ארץ חיים· רבי חיים סתהון
ארץ חיים חלק יורה דעה · סימן שעד
שע"ד ס"ד כל הקרובים שהכהן מיטמא להם וכו' מתאבלים עליהם. עי' פת"ש סק"ב משם הפרמ"א והרב נחפה בכסף ח"א יו"ד סי' ח' שאין חיוב להתאבל על שומרת יבם. וכתב השיורי ברכה אות ב' כי כן נתפשט המנהג בגלילותינו שלא להתאבל על שומרת יבם והגם דלענין טומאה קי"ל לעיל סי' שע"ג סוף סעיף ד' דהכהן מיטמא לשומרת יבם אין סתירה לזה ע"ש ועי' בית מאיר יו"ד סי' שע"ג שם):
שע"ד ס"ו כל מי שמתאבל עליו מתאבל עמו אם מת לו מת וכו'. וכתב בהג"ה ויש אומרים דהאידנא נהגו להקל וכו' דאין זה אלא משום כבוד המתאבלים ועכשיו נהגו כולם למחול וכן נוהגין וכו'. וכ"כ מהריק"ש והשולחן גבוה ס"ק י"ז ק מנהגינו. ועי' מה שכתבתי לעיל סי' ש"מ סעיף ד' ולקמן סי' שפ"ז סעיף א'
שע"ד ס"ח (תינוק כל שלשים יום ויום שלשים בכלל אין מתאבלים עליו אפילו גמרו שערו וציפורניו וכו' ואי קים ליה ביה שכלו לו חדשיו וכו' מתאבלים עליו (וה"ה לענין קריעה והבראה וכמ"ש בסי' ש"מ סעיף ל' וסי' שע"ח סעיף וא"ו). עי' ב"י דה"ט דקי"ל כרשב"ג בשבת דף קל"ה דכל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל הא לא שהה ספיקא הוי הלכך לגבי אבילות דרבנן היא הוי ספיקא לקולא וכו' ובדף קל"ו שם ובנדה דף מ"ד אמרינן דאי קים לן ביה שכלו לו חדשיו מתאבלין עליו וכו' וכתוב ביש"ש סוף ב"ק בקונטריס חילוקי מנהגים שבין בני א"י לבני בבל סי' ב' וז"ל בני א"י אין מתאבלין על תינוק עד שיהא בן שלשים יום ובני בבל מתאבלין אפילו על יום אחד עכ"ל. ובתשו' הגאונים שערי צדק ח"ג שער ד' סי' י"א כתוב להיפך וז"ל אנשי מזרח אין מתאבלין על הולד עד שימלאו לו שלשים יום ובני א"י אפילו הוא בן יומו הרי הוא כחתן שלם מן הדא משנה דנדה דף מ"ד תינוקת בת יום אחד מטמאה בנדה וכו' תינוק בן יום אחד מטמא בזיבה וכו' וזוקק ליבום ופוטר מן היבום וכו' ונוחל ומנחיל וכו' והרי הוא לאביו ולאמו וכו' כחתן שלם עכ"ל (ואמרו בגמרא שם ע"ב והרי הוא לאביו וכו' למאי הלכתא לענין אבילות כמאן דלא כרשב"ג וכו' הכא כמאי עסקינן דקים ליה שכלו לו חדשיו). ונראה כי הגירסא שבתשו' הגאונים היא הנכונה וכדמוכח מדברי היש"ש גופיה בקונטריס הנז"ל סי' כ"ג וסי' ל"ה דבארץ ישראל היו פוסקים בכל מילי כחכמים דרשב"ג. ודבריו דסי' כ"ג הבאתי לעיל בסי' ט"ו סעיף ב' ודבריו דסי' ל"ה יובא בעזה"י בחלק אה"ע סי' קנ"ו סעיף ד'. וסמי חדא מקמי תרי. וכן מוכח קצת מדאיתא בירושלמי יבמות סוף פרק י"א תמן אמרי בשם שמואל הלכה כרשב"ג. ור"ל תמן בבבל):