ארץ חיים· רבי חיים סתהון
ארץ חיים חלק יורה דעה · סימן שסב
שס"ב ס"א כתב הפת"ש סק"ב משם החת"ס דבארץ ישראל אין קפידא בענין הקבורה בסדר הרוחות בין צפון לדרום או בין מערב למזרח וכו' ע"ש:
שס"ב ס"א ומ"מ יפה לקוברו בקרקע ממש אפילו בחוצה לארץ. כתב הרב שולחן גבוה סוף סק"א דבעיה"ק ירושלים ת"ו אין נושאין את המת בארון כלל. אלא על שני מוטות מיוחדים לכל המתים. וכתב הרב ויקרא אברהם דף קכ"ו ע"א כי כן נוהגים בעיה"ק צפת ת"ו על פי האריז"ל לשאת המת בשני מוטות מחוברות בכבלי ברזל ויש סמך מפסחים דף נ"ו שחזקיה גירר עצמות אביו על מטה של חבלים משום כפרה והודו לי חכמים:
שס"ב ס"ב כתב הטור ששאלו לרב נטרונאי איזו דרך ישרה לקבורה אם להטילו בכוך ולהניח לוח למעלה מן הכוך שלא יגע בפניו עפר וטיט. או כשם שאנו עושים שנותנים עפר על כולו. והשיב. להטיל עפר על פניו יש בזיון בדבר ולא נכון לעשות כן. ולא כל הארצות שוות. יש מקום ש"ש ברד גדול (פירש הב"ח דר"ל קור גדול והפרישה פירש דר"ל יובש גדול) כמו בארץ ישראל מכניסים אותו לכוף ואין נותנים עליו עפר כל עיקר שסומכין שיש שם ברד וייבש המת ואינו מתליע אבל בבבל שאין שם ברד קוברין אותו בארון ונותנים עפר על פניו ועל עיניו ואם יש גשמים מביאים עפר יבש ונותנים עפר על פניו ומכסין פניו בבגדיו ונותנין עפר טל בגדיו ועל כולו וכיון שנותנין בגובה טפח נותנין לוח שהיא כיסוי של ארון על העפר וחוזרין ונותנין עפר הרבה עד שנעשה גל גבוה כמו אמה או יותר ומה שנותנין עפר שרפואתו עפר הוא שכן כתיב כי עפר אתה וכו':
שס"ב ס"ג אין קוברין שני מתים זה בצד זה אלא א"כ היה דופן הקבר מפסיק ביניהם. כתב הגאון חקרי לב מהדו"ב יו"ד סי' י"ב שבעיה"ק ירושלים ת"ו יש כמה קברים שאין בין קבר לקבר אלא טפח או שני טפחים. והוא מנהג נגד הדין דהא כתב הב"י יו"ד סי' שס"ב משם הרמב"ן דצריך אמה בין קבר לקבר חצי אמה לכל דופן כדאיתא בב"ב דף ק' וכו' גם בתשו' רב האי גאון שהביא הטור והב"י יו"ד סי' שס"ג (שיובא בעזה"י לקמן הי' שס"ג סעיף ג') כתב דצריך בין מת לחבירו ששה טפחים שלשה לזה ושלשה לזה וכן מבואר בתשב"ץ ח"ב סי' קי"ט. וגדולה מזו י"ל דצריך תשעה טפחים בין זה לזה לדעת הרמב"ם ומרן ז"ל בחו"מ סי' רי"ז סעיף וא"ו והרי ידוע שבארץ ישראל ח"ו קיבלו עליהם הוראות הרמב"ם ומרן מהר"י קארו ז"ל, וכבר התרעם הגאון חכם צבי בתשו' סי' קמ"ט על מה שבאמשטרדם אינם מרחיקים ששה טפחים בין קבר לקבר ע"ש. והגם דבתשו' שבות יעקב ח"ב סי' צ"ה כתב ללמד זכות על מנהג זה. אין ראיה. דהתם אי אפשר ואין דנין אפשר משאי אפשר. ומה שכתב מהר"י עייאש בספר שבט יהודה סי' שס"ב דשיעור ששה טפחים לא בעינן אלא בקבר על גבי קבר כמבואר בסי' שס"ב סעיף ד' אבל בקבר זה בצד זה סגי בשיעור מועט אין דברו:
נכונים וכמבואר להדיא בפוסקים הנז"ל עכ"ד החק"ל. ומצאתי לגאון ירושלים הרב מהר"א יצחקי ז"ל בת"ל. זרע אברהם יו"ד סי' כ"א שכתב שנראה כי משו' ארץ ישראל הנז"ל הוא על פי מנהג ארץ ישראל הקדום שערער עליו רב האי גאון בתשו' הנז"ל שהיו מקילים ביותר מזה ויש ליישב המנהג וכו' ובפרט מסיבת עניות בני ארץ ישראל שאין ידם משגת לקנות בכל פעם מקום חדש לבית הקברות ע"ש ועי' בתשו' חכ"צ הנז"ל דבקרקע קשה (כמו פה עיה"ק צפת ת"ו) אין קפידא כל כך אך באמשטרדם הקרקע היא רכה ובספר נוהג כצאן יוסף דף י"ג ע"א כתב דבמקומות שנוהגים להקל יש להם על מה לסמוך. וכקונטריס מצבת משה שבסוף ספר חכמת אדם סי' יו"ד האריך בזה למצוא סמך למנהג הנז"ל ואח"כ כתב דעכ"פ נכון הוא להרחיק שלשה טפחים בין זה לזה וכו' ובפחות מששה אצבעות בין זה לזה אי אפשר להקל בשום אופן ע"ש: