ארץ חיים· רבי חיים סתהון
ארץ חיים חלק יורה דעה · סימן שנז
שנ"ז ס"א אסור להלין המת אלא א"כ הלינו לכבודו וכו' וכו'. כתב הרמב"ן על התורה פרשת תצא סי' כ"א פסוק ל"ב דכל המלין את מתו בארץ ישראל עובר בשני לאוין ועשה. לאו דלא תלין. ולאו דלא תטמא את אדמתך. ועשה דכי קבור תקברנו. וכל המלין את מתו בחוצה לארץ עובר דוקא בלאו ועשה (עי' בהשגות הרמב"ן על ספר המצות סוף שורש חמישי). ועי' זוה"ק פרשת תרומה דף קמ"א ופרשת נשא דף קמ"ד ע"א ובחסד לאברהם אזולאי מעין ג' נהר ך'. וכתוב. בשיטה מקובצת על ב"ק דף פ"ב ע"ב על מה דאיתא התם דאחד מעשרה דברים שנאמרו בירושלם הוא שאין מלינין בה את המת וקשה מאי איריא ירושלים והרי הלכה רווחת שאסור להלין את. המת וכו' ושמא י"ל דבירושלים אין מלינין ואפילו לכבודו דאלו בעלמא לכבודו מותר עכ"ל וכ"כ ביש"ש ב"ק פ"ז סוף סי' מ"ד ובתשו' גינת ורדים יו"ד כלל ה' סי' ג'. ובזמן הזה שוה ירושלים בזה לשאר ארץ ישראל וכמ"ש הרדב"ז בתשו' החדשות ח"ב סי' תרל"ג דכל העשרה דברים שנאמרו בירושלים דאיתא בב"ק שם. לא נהוג שם האידנא. וכתב הרדב"ז בתשו' הישנות סי' ק"ז שנשאל במי שמת בחמישי בשבת אם מותר להמתין מלקוברו עד מחר עם דמדומי חמה סמוך להכנסת שבת כדי להצילו מדין חיבוט הקבר. אם זה נקרא לכבודו של מת דמותר להלינו וגם אם מועיל להצילו מחיבוט הקבר. והשיב. דזה אינו נקרא לכבודו וכו' וכ"ש שהדבר ברור שלא הועיל כלום להצילו מחיבוה"ק וכו' (וזה דלא כמ"ש מורינו הרב המבי"ט ח"ג סי' י"ח). ואינו ניצול מזה אלא מי שמת סמוך לשבת ונקבר עם דמדומי חמה וכו' ומצאתי ברייתא וכו' מכאן אמרו הדר בארץ ישראל ומת בערב שבת קודם שקיעת החמה ונקבר בשעת תקיעת שופר בערב שבת (עי' שבת דף ל"ה ע"ב) אינו רואה חיבוט הקבר וכל חי שאוהב את הצדקות ואת התוכחות וגמילות חסדים והכנסת אורחים ומתפלל בכוונה אפילו מת בבבל ומת בערב שבת אינו רואה דין חיבוט הקבר וכו' עכ"ל הרדב"ז. ובספר חסידים סי' ל"ב וכפתור ופרח פרק עשירי דף ל"ה דפוס ברלין וראשית חכמה שער היראה פרק י"ב הובא ברייתא הנז"ל בקצת שינוי ע"ש ועי' חס"ל מעין ה' נהר ג' וטוב הארץ למהר"נ שפירא דף כ"ט. והרב שולחן גביה יו"ד סי' זה סק"ג הביא תשו' הרדב"ז הנז"ל וכתב אח"כ וז"ל ואני הכותב ראיתי פה ירושלים ת"ו דמי שמת יום הששי בבוקר משהין אותו עד אחר חצות מטעם דמחצות ואילך מתחיל קדושת שבת ואין עונשים בחיבוה"ק עכ"ל. והרב ויקרא אברהם דף קכ"ה ע"ד הביא משם כתבי האריז"ל (פי' שפר הכוונות דפוס שאלוניק דף צ' ע"ב התחלת ענין יום ששי ושער הגלגלים פרק כ"ג) שכל הנקבר ביום ששי אחר חמשה שעות ביום אינו רואה חיבוה"ק. יכתב אח"כ דבעיה"ק צפת ת"ו נוהגים במי שמת ביום ששי אין מתעסקין בו ברחיצה עד שעה תשיעית ביום למען שיהיה נקבר עם דמדומי חמה כדי להינצל מחיבוה"ק:
שנ"ז ס"א עי' מג"א סי' תקכ"ו סעיף יו"ד סק"ך דלפי דברי הש"ע שם ליכא בנפל לאו דלא תלין והוא ז"ל כתב דצ"ע בזה ע"ש ועי' שולחן גבוה או"ח שם ס"ק כ"ב ונחפה בכסף ח"א יו"ד ריש סי' וא"ו ותשו' מאיר נתיבים ריש סי' ס"ז שנוהגים העולם שנפל שהפילתו אמו בתוך תשעה חדשים אין קוברים אותו אלא אחר שתבריא אמו דאל"כ הוי סכנה לאמו ועי' תשו' כפי אהרן ח"ב יו"ד ריש סי' י"ב דנוהגים לקוברו אחר שלשה ימים לנפילתו. ומצאתי בתשו' כ"ת להרב מהר"ש עבדאלה ז"ל (דודו של הרב פרי האדמה) במעשה שהיה בעיה"ק ירושלים ת"ו שלא רצו לקבור הנפל והורו גדולי הדור שאין לחוש למנהג זה וצריך לקוברו: