הביאה הרמב"ן בתורת האדם דף ע"א (היא אגדת פרקי דרגי אליעזר סוף פרק י"ו ומסכת סופרים סוף פרק י"ט שהביא הטור בסי' זה), ע"ש ובנימוקי יוסף פרק המוכר פירות. והרדב"ז סי' תרס"ב יצא לישע למחזיק ולמעוז לו עכ"ל. וכתב הרב ויקרא אברהם דף קכ"ב ע"ג כי המנהג הנז"ל נוהגים בארץ ישראל ת"ו ובודאי שהוא מנהג קדום לקבלת הוראות מרן ז"ל ולכן המנהג לא זז ממקומו ע"ש. ועי' מה שכתבתי בקונטריס הכללים סי' ה':